זכור - אמונה בימי השואה

קהילת מישקולץ


מראשיתה ועד אחרי מלחמת העולם הראשונה

מפת הונגריה. המפה לקוחה מוויקיפדיה

מישקולץ היא עיר במחוז בורשוד בצפון מזרח הונגריה, השנייה בגודלה לאחר בודפשט, ונמצאת במרחק 180 ק"מ ממנה. בראשית התפתחותה הייתה מישקולץ מרכז לייצור יין ושיווקו, זאת בזכות הכרמים הרבים הנמצאים באזור. בזכות המִכרות ובתי החרושת של אוזד (ozd) ודיושג'ור הסמוכות התפתחה מישקולץ גם כעיר תעשייה. מיקומה של העיר אף הפך אותה לצומת תחבורה מרכזי. בימי הביניים היו בה ירידים חשובים רבים וב-1405 היא קיבלה זכויות מיוחדות כ"עיר מלכותית חופשית". מעמד זה בוטל במחצית הראשונה של המאה ה-19, אך חשיבותה הכלכלית נשתמרה.

אשר ליהודים, הם נכנסו למסגרת בשלב מאוחר יחסית של התפתחות העיר. מישקולץ נוסדה כנראה במאה התשיעית, אך ראשוני היהודים הורשו להתיישב בה רק במחצית השנייה של המאה ה-18. זהו שלב מאוחר הן ביחס למישקולץ, הן ביחס להתיישבות יהודים במקומות אחרים באירופה. קודם לכן הם הורשו לבוא העירה לסחור בה בימי הירידים, אך לא לגור בה. ב-1736 היו בה תשע משפחות יהודיות, ב-1780 שבעים משפחות. ההתנגדות למגורי היהודים במישקולץ בשלב ההתחלתי של הקהילה באה מצד הסוחרים הנוצריים בעיר ממוצא יווני, ארמני וגרמני. העירייה תמכה בסוחרים הנוצריים, ואילו מנהיגי האצילים תמכו ביהודים. במאה ה-19 חזרו ליוון רוב הסוחרים היווניים ואת מקומם תפסו היהודים. כבר בשלבים ההתחלתיים של יישוב היהודים במישקולץ (במאה ה-18) הם דאגו לצרכים הבסיסיים של קהילה. ב-1759 הוקצה ליהודים שטח לבית קברות וב-1767 נוסדה החברה קדישא. ב-1765 היה במקום בית מדרש צנוע, מונה רב והיו בחירות למנהיגות הקהילה, אף שהייתה אז קטנה מאוד. הבחירות נערכו בפיקוח שלטונות המחוז שהכירו ביהודים כתושבים קבועים במקום. לקהילה הייתה סמכות לגרש ממישקולץ יהודים שסירבו לקבל את מרותה ולהעניק רישיונות לישיבת קבע ליהודים שבאו ממקומות אחרים.

התפתחות של ממש של הקהילה החלה במאה ה-19. באותה מאה חלה קפיצה במספרי היהודים במישקולץ, הן במספר הנפשות, הן באחוזים ביחס לאוכלוסייה הכללית. ב-1840 היו במישקולץ 1,096 נפשות יהודיות, שהיוו 4.1 מהאוכלוסייה. עד 1869 גדל מספר היהודים בעיר ביותר מפי ארבעה. מ-1869 עד 1910 גדל המספר בהתמדה (מ-4,770 ב-1869 עד 10,291 ב-1910), בעוד שהאחוזים ביחס לאוכלוסייה הכללית היו כ-20%. השיא היה בשנת 1869 כשהיהודים מנו 22.1% מהאוכלוסייה, והתמונה נשארה די יציבה עד שנות ה-30 של המאה ה-20.

גידולה של קהילת מישקולץ במאה ה-19 התבטא במישורים שונים – מספרי, כלכלי, קהילתי ודתי, והרי כמה נתונים. היהודים פיתחו את המסחר והמלאכה הזעירה, אולם איגוד האומנים הנוצריים סירב לקבל את היהודים כחברים. לאור זאת הקימו בעלי המלאכה היהודים איגוד משלהם (ב-1836). איגוד זה אורגן מחדש ב-1872 תחת השם "החברה המאוחדת של אנשי מלאכה יהודיים במישקולץ". חברה זו עשתה רבות לעזרת פליטי הפוגרום בקישינב ב-1903. במקביל לארגון הכלכלי-חברתי היהודי שתואר לעיל היו במישקולץ גם הארגונים הקהילתיים המקובלים בקהילות ישראל – חברה קדישא (1767), בית חולים (1802), חברת "ביקור חולים" (1817), אגודת נשים שהקימה מטבח לעניים (1847), בית תמחוי ומקווה. אשר למוסדות חינוך, בית הספר העממי היהודי הראשון נפתח ב-1784 על פי היתר מיוחד של הקיסר יוזף השני. ב-1846 נפתח בית ספר יהודי נוסף. כמו כן היו במישקולץ שלוש ישיבות ושלושה תלמודי תורה, אליהם באו צעירים מכל מחוז בורשוד.

