זכור - אמונה בימי השואה

<< חזרה למן המחקר

על חטא שחטאנו לפניך - מצוות הווידוי וקיומה בתקופת השואה


מקורות שונים


    כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה. כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח 1 .
בשלוש הזדמנויות שונות נוהגים ישראל לומר את נוסח הווידוי המלא "על חטא שחטאנו לפניך..." 2 : ביום הכיפורים – ש"הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל", חתן ערב חופתו – המסיים פרק אחד בחייו ומתחיל פרק חדש, ואדם השוכב על ערש דווי – לקיים את המשנה (מסכת אבות, פרק ב): "ושוב יום אחד לפני מיתתך". למרות מיעוט העיסוק ההלכתי בו, המנהג לומר וידוי על ערש דווי הוא מנהג מקובל ומפורסם בכל ישראל וסיפורים רבים נקשרו בו בתקופות השונות, הן לגבי גדולי ישראל והן לגבי פשוטי עם. ספר "שבלי הלקט" לרבי צדקיה בן אברהם הרופא מרומא הוא הספר ההלכתי הראשון שמנהג זה מובא בו, ומקורו בתלמוד הבבלי (מסכת שבת דף ל"ב ע"ב) בצורה של הלכה פסוקה:
    תנן התם ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך... תנו רבנן מי שחלה ונטה למות אומרין לו התוודה שכן דרך כל המומתין מתוודין וכל המתוודה יש לו חלק לעוה"ב שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני ויען עכן אל יהושע ויאמר אמנם חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ומנין שכפר לו וידויו שנאמר ויאמר לו יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה – היום הזה (הוא) [אתה] עכור ואינך עכור לעולם הבא. ואם אינו יודע להתוודות אומר תהא מיתתי כפרה לכל עוונותי 3 .
בתקופת השואה והפתרון הסופי, כשנודע ליהודים רבים לאן פניהם מועדות, ושלמעשה הם בגדר של נוטים למות, הם התאמצו לקיים את ההלכה הזאת. הם רצו למות מנוקים מעוון מתוך "תשובה", ולשם כך אמרו את נוסח ה"ווידוי". תופעה זאת הייתה נפוצה בתקופת השואה, והתקיימה הן על ידי רבנים והן על ידי פשוטי עם, הן על ידי יהודים בודדים והן על ידי קהילות שלמות.
בטבת תש"ג (דצמבר 1942) הגיע לגטו סאנדומייז' ראש הגסטפו בראון. הוא נכנס לבית הקהילה ודרש שהרב יחזקאל הלוי האלשטוק, הרבי מאוסטרובצה, יומצא לידו תוך שעה אחת. לאחר שחקר את הרבי וצילם אותו כמה פעמים, אמר לאנשי הקהילה כי יקבלו את הרבי תחת חסותם ושמירתם עד למחרת היום, בשעה 9 בבוקר. אז יבוא הוא, בראון, לקחתו. בבית הקהילה, שבו נמצא הרבי, התחילו מתאספים כמה וכמה יהודים שאמרו תהלים. יהודי סאנדומיר לא עצמו עין כל אותו לילה. הכול העתירו תפילה וביקשו רחמים. משעלה עמוד השחר (בעשרה בטבת תש"ג) לבש הרבי מאוסטרובצה קיטל לבן, התפלל, אמר סליחות וגם "על חטא", וכל בני הגטו בכו עמו בכי מר 4 .
סיפור דומה, אם כי בסיטואציה אחרת, מופיע בעדותו של יהושע רוזנבלום מיבורז'נה הסמוכה לקרקוב. הוא סיפר שבהיותו אסיר בזונדרקומנדו של אושוויץ-בירקנאו, פגש בקיץ תש"ד את הרב שלום אליעזר הלברשטם – הצדיק מראצפירטה, שהיה בחדר ההתפשטות סמוך לתא הגזים:
    – רבי – התחננתי לפניו – התפלל בעדנו.
    – "מפחד אני מן הרשעים שלא יכוני", אמר לי הרבי הצדיק.
    – רבי הקדוש, אני אשמור עליך, לבש משהו והתפלל, אולם למען השם עשה זאת מהר כי עוד מעט יש...
    עזרתי לו לרבי הקדוש ללבוש את הטלית הקטן, ואז אמר הרבי הקדוש את ה"וידוי" בהתלהבות רבה ועצומה 5 .
ואילו רחל אוירבך סיפרה בזיכרונותיה על פעולתו האחרונה של דודה – היהודי הפשוט:
    בשעה ששכניו לשעבר של דודי איש הכפר הוציאוהו ממקום מחבואו והובילוהו לבית הקברות היהודי כדי להמיתו בירייה, שלף מכיס בגדו סידור תפילה קטן ולאורך כל הדרך אמר וידוי. לא רצה עוד לזכות אפילו במבט אחד את נופו של הכפר; את פרצופיהם של אלה שהובילוהו; של אלה הסקרנים שהסתכלו בו בלכתו לקראת המוות. דפי הסדור היו לו מפלט אחרון בעולם, המפלט היחידי 6 .
בדזיאלשיץ, בכ"א, כ"ב וכ"ג אלול תש"ב, שלושת הימים האחרונים שלפני גירוש יהודי המקום, בילתה כל האוכלוסייה היהודית, זקנים נשים וטף, בבית הקברות, באמירת תהלים ובתפילה לביטול רוע הגזירה 7 . הווידוי נאמר על ידי בני הקהילה במעמד ציבורי, והם אף הגדילו לעשות, וקיימו את דיני יום הכיפורים לפרטי פרטים:
    ביום השלישי לצום ולתשובה, עם עלות השחר, נתאספו כל יהודי דזלושיץ בבית המדרש הישן, הם נשיהם וטפם, בבגדי שבת עטופים "קיטלך", כאילו ביום הכיפורים, התפללו תפילת "נעילה": "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים". אמרו "וידוי" בציבור: "אשמנו, בגדנו..." ולבסוף תקעו בשופר וקראו בקול "ה' הוא האלוקים". בתום התפילה קורעת הלבבות, התקרבה השעה להתייצב בכיכר השוק 8 .
למעשה, מסירותם של היהודים בתקופת השואה לומר את נוסח הווידוי מתעצמת לנוכח המסקנה העולה ממדרש קהלת: "מי יודע רוח בני האדם, ר' חנינא פתר קריא בהרוגי מלכות שהן באין לחיי עולם הבא אע"פ שאינן מתודין" 9 .

