זכור - אמונה בימי השואה

קהילת פוניבז'


מתחילתה ועד אחרי מלחמת העולם הראשונה
העיר פוניבז' נבנתה על שתי גדות הנהר נוויאז'יס. לקראת סוף המאה ה-18 התאחדו שני חלקי העיר. באותה תקופה החלו היהודים להתיישב בעיר. בשנת 1766 היה מספר היהודים 254. במאה ה-19, ובמיוחד בחציה השני, גדל מספר היהודים, והגיע בשנת 1857 ל-3,566 נפש מתוך אוכלוסייה של 5,908 - כלומר, היהודים היוו 60% מהתושבים בעיר. בשנת 1873 הונחה בליטא מסילת ברזל שעברה דרך פוניבז'. עובדה זו נתנה דחיפה גדולה להתפתחות המסחר והמלאכה בעיר, וכפי שקרה בערים רבות באירופה, היהודים היו פעילים בענפים אלו. הם התרכזו במרכז המסחרי, סביב כיכר השוק והרחובות שהסתעפו ממנו. ב-1883 נאסרה על היהודים בפקודת הצאר הרוסי הישיבה בכפרים שבמחוז פוניבז'. לאור גזירה זו נאלצו היהודים לעבור לפוניבז' עצמה, והצפיפות בשכונת היהודים בעיר, אזור שרוכזו בו רבים מעניי העיר, גדלה. השרֵפות הרבות שפקדו את פוניבז' לא הוסיפו לחיזוק הקהילה היהודית, בלשון המעטה. הבתים היו בנויים מעץ, ובכל פעם שהייתה שרֵפה נשרפה רוב העיר. הסובלים העיקריים היו דיירי שכונות העוני, שבהן גרו רוב היהודים. כל הגורמים הנ"ל הובילו לכך שהייתה תנועת הגירת יהודים מפוניבז' בפרט, ומליטא בכלל, לארצות הברית, לדרום אפריקה ולארץ ישראל, והייתה ירידה הדרגתית באחוז היהודים מתוך האוכלוסייה הכללית (מ-60% ב-1857 ל-36% ב-1923).


רח' הילוקמיר בפוניבז'

בענייני הרוח והחינוך - המצב בפוניבז' היה דומה מאוד למצב ביתר קהילות מזרח אירופה במאה ה-19, כלומר, הנהגת הקהילה והרוב המכריע של היהודים היו חרדים, אך היו השפעות נוספות, בעיקר של תנועת ההשכלה והציונות. החיים הדתיים התרכזו סביב בתי הכנסת ובתי המדרש בעיר, ואליהם התווספו מניינים קטנים יותר בשטיבלאך וקלויזים. ילדי ישראל למדו בדרך כלל במוסדות חינוך מסוג החדר המסורתי. בשנת 1893 למדו בתלמוד תורה של פוניבז' כמאה ילדים. כמו כן הייתה בעיר ישיבה קטנה. מדובר כאן על מוסדות תורה שקדמו לייסוד ישיבת פוניבז', אשר בזכותה נתפרסמה קהילת פוניבז'. הישיבה נוסדה במאה ה-20, וקורותיה יתוארו בהמשך.
אך פוניבז' שימשה, כאמור, גם מרכז לבתי ספר וחינוך מסוג אחר, בעיקר בהשפעת תנועת ההשכלה. ב-1853 נפתח בעיר בית ספר ממשלתי ולימד בו י"ל גורדון. ב-1861 ייסד המשכיל יצחק רומש בית ספר יהודי פרטי לנערות, ושנים אחדות לאחר מכן נפתח בית ספר יהודי פרטי לנערים, ובו נלמדו מקצועות יהדות ולימודים כלליים. יהודי פוניבז' היו גם פעילים בתנועה הציונית ובעלייה לארץ ישראל. הם היו בין מחדשי היישוב בפתח תקוה, לאחר שהמקום ננטש בגלל מחלת הקדחת. ב-1887 עלתה ארצה קבוצת יהודים מפוניבז' בעזרת תנועת "חובבי ציון" בווילנא. האדם המפורסם ביותר שעלה ארצה מפוניבז' היה הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים, האדר"ת, אשר כיהן כרבה של פוניבז' במשך כעשרים שנה והתמנה לרבה של העדה האשכנזית בירושלים, לאחר פטירת הרב שמואל סלנט.
במלחמת העולם הראשונה (1914-1918) סבלו יהודי פוניבז' רבות בעקבות התהפוכות הרבות שעברו על העיר ועל ליטא כולה. ב-1915, לאחר התראה של 24 שעות בלבד, הוגלו יהודי פוניבז' לפנים רוסיה. הרובע היהודי נשרף כולו, ויהודי העיר הפכו בין לילה לפליטים. לאחר שנכבשה העיר בידי הצבא הגרמני החלו לחזור אליה שרידי היהודים שהתחמקו מהגירוש ונשארו בעיירות שמסביב לפוניבז' או בפלך וילנא. הם היוו את הגרעין לחידוש הקהילה היהודית בפוניבז'. לאחר חתימת חוזה ברסט-ליטובסק ויציאת רוסיה מהמלחמה (ב-1917) נכנסו לעיר הבולשוויקים. אלו האחרונים נשארו בעיר לתקופה קצרה בלבד (מ-1918 ועד 1919) כיוון שהם גורשו מפוניבז' על ידי הליטאים. ביולי 1920 נחתם חוזה שלום בין ליטא לרוסיה ולפיו רוסיה (הממשלה הבולשוויקית) מכירה בעצמאות ליטא. בתקופת הביניים (1919-1920) הייתה התעללות רבה ביהודים בטענה שהם תומכים בבולשוויקים, אויבי ליטא.

