זכור - אמונה בימי השואה

<< חזרה למן המחקר

ר' קלונימוס מפיאסצנא שח עם קונו


הרב קיציס גרשון
"מחניים" על השואה (א), עורך: מרדכי הכהן, ירושלים תשנ"ה

בתוככי גיטו ורשה, בתוך השכול והאימה והחדלון, על קברי אמו ובנו יחידו וכלתו ותלמידיו וחסידיו וכל בית ישראל אשר בפולין, ניצב לו ר' קלונימוס שפירא, האדמו"ר מפיאסצנא (להלן : ר"ק), ושח עם קונו. את דבריו השמיע בשבת ובמועד לפני נפשות נכאבות, אודים מוצלים מאש, שאף עליהם ועליו עלה הכורת מאוחר יותר. הדברים נאמרו בשנים ת"ש - תש"ב, ונוספו עליהם הערות בשנת תש"ג. שם, בתוך האימה והשכול, בתוך גיטו ורשה ההולך ומתרוקן מיושביו, לאחר ששיכל את משפחתו, עם שהוא רואה את עולמו חרב עליו, ניצב ר"ק ודורש ומנחם ומחזק ומוכיח. ואת הדברים העלה על כתב, בתקווה שיראו אור בזמן מן הזמנים. ובדרך מופלאה, בשנת תשט"ז, התגלו הכתבים. הם נמצאו בתוך כד במעמקי האדמה, מתחת להריסות אחד הבניינים בגיטו ורשה. פועל בנין שמצאם הביאם לארכיון ההיסטורי היהודי בורשה, ושם גילה אותם ר' ברוך דובדבני והביאם ארצה. "אש קודש" נקרא אוסף הכתבים הללו, אשר ראה אור לראשונה בשנת תש"ך.
פנים רבות למסכת יסורים ודווי זו הנפרשת על פני הספר כולו, כל פרק בה זוקק דיון לעצמו. במאמרנו, הנשען על דבריו בספר "אש קודש", נדון באחד מהם : התדיינות ר"ק עם קונו. הוא בא בדברים עימו, נושא עיניו לשמים וזועק. אף לא קורטוב של ביקורת יש בדבריו, אף לא נימה קלה של אמונה מתערערת. נהפוך הוא, ר"ק חוזר ומדבר על השואה הגדולה כמי שאמורה לשמש מנוף לחיזוק אמונה. ככל שהצרות והיסורים קשים יותר ובלתי מובנים יותר, הם מעידים יותר מכל על בורא ומשגיח, ועל תוכנית אלוקית המכוונת לישועה וגאולה קרובה. אך עם זאת ניצב ר"ק ופורש שיחתו לפני בוראו: הוא מזכיר את הברית המוחלטת שבין הבורא לעמו, ברית ללא תנאי. הוא מציין את ההבטחות האלוקיות שמהן עולה המחוייבות להצלתו המהירה של עם ישראל ולתמורה משמעותית במצבו ובמצב העולם כולו לאחר מסת יסורים שכזו. הוא מזכיר את דרכי ההנהגה האלוקית בעולם, המחייבים ישועה מהירה ושלימה. הוא אף נועז - בעקבות רבי-חסידות להשמיע בקול את "צער השכינה" החובר לצער ישראל ואף גדול ממנו. וכשמו של אותו צער פונה ר"ק לבוראו לישועה קרובה. הוא גם אוזר אמונה גדולה ובא בדברים עם קונו : תשובה הוא מצפה ממנו. תשובה במובנה הכפול: מענה לשאלות קיומיות קשות המענות רוחם של אנשי אמונה, ותשובה במובן נועז עד מאוד כשהוא בא בהקשר לבורא - לאמור, "חזרה בתשובה". ר"ק הולך ופורט טיעונים שונים לפני קונו, וכולם יחד ייעודם אחד : להביא להתעוררות של מעלה, באשר לנחיצות ולמיידיות של הצלתו המהירה של עם ישראל.

נתינה על חשבון העתיד

כך היא הנהגתו של הבורא עם בני ישראל, מסביר ר"ק: פעמים שהשכר עבור עבודת ה' עבדו, ניתן להם כשכר לאחר עבודתם, ופעמים - קודם לעבודתם, כאשראי הממתין לפרעון בעתיד, על חשבון עבודת ה' שתבוא בעקבות קבלת השכר. כזו היא ההנהגה האלוקית הקבועה. ואילו בעת צרה, בתנאים שאין בהם אפשרות לקיום כראוי של תורה ומצוות, רשאי אדם מישראל לצפות ביתר שאת לגילויה של הנהגה זו של מתן שכר באשראי עתידי. שכן ללא מתן אשראי כזה, אין אפשרות של התאוששות וחזרה לקיום עצמאי של תורה ומצוות. והוי זה בדומה לכללי המסחר הרווחים, בעת שהבנק מעניק אשראי חריג לאדם בזמנים מסויימים כדי להעמידו על רגליו, על מנת שמאוחר יותר יוכל לשוב ולתפקד ככל סוחר רגיל.