מהכתוב לעיל נראה שקהילת מישקולץ של המאה ה-19 התנהלה על מי מנוחות – עם מוסדות חינוך וקהילה כמקובל בקהילות ישראל מאז ומתמיד. אך העניין לא היה פשוט כל כך, לא בהונגריה בכלל ולא במישקולץ בפרט. היה פילוג בקהילה אשר הרקע המידי לו היה הסדרים בבית הכנסת החדש שנחנך ב-1863. הקודם היה בית מדרש ישן שנפגע קשות בדלֵקה ב-1843. בבית הכנסת החדש (שכאמור נחנך לאחר עשרים שנה) הוצבה הבימה בקדמת בית הכנסת, ולא באמצעו כנהוג בקהילות ישראל מדורי דורות. כמו כן הייתה מקהלת גברים לליווי התפילה. כל זאת היה בהסכמת רב הקהילה, ר' יחזקאל משה פישמן, שהיה רבה של הקהילה בין השנים 1836–1874. התקיים מניין נוסף עבור אלה שהתנגדו לשינויים הנ"ל. בכך ניסה הרב פישמן לבוא לקראת הדרישה לשינויים מסוימים בבית הכנסת החדש בלי להרחיק את המתפללים המתנגדים לכך. אולם, לא כך התנהלו העניינים. הוטל חרם על בית הכנסת החדש ועל רבו על ידי היהודים החרדים במישקולץ בעידודם של הרב חיים סופר, רבה של סנטפטר, עיירה קרובה למישקולץ, והרב הלל ליכטנשטיין, רבה של סיסקו. זוהי הזירה המקומית, אך ישנו רקע רחב יותר בתמונה הכוללת של יהדות הונגריה של המאה ה-19. ב-1868 היה כינוס שמטרתו ארגון ועד יהודי ארצי של כלל יהודי הונגריה. האורתודוקסים שחששו להיות מיעוט בארגון זה לא הצטרפו אליו והקימו ארגון משלהם. עקב כך נחלקה יהדות הונגריה לשלושה זרמים שונים – האורתודוקסים (ממשיכי מורשתו של החתם סופר ש"חדש אסור מן התורה"), הנאולוגים (שביקשו לחדש את פני היהדות ולפתוח את שערי בית הכנסת להשפעה של הרוחות המנשבות בעולם הכללי) והסטטוס קוו (שנקטו בעמדת ביניים וסירבו להצטרף לאחד מהארגונים היריבים). זוהי התמונה הארצית. במישקולץ נגמרו חילוקי הדעות בכך שקהילת מישקולץ הכריזה על עצמה כאורתודוקסית, אך בתוך התמונה הזאת היה בכל זאת פילוג וקבוצת יהודים חרדים הקימו קהילה חסידית נפרדת עם מוסדות משלה.


בית הכנסת הגדול. התמונה לקוחה מוויקיפדיה

בין שתי מלחמות העולם, ערב השואה, השואה ואחריה
וכך הגיעה קהילת מישקולץ לתקופה שבין מלחמות העולם כשסכסוכי המאה ה-19 מאחוריה, אך האנטישמיות והשואה לפניה. אך נגמרה מלחמת העולם הראשונה ובאו ימי "הטרור הלבן" (1919–1923) כשיהודי מישקולץ סובלים מכנופיות אנטישמיות. גם בקרב המשטרה התארגנה קבוצה אנטישמית. הצד השני של המטבע הוא שדווקא בשנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה תקופה של שגשוג כלכלי במישקולץ. באותן השנים היו רוב המסחר, התעשייה והמלאכה הזעירה בידי היהודים, וכן היה ביניהם אחוז גבוה של רופאים ועורכי דין. אשר לשטח החינוך היהודי – ב-1919 הוקם בית ספר לבנות, וב-1923 בית ספר לבנים אשר היו תחת חסות מיניסטריון החינוך ההונגרי. ב-1928 נפתח בית מדרש למורות, היחיד במינו בהונגריה ואשר השפה העברית נלמדה בו כשפה מוכרת. אותו בית מדרש פעל עד השואה.

אשר לרבני מישקולץ מהמאה ה-19 ועד השואה – כבר הוזכר שמו של ר' יחזקאל משה פישמן בקשר לחילוקי הדעות לגבי השינויים בבית הכנסת שבו כיהן כרב. אחריו היה ר' מאיר רוזנפלד (1878–1908) אשר נודע כבקי גדול בהלכה ובפוסקים. הוא נקט דרך אמצעית בין החרדים לאורתודוקסים שלא נמנו עם החרדים. אחריו היה ר' שלמה שפירא (1898–1944, נספה בשואה) שהצטיין כנואם בחסד עליון. בין ספריו ישנו חיבור על תולדות קהילת מישקולץ, קובץ נאומים וספר הדן בענייני אחרית הימים בתלמוד ובמדרשים. ר' שמואל אוסטרליץ (1914–1939), אף הוא נואם מחונן, ייסד ישיבה במישקולץ. הוא היה אחד מהיחידים ברבני הונגריה האורתודוקסיים שתמך בציונות. אחרון הרבנים מלפני השואה היה רבי שמשון נייפלד (משנת 1925 היה ראב"ד במישקולץ. נספה באושוויץ ב-1944). היה תלמידו של ה"שבט סופר" בפרשבורג לפני שהגיע למישקולץ.

