זכור - אמונה בימי השואה

דמויות


א     ב     ג     ד     ה     ו     ז     ח     ט     י     כ     ל     מ     נ     ס     ע     פ     צ     ק     ר     ש     ת        


הרב יהודה לייב אורליאן – פולין


נולד ב 21.2.1900 בוורשה, פולין
נראה לאחרונה ב שמחת תורה תש"ד 1943 גורש למחנה ברגנוי

מחנך דגול ונשיא פועלי אגודת ישראל בפולין


נולד בוורשה 21.2.1900 למשפחה של חסידי גור. בילדותו למד בשטיבל של חסידי גור והפך לחסיד נאמן של הרב אברהם מרדכי אלתר – הרבי מגור. אחרי נשואיו עסק במסחר, אך יחד עם זה הרבה לקבוע עיתים לתורה ושקד בין השאר על ספרי המחשבה של הרמב"ם וספריהם של מנהיגי היהדות החרדית בגרמניה. הרש"ר הירש וד"ר יצחק ברויאר. עד מהרה התפרסם כנואם נפלא בכנסים של "שלומי אמוני ישראל" (שלימים הפכה לתנועת אגודת ישראל"). נאומיו היו בנויים היטב ומלאי תוכן. הוא פרסם גם חוברות ומאמרים ביידיש שהצטיינו ברמתם ובבהירותם. הוא היה בין המייסדים של "פועלי אגודת ישראל", כיהן כנשיאה הראשון והיה לאידואולוג של התנועה בשנים 1922-1932. בצד פעילותו הציבורית, שימש זמן מה מנהל בית ספר לבנות בית יעקב בוורשה. בתפקידו זה, החלו להתגלות כשרונותיו כמחנך והוא הגיע למסקנה שעליו להתפנות מכל עסקיו ולהתמקד אך ורק בחינוך. כך הצליח להפוך את בית הספר שניהל לבי"ס שהווה מופת לכל רשת בתי הספר של בית יעקב בפולין. מכאן הייתה הדרך פתוחה למינויו למנהל סמינר בית יעקב בקרקוב בשנת 1935, לאחר פטירתה של גב' שרה שנירר – מייסדת מוסדות בית יעקב. שיעוריו היו מוכנים היטב ומותאמים לרמתן האינטלקטואלית הגבוהה של התלמידות. עד מהרה רכש את אמונן המלא של חניכותיו ואלו היו מתייעצות אתו גם בנושאים הפרטיים שלהן. ראו בו לא רק מורה שמקנה ידיעות אלא בעיקר מורה דרך בחיים, תלמידותיו שמשו מורות בכל רחבי פולין והשפעתן הייתה גדולה בכל הקהילות שבהן הורו וחינכו.

בימי השואה –
בפרוץ המלחמה, 1 לספטמבר 1939, היו שערי הסמינר עדיין סגורים בגלל עונת הפגרה, אך הן לא נפתחו יותר. הרב א. אבד את פרנסתו ואז נחלץ לעזרתו הרבי מבליאן, הרב משה פרידמן, והקים קרן מיוחדת שסייעה לרב א. להמשיך בפעילותו החינוכית. ואכן הרב א. המשיך ללמד תנ"ך ושאר מקצועות היהדות וחידש את הקשר עם המורות של בית יעקב בכל רחבי פולין. עבודה יסודית זו התחילה במחתרת בסיועו של הרב יוסף ביגון. הרב א. הדריך את תלמידותי לשעבר ואף שלח להן שיעורים בכתב שעזרו להן בעבודתן.
בינואר 40 נכנסו הגרמנים לביתו בקרקוב. במהלך חיפוש, הכו אותו באכזריות ואז החליט שעליו לעזוב את קרקוב. הוא עבר לוורשה ומשפחתו ברובה עברה לעיירה וונגרוב.
בקיץ 1942, השתתף בכנס חרום של רבנים שכונס בביתו של הרב שמשון שטוקהמר בעקבות הידיעות על הגירוש מלובלין והשמדת היהודים במחנות המות טרבלינקה ומידאנק. בכנס זה השתתפו עם הרב א., גם הרב מנחם זמבה, הרב שמחה טריסטמן ועוד.