(יא).
ויש גם זמנים בשנה, שבהם הנהגה זו של ה' נוהגת בהם ביותר. כזה הוא חודש ניסן, חודש שהמתואר כ"החודש אשר בו ישועות מקיפות". (לב). ברם, בקשה לקבלת אשראי ישועה כזה מותנית בהסכמה כי אכן יעמוד המבקש בתנאי האשראי שלו, ויפרע את חובו. אשר על כן, ר"ק חוזר ומתריע בפני שומעיו: אם אמנם חפצי ישועה אנחנו עלינו להסכים בלבנו הסכמה גמורה כי לאחר שתבוא הישועה המקווה, לא נשוב עוד לשגרת חיינו הסתמיים כמקדם ! עלינו לקבל על עצמנו כי לאחר הישועה שתבוא, נהיה טובים יותר מאשר היינו בעבר, ובכך נצדיק את אשראי הישועה שניתן לנו. (מו, צז). אם מייחלים אנחנו שפני העולם שיהיה לאחר הישועה שתבוא יהיו שונים מזה של עכשיו, לא די בבקשה לקבלת אשראי שיש בו כדי הצלה מהמצב הזה. אל לנו להסתפק בשאיפה המצומצמת לחזרתו של עם ישראל למצבו הקודם : קיום מצוות ולימוד תורה כמאז ומקדם. אנו מצפים לקו אשראי נדיב יותר, כזה שיאפשר לעם ישראל להשתתף בעיצוב פני העולם החדש. אנו מצפים לבוא "אור עליון לעולם הזה", לגילויה של הנבואה בעולם. ומובנו המעשי של אשראי זה הוא אחד : "הרחבת הדעת ושמחה". (שם).

בעל האבידה צריך לחזר אחר אבידתו

התנהגות רווחת היא : מי שאבדה לו אבידה מחזר אחר אבידתו, ואין האבידה מחזרת על בעליה.
"דרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש. משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו". אף הבורא מתבקש לחזר אחר "אבידתו". ר"ק מגדיר מהי "אבידה" - מי שאינה מזוהה וניכרת למי היא שייכת. ואשר על כן, אף עם ישראל נכלל בהגדרה זו של "אבידה". שכן, הזהות היהודית בימים אלה מיטשטשת. כל תו זהות ייחודי לעם ישראל נעקר, גם על זקני הגברים יצאה הגזירה, מקונן ר"ק : "מספרים זקני ישראל, שעל ידי זה בחיצוניתם אינם ניכרים. ומרוב הרדיפות והיסורים הקשים מנשוא, שאי אפשר לשער, גם בפנימיותם אינם ניכרים !". אובדן זהות זה, מתחולל אף ב"אבידה" עצמה. (יא). אשר על כן, בזמן שכזה נקרא בעל האבידה מכח חוק ההנהגה המקובלת לחזר אחר אבידתו. שכן אין לצפות כי "האבידה" עצמה תשוב בכוחות עצמה לבעליה. (שם).

במאבק עמים נדרשת מעורבות הבורא

העובדה שהשואה הינה חלק ממלחמת עולם כוללת - מלחמה המקיפה את מרבית המדינות התרבותיות, ומהווה איום ברור על כל יושבי כדור הארץ - אות נחמה היא עבור ר"ק. שכן בעתות שכאלה רק מעורבותו הישירה של הבורא היא המוצא האפשרי. לא מלאך ולא שרף יש בכוחם לגאול את ישראל, כי אם בורא העולם עצמו. ונחמה רבה בדבר: הבורא מידתו רחמים וחסד, מה שאין כן מלאך שמים, שאין לו אלא שליחותו. הבורא יסלח לעמו, ואף אם אין הם ראויים לכך, ואילו המלאך אין ביכולתו לעשות כן. וכך, בעת שיעקב חולם את חלום הסולם, רואה הוא בחזונו מלאכים עולים ויורדים: מאבק ניטש בין כוחות של מעלה, שהמשכו מלחמת עמים למטה. או-אז בוא תבוא ההתגלות האלוקית הגואלת: "והנה ה' ניצב עליו" (בראשית כח, יב). (יב).