1 . רמב"ם, משנה תורה, הלכות תשובה, פרק א ה"א.

2 . בתחנון שבתפילות שחרית ומנחה אומרים רק את הנוסח הקצר של הווידוי "אשמנו, בגדנו" וכו', ובתהליך התשובה מתוודים רק על החטא הספציפי שבגינו שבים.

3 . שבלי הלקט, הלכות שמחות, א. ראו עוד: רמב"ן, תורת האדם, בתוך: כתבי רמב"ן, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ד, עמ' מ"ה-מ"ז; ארבעה טורים ושו"ע, יו"ד, סימן שלח, א, ודרישה, שם, ס"ק א.

4 . אלה אזכרה ד, עמ' 57-56.

5 . יהושע רוזנבלום, "צוואת הרה"ק ר' שלום אליעזר'ל הי"ד", זכור, א (תשמ"א), עמ' 52. ראו עוד: משה פורת, באמונה בחסד וברחמים, תל-אביב תשמ"ח, עמ' 62.

6 . רחל אוירבך, בחוצות וארשה, עמ' 141.

7 . ספר יזכור של דז'יאלושיץ והסביבה, תל אביב תשל"ג, עמ' 266.

8 . אריה שחר, "יהודי דזלושיץ מקדשים שם שמיים", זכור, ב (תשמ"ב).

9 . מובא ברמב"ן, שם."



© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016