כידוע, השואה עצמה במלוא אכזריותה הגיעה להונגריה בשלב מאוחר יחסית, בשנת תש"ד (1944), כשסוף המלחמה ותבוסתה של גרמניה הנאצית כבר נראו באופק. במידה מסוימת זה גם ההסבר למהירות הבזק שבה התנהלה בה השואה – בכמה שבועות נוראים שלא יתוארו. אולם הרקע לכך התחיל כבר קודם. ב-1939, שנת פרוץ המלחמה, הגיעה הגאות הכלכלית של יהודי מישקולץ לקִצה עם פרסום חוקי האפליה שהגבילו את פעילותם של סוחרים ובעלי מלאכה יהודים. בתחילת 1941 נערך מפקד האוכלוסין האחרון לפני הכיבוש הגרמני. היהודים היוו אז 14% מהאוכלוסייה הכללית (10,482 יהודים מתוך 77,362). מוסדות הקהילה פעלו פחות או יותר כסדרם, כי השואה עדיין לא הגיעה להונגריה. אולם בשנת תש"ב (1942), שנתיים לפני כניסת הגרמנים, גויסו גברים יהודים לשירות עבודות כפייה באוקראינה. הם נשלחו לפי "רשימה שחורה". התנאים היו קשים ביותר ורובם נספו שם, אבל כל זאת מתגמד מול השואה עצמה שהגיעה למישקולץ, כמו ליתר ערי הונגריה, באביב 1944. במאי של אותה שנה הוקם הגטו. היהודים מהכפרים הסמוכים הובאו למישקולץ ורוכזו בגטו נפרד בבית החרושת ללבנים. השואה בהונגריה הייתה אכזרית וקצרה במיוחד. היא התנהלה בהונגריה בכללותה במשך חודשיים, החודש שלפני והחודש שאחרי חג השבועות תש"ד (מאי–יולי 1944), ובמהלכה נספו קרוב לחצי מיליון יהודים. יהודי מישקולץ הוסעו לאושוויץ שבוע לאחר חג השבועות (11–15 ביוני 44). בחודש נובמבר 1944 נסוג הצבא הגרמני במישקולץ מפני הצבא הרוסי. תוך כדי נסיגתם רצחו הגרמנים את היהודים שהיו עדיין בגטו, בעלי מלאכה שהושארו עד אז בחיים כי עבדו בשביל הצבא הגרמני.


גן ילדים אחרי המלחמה – התמונה לקוחה מפנקס הקהילות

הסטטיסטיקה היבשה מראה את תוצאות השואה במישקולץ מבחינת מספר היהודים ואחוזיהם מתוך כלל האוכלוסייה. ככתוב לעיל, ב-1941 היו במישקולץ 10,428 יהודים מתוך 77,362 נפש והם היוו כ14% מהאוכלוסייה. ב-1946 היו במישקולץ 2,358 יהודים והם היוו 3% מהאוכלוסייה. עד כמה שהירידה המספרית היא חדה, היא קיצונית פחות מזו שהייתה בקהילות אחרות במזרח אירופה שבחלקן בקושי שרדו יהודים בכלל ולא הייתה בהן כל קהילה אחרי השואה. בהונגריה בכלל, ובמישקולץ בפרט, כן קמה קהילה, אם כי קטנה בהרבה מזאת שלפני השואה. ב-1970 היו רשומות בקהילה כ-1,000 נפשות. כמו כן היו בה אז שני בתי כנסת ותלמוד תורה. רבה של קהילת מישקולץ אז היה הרב נתן שיק, שהיה גם יושב ראש מועצת הרבנים החרדים בהונגריה בכללותה. בשלב מאוחר יותר התאחדו הקהילה החרדית והחסידית ולרב הקהילה המאוחדת נבחר הרב דוד מושקוביץ. עם השנים הוא עלה ארצה ושימש בבית ההוראה של העדה החרדית בירושלים. כיום קהילת מישקולץ קטנה עוד יותר. רוב השורדים מהשואה עלו לישראל או נפטרו. רוב יהודי הדור החדש אינם קשורים לקהילה כל שהיא. מבחינה מספרית היו ב-2001 חמש מאות יהודים, מיעוט מתוכם אורתודוקסים. לוח הזיכרון בכניסה הצדדית לבית הכנסת מזכיר את קהילת מישקולץ, שהייתה לפני השואה ואיננה עוד.

תחקיר וכתיבה: הדסה קלימן


ביבלוגרפיה:
  • האנציקלופדיה העברית, כרך כג, ירושלים - תל אביב, תשל"ג.
  • פנקס הקהילות, הונגריה, יד ושם, ירושלים, תשל"ו.
  • קהילות הונגריה, הקהילות החרדיות בהונגריה תש"ד, פרופ' שלמה שפיצר, מפעל מורשת יהדות הונגריה, מכון ירושלים, תשס"ט.

אתר 'דעת'


© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016