במצב חירום נדרשת התערבות מהירה

זאת ועוד, במצבי חירום מתחייבת התערבות מהירה של הבורא. בדומה לדרכי הטיפול בחולה : יש טיפול שגרתי לכל חולה, ויש טיפול שונה הניתן לחולה מסוכן, זה שכל דחייה קלה במתן הטיפול בו עלולה להמיט עליו אסון. לחולה כזה נדרשת התערבות מהירה, טיפול נמרץ ושונה. אכן, למרות שניתן לחולה זה טיפול חריג, אין לראות בכך חריגה מהנורמות המקובלות. אדרבה: קיומו של "חדר טיפול נמרץ" ו"צוות התערבות מהיר" הוא מעצם הטיפול הרפואי היותר נכון ושוויוני. ר"ק מטעים שכזו היא אף הנהגת הבורא: ישנן הנורמות המקובלות והשגרתיות בהן מטופלים אירועים עלי אדמות הדורשים תיקונם, עד שהדבר יתוקן כיאות. אך בנסיבות קריטיות, "נשברים" הכללים, ואו-אז תהיה התערבות מהירה לצורך ההצלה הדחופה של העולם, של ה"חולה". ואף זה, חלק מ"חוקי הבריאה" שהשתית הבורא בעולמו.
- ומכאן באה האבחנה : מצב עם ישראל בשואה הוא כמצב החולה המחייב טיפול נמרץ. דחייה קלה במתן הטיפול, בשל נהלים שגרתיים הנעשים אצל כל חולה אחר, עלולה לגרום למות החולה.
במקרה כזה מתחייבת מעורבתו המיידית של הבורא, בהופעה חריגה מדפוסי הקבע של הנהגתו בעולם. הישועה צריכה להתבצע ללא שהיות ובדרך שתיקרא במושגי העולם הזה "נס". (סו). העולם נברא במאמר ה', "יהי אור" ו"יהי רקיע" וכן הלאה, אך גם באמירה "די !". חלק מהליך הבריאה כלל גם את ההתערבות המהירה, את העצירה הפתאומית של תהליכים לא רצויים ההולכים וצוברים תאוצה ומאיימים על קיום העולם. ומני אז, לאורך כל חיי הבריאה, ברגעים מסויימים קריטיים לקיום העולם, צריך לחזור ולהישמע בעולם הציווי האלוקי "די!". ר"ק פונה אל בוראו כי אף עתה, בעולם הניצב על עברי פי פחת, ראוי הוא שתישמע שוב האמירה "די!".

בזכות תפילת המלאכים

לא רק קול תפילת בני ישראל עולה ומשתטח לפני הבורא, אף מלאכי מעלה משתתפים בישועתם של ישראל. שכן, קול המלאכים הבא לפני קונם
- מכוחו של ישראל הוא בא. וככל שצערם של ישראל גדול יותר, כן גובר קול המלאכים עד "וינועו אמות הסיפים" מקולם. (כח). וכאן קורא ר"ק מנהמת לבו:
האם טעם כבר מלאך צערו של ישראל בשעה שמכים אותו? או את בשתו בשעה שרודפים אותו ומבזים אותו? או את פחדו? או את ענותו, בשעה שאין לו מזונות חס ושלום ? (שם).
צערם זה של ישראל, הבוקע רקיעים, המביא מלאכי מעלה להשמיע קול גדול לפני קונם, מגיע הוא עד לפני הבורא עצמו. והפסוק מרמז עתה בזה שלא בלבד המלאכים מן קריאת ישראל מקבלין דין מן דין...רק כביכול גם הוא יתברך...מפני ש"עמו אנכי בצרה". ומכאן גם תוכחת ר"ק כלפי פנים : אם בה גדול צערם של ישראל, עד לשמים מגיעה זעקתם, אל לו לאדם מישראל לקטרג על עם ישראל בשעה זון אל לו לדבר בהם סרה!
כשאמר ישעיה הנביא "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" (שם, ה), לקח המלאך רצפה מעל המזבח ויגע על פיו. וחז"ל אמרו שאמר הקדוש ברוך הוא למלאך: רצוץ פה שאמר דילטוריא על בני. רמז לו ה' : שמעת את קול הקורא של המלאכים, קול הקורא שקראו זה אל זה, בחינת "מקבלין דין מן דין" - מן ישראל הם מקבלים, והרעש הגדול עד שנעו אמות הסיפים מצערן של ישראל הוא, ואיך תוכל לאמור עליהם דילטוריא ? ! (שם).

