ייסוד הישיבה והחידוש בה
הישיבה נוסדה ב-1880 על ידי שלושה אברכים מקומיים בעזרת תרומה מהנדבן ר' עובדיה לכמן מברלין. אך עיקר שגשוגה והתפתחותה התחיל עם כניסתו של ר' אליעזר גורדון לתפקיד הכפול של רב העיר ושל ראש הישיבה, ואמנם, ייסוד וביסוס הישיבה בטלז היה דבר בעיתו. ישיבת וולוז'ין נסגרה לקראת סוף המאה ה-19 (1892), וישיבת טלז מילאה את החלל שנוצר. היא גדלה במהירות, וכבר ב-1895 היו בה קרוב ל-400 בחורים. אך העיקר אינו מתבטא במספרים, כי אם בחידושים שבה. הבולט בהם היה שיטת הלימוד הטלזאית, לפיה דנים ושוקלים את הכול בפלס ההגיון הישר ומתוך סברה ברורה. דרך הלימוד בישיבה הייתה מכוונת לעודד ולפתח את החריפות ואת הניתוח ההגיוני הדק. בשיעורים היו הבחורים מתווכחים בלימוד, בינם לבין עצמם ואף בינם לבין הר"מ, נותן השיעור. התלמידים חולקו לחמישה שיעורים, לפי רמות וגילאים. המעבר משיעור אחד למשנהו היה מותנה במבחן, תנאי שהיה בגדר חידוש בעולם הישיבות. ראש הישיבה נתן את השיעור הגבוה, והר"מים האחרים את השיעורים הנמוכים יותר. היו כללים ברורים באשר לקבלת תלמידים. תלמידים לא היו יכולים להתקבל באמצע הזמן (שנת הלימודים בישיבה חולקה לשני זמנים). התלמיד הפונה היה צריך להצטייד בהמלצת רב המקום, והייתה הגבלה של מספר הבחורים שיכולים להתקבל מאיזור מסויים (בני רבנים היו פטורים מהגבלה זו). כתוצאה מכך היה מגוון של בחורים מקהילות שונות, ועובדה זו הגדילה את השפעת הישיבה בליטא ואף מחוצה לה.
ישיבת טלז בימי ר' אליעזר גורדון
דמותו התורנית, המוסרית והאבהית של ר' אליעזר גורדון הקרינה על הישיבה, ושימשה סמל ומופת לבחורים. הוא ראה בישיבה את מפעל חייו, את התשובה לאתגרי הדור - ההשכלה והציונות. כמה שנים לפני בואו של ר' אליעזר לטלז, ניהל בה המשכיל י.ל. גורדון בית ספר ממשלתי ברוח ההשכלה. אמנם הוא עזב את טלז בלחץ הקהילה החרדית אך רישומו נשאר, ור' אליעזר גורדון ראה בישיבה את התשובה הנאותה לבעיה זו, ואכן המצב לא היה פשוט. ההשכלה והציונות, שתי תנועות אשר הישיבה התנגדה להן, משכו מצד אחד, והתסיסה נגד הצאר ברחוב הרוסי משכה מצד שני. בחורי הישיבה לא היו חסינים בפני ההשפעות האלה, בעיקר לאור העובדה שהן היו חזקות במיוחד בקרב יהודי ליטא. נוסף לפתרון הכללי של הלימוד בישיבה כתריס בפני התנועות האלה, ראו הרב גורדון והנהלת הישיבה באימוץ חלקי של שיטת המוסר תרופה ספציפית לאתגרי הזמן והמקום. בניגוד לישיבת סלבודקה, בה שיטת המוסר הייתה עמדה של לכתחילה, בטלז היא הוכנסה בדיעבד, לאור הנסיבות. אמנם, החידוש עורר ויכוח גדול בקרב הבחורים, תחילה בימי ר' אליעזר גורדון ועוד יותר בימי ממשיכו, הרב יוסף לייב בלוך. מבחינת משך הזמן שהוקדש ללימוד המוסר היה מדובר בסך הכל בחצי שעה ליום, לפני תפילת ערבית, כשספרי הלימוד היו בדרך כלל "מסילת ישרים", "חובות הלבבות", "שערי תשובה", "אורחות צדיקים" ועוד. אך המאבק היה על העיקרון, וההתנגדות אצל המסתייגים הייתה חריפה. בסופו של דבר הגיעו לידי פשרה, ולימוד המוסר הפך לרשות.