בתקופת ליטא העצמאית (1920-1940)

בית הכנסת הגדול
יהדות ליטא, תמונות וציונות
תקופת ליטא העצמאית, דהיינו בין שתי מלחמות העולם, הייתה תקופת הפריחה של יהדות ליטא בכלל, ושל קהילת פוניבז' בפרט. עם הקמת מדינת ליטא ניתנו זכויות לאומיות למיעוטים, והיהודים בתוכם. היה ועד לאומי יהודי אשר ניצח על האוטונומיה היהודית ופיקח על הקהילות המקומיות. בפוניבז' הוקם ועד קהילה בן 24 חברים. המפלגה שזכתה במספר הגדול ביותר של נציגים (9) הייתה "אחדות", מפלגת "אגודת ישראל". הוועד פעל עד 1926, שנת ההפיכה הימנית בליטא אשר בישרה את סוף האוטונומיה הפוליטית של היהודים (אם כי האוטונומיה הדתית-תרבותית-חינוכית נמשכה עד פלישת הסובייטים ב-1940).
יהודי פוניבז' מילאו תפקיד נכבד בחיים הכלכליים בעיר, הרבה מעבר לאחוזיהם באוכלוסייה. בשנת 1931 היו 163 מתוך 261 חנויות בעיר בידי יהודים (75%), במיוחד בענפים הקשורים למזון, ביגוד, תבואות ופשתן. באותה שנה היו 71 מתוך 105 מפעלי תעשייה קלה בידי יהודים (68%), במיוחד בענפי הטקסטיל, ביגוד, הנעלה ותעשיית מזון. לא מעט יהודים התפרנסו ממלאכה. ב-1937 היו בפוניבז' 263 בעלי מלאכה יהודיים. היו גם בעלי מקצועות חופשיים יהודיים, אך מספרם פחת עם השנים. תפקיד חשוב בחיי הכלכלה של היהודים מילאו הבנקים היהודיים - "הבנק העממי היהודי" (פאלקסבאנק), "הבנק היהודי המרכזי" ועוד. לקראת סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 היו פגיעות קשות בחיי הכלכלה של היהודים: ההפיכה הימנית הקיצונית של 1926 אשר היו בה סממנים לאומניים ואנטישמיים, התעמולה שניהל איגוד הסוחרים הליטאיים "ורסלס" נגד קניות אצל יהודים והבצורת הקשה של שנת 1928-1929 - כל אלה פגעו בפרנסת היהודים. לעזרת היהודים הנפגעים באו ארגוני גמילות חסד כגון "סומך נופלים" (אשר נתנה הלוואות ללא ריבית), "כנסת ישראל" (אשר סיפקה לעניים לחם וטיפול רפואי חינם) ועוד. אלו פעלו בנוסף לארגוני הקהילה המקובלים בכל אתר ואתר, כגון בית חולים יהודי (אשר נבנה ב-1884 וחידש את פעילותו ב-1919 עם חידוש הקהילה), מושב זקנים, חברת "ביקור חולים", "לינת צדק", "הכנסת אורחים", "הכנסת כלה", חברה קדישא ובית יתומים יהודי (אשר נכנס לבניין משלו ב-1930). נוסף על כל אלו פעל במקום סניף "אזיע" שהחזיק מרפאה וקיים בחופשות הקיץ קייטנות לילדים יהודיים.

