זכור - אמונה בימי השואה

<< חזרה למן המחקר

המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה


מכמן דן
דפים לחקר תקופת השואה, ט (תשמ"ט), עמ' 81–106

המחבר דן בפעילותם של הרבנים בהולנד בתקופת השואה, תוך כדי דיון במעמדם בקרב החברה היהודית לפני השואה ובמהלכה וביחס השלטונות הגרמניים אליהם. הדיון בפעילות הרבנים מתמקד בהתמודדותם עם בעיות הלכתיות שהתעוררו בתקופת השואה: גזרת השחיטה, כשרות, אספקת תשמישי קדושה, שמירת שבת, בעיות אישות ודיני תפילה, כמו בחיבור תפילות מיוחדות. באמסטרדם נאמרה ביום הכיפורים תש"ג (21.9.1942), לפני תפילת נעילה, תפילה מיוחדת, שעניינה בקשה לשלומם של יהודי הולנד הנותרים:
    אל מלך יושב על כסא רחמים הנה ענינו בצום נפשנו ועומדים לפניך בברכיים כושלות ובלב נשבר ונדכה, באו מים עד נפש, הצרות עברו ראשנו ואין לנו להישען כי אם עליך.
    אנא הושיעה נא, רחם נא על בניך ובנותיך הנתונים בצרה ובשבייה תן להם כוח גוף וגבורת נפש לסבול את עולם הכבד יחליפו כוח, חזקם ואמצם למען יחיו ולא יפולו.
    זכור נא לטובה את נשמות האומללים אשר נתנו למות, החסם בצל כנפיך ותהיינה נשמותיהן צרורות בצרור החיים.
    הגן בעד יתר הפליטה הנשארת שים קץ לצרתנו ולאבלנו השב החרב השלופה אל נדנה, ברכנו בשלום אדון השלום. אמן.
בהאג נאמרה באותו יום הכיפורים לפני תפילת נעילה תפילה מיוחדת שעניינה תפילת יזכור לעילוי נשמותיהם של הנספים:
    אדון העולמים
    נבוא לפניך ביום הקדוש והנורא הזה ועפעפינו יזלו דמע מעין הפונות יחשכו הרואות בארובות כאשר עלו לפנינו המאורעות הקשות שעוברות עלינו תמיד, בעותיך הסתירונו סבונו כמים כל היום. נחמה אין וזרח מאור יום אל כל ויחשיך אלינו.
    נא אלקי הרוחות תזכור לטובה את נשמות בני קהילתנו שנפלו חללים בארץ מרחקים, תמצאנה מנוחה תחת כנפי שכינתך, תהיינה צרורות בצרור החיים, ותחסינה בסתר צלך סלה.
    אב הרחמים
    ממעמקי הלב באה לפניך שאלת חרדים מטרדת עמנו האומלל: עד מתי? אל דמעתנו אל תחרש, הלא שערי הדמעות עוד לא נשלבות, נא אל תשיבנו ריקם מלפניך, כימי ענותנו נא תנחמנו לשלוח אסירים מבור תחתיות. ראה כי אין איש לעמד בפרץ בעדנו ואתה כל תוחלתנו ה' לך היא. תשלח משמיים והושיענו, תחזק ידיים רפות וברכיים כושלות תסמך ותסעד. עינינו לך מיחלות, נא אל תבישנו בסבלנו כדבר שנאמר אל יבושו בי קויך ה' אלקים צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלקי ישראל.
כמו כן דן המחבר בפעילותם של הרבנים בתמיכה רוחנית ובעידוד קהלם לנוכח הגזרות שנחתו על קהל היהודים. כך, למשל, נכתב בחוזר שחילק בתשרי תש"ג הרב אהרן יששכר דוידס, הרב הראשי של רוטרדם שבהולנד, לבני קהילתו שגורשו מהעיר:
    ולבסוף חשוב על זאת:
    האדם איננו רק גוף הנראה לעין, כי אם גם נשמה שאינה נראית. זה הדבר הנצחי שבתוכנו, הממשיך להישרד – גם כאשר הגוף מתמוטט. לכל הייסורים בא הקץ. אך נשמתך בת-אלמוות, ותתגבר על הייסורים. בעולם של שלום ואמת. וכך ישנם אפוא שלושה, שעליהם תוכל לסמוך, בכל אשר תלך: ה', העדה היהודית, ונשמתך שלך. שלושתם נצחיים, אינם ניתנים לכיליון.
    ובחרת בחיים: זה הצו היהודי העליון. החזק מעמד בכל התנאים! מלא בנאמנות את חובתך ותפקידך כאדם וכיהודי, בכל רצונך ובכל כוחך.
    חזק!
המחבר דן גם במעורבות הרבנים בקביעת אופייה של מערכת החינוך היהודית ובמעמד של הקהילה הליברלית. הוא מסיק כי הרבנים היו פעילים וגילו תושייה בתחומים שניתן להגדירם מבחינה מסורתית כ"רבניים מובהקים" – פסיקה הלכתית ועידוד רוחני. אולם הם לא הצליחו לפרוץ את גדרי מעמדם שמלפני השואה, מפני שלא האמינו בעצמם כי יצליחו להביא לידי שינוי של ממש במעמדם. מתברר שלמרות תפקידם הקשה לא נתקלו בהתנגדות הציבור, ובזיכרון ההיסטורי של יהדות הולנד ייזכרו דווקא הם לטובה.



© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016