קהילת ריגה בין שתי מלחמות עולם
ריגה היא עיר הבירה של לטביה, והעיר הגדולה ביותר בה. הקהילה היהודית שבה נוסדה באופן רשמי בשנת 1842, אם כי יהודים ישבו בה קודם לכן. שנה לאחר מכן נוסד בית הכנסת הראשון בעיר. היהודים נחשבו לתושבי חסות של הממשלה הצארית. הקהילה גדלה במספרים ובמוסדות קהילתיים-דתיים, תרבותיים וחברתיים. ערב מלחמת העולם הראשונה היו בה 33,651 יהודים, 7% מהאוכלוסיה הכללית. בתקופת המלחמה הגיעו לקהילת ריגה יהודים אשר גורשו מקורלנד, אחד מאיזורי לטביה. כתוצאה מחוזה ורסאיי הפכה לטביה לעצמאית, ובכך התחילה תקופה חדשה בתולדות יהודי לטביה, ובתוכם קהילת ריגה, מרכזם העיקרי.

כתנאי למתן עצמאותה חויבה ממשלת לטביה העצמאית לתת זכויות למיעוטים, שהיוו רבע מהאוכלוסיה במדינה. היהודים, שהיו המיעוט השני בגודלו, היוו 4.8% מהאוכלוסיה הכללית במדינת לטביה, אך בין 11%-13% מתושבי ריגה. התרחשה תופעה ברורה של מעבר צעירים יהודים מערי השדה ומהעיירות לריגה, בתקווה לשיפור מצבם הכלכלי והחברתי. כמו כן העדיפו יהודים לטביים, פליטי המלחמה שחזרו מרוסיה ללטביה, להתיישב בריגה ולא לחזור למקום מושבם הקודם. נטיות אלה הגיעו לשיאן ערב מלחמת העולם השנייה, כשהיו בריגה כמעט חצי מיהודי לטביה, 43,672 איש, 46.7% מכלל יהודי לטביה.
כלכלת לטביה נפגעה קשה במלחמת העולם הראשונה, ויהודי לטביה מילאו תפקיד חשוב בשיקומה.
בריגה היו 48% מכלל הסחר ו- 28% מהתעשיה בידי היהודים. כמו כן, בשנים 1924-1922 ייסדו סוחרים ובעלי הון יהודיים חמישה בנקים בריגה. אולם נתונים אלה מטעים, כי הם משקפים את מצבם של מיעוט היהודים שהתעשרו. מצבם הכלכלי של הסוחרים הזעירים ובעלי העסק הקטנים, שהיוו את מרבית המפרנסים היהודיים בריגה וערי השדה, היה קשה. נטל המיסים הכבד והתחרות הבלתי הוגנת שנכפתה עליהם מצד הקואופרטיבים הלטביים, הביאה אותם אל סף ההתמוטטות. מוסדות עזרה יהודיים, כגון איגודים לאשראי, ארגונים להגנת הסוחר ובעל המלאכה ומוסדות צדקה באו לעזרתם. כמו כן, הג'וינט הקים בריגה ובמקומות נוספים בלטביה רשת בתי ספר מקצועיים כדי לעזור לצעירים יהודיים לעבור הסבה מקצועית. בשנת 1934 ארעה בלטביה הפיכה ימנית קיצונית. אחת מתוצאות אותה הפיכה הייתה הרעה ניכרת במצבם הכלכלי של יהודי לטביה, ובעיקר של יהודי ריגה, כיון שכפי שמתואר לעיל הייתה בין שתי המלחמות נהירה מיתר איזורי לטביה לריגה.
בעקבות שיוויון הזכויות למיעוטים שהוכרז על ידי ממשלת לטביה העצמאית, היו היהודים יכולים להשתלב בתחום הפוליטי. בסיים, הפרלמנט של לטביה, אשר מקום מושבו היה בריגה, היו ליהודים שישה צירים בשנות ה- 20', אך רק שלושה בסיים הרביעי (1931-1934), ערב ההפיכה הימנית הקיצונית אשר חיסלה את המסגרת הדמוקרטית של לטביה. בבחירות לסיים השני (1925) היו שש רשימות יהודיות, שהן לפי סדר גודלן: "אגודת ישראל", "המזרחי", "צעירי ציון", "הבונד", "הדמוקרטיים הלאומיים" ו"ההסתדרות הציונית". באשר לרשימות הדתיות, ההתפלגות שלהן הייתה כדלקמן: בלטביה בכללותה קיבלה "אגודת ישראל" 13,465 קולות ו"המזרחי" 10,544, יחד כ- 24,000 קולות מתוך 39,828, כלומר ששתי הרשימות הדתיות קיבלו 60% מהקולות. בריגה קיבלה "אגודת ישראל" 6,048 קולות ו"המזרחי" 3,287, יחד 9,335 קולות מתוך 14,795 לרשימות היהודיות, כלומר ששתי הרשימות הדתיות יחד קיבלו 63%. ההבדל שבין "אגודת ישראל" לבין ה"מזרחי" בולט יותר בריגה (כמעט כפול - 6,048 קולות מול 3,287) מאשר בלטביה בכללותה (13,465 מול 10,544). את התמיכה הרבה ל"אגודת ישראל" בריגה יש לזקוף במידה לא מבוטלת לאישיותו של ר' מרדכי דובין, שנודע בעיר כשתדלן נמרץ בעל לב יהודי חם, שהיה מוכן לעזור לכל יהודי באשר הוא, דתיים וחילוניים כאחד. הוא עצמו היה חסיד חב"ד נלהב. בימי הכיבוש הסובייטי של לטביה (1940) הוא הוגלה לרוסיה ונפטר שם. ציר נוסף מטעם "אגודת ישראל" היה שמעון ויטנברג, עורך דין ועסקן.