בית החולים היהודי
אשר לנעשה בשטח החינוך והתרבות, התמונה בפוניבז' דומה לזו של כמעט כל קהילות ליטא דאז - היו שלוש מערכות חינוך מטעם ועד הקהילות של ליטא. אלו היו, לפי גודלן: "תרבות" (חילונית, ציונית, שפת ההוראה עברית), "יבנה" (דתית, ציונית, שפת ההוראה עברית) ו"קולטורליגה" (חילונית, אנטי ציונית, שפת ההוראה יידיש). היו שתי גימנסיות יהודיות (מטעם "יבנה" ו"תרבות") ואוניברסיטה יהודית עממית מטעם "תרבות". לכל הרשתות היה גן ילדים ובית ספר יסודי.
מכל מקום, פרסומה של קהילת פוניבז' הוא בראש ובראשונה בזכות ישיבת פוניבז' ומוסדותיה, ובזכות מי שעמד בראשה במשך שנים רבות, הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל (תרמ"ו-תש"ל, 1886-1969). ראשית הישיבה הייתה בשנת תרס"ט (1909), הודות לתרומה נכבדה מטעם גב' לובה גברונסקי (בתו של הנדבן העשיר ר' קלמן זאב ויסוצקי ממוסקבה). היא הקציבה סכום נכבד לתמיכה ב-20 לומדים מצטיינים שילמדו במסגרת "כולל" בעיר. ראש הישיבה היה ר' יצחק רבינוביץ, הידוע בכינויו ר' איצל פוניוועזער. הישיבה התפתחה יפה במשך חמש שנים (1909-1914), עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. במשך המלחמה, עם גירוש יהודי פוניבז' מהעיר, נדדה הישיבה למריופול, באוקראינה. ב-1917 השתלטו הבולשוויקים על רוסיה, ור' איצל לא ראה עתיד לישיבה ברוסיה הקומוניסטית. הוא חזר לפוניבז' ב-1918 כרב העיר (אך לא פתח את הישיבה מחדש), אולם גם פה לא נתנו לו הבולשוויקים מנוחה ופקדו עליו לסגור את תלמוד התורה בעיר. שנה לאחר מכן (תרע"ט 1919) נפטר ר' איצל, שבור ורצוץ מניפוץ חלומותיו על ישיבה בפוניבז'.
עם פטירת ר' איצל נבחר ר' יוסף כהנמן כרב העיר. באותה שנה פתח מחדש את ישיבת פוניבז' עם גרעין תלמידים בוגרי הישיבה הקטנה בעיר (וכל זאת בעוד הבולשוויקים שולטים בעיר). בשנת תרפ"א (1921), בתקופת ליטא העצמאית, קיבלה הישיבה תוספת של בחורים מישיבה אחרת. הבולשוויקים כבשו את העיר גרודנה, ונמלטו ממנה 40 בחורים מהישיבה המקומית והצטרפו לישיבת פוניבז'. כך גדלה הישיבה כששמה הולך לפניה. דמויות נוספות מפורסמות הקשורות לישיבה בפוניבז' הן ר' קלמן ברון, גיסו של הרב כהנמן אשר היה חניך בית התלמוד בקלם, ר' ירוחם ליבוביץ שהתמנה למשגיח (והתפרסם לאחר מכן כמשגיח של ישיבת מיר) ור' משה דב צפתמן מישיבת סלבודקה, שקיבל את מקומו של ר' ירוחם כמשגיח. הרב כהנמן היה דמות מיוחדת במינה. הישיבה הייתה מרכז חייו, ועם זאת היה פעיל בעניינים הציבוריים של יהדות ליטא בתקופת האוטונומיה. הוא היה אחד מנציגי מפלגת "אחדות" (אגו"י) בוועד הלאומי היהודי, כמו כן היה מנציגי הקהילות היהודיות בסיים (גוף המחוקקים) הליטאי. הוא היה פעיל מאוד בעניינים הדתיים-חינוכיים של יהדות ליטא. בין היתר שם דגש רב על חינוך הילדים והנוער ברוח היהדות הדתית, הן כשהיה מדובר בבנים והן כשדובר בבנות. לרשת החינוך הדתית-חרדית "יבנה" היו שלוש גימנסיות לבנות בליטא. לא במקרה הייתה אחת מהן בפוניבז' (השתיים האחרות היו בטלז ובקובנה). כמו כן, אשר לבנים דאג הרב כהנמן לתלמוד תורה (שנקרא "חדר הרב") ולישיבה קטנה (ששימשה מכינה לישיבה הגבוהה). נוסף על כל הנ"ל טיפל הרב כהנמן רבות באיסוף כספים למען הישיבה. הוא היה נואם בחסד עליון, התחבב מאוד על שומעיו ובעיקר על תלמידיו. הוא תכנן להקים בפוניבז' מעין קריית ישיבה אשר תכלול בניינים נוספים, תרחיב את מערכת החינוך הישיבתית ותקרין על כל האווירה היהודית בעיר.