בזכות המחילה

ובמה כוחו של הבורא יתר על כל ברוא, ואף על מלאכי שמים? שואל ר"ק, ומשיב: ביכולת המחילה והסליחה. אין מלאך, ובוודאי לא אדם, מורשה למחול ולהעביר חטא שחטא אדם כלפי בוראו. ואף זה מיסוד החסידות שבפי ר"ק: ממכלל כבודו של הבורא היא המחילה. דווקא היא תצהיר כי אדוניו של עולם הוא. ואשר על כן, ראוי ונכון הוא למחול לעם ישראל, גם אם אינם כדאיים לכך.
כשהבטיח ה' עתה (לאחר חטא העגל) למשה רבינו "פני ילכו" (שמות לג) ולא מלאך. שאל משה רבינו: מעתה "הראני נא את כבודך" - מה הוא כבודך: אם שלא למחול - כמו השגת המלאכים, או למחול ? והשיבו ה': "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" - אף על פי שאינו הגון ואינו כדאי, זה כבודי, מפני שאיש הישראלי חלק אלקית הוא. (לז).

"עמו אנכי בצרה"

עם שהזכיר את קול המלאכים הבא לפני הבורא, הזכיר ר"ק את צער השכינה המצטערת עם ישראל בצרותיהם. ואכן, הרי זה הטיעון המרכזי במסכת שיחתו של ר"ק עם בוראו : "בזמן שאדם אחד מישראל מצטער, גם כן השכינה מצטערת מזה". ואשר לכן, אם לא בשל צער ישראל, כי אז בשל צער השכינה - הישועה חייבת לבוא, שכן "כיון שהוא יתברך זכאי, ולמה יתיסר חס ושלום אבינו מלכנו? !" (פג). קשה, מטעים ר"ק לפני שומעיו, לתאר מה גודל צער זה של מעלה, גדול הוא לאין ערוך מצער ישראל עצמם, ואין מיכולתם להבין שיעור צער זה :
הנה האיש הישראלי המעונה ביסוריו חושב שרק הוא מצטער...אבל הפסוק אומר "ובכל צרתם לו צר" (ישעיה סג, ט), ובגמרא איתא : "בזמן שאדם (מישראל) מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. ובספרי קודש איתא שהרבה יותר ממה שהאדם מצטער, כביכול הוא יתברך מצטער ביסורי איש הישראלי. ואפשר שכיון שהוא יתברך בלתי בעל גבול, שבשביל זה אינו מושג בעולם, לכן גם צערו יתברך מצרות ישראל הוא בלתי גבול. ולא בלבד שלהצטער בצער גדול כזה לא היה אפשרות לאיש לסבול, רק גם להשיג את צערו יתברך לדעת שמצטער הוא יתברך...אי אפשר בשביל שהוא למעלה מגבולות האדם. (קנט). ר"ק אף מגביה עוז : השכינה כביכול לא זו בלבד שמבקשת ישועה כדי להסיר יסורים מעליה, אלא היא אף פונה בבקשה לעם ישראל שישתתף עימה במשימה זו. ועלינו להיטיב שמיעתנו, ולהאזין לבקשה זו ולהיענות לה. צער זה של השכינה הוא צער על כל אחד מישראל הסובל, כל סבל שהוא. (פב).
אמנם יש נסיבות של צער ישראל, שבהן אכן השכינה .מצטערת אף היא, אך אין הדבר מחייב גאולה מיידית. יש מקום בנסיבות אלה לבחון אם ראויים ישראל להיוושע, או אולי הם ראויים להמשך המצב הקיים. אך יש נסיבות של מעבר לצער קיומי, אבסולוטי, צער שאפשרות הקיום היחידה היא על-טבעית, ובנסיבות כאלה אין מקום לדון אם ראויים הם להיוושע אם לאו, הגאולה חייבת לבוא מייד ! (פג). צער השכינה בצערם של ישראל הוא על מצבה היא. הרי זה צער על שמלכות שמים אינה נוכחת גלויה וברורה לעין כל, נסתרת היא. והרי כל בריאת העולם נועדה לגלות מלכותו עליה. (קכא, וראה קצא). ואת צער שכינה זה אנו נקראים לשמוע. הזעזוע שיתרחש בעולם בשל צער זה מחייב ראשית לכל, שהעולם יהיה ער וקשוב לצער השכינה המצטערת בשלו.
