זכור - אמונה בימי השואה

הניצולים ואנחנו

קהילת מץ



שער לספר ויקרא
מתחילתה ועד המהפכה הצרפתית (1789)
מץ היא עיר בצפון מזרח צרפת, בגליל לורן. חבל הארץ אלזס-לורן, ומץ בתוכו, עבר מיד ליד בין צרפת לגרמניה במאות ה-19 וה-20. ראשיתה של העיר בימי האימפריה הרומית. בימי הביניים הייתה כלולה בגבולות הקיסרות הרומית הקדושה, ובמאה ה-16 נכבשה בידי אנרי II מלך צרפת. היא נשארה בידי צרפת עד 1871, כשעברה לידי גרמניה כתוצאה מתבוסת צרפת במלחמתה עם פרוסיה. כשגרמניה נוצחה במלחמת העולם הראשונה (1918) חזרו אלזס-לורן בכלל, ומץ בפרט, לידי צרפת. המצב התהפך שוב במלחמת העולם השנייה, כשצרפת נכבשה על ידי גרמניה, וחבל אלזס-לורן הפך להיות תחת שלטונה הישיר של גרמניה. ב-1944 שוחררה העיר מץ מידי הגרמנים, ומתום המלחמה ועד היום היא חלק מצרפת.
אשר ליהודים במץ -יהודים התיישבו כנראה במץ כבר בתקופה הרומית, אך ידיעות ממשיות על יהודים במץ יש רק מהמאה העשירית והלאה. במאה ה-11 נולד בה רבנו גרשום מאור הגולה (אם כי עיקר פעילותו היה במגנצה). במאה ה-13 נתפרסמו בה רבי אליעזר ממץ (רא"ם, בעל "ספר יראים") ור' דוד ממץ, שניהם מבעלי התוספות. אולם קהילת מץ ידעה לא רק תלמידי חכמים ולימוד תורה אלא גם גזרות וגירושים. ב-1096, עם תחילת מסעי הצלב (גזירות תתנ"ו) נערך טבח ביהודי מץ, והקהילה השתקמה רק כעבור מאה שנה. היהודים גורשו ממנה שוב ב-1365, כשהואשמו בהצתה, וזו שימשה תירוץ לגירושם.
ככתוב לעיל, במאה ה-16 (1552) נכנס הצבא הצרפתי לאזור מץ, ושנים ספורות לאחר מכן (1567) ניתן אישור מטעם רשויות הצבא הצרפתי לשהיית קבע של ארבע משפחות יהודיות תמורת דמי כניסה ותשלום מס שנתי גבוה. בשנת 1595 היו 20 משקי בית יהודיים במץ. באותה שנה אורגנה הקהילה רשמית עם תקנות ברורות. הקהילה נהנתה ממשטר אוטונומי, כשניהולה היה בידי הרבנים והפרנסים. היהודים גרו ברובע היהודי, מעין גרסה מתונה של גטו. התנאים היו קשים - צפיפות יתר ותנאים סניטריים קשים, חובת חבישת כובע צהוב כדי להבדיל ביניהם לבין הגויים ובנוסף מסים כבדים, הן לדוכסים הגויים והן לצורכי הפנים של הקהילה. כמו כן הם הוגבלו באשר למקצועות שהורשו לעסוק בהם. מקצועותיהם העיקריים היו סחר בתבואות, הלוואה בריבית, רוכלות ואספקת בשר וסוסים לצבא הצרפתי.
הקשר עם מלכות צרפת חוזק במאה ה-17. בשלום וסטפליה (1648), עם תום מלחמת שלושים השנה, סיפוח העיר על ידי צרפת (במאה ה-16 על ידי המלך אנרי II) הוכר רשמית. העיר אף זכתה לשלושה ביקורים מלכותיים במאה ה-17 - ב-1603, ב-1632 וב-1657 - על ידי מלכי צרפת אנרי ה-IV, לואי ה-XIII ולואי ה-XIV. זה האחרון ביקר בבית הכנסת במץ ב-1657, ואישר את כתב הזכויות המאפשר ליהודים באופן רשמי לחיות במץ. את נדיבות הלב הזאת אפשר לייחס למיסוי הגבוה אשר הוטל על היהודים ואשר היווה תנאי להישארותם במץ, כשם שהיווה תנאי לכניסתם למץ ב-1567.
כך גדלה קהילת מץ, כשבראשית המאה ה-18 (1717) היו בה 480 משפחות יהודיות, 1,900 נפשות, אשר היוו 7.1% מהאוכלוסייה הכללית. באותה מאה גם פעלו בתוכה רבנים מפורסמים אחדים, אם לתקופה ארוכה או קצרה. ר' יעקב יהושע פלק (1680-1756), בעל הספר "פני יהושע", שימש ברבנות בקהילות מספר, ביניהן מץ. ר' אריה ליב (1695-1785), בעל "שאגת אריה", שימש ברבנות במץ במשך 20 שנה. בין יתר פועליו ייסד ישיבה במץ, ובה הרביץ תורה לרבים. ר' יהונתן אייבשיץ (1690-1764) היה רבה של מץ במשך תשע שנים. מחלוקתו המפורסמת עם ר' יעקב עמדין הייתה בתקופה שהיה רבה של קהילת אה"ו, אך היא הסתמכה על קמעות שכתב בהיותו רבה של מץ.