התמונה המתוארת לעיל כללה את קשת יהדות לטביה בכלל, ואת ריגה בפרט כמרכז היהודי הגדול ביותר בלטביה, במידה ואותה רשת השתיכה ל"הנהלה להשכלת יהודים". כאמור, היא כללה גם את רשת בתי הספר של "אגודת ישראל" ו"המזרחי", אולם היא לא כללה את שתי הישיבות שהיו בה: "ישיבת ריגה" ו"ישיבת תומכי תמימים". "ישיבת ריגה" נוסדה בשנת תרפ"א (1921) על ידי רב העיר ר' מנחם מנדל ז'ק, תלמיד ישיבת וולוז'ין, אשר נבחר לרב העיר בשנת תרע"ה (1915). ראש הישיבה היה ר' ישראל משה כלאב, מתלמידיו המובהקים של ר' שמעון שקופ. הישיבה גידלה רבנים, מורים, אנשי ציבור דתיים ובעלי בתים תלמידי חכמים. שנים רבות היא הייתה הישיבה היחידה בלטביה, לאור העובדה שישיבות ליטא השכנה היו בהישג ידם של שוחרי לימוד התורה בלטביה. מאוחר יותר נוסדה בריגה ישיבת "תומכי תמימים" מטעם חב"ד, בעקבות שהייתו של ר' יצחק יוסף שניאורסון בעיר, וריגה הפכה למרכז חסידי חב"ד באיזור הבלטי.

לטביה היא ערש הולדת המפלגה הציונית הרוויזיוניסטית (1923), ועד 1930 הייתה מקום מושבה של ההנהגה העולמית של בית"ר. לבחירות לקונגרס הציוני הט"ו (1927) קיבלה המפלגה הציונית הרוויזיונסטית את רוב הקולות בריגה. כנקודה מסכמת וחשובה, יש לציין שלטביה תיזכר לטובה על ששימשה מקום מקלט או מעבר ליהודים רבים בעת צרה. דוגמה לכך היא ההיסטוריון שמעון דובנוב, אשר השתקע בריגה אחרי שנאלץ לעזוב את גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון. קהילת ריגה עמדה על פרשת דרכים בין מזרח למערב אירופה וייצגה קשת רחבה של דעות ואורחות חיים - מהעולם הישיבתי נוסח ליטא או נוסח חב"ד ועד לאלה הנוטים להתבוללות. בכך היו יהודים מגוונים שונים יכולים למצוא את מקומם בה.


תחקיר וכתיבה: הדסה קליימן
ביבלוגרפיה:
- האנציקלופדיה העברית, ירושלים, תשל"ח, כרך ל.
- פנקס הקהילות - לטביה ואסטוניה, יד ושם, ירושלים, תשמ"ח.
- קהילת ריגה, מחניים, ש. דניאל, גיליון קכ, מרחשוון תשכ"ט.
אתר 'דעת'