הדבר שהעולם עומד על עומדו, ולא נחרב מצערו וקולו של – הקדוש ברוך הוא על עם ה' כי מתיסרים ועל ביתו כי נחרב, מפני שצערו הגדול של הקב"ה לא נכנס בו... כיון שצערו כביכול הוא בלתי בגבול, וגדול מן העולם, ולכן לא נכנס בעולם, ואין העולם מזדעזע ממנו...את בכיית הכביכול לבכות בעולם, (יש) להביאה בעולם, ואז לא יצטרך הכביכול לבכות. כיון שכבר ישמע בעולם קול בכיתו של הכביכול, ישמע העולם ויתפוצץ, ניצוץ צערו כביכול יכנס בעולם, ואת כל שונאיו ישרוף. בים (סוף) אמר הקב"ה : מעשי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה ? ועכשיו שישראל טובעים בדם, העולם יתקיים?! (מודגש במקור). עתה הצער גדול עד שאין העולם יכול להכיל אותו, ונעלה הוא מן העולם, ויגדיל צערו וכאבו כביכול עוד יותר. (קס).
וכיצד לומד אדם להקשיב לקול צער השכינה של מעלה? וכיצד מיידע הוא את סביבתו על כך ? - בכוח התורה :
"ואתה קדוש יושב תהלות ישראל" (שם, שם, ד). "ואתה קדוש" - מובדל מאתנו, אבל באמת "יושב תהלות ישראל" - יושב ונמצא אתה בתורה ותפילה הנקראות "תהלות ישראל", שישראל אומרים לך. ואיך זה תסבול בעלבון התורה ובצערן של ישראל אשר מצערים ומענים אותם רק בשביל שמקיימין את התורה. לכן עלינו ישראל לאחוז בתורה ששם הקדוש ברוך הוא, ועל ידי שנכנסים בה, הן בלימוד והן בקיום מצוותיה, אליו יתברך נכנסים. בכיתו וקולו כביכול על צרותינו תתגלה, וכל הרשעה כעשן תכלה. (שם).
מודע היטב ר"ק לקושי היישומי של הדברים : היאך לומדים תורה, ושומרים מצוותיה בתנאים כאלה? ושתיים תשובות בפיו: א. ישראל רגילים ליסורים, ובכל נסיבות שהן שמרו תורה ומצוותיה. ב. התורה כשלעצמה מחייבת שמירתה בכל הנסיבות שהן :
ישראל מלומדים ביסורים מאז, ומכל מקום תמיד לא הרפו מתורה ומצות. וככלל לא ניתנה תורה על תנאים שכשטוב לנו נקיימה וחס ושלום כשרע לנו נעזבנה חס ושלום. תמיד ה' אלוקינו, ותמיד את תורתו ומצוותיו נשמור. (שם).
יתר על כן: ככל שהמצב רע יותר כן יהיה, ובקרוב מאוד, טוב יותר. שהרי אותו הרע המוגבר גם למעלה מתקיים, ולבטח ידרוש את תיקונו המלא. רק מאמין גדול יכול לנסח משפט שנזה, וכזה היה ר"ק מפיאסצנא.
וזהו גם תקותנו, אם צרותינו מגיעות כל כך למעלה, וגם במרום הפגם, בטח יושיענו ה'. תמיד כשרואין שהצרות מתגברות עד שהתורה ובתי המדרשים וישיבות ננעלות, והפגם מגיע לקטנים ולגדולים, אז בטוחים אנו בה' שהקץ קרוב לבוא. (שם).
ולכן ביתר שאת בטוחים אנו כי הישועה תבוא מאתו, וישועה כפולה תהיה זו:
ובשביל זה גם ישועתנו תהיה כפולה : "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ, א). ובסוף איכה מתפללים "השיבנו ה' אליך ונשובה" (ה, כא). אשר לכאורה איך זה נבקש מאת ה', שהוא יתברך ישיב אותנו. אנחנו חטאנו והוא ישיבנו? אבל "ונשובה" - כביכול, שנינו צריכים לשוב, כי גם חלקו יתברך אתנו היה אז אנחנו בצרות כאלו קשה שנשוב ככל שעלינו לשוב, לכן - "השיבנו ה' אליך ונשובה". (שם).