בחצי השני של המאה ה-18 חלו שינויים מסוימים בקהילת מץ. ב-1764 נוסד בית דפוס במץ. ערב המהפכה הצרפתית נראו ניצנים ראשונים של ההשכלה והאמנסיפציה. משה אנסהיים ממץ (1750-1839) שימש כמורה לילדיו של משה מנדלסון. ישעיה בר בינג ממץ (1759-1805) תרגם טקסט פילוסופי של מנדלסון מגרמנית לצרפתית. החברה הצרפתית המלכותית למדעים ואמנויות, אשר מקום מושבה היה בעיר מץ, בחרה ב-1785 כנושא התחרות השנתית שלה את השאלה "האם ניתן לעשות את היהודים מועילים יותר ומאושרים יותר בצרפת?". גם המלך לואי ה-XVI עצמו התייחס ליהודי מץ. ב-1784 הוא ביטל את מס הגוף שהיה על היהודים לשלם, ואף פרסם את כתבי הזכויות שלהם.
באותה העת היו היהודים מפוזרים באיזורים מספר, כדלקמן: בפריז ישבו כ-500 יהודים. רק ליוצאי פורטוגל שביניהם הייתה זכות ישיבה רשמית; על היתר נאסר לחיות בפריז אלא באורח ארעי. איזור דרום מזרח צרפת, ונסן ואוויניון, היה בבעלות האפיפיור עד 1791, כך שלא חל בו איסור ישיבת יהודים. באיזור זה היו כ-2,000 יהודים ערב המהפכה. באיזור דרום מערב צרפת (בורדו, באיון) התקבלו היהודים על תקן "נוצרים חדשים", לא על תקן יהודים גלויים. הם חשו את עצמם בני אצולה לעומת היהודים בשאר אזורי צרפת. מספרם היה לפי אומדן אחד 2,000, ולפי אומדן אחר 5,000. ייתכן שההבדל באומדנים נובע משאלת הגדרת יהדותם, היות שהייתה התבוללות רבה מצדם עוד לפני תקופת האמנסיפציה.
אלזס-לורן: כאן היה הריכוז הגדול ביותר של יהודים. באלזס ישבו בין 20,000-25,000 יהודים, ובלורן 7,500. במץ, הקהילה הגדולה ביותר בלורן, חיו 2,232 יהודים (מתוך אוכלוסייה של 33,595 נפש). היהודים היוו 6.2% מכלל האוכלוסייה. זוהי ירידה לעומת שנת 1717, כשהיהודים היוו 7.1% מכלל האוכלוסייה. הסיבה לכך הייתה העובדה שערב המהפכה הצרפתית התחיל מעבר מסוים של יהודים מאיזורים שונים בצרפת, ואלזס-לורן בתוכם, לפריז. מעבר זה גדל במספרים ובאחוזים במאות ה-19 וה-20.
ככתוב לעיל, ערב המהפכה הצרפתית גר הרוב המכריע של יהודי צרפת באלזס-לורן, עיקרם באלזס ומיעוטם בלורן. יחסית ליהודים באיזורים האחרים בצרפת היו יהודים אלה שורשיים יותר וניהלו אורח חיים יהודי מובהק. מאידך גיסא, יש בנידון אבחנה מסוימת בין יהודי אלזס ליהודי לורן בכלל, וליהודי מץ בפרט. אלזס, והיהודים בתוכה, הייתה קרובה יותר לגרמניה מבחינה גאוגרפית ותרבותית. לורן, לעומתה, הייתה צרפתית יותר, הן בשפה והן בתרבות. כמו כן, נוכחות היהודים במץ הייתה רשמית, אם כי מוגבלת. כזכור, כבר ב-1567 התיר מלך צרפת ליהודים לגור בתחומה. כשסופח חבל לורן כולו על ידי צרפת (ב-1766) המשיכו היהודים לגור בו בהיתר, אם כי בתנאים מגבילים. יהודי מץ, למרות דבקותם בשורשיהם היהודיים, היו מעורים יותר בסביבתם הצרפתית מאשר יהודי אלזס, ואף יותר מיהודי לורן שגרו בכפרים. פרנסי מץ היו ערים לחשיבות יכולת הקהילה לשלם מסים לדוכסי האזור. כתוצאה מכך הגבילו את הכניסה לקהילה לאנשים שיכלו לעזור לקהילה לשלם את חובותיה. כמו כן, ב-1769 נתנו ראשי הקהילה היהודית במץ הוראה להגביל הפגנת עושר ברבים כדי להפחית את סכנת האנטישמיות העלולה לצמוח ממראה של יהודים עשירים במץ. ההוראה כוונה כלפי היהודים הסוחרים, המיעוט שהצליחו מבחינה כלכלית, בניגוד לרוב המכריע של היהודים שחיו בתנאי עוני.