ר' אליעזר גורדון היה פעיל לא רק בישיבה אלא גם כרב העיר טלז, ואף ברמה הארצית, בליטא בכללותה. הוא היה בין מייסדי ארגון "כנסת ישראל", אשר מתוכו צמחה תנועת "אגודת ישראל" העולמית.פעולתו העניפה נגדעה עם מותו הפתאומי בשנת תר"ע (1910) בלונדון, אליה נסע כדי לגייס כספים לבניין חדש לישיבה. הבניין הקודם עלה בלהבות שנה קודם לכן, בדליקה בה נשרפו יחד עם הישיבה רוב בתי העיר העשויים מעץ. את מקומו לקח חתנו הרב יוסף לייב בלוך. הוא המשיך במסורת התפקיד הכפול של ראש הישיבה ורב העיר (דבר שלא היה מובן מאליו), ופעל בהן במשך 20 שנה (1930-1910).
ישיבת טלז בין שתי מלחמות העולם
בימי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) התפזרו תלמידים רבים, אולם הישיבה המשיכה לתפקד, אם כי במתכונת מצומצמת (בניגוד לישיבת סלבודקה אשר נדדה ממקום למקום ברוסיה, וחזרה לסלבודקה רק אחרי המלחמה). עם כינון האוטונומיה היהודית (במסגרת מדינת ליטא העצמאית) התחילה תקופת התרחבות ופריחה בישיבה. תחת פיקוחה הישיר של הישיבה נוסדו מכינה לנערים, כדי להכינם לישיבה, כמו כן כולל אברכים וגם בית מדרש למורים חרדים, אשר הועבר מקובנה לטלז ב-1924. הישיבה נתנה את חסותה לבית מדרש זה כי ראתה חשיבות בכך שבחורי הישיבה יקרינו על כל מערכת החינוך הדתי, בליטא בכלל ובטלז בפרט, ואמנם, מרכז רשת הלימוד "יבנה" היה בטלז. כל זאת נעשה בעידוד ובחסות הישיבה, למרות שהעיסוק בו גרע משעות הלימוד הישיבתי הטהור, לימוד הגמרא, ובמיוחד בחסות העומד בראשה, הרב יוסף לייב בלוך. (לפרטים על היקף רשת "יבנה" בטלז עיין בכתבה על קהילת טלז בין מלחמות העולם). נוסף לפעילות שתוארה לעיל, הונהג שירות חובה שחל על התלמידים. מתפקידם היה לייסד ישיבות קטנות בערי השדה בליטא. הם היו יוצאים לתקופות של חצי שנה למקומות שונים בליטא, ומקימים בהם ישיבות קטנות בחסות ישיבת טלז. בכך הקרינה הישיבה על החינוך הדתי-חרדי לא רק בטלז אלא בליטא כולה, וגם דאגה לאוכלוסיית יעד ללימוד בישיבתה.
אווירת העסקנות לא הצטמצמה לנושא הישיבתי-חינוכי הטהור: הנהלת הישיבה הנהיגה גם חלוקת תפקידים קבועים בין התלמידים. הטיפול בצרכי הבחורים נמסר לוועדים שונים אשר נוהלו בידיהם, והרי דוגמאות לכך:
- הוועד למעונות - טיפל בסידור דירות או חדרים להשכרה בעיר, ואף ניהל את המשא והמתן באשר לגובה שכר הדירה.
- הוועד לעריכת חגיגות - טיפל בארגון שמחת בית השואבה, מסיבת פורים, חנוכה וכדומה.
- הוועד לבריאות.
- קופת גמ"ח לתלמידים נצרכים.
- הוועד לחלוקת עליות לתורה.