פעילותו החינוכית בגטו וורשא:
הרב א. ארגן עם חבריו הקמת 5 בתי ספר של בית יעקב, הוא פקח עליהם ושמש כמנהל בפועל של שניים מהם. תוך כדי כך, ארגן שיעורים לתלמידותיו לשעבר שעבדו כמורות. הוא ענה לשאלותיהן בענייני אמונה ועל שאלות שהזמן גרמן. הוא המשיך לשמור על קשר עם המורות בערי השדה, כעוזר, יועץ ומעודד. אפשר לומר שפעילות חינוכית זו ובעיקר הקמת בתי הספר, סייעו להצלת אלפי ילדים מרעב ומהתנוונות.
הרב א., בצד תרומתו לכלל, המשיך להשתלב בעצמו בתורה וחסידות על אף הקשיים הרבים. הוא זכה למחמאה מהרבי מגור ר' אברהם מרדכי אלתר שהעיד עליו: יהודה לייב עולה במדרגות מיום ליום. הרב א. היה דבק ברבו, הרבי מגור וכן היה קשור מאד לרבי מבליאן. בגיטו וורשה היה מקורב גם לרב מנחם זמבה.
בחודש אב תש"ב (יולי 42) החלו הגרמנים בהשמדת יהודי וורשה. יהודים חרדים היו בין ראשוני המגורשים. במקומם נכנסו לדירותיהם, יהודים אחרים שהתייחסו בזלזול לספרי הקודש, זרקו ואף שרפו חלק מהם. ביוזמתו של יצחק גוטרמן, שהזדעזע קשות מהתופעה, ארגן היודנראט אנשי רוח שעסקו באסוף הספרים, ובראשם פרופ' מאיר באלאבן. גם הרב א. השתלב במסירות בעבודת קודש זו. הוא נחשב כפקיד הארכיון של הקהילה ועובדה זו עזרה לו להנצל בינתיים מהשמדה. בינתיים נודע לו שבני משפחתו, אשתו וחמשת ילדיו נספו בוונגרוד. הוא נותר בוורשה רק עם בתו.
בשמחת תורה האחרון בגטו וורשה בשנת תש"ג (1942), התאספו קומץ יהודים שנשארו, לתפילת החג בביתו של הרב מנחם זמבה. בין המתפללים היה גם הרב א. כאשר המתפללים צעדו בכבדות עם ספרי התורה, הבחין הרב א. בילד בן 12. זה היה מחזה נדיר לפגוש ילד בגיל כזה בגטו, ומרוב התרגשות לפגישה, קפץ הרב א. אל הילד, תפס אותו לריקוד יחד עם ספר התורה שבידו ושאג תוך כדי ריקוד חסידי נלהב: "יהודי צעיר עם התורה הקדושה".

ימיו האחרונים:
בפברואר 43, היו נסיונות להציל אותו. תלמידתו שהתגוררה בשוויץ שלחה אליו לגטו וורשה, סרטיפקט של מדינת פרגוואי, ב – 7 ביוני 43 אכן התחשבו בו כנתין חוץ ושלחו אותו לברגן בלזן. גם כאן המשיך להפיץ תורה, למד תנ"ך ויהדות ובין השאר הביע חרטה על כך שלא פעל די בעבר למען העליה לארץ.
במקום זה, עדיין הייתה התקווה שהנתינות הפרגוואית תציל אותו, אולם פרגוואי הודיעה לגרמנים שאין היא מכירה בבעלי הדרכונים, כנתינים שלה. עקב כך, בשמחת תורה תש"ד (43), הרבי הובל עם כל בעלי הדרכונים למחנה ברגנוי, ומאז נעלמו עקבותיו.
שמו של הרב א. ייזכר כמחנך דגול אשר נטע בתלמידותיו אמונה איתנה ומדות טובות, מדות אשר באו לידי ביטוי מוחשי בעזרה ההדדית ובמסירות הנפש שלהן בגיטאות ובמחנות.

בין מאמריו הבולטים שהתפרסמו בוורשה בשנות השלושים, ביידיש:
"לשבעים ולרעבים" (צו זאטא און צו הונגעריגע").
"גן העדן האבוד, ("דער פארש וואונדענער גן עדן").

מקורות:
  • אלה אזכרה – כרך א'.
  • הלל זיידמן –אישים שהכרתי
  • אסתר פרבשטיין – בסתר רעם (ע"פ מפתח שמות)





  • לחצו כאן לאתר "רבנים שנספו בשואה" / מאת ד"ר פנינה מיזליש

    © כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016