מהמהפכה הצרפתית (1789) ועד סוף מלחמת העולם

ריכוזי היהודים בצרפת בשלהי המאה ה18
מתוך הספר שעת המפונה
המהפכה שינתה את סדרי החברה בצרפת. נשאלת השאלה - מה קרה ליהודים ברעידת אדמה זו? מצד אחד, ראשי המהפכה הכריזו בראש חוצות על שוויון בני אדם וזכויותיהם מעצם היותם בני אדם. מצד שני, היחס ליהודים היה שונה מהיחס ליתר האוכלוסייה. ובכן, התשובה אינה אחידה לגבי יהודי צרפת באשר הם שם. הייתה מתיחות וניגוד אינטרסים בין יהודי דרום צרפת (איזורי בורדו וונסון) מצד אחד לבין יהודי אלזס-לורן מצד שני. היהודים הספרדיים של דרום מערב צרפת (שכזכור הורשו לשבת באיזור זה כ"נוצרים חדשים" ולא כיהודים גלויים) לחצו לקבלת זכויות אזרח ללא קשר לגורל יהודי אלזס-לורן, שהיוו את הרוב המכריע של יהודי צרפת דאז. התוצאה הייתה ששוויון הזכויות ניתן ליהודים בהדרגה ולפי איזורים. יהודי דרום צרפת קיבלו אזרחות בראשית 1790, ויהודי אלזס-לורן רק בסוף 1791. בין שני התאריכים האלה השיגו יהודי מץ הקלה מסוג שונה - ביולי 1790 בוטל מס הברקנה, מס כבד שהעיק ביותר על יהודי מץ.
אך התייחסות מחוללי המהפכה הצרפתית כלפי יהודי צרפת בכלל וכלפי קהילת מץ בפרט לא נגמרה עם שאלת האזרחות. יהודי מץ גילו התלהבות רבה למען המהפכה, אך הקהילה בכל זאת נפגעה בימי הטרור. בין היתר נסגרה ישיבת מץ בפקודת השלטונות. הרקע למעשה במידה רבה לא היה בגלל אנטישמיות אלא בגלל אנטי דתיות. חִצֵי ראשי המהפכה כוונו בעיקר נגד הכנסייה הקתולית, אך היו לכך השלכות גם כלפי הקהילות היהודיות, וביניהן מץ. כידוע, המשכה של תקופת המהפכה הצרפתית הייתה זו של נפוליון. הוא שאף לתת ליהודים מסגרת חדשה כדי שישתלבו בתוך האוכלוסייה הצרפתית. לשם כך זימן ב-1806 את "אסיפת הנכבדים" היהודיים, ובהמשך את "הסנהדרין", 71 נציגי קהילות יהודיות, כדי לבדוק את האיזון העדין שבין נאמנותם לדת לבין היותם אזרחי צרפת. אולי לא במקרה, תשובת נציגי קהילת מץ נעה בין תשובת יהודי דרום מערב צרפת ופריז לבין זו שניתנה על ידי יהודי אלזס. חודש ימים לאחר ש"הסנהדרין" כונסה, היא פוזרה, ללא הסבר. אולם היו שתי תוצאות מעשיות הקשורות להתייחסות נפוליון ליהודים. ראשית, ב-1808 ניתנה "הפקודה המחפירה" שתוכנה תקנות אשר צמצמו את חופש היהודים, אך הן בוטלו בהדרגה. שנית, באותה שנה, חוקק חוק הקונסיסטואר. מדובר על איגוד קהילות במתכונת נוקשה עם קונסיסטאר מרכזי בפריז המפקח על הנעשה בסניפים המחוזיים ביתר צרפת.