- הוועד לעריכת שיעורים - העתיק וסידר את השיעורים הנאמרים על ידי הר"מים והפיץ אותם בקרב התלמידים. חברי הוועדים האלה היו המתווכים בין הנהלת הישיבה לבין הבחורים בכל הנושאים שבטיפולם. נוסף לכל הנ"ל, עודדה הנהלת הישיבה, במיוחד בימי הרב י.ל. בלוך, את הבחורים להשתתף בפעילות קהילתית-פוליטית בעיר, בעיקר במסגרת תנועת "אגודת ישראל" ו"צעירי אגודת ישראל". למעורבות ציבורית זו היו לעתים השלכות אשר הנהלת הישיבה לא הייתה מרוצה מהן, כגון חשיפת יתר לספרות ההשכלה ולתנועות הנוער הציוניות.
התקופה הסובייטית והשואה
ב-1926 התרחשה הפיכה ימנית קיצונית בליטא בעידוד גורמים נאציים בגרמניה. אחת מתוצאות ההפיכה הייתה חיסול האוטונומיה הפוליטית של המיעוטים בליטא, והיהודים בתוכם. אולם, עד כמה שהמכה הייתה קשה ליהודים, היא לא פגעה בישיבה או במוסדות אשר תחת חסותה, כי האוטונומיה הדתית-קהילתית נשארה על כנה. סופה של הישיבה הגיע בשלב מאוחר יותר.
בקיץ 1940 כבשה רוסיה את ליטא (וכן את לטביה ואסטוניה, שתי המדינות הבלטיות הנוספות). בתחילה לא פגעו השלטונות הרוסיים בישיבה ובסדרי הלימוד. היו אז 380 בחורים בישיבה ובמכינה גם יחד. אולם אחרי שלושה חודשים הם החרימו את בנייני הישיבה והמכינה והפכו אותם לבית ספר ליטאי ולמחסן. על תושבי העיר נאסר להשכיר חדרים לתלמידי הישיבה, בטענה שהחדרים נחוצים לצבא האדום. הבחורים התפזרו בין חמש עיירות בסביבה, והר"מים עברו ממקום למקום כדי ללמדם. המכה הניצחת הגיעה ביוני 1941, כשהנאצים ימ"ש נכנסו לטלז. ביום כ' תמוז תש"א נרצחו כמעט כל בני הישיבה, כולל הרב אברהם יצחק בלוך, באכזריות איומה.
הרבנים אליהו מאיר בלוך ומרדכי כ"ץ (בנו וחתנו של ראש הישיבה) ניצלו מהשואה כתוצאה מכך שבסתיו 1940 (אחרי פלישת הרוסים ולפני פלישת הנאצים) הם עזבו את טלז כדי לגייס כספים למען הישיבה, וכדי לדון באפשרות של העברתה לארץ אחרת. לאחר נדודים רבים הם הגיעו לארצות הברית, ובשנת תש"ב, ביום הזיכרון של הרב יוסף לייב בלוך, ייסדו את ישיבת טלז המחודשת בקליבלנד. במשך הזמן נבנתה קריה מסועפת הכוללת מכינה, כולל, מכון למורים ורשת מפותחת לחינוך בנות בשם "יבנה". אולם כל זאת נוסד בניסיון להחיות את רוח ישיבת טלז בארץ אחרת. בטלז המקורית לא קמה כל קהילה אחרי השואה, קל וחומר שלא קמה ישיבה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין!
תחקיר וכתיבה: הדסה קליימן
ביבלוגרפיה:
- ספר טלז, יצחק אלפרוביץ, ארגון יוצאי טלז בישראל, תל אביב, תשמ"ד.
- פנקס הקהילות, ליטא, יד ושם, ירושלים, תשנ"ו.
- יהדות ליטא, כרך ג, איגוד יוצאי ליטא בישראל, תל אביב, תש"ך-תשמ"ד.
- ישיבות ליטא, פרקי זכרונות, ע. אטקס וש. טיקוצ'ינסקי (עורכים),
מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ומרכז דינור לחקר תולדות ישראל, ירושלים, תשס"ד.
- שלוש ישיבות ליטאיות, ש. שטמפפר, ירושלים, תשמ"א.
- The Jews of Lithuania, M. Greenbaum, Jerusalem, 1995.
הדפס
שלח תגובה