זכור - אמונה בימי השואה

<< חזרה למן המחקר

שמד וגיור בימי השלטון הנאצי


מכמן דן
קטעים מתוך המאמר,
עלון פרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן.


"הנאציזם קידש, כידוע, את עיקרון הגזע. בהמשיכו ובפתחו את תפיסות האנטישמיות הגזענית שנתגבשו לקראת סוף המאה הי"ט, טען, כי יהודי נשאר יהודי גם אם הוא משנה את דתו או מתחזה לבן עם אחר.
גישה זאת באה לידי ביטוי כבר בשלב מוקדם של השלטון הנאצי בגרמניה. לצורך פעילותו האנטי-יהודית נזקק השלטון להגדרה חוקית של המושג "יהודי". כך הוגדר מושג זה כבר ב- 11 באפריל 1933, קצת יותר מחודשיים מאז שנתמנה היטלר לראש ממשלת גרמניה:
    כבלתי ארי נחשב מי שמוצאו לא ארי, במיוחד הורים או סבים יהודים. די בכך שהורה אחד או סב אחד לא ארי. את זאת יש לקבל במיוחד כאשר הורה אחד או סב אחד השתייך לדת היהודית. (1)
זו הגדרה המבוססת על עיקרון ביולוגי - אך לשני דורות בלבד. קביעת יהדותם של הסבים נקבעה על פי ההשתייכות לדת, כלומר - לקהילה דתית, דבר שניתן היה לבודקו על פי רישומים מסודרים מהמאה הי"ט. הגדרה זאת אמנם מותנה במקצת כשנתיים וחצי מאוחר יותר, וכדי להיחשב "יהודי מלא" היה אדם צריך להיות בעל שלושה סבים/סבתות יהודיים; להרכבי מוצא אחרים נקבעה אז הגדרה של "בני תערובת", אך עיקרון המוצא הביולוגי כמכריע לגבי שני הדורות האחרונים לא שונה. לפיכך, לא יכולה הייתה המרת דת - שמד - אפילו של הורים או סבים, להיות לעזר רב ליהודים שביקשו להימלט מגורלם.

אלא, שהמעשה היומיומי בימי הרייך השלישי היה יותר מורכב ממה שהחוק היבש הכתיב. אמנם, בכל הזדמנות אפשרית נבדק מוצאם של אנשים, וגם גרמנים היו צריכים להוכיח את מוצאם ה"ארי" הטהור - אך למשומדים נמצאו כאן ושם מליצי יושר, שהתאמצו להגן ולסייע להם. כזאת הייתה למשל, "ברית פאולוס של הנוצרים הלא-ארים המאוחדים" הפרוטסטאנטים, שפעלה משלב מוקדם של הרייך השלישי. במיוחד נודע הכומר היינריך גריבר בפעולתו למען יהודים משומדים אלה בסוף שנות ה- 30. (2)

אלא שהמרת דת לא הייתה פשוטה, משום שהשלטונות ניסו למנעה. בשנות ה- 40, כאשר כבשה גרמניה כמעט את כל אירופה, וכשהחריפה המדיניות כלפי היהודים עד כדי ביצוע מבצע הרצח הכולל, שכונה על ידי הנאצים "הפתרון הסופי של שאלת היהודים" - חיפשו יותר ויותר יהודים כל פתח וסדק להינצל. ההיקף העצום של השלטון הגרמני בכל רחבי אירופה, שמתח את יכולתו הארגונית עד לקצה תוך שילוב אנשים רבים שלא כולם היו אנשי ביצוע מעולים ונאמנים, גרם לכך, שלא בכל מקום הפיקוח והבדיקה היו מעמיקים. במצב זה, שמד מסוגים שונים ובעיקר שמד לכאורה, היה גם הוא כיוון של מוצא שנוסה, אף כי היה שולי.

אך היה גם צד שני למטבע. רדיפותיהם ודרכי עמידתם של היהודים עוררו אצל כמה וכמה לא יהודים תחושה עמוקה של הזדהות, שהגיעה עד לרצון להסתפח לעם היהודי, כלומר - להתגייר. העדויות על כך מעטות, וודאי שהמקרים לא היו רבים, אך יש בהם כדי להצביע על מגמת משיכה מובהקת לערכים ולאמונה יהודיים. מקרה אחד הוא מגרמניה, מחודש אוקטובר 1935. הוגו רוזנטל, מנהלו של המוסד החינוכי הכפרי היהודי בהרלינגן שבמדינת וירטמברג, פנה לרב הליבראלי ליאו בק בעניין: עובדת מוסדנו, שאמה היא נוצריה ושהוטבלה לנצרות בילדותה, [ה]רוצה להתגייר, היא מתייחסת בכובד ראש ללימוד היהדות ומשתדלת, עד כמה שזמנה בידה... לדעת כל שקשור ביהדות. (3)

יותר מדהימה היא פִסקה בפרוטוקול ישיבת חבר הרבנים הראשיים (האורתודוקסיים) בהולנד מט"ז אייר תש"א (13 במאי 1941), שנה לאחר פלישת הגרמנים למדינה, וכשהמדיניות האנטי-יהודית פעלה כבר במלא עצמתה:

5. בקשת גרות.
היו"ר מודיע, שמתקבלות הרבה בקשות [באמסטרדם]. גם בגלילים אחרים יש דרישה לכך.
האדון [הרב] ואן חלדר מתנגד לקבלתם.
האדון [הרב] לויסון סבור, שאין זה נכון לקבל ארים-מלאים, גם בקשר לתחיקה הגרמנית [שתביא לרדיפתם של אנשים אלה]. מה עמדת חוק זה ביחס לאדם בעל 2 סבים יהודים?
היו"ר אומר, כי עניין זה נבדק. הגישה הכללית היא למעט בקבלת גרים... (4)

מהעדר תכתובת נלווית לפרוטוקול זה, אין לנו מידע נוסף על אופיים ומניעיהם של מבקשי הגיור. אך התופעה כשלעצמה חשובה: היא מלמדת, שהדרך שהמשיכו בה יהודים רבים את חייהם לנוכח הרדיפות עוררה יראת כבוד מסביבתם ומשכה אנשים אל היהדות.

  1. תקנה ראשונה לביצוע החוק בדבר החזרת הפקידות המקצועית על כנה, מיום 11 באפריל 1933, בתוך: י' ארד, י' גוטמן וא' מרגליות (עורכים), השואה בתיעוד, ירושלים: יד ושם, תשל"ח, עמ' 45.

  2. יוסף טננבוים, מלכות הגזע והרשע, ירושלים: יד ושם, תשכ"א, עמ' 72.

  3. יוסף ולק, "שאלה ותשובה מימי התחדשותה של יהדות גרמניה תחת שלטון הנאצים", בטאון אוניברסיטת בר-אילן, קיץ תשל"ד, עמ' 32.

  4. ארכיון הרב דוידס, הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, ירושלים, מס' 14, עמ' 122."



© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016