כך נכנסו יהודי צרפת בכלל, ואלזס-לורן בפרט, לעידן חדש, תקופה שבה יש להם זכויות אזרח באופן רשמי אך מאידך גיסא השלטונות מתערבים בנעשה בתוך הקהילה היהודית. דוגמה מובהקת להתערבות זו נוגעת ישירות למץ. כזכור, ראשי המהפכה הצרפתית סגרו את הישיבה הוותיקה במץ בהתאם לקו האנטי-דתי שלהם. ב-1829 נוסד "בית מדרש לרבנים" במץ. הוא נוסד על ידי הקונסיסטואר ונשלט על ידו. תקופת הלימודים הייתה חמש שנים, ותכנית הלימודים כללה לימודי קודש וחול ותורת הנאום. תנאי הקבלה היו: אזרחות צרפתית, ידיעת השפה הצרפתית וידע מסוים בחשבון, גאוגרפיה והיסטוריה. לאור עובדות אלה ברור שהיה הבדל לא קטן בין בית מדרש זה לבין הישיבה המסורתית. הרב שלמה קליין, רבה של קהילת קולמר באלזס, התנגד למגמה זו ותכנן פתיחת ישיבה מתחרה לבית המדרש לרבנים של מץ. ישיבה זו הייתה מיועדת להכשרת רבנים לקהילות אלזס-לורן. תחת איום פיטוריו מטעם הקונסיסטואר נסוג הרב קליין מתכניתו, אך עצם המאבק מראה על חילוקי הדעות והמתיחות בין יהדות אלזס-לורן לבין הקונסיסטואר. המשך השתלשלות העניינים הוא שב-1859 הועבר בית המדרש לפריז, כחלק ממגמה כללית, ושמו הוחלף ל"הסמינר היהודי של צרפת".
באשר לעובדה אחרונה זו, המספרים מדברים בעד עצמם. ב-1808 התגוררו באלזס-לורן 79% מיהודי צרפת ורק 6% בפריז (היתר היו פזורים בעיקר על פני שני המרכזים האחרים, דרום מערב ודרום מזרח צרפת). ב-1861 התגוררו באלזס-ללורן 57% מיהודי צרפת ו-26.20% גרו בפריז. בסוף המאה ה-19 הפער גדל עוד יותר, כשבפריז חיו מחצית מיהודי צרפת (45000 מתוך 90000). החלוקה הדמוגרפית בתוך אלזס-לורן עצמה אף היא מעניינת. הייתה נטייה של מעבר מהכפר לעיר. סטראזבור (באלזס) כמעט הכפילה את האוכלוסייה היהודית שלה בין 1871 ל-1910, בעיקר בגלל מהגרים יהודיים שבאו מגרמניה וממזרח אירופה. אשר לקהילת מץ, התמונה פחות דרמטית אך גם היא מראה על מגמת ההגירה מהכפר לעיר. ב-1871 חיו במץ, הקהילה הגדולה ביותר בלורן, 17.5% מיהודי לורן. ב-1910 עלה האחוז ל-27.2%. אך המעבר העיקרי היה לא בתוך אלזס-לורן אלא ממנה לכיוון פריז. ראשוני היוצאים מאלזס-לורן היו יהודי מץ, ולא יהודי סטראזבור. העובדה שיהודי מץ היו דו-לשוניים (יידיש וצרפתית) ובעלי מסורת יחסית פתוחה לעולם הסובב אותם עודדה אותם לעבור לפריז, וגם הייתה בסיס להשתלבותם המהירה במקומם החדש. התפתחות נוספת בתמונה הדמוגרפית היא העובדה שכתוצאה מתבוסת צרפת במלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870-1871 עברה אלזס-לורן לידי הגרמנים (עד 1918, כשגרמניה נוצחה במלחמת העולם הראשונה). המושל הגרמני של מץ ציווה על גירוש כל הפולנים ממץ (רובם היו יהודים) בטענה שגרמניה רוצה להחדיר תרבות גרמנית ללורן והפולנים מנוגדים לרוח זו. בהשפעת הרב בנימין ליפמן בוטל צו זה, אך מצב היהודים ממוצא מזרח אירופה נשאר לא בטוח, הן בגלל יחס גרמניה, הן בגלל יחס היהודים המקומיים הוותיקים.

