זכור - אמונה בימי השואה

<< חזרה למן המחקר

סוגיית המכתבים מז'נבה אל "קבוצת העבודה"


הוליץ דוד


מבוא
בתום מלחמת העולם השנייה החל תהליך איטי וקשה של השתקמות ניצולי השואה. פרק זמן זה מהווה גם ציון דרך בהתפתחות סוגיה אידיאולוגית - היסטורית, המשסעת מאז את החברה היהודית בארץ ובעולם. בשלב זה נִבעו מחדש גם ניצני הקרע בין העולם החרדי לבין הציבור החילוני והציוני. החרדים לא התאמצו לעשות הבחנה בין שתי הקבוצות האחרונות, מתוך תובנה שכל חריגה מהקו הקיצוני של האורתודוקסיה, הנה ביטוי לחילון. הציונות, כתוצר של החילוניות, היוותה הפרה בוטה של ציווי אלוקי . הויכוח האידיאולוגי, שראשיתו בתקופת ההשכלה והמשכו בימי הרצל, אך שימש מצע נוח להתחלת פולמוס כבד לאין שיעור סביב סוגיית הצלת יהודי אירופה ע"י המוסדות הציוניים בזמן השואה. הטענה הראשית של החרדים היא שמעט המאמץ הציוני להצלה רוכז להצלת הציונים בלבד ושמטרת ראשי הציונות הייתה לזכות במדינה בתמורת דם היהודים שנרצחו.
אחת מנקודות המחלוקת ממוקדת בהאשמות כבדות, במיוחד, שמטיח הרב חיים מיכאל דוב בר וייסמנדל, רב חרדי שנמנה על "קבוצת העבודה" בסלובקיה, בנתן שוואלב, מאנשי החלוץ, שישב בז'נבה בתקופת מלחמת העולם השנייה וריכז את פעולות הסוכנות היהודית באירופה הכבושה, ע"י רשת בלדרים, ובסאלי מאייר, נציג הג'וינט בשוויץ.
שלושת האישים האלה וכן אחרים, לא נלאו, איש איש בתחומו, מניסיונותיהם להפסיק את גירוש יהדות סלובקיה ואחרי שניסיונם הוכתר בהצלחה, לפחות, מנקודת מבטם, פעלו, באופן יצירתי, כדי להציל, במסגרת "תוכנית אירופה", את שארית יהודי אירופה.
אי ביצוע "תוכנית אירופה", חורבן שארית יהדות אירופה ובמסגרתו אסונו הפרטי של הרב וייסמנדל - רצח חמשת ילדיו הפעוטים ואשתו, באושוויץ, ניתקו את אחרוני הנימים שחיברו בין הרב הקנאי לבין אחיו - חבריו למלחמת ההצלה וחודשה איבתו הישנה כלפי ה"עולים בחומה". אלא שעתה לא הפער הרעיוני הלהיב את אש העוינות, כי אם האשמות נוראיות שהטיח הרב וייסמנדל בנתן שוואלב, אותו זיהה כזרוע הקדומנית של ההסתדרות הציונית באירופה. זה הואשם בכתיבת מכתב, בו הוא מבדיל בין דם ציוני לדם חרדי ובכך שלהצלת ציונים הוא היה מוכן לשלוח כסף.
את סאלי מאייר מאשים הרב וייסמנדל שדחה את בקשת העזרה הכספית לצורך תשלום שוחד, כדי לעצור את המשלוחים מסלובקיה, אגב התבטאות מתנשאת כלפי יהדות מזרח אירופה. מנקודת מבט מחקרית, מכתבים אלה מעוררים קושי. אין הם מופיעים בשום ארכיון, אלא נמסרו מזכרונו של הרב וייסמנדל, בספרו "מן המצר". גם ספר זה מעורר בעייה קשה מכיוון שאף שהוא נושא את שמו של הרב וייסמנדל ככותבו, הספר יצא לאור ע"י בניו ותלמידיו, כשלש שנים אחר מותו. אין שום וודאות שהנכתב בספר הוא אכן דברי הרב בלבד ולא גם דברי תלמידיו. קושי נוסף הוא שאין המכתבים מתוארכים, לפיכך קשה לייחסם לרצף התרחשות אירועים שונים בסלובקיה. כמו כן, אין שום איזכור של ארכיון או מקור אחר למכתבים. הן שוואלב והן מאייר סמלו בעיני הרב וייסמנדל יהודים המייצגים את אלה שפנו מן הדרך ונטשו את תורת אבותינו ואם לא די בכך, הם היו חלק מהקשר הציוני (למרות שמאייר היה יהודי שומר מצוות, אם כי לא ציוני מובהק, ייצג את הג'וינט - תנועה לא ציונית, אך אוהדת למדי) להקים מדינה יהודית חילונית שיסודותיה בדם בני הקהילות החרדיות באירופה.

מטרת העבודה
מטרת העבודה בעבודה זאת אנסה להאיר, מוקד פולמוסי זה, מתוך תקווה שאולי יעלה בידי לראות אם יש ממש בטענות הרב וייסמנדל כלפי שוואלב ומאייר וכלפי המוסדות שיוצגו על ידם.
מכוונה זאת תיגזרנה שאלות המחקר הבאות:
  • האם יתכן שמאייר ושוואלב כתבו את המכתבים המיוחסים להם?
  • מתי הגיעו "מכתבי" שוואלב ומאייר לידי הרב וייסמנדל?
  • באיזו מידה מדויקים הפרטים שהרב וייסמנדל מביא בספרו?
הנחתי המוקדמת היא שלא ניתן לאשר את צדקת טענותיו של הרב וייסמנדל, עקב היעדר תיעוד הולם בארכיון או בידי גורם כלשהו. חרף מציאות זאת, ספק אם הדבר יאפשר להתעלם מטענותיו על שני עמיתיו, שהרי לא ייתכן שאדם בשיעור קומתו יבדה מליבו השמצות כאלה. אולם גם הכחשתו של שוואלב וכן אי מציאת זכר בין כתבי מאייר ל"מכתביהם", מגבירות את הספק ביכולתי להגיע אל האמת ההיסטורית. ייתכן שאמת זו אינה חד ממדית, אלא מורכבת כעין פאזל, בו סיפורי שלושת האישים, תופסים מקום מרכזי.

להורדת המאמר המלא לחצו כאן



© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016