זכור - אמונה בימי השואה

<< חזרה למן המחקר

הרב הנער והפליטים בבודפשט 1944


פרבשטין אסתר
בתוך: דפים לחקר השואה, כ (תשס"ו), עמ' 85–111.

הונגריה של ראשית שנות הארבעים קלטה אלפי פליטים מפולין וסלובקיה, אשר חיי היום-יום שלהם היו רצופים פחדים, נדודים וחיפוש מקומות מגורים ומסתור, גירושים וגם עשייה ענפה למען הסביבה והתנועה. בין אלו היו גם אלפי יהודים אורתודוקסים, אשר קורותיהם, תחושותיהם האישיות ופעילותם לא תועדו עד כה.
מאמר זה עוסק בשני כתבי זיכרונות אוטוביוגרפיים של רבנים, שנכתבו כמבואות לספרי קודש, ואשר מחבריהם היו בתקופת מלחמת העולם השנייה בהונגריה: האחד, המבוא לספר ההגות "בינת נבונים", מאת הרב ברוך יהושע רבינוביץ, לשעבר הרבי ממונקאץ' והשני, מבוא לספר "ברית אברהם הכהן", נער פליט מפרשבורג.
בין שני החיבורים קיים פער בסיסי. מקום מוצאם של הכותבים ואופי החיים היהודיים שם היו שונים בתכלית. בחייהם עברו תחנות שונות, ושנות דור הפרידו ביניהם מבחינת גילם: האחד היה בזמן השואה בשנות השלושים לחייו, ואילו השני בשנתו הארבע עשרה. גם מעמדם החברתי היה שונה: אחד רב מוכר, מוקף מעריצים, השני – בן ישיבה אלמוני ובודד. לכל אלו נודעה השפעה בולטת הן על האופן שבו חוו השניים את אירועי השואה, והן על האופן שבו כתבו את זיכרונותיהם. למרות ההבדלים הללו, העיון במבואות האוטוביוגרפיים שלהם, תוך הקבלתם לטקסטים אחרים של אותם מחברים וכן למבואות אחרים, מאפשר לזהות בהם מאפיינים מעניינים של ספרות הזיכרונות הרבנית בכלל.
בניתוח המבואות הללו קיימת התייחסות לשלוש סוגיות עיקריות:
    1. מניעי הכתיבה – ייחודם והשפעתם
    2 . המידע: המבואות כטקסטים היסטוריים בחקר השואה.
    3 . מאפיינים היסטוריוגרפיים של המבואות.
סקירה זו תתמקד בסוגייה השנייה בלבד.

נושא הפליטים בהונגריה כבר זכה למחקרים שונים, אך במבואות שלפנינו הוא נפרש מזווית ראייה חדשה, מתוך עולמותיהם של הפרט והציבור בקהילה האורתודוקסית בבודפשט, ובכך מתרחב ההקשר ההיסטורי של הסוגיות, ונוצרת גם אפשרות להשוואה בין קבוצות שונות.
נזכיר כי במשך זמן קצר שהו שני הכותבים בבודפשט בעת ובעונה אחת, כפליטים. מצבם האישי ואופי ההימלטות שלהם יצרו אמנם מציאות חיים שונה, אך עניין הפליטים מילא את הווייתם ותפס מקום מרכזי בזיכרונותיהם, איש איש באשר הוא.

בזיכרונותיו של אברהם קאהן יש תרומה חשובה לנושא זה, והיא מידע על קליטת הפליטים בישיבות הונגריה. כבן ליהדות החרדית בפרשבורג, היה זה אך טבעי כי קאהן ימצא את דרכו לישיבות, שחלקן עדיין עמדו על תלן, ושם הוא נתקל בקשת של גישות לקליטת הפליטים, שאותן תיאר בכנות ראויה להערכה. הכול ידעו כי קליטת פליטים בישיבה עלולה לסכן את קיומה, ובכל זאת בקוטב האחד היו ישיבות שנתנו מחסה לפליטים, ובקוטב האחר – היו שנקטו גישות של שוויון נפש, דחייה, ואפילו גירוש מן המקום: "נתמלא לבם נאמנות לשלטון, ויראו מאד להפר חוקי המדינה. היו מהם שנמנעו לסייע בידי פליטי חרב ששהו שם לבלי חוק ובלי מסמכים חוקיים, והיו מביניהם שטעו לחשוב כי הפליט יש לו דין 'רודף'. אך אף על פי כן היו רבים וטובים שמסרו נפשם להציל שארית פליטת עמו ישראל" (תלו).

במשך כשנתיים מצא קאהן מקלט בישיבות הונגריה. כדוגמה לישיבות שנתנו מחסה לפליטים הוא מציין בין היתר את ישיבות יארמאט ופאפא. לאחר מכן עבר לבודפשט, ושם ללא ההגנה שנתנה לו חסותה של הישיבה, חווה על בשרו את הגורל העגום של הפליטים.

מן הראוי לציין כי כאשר שב לסלובקיה (1944), והוא אז בן שבע עשרה, נהפך קאהן לפעיל הצלה בעצמו, הן בקרב הפרטיזנים והן בהשגת תעודות מזויפות.

לעומת הפן האישי שבזיכרונות קאהן, בזיכרונותיו של ר"ב רבינוביץ בולט ההיבט הציבורי של בעיית הפליטים בהונגריה בשנים 1941–1942. פעילותו של ר"ב רבינוביץ בתחום ההצלה התרחשה בשני מישורים: האחד היה תמיכה יומיומית קיומית בפליטים, כולל סיוע ב"פדיון שבויים" כאשר נעצרו. את הכסף קבל מידי יהודים בבודפשט, שגילו נדיבות לב: "כל יום ויום באו יותר אנשים מפולין שהצליחו לעבור את הגבול, מעט מעט יבואו, אבל מספרם הגיע לכמה עשרות איש. מכל אלה הפליטים באו בבוקר אלי לבקש מכסתם ביום, רשמתי לפני את כל מה שצריך לאותו יום, כשחזרתי מהתפילה טלפנתי לאנשי בודפשט, בכל פעם לאנשים אחרים, לפי הצורך באותו יום, והם נתנו את חלקם בתצרוכת היומית, ושלחו אלי הביתה, ובערב נתתי לכל אחד מה שביקש. ה' יזכור אותם לטובה". המישור השני היה יוזמה רחבת היקף שאפשרה לפליטים רבים קיום חוקי בעזרת תעודות. הרב יצר קשר עם הברונית אליזבט סאפארי והשיג את תמיכתה במתן תעודות פולניות לפליטים יהודים חסרי נתינות מפולין. על פי הסכם מיוחד בין פולין להונגריה, קיבלו קבוצות של פולנים תעודות שהייה בבודפשט – והודות ליוזמתו זו היו גם יהודים מפולין זכאים לכך. היה זה פתח מרשים להצלת הפליטים.

הנה כי כן, די בעיון ראשוני זה בשני מבואות לשקף את העובדה כי הם מכילים פרקי חיים אותנטיים מעת השואה, פיסות מעולמם של היחיד, המשפחה והקהילה, תיאור לבטיה ופעילותה של מנהיגות, דילמות אישיות ומוסריות, והתבוננות ייחודית באירועים."



© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016