בית הכנסת במץ 1850
Encyclopedia Judaica, 11
המעבר מהכפר לעיר שתואר לעיל הביא בעקבותיו התרופפות מסוימת בקשר לדת ולמסורת. אולי לא מקרי הדבר ששניים ממייסדי התנועה היהודית הליברלית בצרפת (הגרסה הצרפתית של התנועה הרפורמית) היו ממץ. שמותיהם: אולרי תרקם ושמואל כאהן. שניהם פעלו במאה ה-19, בשנים שבהן פעל "בית המדרש לרבנים" במץ והועבר אחר כך לפריז. מאידך גיסא יש לציין שבשורה התחתונה התנועה הליברלית בצרפת הייתה יחסית מתונה בהשוואה לתנועה הרפורמית בגרמניה. הקונסיסטואר נשלט בעיקר בידי אלמנטים חילוניים-ליברליים, אך היה בו גם מיעוט של אורתודוקסים, והיה מאבק כוחות בין קבוצות אלה. התנועה הליברלית בצרפת נוסדה באופן רשמי רק ב-1907, שנתיים אחרי מותו של הרב צדוק כהן, רבה הראשי של צרפת, שעשה מאמצים רבים לשמור על אחדות בסיסית בקרב יהודי צרפת.
בתחילת המאה ה-20 חל שינוי משמעותי נוסף בכל הנוגע לקהילות צרפת. ב-1905 הופרדה הדת מהמדינה (במקצת כתוצאה עקיפה מפרשת דרייפוס, שהיה אגב יהודי מאלזס, אם כי רחוק מיהדות) ועובדה זו השפיעה על מעמד הקונסיסטוארים. נשמטה הקרקע מתחת למונופול שלהם, והם כבר לא פעלו כזרוע של השלטונות. נקודה זו חשובה במיוחד לגבי יהדות אלזס-לורן, כי לאורך המאה ה-19 הייתה קיימת מתיחות בין ראשי הקונסיסטואר, שעל פי רוב נטו לשינויים בדת ובמבנה הקהילות, לבין יהודי אלזס-לורן שנשארו נאמנים יותר למסגרות הדתיות והקהילתיות המסורתיות. אין זה אומר שתהליך החילון פסח על אלזס-לורן בכלל, ועל מץ בפרט. אולם היה קיים הבדל בין כפר לעיר ובין איזור לאיזור בתוך צרפת, כשקהילות אלזס-לורן, ובמיוחד היהודים שבכפרים, נשארו נאמנים יותר למסורת מקהילות אחרות בצרפת.