לא בגללנו התורה נחרבה

עוד טענה בפי ר"ק : דרכו של משפט צדק היא שאין אדם נענש בדבר שאינו אשם בו. במצב הנוכחי אין אנו האשמים. מישהו אחר הוא האשם. מיהו האשם האמיתי? סותם ר"ק. ואינו מפרש. האם כוונתו לרשעים שבעם ישראל (והדעת נוטה לכך, ויעירו המשכם של הדברים) ? האם להנהגה אלוקית נסתרת מבינתנו הנותנת מקום למידת הדין לשרור בעולם ? כאמור, סתם ולא פירש, די לו בציון מרומז.
כי לא מאתנו הסיבה שכל התורה והעבודה כעת נחרבה, רק וכו' (כך במקור!). לכן רחם נא וערוב עבדך לטוב, אל יעשקוני זדים, ונחדש אז בעזרת השם יתברך את התורה ותפילה ועבודה עוד ביתר שאת. (קכב).
ברם דומה, כי שיא תעוזת רוח היא האמירה (המרומזת) כי אף ה"חלק האלוקי" שבעולם משתתף בחטא שגרם למצב הנוכחי( !). ולכן ביתר שאת מתבקשת התערבות הבורא לגאולה קרובה.
כיון שהוא יתברך שוכן עם כל איש ישראל. וכשחוטא, חס ושלום כביכול גם את חלק האלקיח שבו מחטיא עמו, הרי זה בכל חטא חוטא בכפלים: הוא, וחלק האלקית שעמו. וכשנענש, לא בעד עצמו לבד נענש לזכך את עצמו, רק גם בעד חלק הכביכול. כגון ר' עקיבא (שעשרה הרוגי מלכות נהרגו על חטא של מכירת יוסף. ור' עקיבא בעד הכביכול. כמו שכתוב בספרים הקדושים על הפסוק "והעשירי יהיה קודש" - שר' עקיבא היה העשירי, קודש לה'. מפני שבמכירת יוסף צרפו את הקדוש ברוך הוא עמהם שלא יגלה ליעקב, כנודע). (קט).
ואף זאת, מכוחה של חסידות להעיז ולומר את הדברים הבאים : כל אשר מתחולל אצל עם ישראל בא לידי ביטוי גם בעולמות של מעלה : ברכת הבנים היא ברכת האב וצרת הבנים היא צרת האב. ומשעה שאנו רואים עצמנו כבניו של הבורא, כל שעובר על בניו כביכול אף למעלה מתרחש. ולכן יאמר ר"ק כי "גם התורה נסתמה, וגם בה נעשה פגם" וכי "גם במרום הפגם". (יז).

בורא עולמות ומחריבן

ר"ק, דברים לו באשר לדרך הנהגת הבורא בעולמו. שכן, כזאת היא הנהגתו של הבורא בעולמו, למן שחר הבריאה: "בורא עולמות ומחריבן" - בריאה, וחורבן ("שבירת הכלים") המכשיר לבריאה משופרת יותר ("עולם התיקון"). ואשר לכן, בכל זמן ועת, בראותנו יסודות עולם מטים, וצרות וסבל שאין לנושאם
- אות היא כי עולם חדש ממשמש ובא. (קכד). הפועל היוצא עבור שומעי לקחו של ר"ק הוא : וממילא כשאנו רואים צרות אלו שעוברים עלינו, וכל כך נפשות מישראל והרבה תלמידי חכמים צדיקים ועובדי ה' שנעדרו רחמנא ליצלן, וכל איש ישראל הסובל כל כך עתה, ובפרט מי שנעדר רחמנא ליצלן. צדיק הוא ה', ירחם ויאמר די לצרותינו וצרות עמו בית ישראל. אז יודעים שגם עתה זמן של בחינת שבירת הכלים הוא. לכן צריכים להתחזק יותר בתשובה ולחדש מעשיכם ולבריאה חדשה. (שם).
וגם שאלות ("פליאות") על אשר העינים רואות ואין הדעת מבינתם, ולתשובה עליהן הוא מצפה. לתשובה זו משמע כפול: הסבר שיאיר אור ויפזר את המבוכה והמצוקה בה נתונה הנפש המאמינה. והוא גם מצפה לתשובה במובנה הנוסף : "חזרה בתשובה". לא רק חזרה בתשובה של מטה, של בני ישראל, אלא אף זו של מעלה. ו"חזרה בתשובה" זו אמורה לכלול בתוכה את כל מרכיבי החזרה בתשובה, ובכללם אף חרטה, וקבלה לעתיד להנהגה שונה.