הרב כהנמן

ישיבת פוניבז' על רבניה ותלמידיה

ערב השואה, השואה ולאחריה

ארון הקודש בישיבת פוניבז' (בבני ברק)
הנאצים ימ"ש כבשו את ליטא רק בסוף יוני 1941. בשנה שקדמה לכיבוש הנאצי השתלטו הרוסים הקומוניסטים על ליטא העצמאית והלאימו את בתי החרושת והחנויות, שרובם היו בידי יהודים. כל המפלגות ותנועות הנוער הציוניות פוזרו, כך גם מערכת בתי הספר היהודיים. נשארו על כנם רק בתי ספר יידישאיים בהשגחת הקומוניסטים. בנייני הישיבה נתפסו והישיבה עברה ממקום למקום, אך הלימודים נמשכו. באותה עת היה הרב כהנמן בארץ ישראל. כשנודע לו על כיבוש ליטא בידי הקומוניסטים החל לעשות למען הקמת ישיבה גדולה בארץ ישראל שתקלוט את פליטי ישיבות ליטא. תכנית זו לא יצאה לפועל, כי שנה לאחר מכן (תש"א 1941) פלשו הנאצים לליטא ורצחו את יהודיה.
רצח היהודים בוצע בפוניבז' במהירות הבזק ובאכזריות נוראה מצד הליטאים והגרמנים גם יחד. החיילים הגרמניים נכנסו לפוניבז' בסוף יוני 1941; היהודים הוכנסו לגטו ביולי, וחודש לאחר מכן (ר"ח אלול תש"א, 24.08.41) הוצאו בכוח ונרצחו באכזריות תוך שלושה ימים. ערב השואה היו בפוניבז' 6,000 יהודים (22% מכלל האוכלוסייה). ב-1959 היו 221 (0.53%) וב-1989 רק 66. מספר היהודים הלך ופחת כתוצאה מכך שאנשים נפטרו, התבוללו, היגרו מעבר לים או עלו לישראל. לחלומו של הרב כהנמן לא היה כל סיכוי בפוניבז', אך הוא התגשם בישראל. בכסלו תש"ד (דצמבר 1943), כשלא היה זכר לקהילת פוניבז' המקורית, הניח הרב כהנמן את היסוד לישיבת פוניבז' המחודשת בזיכרון מאיר שליד בני ברק. את חלומו לבנות קריית ישיבה הגשים שם - ישיבה מפוארת על כל מוסדותיה, פנימיות, מגורים לר"מים ועובדי הישיבה, ספרייה תורנית, מוסדות קליטה וחינוך לילדים יתומים פליטי השואה ובית נכות לגנזי הקודש של ארץ ליטא. לפוניבז' המקורית אין זכר מבחינה יהודית, אך מפעלו של הרב כהנמן משמש הנצחה חיה לקהילת פוניבז' דליטא.


תחקיר וכתיבה: הדסה קלימן


ביבלוגרפיה:
  • פנקס הקהילות, ליטא, יד ושם, ירושלים, תשנ"ו.
  • יהדות ליטא, כרך ב, איגוד יוצאי ליטא בישראל, תל אביב, תשל"ב.
  • הרב - הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, כ"ה שנה לפטירתו, יובל לישיבת פוניבז', יתד נאמן, תשנ"ה.
  • Greenbaum Masha, The Jews of Lithuania - A History of a Remarkable Community 1316-1945, Jerusalem, 1995.

אתר 'דעת'


© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016