זכור - אמונה בימי השואה

<< חזרה למן המחקר

הגבר ראה עוני עמו – זיכרונות הרב יעקב אביגדור מדרוהוביץ'


פרבשטין אסתר
בתוך: בני לאו (עורך), עם לבדד, ירושלים תשס"ו

ממרחק ששים השנים שחלפו מתום המלחמה, עולה זיכרון העם היהודי כפסיפס רב פנים, פסיפס כואב ועשיר, שמימדיו מתעצמים עם כל גילוי חדש של עדות. בפסיפס זה דלים עקבותיהם של תלמידי חכמים ששמשו כרבני קהילות באירופה, ובעיקר בפולין ובליטא. רבנים אלו, אלפים במספר – כמספר שמות הקהילות החקוקים בבקעת הקהילות אשר ביד ושם – חיו בליבן של הקהילות, מעורבים בחיי יום יום של הפרט, נושאים בעול התורה וחיי הדת בקהילה ורבים מהם גם מעורים בסוגיות רחבות שהעסיקו את יהדות מזרח אירופה. עם הכיבוש הנאצי היו הם הראשונים לרצח ולהתעללות, לא רק כמנהיגים אלא גם כמייצגי היהדות השורשית. הם הפכו לפליטים נרדפים או לבני ערובה, אך רבים מהם המשיכו לשאת גם בנסיבות שנוצרו בגטאות בחלק מתפקידיהם המסורתיים, ואף רשמו כתבים תורניים ואישיים שונים. מתי מעט מרבנים אלו שרדו את השואה, ולמרבה הצער אבדו רוב הכתבים הרבניים – בבת עיניהם של הכותבים.

מן הראוי היה כי זיכרונות שהעלו על הכתב חלק ממתי מעט הרבנים הניצולים יהוו אבן פינה באותו פסיפס של זיכרונות. ולא כן היא: הם נותרו עלומים מעין החוקרים, למרות העושר הגלום בהם לתובנת החיים היהודיים לפני השואה ובשואה, ולהעמקת הדיון בהגות, בהלכה ובהיסטוריוגרפיה של השואה.

מאמר זה עוסק באחד מכתבי זיכרונות אלו: כתבי זיכרונותיו של הרב יעקב אביגדור (גליציה 1896 – מקסיקו 1967), ששימש לפני השואה כרבו של מחוז גדול בגליציה המזרחית, מחוז דרוהוביץ'-בוריסלב, ולאחר המלחמה כרב בארה"ב וכרבה הראשי של מקסיקו. הרב אביגדור היה איש קולמוס כל חייו. עד השואה הוציא לאור יותר מעשרה ספרים וחוברות, ואחרי השואה שב לכתיבה תורנית אינטנסיבית ולהוצאה מחודשת של כתביו הקודמים. למרות כתיבתו העשירה, לא כתב ספר אוטוביוגרפי על השואה, אך נתן לכך מקום בספריו התורניים, ובעיקר במבואות לספרי קודש שכתב והוציא לאור. עיון בכתבי הרב יעקב אביגדור מעביר לפנינו את קורות השואה מנקודת מבטו של רב בישראל, שחווה את הדברים על בשרו, כפי שאמר "אני הגבר ראיתי בשבר", זיכרונות הכוללים אירועים בלתי ידועים מעולמם של רב וקהילתו, הגיגים, לבטים, תסכולים וגם דברי תוכחה לדורו. מעבר לכך יש בהם ללמדנו פרק בהיסטוריוגרפיה של השואה בכלל, ובזו הרבנית בפרט.

המאמר סוקר את שלושת המבואות לספרי הרב אביגדור (אביר יעקב – תש"ט, חלק יעקב – תש"י ותחיית יעקב – תש"י) העוסקים ברבנותו לפני השואה, קורותיו והתמודדתו כמנהיג קהילה וכרב בתקופת השואה, התמודדותו עם זיכרון השואה והטענות שהופנו כלפי קורבנות וניצולי השואה ופועלו להתרת העגונות לאחר השואה. כמו כן, דן המאמר גם בזיכרון הסמוי ובזיכרון המוצנע בכתביו של הרב אביגדור.

זיכרונותיו של הרב אביגדור הם בבחינת מעט המכיל את המרובה והמעיד על המרובה. הוא מבטא את דמותם של רבנים רבים שלא זכו לכתוב ולספר, שנשאו בעול הציבור ושמשו דוגמה לרבים, ואשר גם בתקופה כה חשוכה הקרינו מנהיגות, אמונה, אהבת תורה ואהבת אדם."



© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016