בזכות מסירות הנפש

בזכות מסירות הנפש של עם ישראל עבור ה', למען ייחד שמו בעולם, יכולה כנסת ישראל להתייצב לפני קונה בתביעה : "החזק לי טובה שהודעתיך בעולם" !
דוד המלך אמר "אמרת לה' טובתי בל עליך" (תהלים טז, ב) ואיתא על זה בגמרא (מנחות נג) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה : רבונו של עולם, החזק לי טובה שהודעתיך בעולם. אמר לה: "טובתי בל עליך" - אין אני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני בעולם תחילה, שנאמר "לקדושים אשר בארץ המה". וזה רמז הגמרא : השם "אדנות" הנחיל אברהם אבינו לכנסת ישראל לקרוא גם מתוך הצרות. ועל זה אמרה כנסת ישראל להקב"ה : החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, החזק לי טובה כי את נפשי לבי כחי ומוחי, אף את כל ימי חיי אני נותן להודיעך בעולם. פשוט שעל ידי זה כל העולם מתפלאים עלינו שכל כך מוסרים אנו את נפשנו עליך יתברך, ושמך מתגדל בעולם, וגם שעל ידי זה נעשה שלימות היחודים, וההסתר חולף ואורו יתברך מתגלה. ואמר הקב"ה: הן עבודת כל ישראלי יקרה לה', ובפרט עבודה של מסירות נפש, מכל מקום טובה אין אני מחזיק אלא לאברהם יצחק ויעקב שהם הודיעוני תחילה, כי הם התחילו בעבודת מסירות נפש. (קל).

מה עושה ה' לייחד שמו ?

תעצומות נפש רבות נדרשות להשמיע תביעה זו בימים אלה: כשם שעם ישראל עושה הכל, עד מסירות הנפש, למען ייחוד שם ה' בעולם, אף הבורא נקרא לעשות כן ( !). ובמה וכיצד יהיה הדבר ? - בישועה והצלה של עם ישראל :
כדי לייחד את שמו יתברך ישראל עובדים את ה' וסובלים יסורים, וגם מוסרים נפשם בפועל ממש על זה. ומה עושה הוא יתברך כדי ליחד את שמו יתברך? בזמן שבית המקדש היה קיים, וישראל היו במעלה העליונה, הוא יתברך שידד המערכות ועשה נסים ונפלאות בשבילם. אז בזה יחד הקב"ה את שמו והראה לכל כי ה' אחד. אבל עתה כשכבושה כנסת ישראל בגולה, אז היא "יחידה המיחדך". לכן "הושענא", ועשה גם אתה ה' למען יחוד שמך יתברך וגלה כבוד מלכותך עלינו. (קלא).
למען שמו וכסאו השלם

הנחיצות בהתערבות מהירה של מעלה, היא גם משום ש"אין השם שלם ואין הכסא שלם" כל עוד זרעו של עמלק בעולם. בנסיבות הללו, טוען ר"ק, זרע עמלק יתמיד להתקיים, גם אם תהיה הישועה מהירה, גם בדור הבא. הנזק החינוכי, החסר שנוצר בתקופה זו, לא יימחה במהירות. ולכן, חיונית ביותר התערבות של מעלה, למען שמו וכסאו, להושיע את ישראל. גם אחר שימחה עמלק, אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה גם זרעו של עמלק, הזרעים שזרע בנו, ולכן "מחה אמחה את זכר עמלק" - כי הלשון כפול מורה על מהירות הדבר, כמו "ועל השנות החלום פעמים כי ממהר האלקים" (בראשית מא, לב). ועל "משה משה" (שמות ג, ד) שקרא ה' בסנה בלא פסיק, טעמא איתא במדרש (שמות רבה פרשה ב): משל לאדם שנתן עליו משוי גדול, וקורא : פלוני פלוני קרובי, פרוק מעלי וכו'". היינו גם כן לשון מהירות. "מחה אמחה" - מהרה, כדי שלא ישאר אחריו הרבה זרעים. (קסט).

