זכור - אמונה בימי השואה

מאגרים


<< חזרה למן המחקר

החיים הרוחניים בגטו קובנה


קול ישראל, שבט תש"ז 23.1.47


על החיים הרוחניים בגיטו קובנה אפשר לכתוב ספר שלם, מחרוזת פנינים שלמה שוזרת ומשזרת את כל התקופה רבת ההרפתקאות, שלמרות הכל ועל אף הכל התגלמו בה חיי רוח רבי תפארת ועושר, כשאני מנסה לסדר את הרשמים המתרוצצים בי, רואה אני לפני בנין רב פאר, ורואה אני חובה לעצמי לרשום את הדברים שישארו לזכר עולם לדורות הבאים שיתענינו לדעת מה היו צורת החיים הרוחניים בשעת המצוקה.
הגרמנים כבשו את ליטא, החלו גירושים והשמדות. שמועות הזוועה החלו להתפשט: את פלוני הוציאו מבית המדרש עטוף בטלית, מוכתר בתפילין, הוליכוהו להשמדה. את אלמוני הוציאו באמצע למודו, כשהוא מתעסק בתורה, על פני גמרא פרושה התיזו את ראשו.
בבתים פרטיים היו יושבים ולומדים תורה. בין בתים רבים אחרים הצטיין ביתו של הגאון והצדיק ר' אברהם גראדזענסקי הי"ד מנהל ישיבת סלבודקה, שהפך לאכסניא של תורה, לא פסק קול התורה, בחבורה ברבים כמו ביחידות. הגאון הג"ז הגיד מוסר ברבים. הגאון הצדיק רבי אלחנן ווסרמן הי"ד לומד בחבורה נדה, עד שהוליכוהו ל"נמל התשיעי" מקום שרצחוהו נפש רח"ל, הגאון הצדיק ר' יחזקאל ברנשטיין לומד בחבורה נדרים. הרה"צ ר' ישראל יעקב לובטשאנסקי הי"ד חתנו של ר' יודל מנובהרדוק לומד בחבורה "שערי תשובה" לרבינו יונה. כותב הטורים הנהו עדות חיה על מה שעבר בביתו של ר' אברהם גראדזענסקי זצוק"ל ברחוב פאנסרו 16 בסלבודקה.
חסיד הייתי בביתו, ר' אברהם היה מוסר שיחות על קידוש השם, בעסקות יוצאת מן הכלל, דברים בלתי רגילים שלא שמענום מעולם. באותם הרגעים הטרגיים כשמחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, הדברים מפליאים, בשעה שגוזלים מאב את בנו לפני עיניו. ואח"ז עוד בן מובל למקום שממנו לא חוזרים. ולמרות הכל, עומד ר' אברהם על גובהו ואומר שיחת מוסר בהתרוממות הרוח והנפש. ממש כבימי ר' עקיבא כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. שאלו תלמידיו: רבינו ע"כ. אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?
ניכר היה שר' אברהם הצטער על פסוק זה כל ימי חייו. אחרת אי אפשר להבין את הגבורה השמימית העילאית.
ביתו של ר' אברהם היה כולו קודש. שם נמצאו רבנים וראשי ישיבה גדולי תורה, אצילי הרוח, ביניהם הגאונים ר' שבתי ורניקובסקי משגיח לומזה. ר' שלמה רייז ר"מ, ר' דוד גודד, ר' יוסף חיים זקס, מנהל ור"מ "אהל משה" בסלבודקה. ר' יצחק גפן ר"מ "אהל משה" ובחורי ישיבה רבים.
כל יום קללתו מרובה מחברו. מגיעות ידיעות מזעזעות על רבנים שנספו, בני ישיבה שנרצחו, האב שומע ורואה בחרדה כיצד תלמידיו מוציאים נשמותיהם, ממש לפני עיניו, הטרגדיה מתחוללת בכל עוזה ותקפה ורבי אברהם עומד ומגיד לפני הנשארים שיחה נעלה על... קידוש השם. מחדש "גדרים" חדשים על קידוש השם!!... הגוף רעד אז, אם היתה האפשרות לרשום את הדברים הללו, היה העולם מתעשר בזה. חלק הדברים רשמתי, אולם הן נאבדו, יחד עם אביהם הגאון והצדיק ר' אברהם גרודזנסקי.