ממלחמת העולם הראשונה עד השואה ולאחריה

שער הספר "דרש משה"
מתוך הספר "ידי משה" בעריכת אסתר פרבשטיין
כל זאת עד מלחמת העולם הראשונה. במלחמה עצמה (1914-1918) סבלה צרפת, והיהודים שבתוכה, אבידות רבות, אך בסופו של דבר ניצחה. לעובדה זו הייתה השלכה מיידית ומרחיקת לכת לגבי חבל אלזס-לורן. הוא חזר לצרפת, וחלו בו שינויים דמוגרפיים בנוגע ליהודים בחבל בכלל ובעיר מץ בפרט. ב-1866 היו במץ 3,000 יהודים וב-1875 ירד המספר ל-1,407 (בעקבות מעבר יהודים מאלזס-לורן, שנכללה אז בשטח גרמניה, לכיוון צרפת עצמה ובעיקר לפריז). ב-1910 עלה המספר ל-1900, אך ב-1931 קפץ ל-4,150. את העלייה הזו אפשר לייחס להחזרת חבל אלזס-לורן לידי צרפת, אך לא רק. מדובר על ראשית שנות ה-30 שבהן גברה האנטישמיות במזרח ובמרכז אירופה, ובפרט בגרמניה, שהמפלגה הנאצית התחזקה בה באופן משמעותי. הדבר גרם להגירת פליטים יהודיים רבים מגרמניה וממזרח אירופה לצרפת, בעיקר לפריז (שבה חיו שני שליש מיהודי צרפת ערב השואה) אך גם לקהילות אלזס-לורן.
דוגמה לרב קהילת מהגרים היה הרב משה קלנברג הי"ד, אשר התמנה לרב של קהילת המהגרים "קהל יראים" במץ בשנת תרפ"ט (1929) וניספה בשואה. ביתו היה פתוח לפליטים ממזרח אירופה, שמספרם גדל מאוד בשנות ה-30. ב-1933, שנת עליית היטלר לשלטון בגרמניה, הועבר חוק מטעם עיריית מץ המגביל את מספר המועסקים הגרמניים-יהודיים ל-50% מכלל הפועלים. זו דוגמה אחת, אך לא יחידה, לביטויי האנטישמיות באלזס-לורן, הנמצאת קרוב לגרמניה ולכן נתונה להשפעות גרמניות יותר מאיזורים אחרים בצרפת.
בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. 15,000 יהודים מאלזס-לורן נמלטו ממקומותיהם. ביוני 1940 נכנעה צרפת. צרפת נחלקה לשני חלקים - הצפון והמערב תחת שלטונה הישיר של גרמניה, והדרום תחת ממשלה צרפתית ששיתפה פעולה עם הנאצים. עיר בירתה הייתה וישי, וראש ממשלתה מרשל פטן. מץ, כמו יתר שטחי אלזס-לורן, נכללה באיזור הכבוש והנשלט ישירות על ידי גרמניה הנאצית. בתקופת השואה שימשה מץ מרכז למשלוח למחנות המוות. בתקופה הראשונה (1940-1942) היו היהודים הזרים (המהגרים) פגיעים במיוחד. אלפים הוכנסו למחנות עבודת כפייה. ראשוני קרבנות השואה בצרפת נספו במחנות הללו. בהמשך (1942-1944) כמעט לא הייתה אבחנה בין צרפתים ותיקים למהגרים. כ-1500 יהודים מתו בעקבות גירושם, ביניהם הרבנים קלנברג ובלוך הי"ד. בתי הכנסת חוללו ונשדדו, כשבית הכנסת הגדול שימש כמחסן לצבא הגרמני.
צרפת שוחררה באוגוסט 1944 (אב תש"ד). בשנות השואה נרצחו 20% מיהודיה (75,000 מתוך 350,000). יחסית למדינות אחרות (כגון פולין, ליטא והולנד) שרד אחוז ניכר מיהודי צרפת את השואה, והוא היווה את הגרעין לקהילת צרפת המחודשת. שוב נוספו מהגרים, הפעם בעיקר ממחנות העקורים שקמו לאחר השואה. קהילת מץ זכתה לתחייה מחודשת, הן מבחינה מספרית והן מבחינת מוסדות קהילה. כל זאת בשנים הראשונות שלאחר השואה, שנות ה-40 וה-50. לקראת סוף שנות ה-50 החלה נהירת יהודי צפון אפריקה לצרפת. רובם התיישבו בפריז, אך חלקם הגיעו גם למץ. קהילת מץ כיום היא בעיקר אשכנזית, אך יש בה גם נוכחות יהודית ספרדית. ב-1970 היו במץ 3,500 יהודים, לעומת 4,150 שהיו בה ב-1931, שנתיים לפני עליית הנאצים לשלטון, אך בכל אופן המספרים משקפים קהילה של ממש. באותה שנה היו בלורן שלוש קהילות עם רבנים, אחת מהן במץ. יחד עם יתר קהילות צרפת מץ מתמודדת עם השינויים העוברים על יהדות צרפת - מצד אחד, אנטישמיות מהסוג הישן, בתוספת אנטישמיות ואנטי-ישראליות מסוג חדש בגלל המהגרים המוסלמיים הרבים הנמצאים בצרפת, אך מצד שני, חיזוק ושיבה לשורשים יהודיים בעיקר בגלל תוספת יהודי צפון אפריקה המהווים כיום רוב בקרב יהדות צרפת.


מפת צרפת בשואה
האנציקלופדיה של השואה ד'


תחקיר וכתיבה: הדסה קלימן


ביבלוגרפיה:
  • בנבסה אסתר, תולדות יהודי צרפת מהעת העתיקה עד ימינו, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, תשס"ד.
  • האנציקלופדיה העברית, כד, ירושלים-תל אביב, תשל"ב.
  • Caron Vieki, Between France and Germany: The Jews of Alsace-Lorraine 1871-1918, Stanford California, 1988.
  • Hyman Paula, The Jews of Modern France, Berkeley California, 1998.

אתר 'דעת'


© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016