תשובת הבורא

מורשת החסידות, שר"ק היה אחד מראשי דבריה בשנים שלפני השואה, יצקה מלות של תעוזה בפיו. דברים שיש בהם אומץ רב של מאמין לומר אל מול הבורא. רק המאמין השלם יכול לפנות לבוראו ולומר לפניו כדברים האלה : כשם שהבורא דורש מברואיו לקיים את כל התורה כולה, אף הוא מקיימה. וכשם שבכלל מצוות התורה היא מצות התשובה, הרי שאף הבורא כביכול שב בתשובה. וכשם שכתשובתו של אדם מרכיב מרכזי היא החרטה, אף בתשובת הבורא מופיעה החרטה ( !). ומה היא חרטה זו? - שלא להרע עוד לעם ישראל. ורואים הדברים אור בראשית הספר.
הקב"ה מקיים את כל התורה (מדרש רבה משפטים, ל; ירושלמי ר"ה, ז) ובמה מקיים גם חשובה? כששב מן הרע שחס ושלום שלח לעמו ישראל, או אמר לעשות - הוא תשובתו כביכול, כמו שאמר הכתוב "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב, יד). ומהו "וינחם" - כביכול חרטה שהיא ראשית התשובה. (ח).
ר"ק מעפיל עוד במשעולי תעוזתו. לא זו בלבד שהוא מצפה ל"חזרה בתשובה" של הבורא, ולא רק ש"חזרה בתשובה" זו צריכה לכלול בתוכה חרטה, אלא שהתיקון צריך להיות שינוי של ממש לטובה. אם לא כן, מה תשובה היא זו, אם המצב שב לקדמותו? ! (שם). וכדרכו, בכל רעיון עמוק ומפתיע שהוא משמיע, תומך ר"ק את יתדותיו בדרשת הכתובים.
וזה שבתהלים צ': "שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך... שבענו בבוקר חסדך". (אנו) מתפללים: "שובה ה'" - כביכול עשה תשובה בנו. "עד מתי והנחם על עבדיך" - עד מתי תהא כל התשובה? רק ב"והנחם על עבדיך" - על הרעות והצרות שמצירים אותנו, שאז נשארים שוב באותו מצב הנמוך. "שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו" - שכזה תהא תשובתך כביכול. (שם).

מתשובת ה' להשיב את ישראל

זכותנו היא לבקש מאת ה' שינהג בנו כפי שאנו מצווים מפיו לנהוג בבנינו. אשר על כן זכותנו היא לבקש שילמדנו תורה, כדרך האב המצווה ללמד את בניו תורה. (לה). ולכן גם זכותנו לבקש מה' שישיב לב כל עם ישראל בתשובה, גם אותם התמימים והרשעים ושאינם יודעים לשאול, כפי שאנו מצווים להשיבם תשובה :
וזה שאומרים "ברוך המקום וכו' ברוך שנתן תורה וכו' כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו'". כי כיון שמצוה מן התורה לשוב ולקרב כל מיני הבנים: חכם, תם, שאינו יודע לשאול. ואף על הרשע לא אמרה בזה "אל תענה כסיל", או כמו שאמרה הגמרא (סנהדרין לח) שלאפיקורס ישראל אסור להשיב. רק את כולם עתה ישובו ויקרבו. לכן גם הוא יתברך יקיים עתה מצוה זו. כי אפילו חס ושלום מי שהוא רשע, כבר קיימו די בנו הקהה את שיניו, ויקרבנו מעתה אליו יתברך ברחמים. (שם). וגם זאת בפי ר"ק, באשר למעורבות הבורא במהלך החזרה בתשובה של עם ישראל. שכן, חז"ל מוסרים על "ויכוח" המתנהל כין כנסת ישראל לבין הבורא אודות מהלך התשובה העתידי בעם ישראל. אלה אומרים: "השיבנו ה" תחילה - צעד ראשון יבוא מאת הבורא, ובעקבותיו "ונשובה" - תבוא תשובת ישראל. ואילו הבורא אומר: "שובו אלי" ואחרי כן "ואשובה אליכם". אף אנו חוזרים ומשמיעים את דברי כנסת ישראל: "השיבנו ה' ונשובה".
ישראל מבקשים "השיבנו ה' אליך" - שה' ישיב אותנו אליו. והוא יתברך אומר "שובה (צ"ל שובו) אלי" כנודע. (ס).
הנה כי כן, אף בדברי הבורא יש לשון תשובה : "ואשובה אליכם". ומה היא תשובת הבורא ? לגרום לעם ישראל לשוב בתשובה. בעקבות דברים אלה מוסיף ר"ק, אם לעצמו אם לשומעיו, כי בקשה זו שאנו מבקשים מהבורא, גם אנו מצווים בה. יש בכוחו של אדם מישראל לעשות את שהבורא אמור לעשות, יכול הוא ל"שוב במקומו של הבורא", בכך שיגרום לעם ישראל לשוב בתשובה.
"ושבית שביו" (דברים כא, י) - שתשוב מה שהוא יתברך צריך לשוב, היינו שישיב אתכם אליו. (ס).



© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016