אין אומר ודברים לתאר מסירות נפשם של הבחורים שהיו מתגנבים מן הגיטו הגדול אל הגיטו הקטן מקום שגר ר' אברהם, כדי לשמוע את שיחותיו. גם לתפילה בביתו של ר' אברהם היו באים במסירות נפש. ר' אברהם הנהו פרק בפני עצמו בהלכות קידוש השם.
בתי הכנסיות שנכנסו לתחום הגיטו בסלבודקה, היו מלאים מנינים מתפללים. בבית המדרש "אבא יחזקאל" מקום שהתפללתי ולמדתי תורה בצבור, שנים רבות לא הופסקו התפילות והלימודים עד ההעברה של הגיטו בקובנה בט' מרחשון ובית המדרש נתבטל לגמרי, ונהפך לבית כלא ליהודים. את היהודים גרשו למקומות חדשים. מקום שהיו גרים בו מקודם נכרים, אולם גם במקומות החדשים סודרו מיד מנינים בבתים פרטיים. כך התנהגו עד האקציה הגדולה שבה הוציאו עשרת אלפים יהודים להורג, והנשארים חכו בקוצר רוח להוצאתם להורג, היה זה ביום רביעי. למחרתו ביום החמישי כשאבל כבד עטף את היהודים הנשארים, הבוכים, ומבכים את קרוביהם שהובלו להורג, ואת עתידם שמחר עלול להפוך עליהם את הגלגל, בא אלי בריצה מבוהלת, בערציק בריקער, או כפי שהיו קוראים לו בערציק הזגג. מלא תרעומת. "רבי! לפני המיתה לא צריך ללמוד – כל הזמן למדנו ועתה לא?... – כך הוא מבטא את מרי ליבו – בקשתי אליו שיבא ללמוד בבהכ"נ "הלוית המת" דבריו השפיעו עלי רושם עז, והלכתי להגיד את השיעור. התחלנו ללמוד "עין יעקב", מי היה יכול להתעסק בגמרא בשעה זו – מה נשתוממתי לראות את היהודים הרבים שהיו מסובים לשיעור, שרצו למצוא כאן נוחם, ובליל שב"ק כשאמרתי את דרשתי על פרשת השבוע, היה שבת קודש, אולם לא אשכח תמיד, את הבכיות של היהודים כל אחד פנה לשמים לבורא עולמים שיחון עמו ברחמים.
גם נוער הגיטו החלו להדבר על דבר למודים. באו אלי חברי "תפארת בחורים" ובקשו ללמוד איתם גם אחרי עבודת הפרך שלהם במחנות העבודה. אחד מהם נשאר בחיים ה"ה שמעון סגל נמצא בגרמניה ובבקרו של יום שני אחד חורפי וקר התאספנו בפעם הראשונה ללמוד לפני המנין הראשון בביתו של הרב ר' משה בענדעט מינסטער הי"ד, מי שהיה רבה של "תפארת בחורים" בסלבודקה. לא ארך זמן רב ומספר החברים גדל, ועברנו ללמוד אצל הירשל לאפיאנסקי. חפשנו מקום גדול יותר מכיון שהמקים היה צר מלהכיל את כל הבאים.
קבוצה שניה של "תפארת בחורים" התנהלה ע"י הרב ר' שמואל מארק הי"ד.
באו אלי יהודים מרחוב אחר ובקשוני שאבא ללמדם לכל הפחות פעם אחת בשבוע, בשבת. "אנו רוצים ללמוד"... בא אלי יהודי בשם גאפאנאוויץ החייט, יהודי חרד. את חדרו הצר בו גר הוא אשתו ובתו, מסר ללמוד ולתפילה.
ומה עושים עם ילדים קטנים? - סידר הרב אברהם באראן הי"ד בבית הכנסת "הלוית המת" – "חדר" ללמוד עם ילדים, ומחפש ילדים. ונותן להם פרוסות לחם או מאחארין. וה"חדר" מתגדל, והוא בעצמו אין באפשרותו ללמוד עם כולם, הרב מרדכי צוקרמאן (הנמצא כעת בע"ה בפריז) עוזר על ידו ולומד עם הילדים.

חזוק שמירת השבת בגיטו

אורגנה חברת "מזהירי שבת" המחזרת על הבתים להשפיע על שמירת השבת. אורגן אפילו כנוס למען השבת שבו נאמו הרב מנעג (נמצא עתה בגרמניה) כותב הטורים, הרב שמואל מארק ועוד. דאגנו גם על בנית מקוה בגיטו. הרב מרדכי יפה והרב מנעג השקיעו הרבה מרץ בדבר זה, אולם לדאבוננו לא עלה בידם הדבר.

"תפארת בחורים הצעיר" גדל והתרחב, נתוספו הרבה לומדים והמקום היה צר ללמוד. בא שמעון סגל ותכנית בידו. היות שנמצא בית בלתי נגמר אצל ח' זינגר. הבית הוא רק עם קירות וגג מבלי דלתות וחלונות ומבלי מרצפת יש לבקש רשות מה' זינגר שירשה לנו ללמוד שם. אומר ועושה, וכרבה של "תפארת בחורים" הלכתי אצל ר' זינגר לקבל את הסכמתו למסור לנו כמה חדרים. בפנים הבית היה מלא לכלוך וזבל. אולם לכך כבר הורגלנו. והחברים החלו לנקות את המקום ולמלאותו בעפר נקי כדי להכשירו כמקום לימוד. יש להתקדם בעבודה...
כי גם ימינו מתקדמים... וכך בנה הנוער בגיטו מקום ללמוד . הם לא הסתפקו בבתי בלי דלתות וחלונות ובעזרתו של כ' ח' ווטעראן ור' דוד פרידמן (נמצא עתה באיטליה) תקנו דלתות וחלונות והמקום סוייד, חשמל סדר ר' אפרים גוטמאן, וכך הפך המקום לבית תפארת בחורים החדש. דומה, שלא יאומן כי יסופר, כי כך היה הדבר כשירשם הדבר בדבר ימי היהדות, בעזרתו יתברך נשארו כמה מהם בחיים. תלמידים שבנו את הבית ולמדו בו ה"ה שמעון סגל, הירש לופיאנסקי, בנציון לופיאנסקי, הירש באנאמאק, רפל פין, דוב ליפשיץ.
בט"ו מנ"א תש"ב חגגנו ברוב פאר והדר את חנוכת הבית של "תפארת בחורים". דומה, שלא ראינו שמחה כזאת ברגעים כאלו.
נאמתי על ערך החיים, דברתי על שמחת ט"ו באב שבו פסקו מלמות מתי המדבר. קשרתי את שני התקופות, והשמחה היתה במעונם של הבנים הבונים. אשרי עין ראתה זאת.
"תפארת בחורים" בביתה החדש התקימה עד חיסול המחנה בי"ז בתמוז תש"ד ואז הוכרחנו לעזוב את הבית, אולם הלמודים לא הופסקו.
יש לציין, שהיה זמן שתפילה בצבור היתה אסורה. סידר ד"ר זאכארען מקום לפילה בראש השנה ויום כיפור בבית החולים של הגיטו לאפשר ליהודים להתפלל.
בני הישיבה ורבני הכולל של סלבודקה היו מתאספים בכל שבת בביתו של ר' אברהם גראדזענסקי שהיה מגיד לפניהם שיחות מוסריות עד חיסול הגיטו.
בכל משך קיומו של הגיטו אפינו מצות במכונות, חלקנו מזה מעות חיטים לעניים, עניות לפי מושגי הגיטו...
הכנת המצות לפסח תש"ד היה התפקיד הקשה ביותר, בג' ניסן הובלו לטבח ילדי הגיטו. אין לתאר את המצב הרוח שהשתרר בגיטו, לעולם לא אשכח את הדבר איך שהרב זלמן פרמיט הי"ד נכד החפץ חיים, הרב ר' בנימין אזינסק והרב ר' שמעון דובינסקי חברי הכולל הלכו להכין מים שלנו למצות... זו היתה גבורת הנפש.
פעמים רבות קראנו לכנוסים להתעוררות לתשובה, א' אברהם קאראן סידר הרבה פעמים שיבואו לבית הכנסת בשעה 12 בחצות להגיד תהילים. אין לתאר ואין הדברים נתונים להכתב, ההתעוררות בשעת אמירת התהילים.
תלמידי ישיבת סלבודקה היו לומדים אחרי יום עבודה מפרך, בבית הכנסת "הלוית המת". במאמצים רבים עלה בידינו שכני ישיבה ורבנים לא יצטרכו לחלל את השבת ללכת לעבודה.
כך הופץ אור תורה, בימים חשוכים. בימים הקשים ביותר של חיי היהדות בקובנה. וראויים הדברים שירשמו לזכרון עולם.



© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016