זכור - אמונה בימי השואה

הניצולים ואנחנו

קהילת אמסטרדם


מראשיתה ועד המאה ה- 18

מפת הולנד

קהילת אמסטרדם נוסדה על ידי אנוסים מספרד ומפורטוגל. זו הייתה היציאה השנייה של יהודים או אנוסים מחצי האי האיברי. הראשונה הייתה ב- 1492, עם גירוש ספרד, ופניה היו לפורטוגל, לאיטליה, לצפון אפריקה ולאימפריה העותומאנית.
כשספרד ופורטוגל התאחדו לממלכה אחת והאינקוויזיציה עברה לפורטוגל, היה גל נוסף של עזיבה, הפעם להמבורג ולאמסטרדם. ידיעות ראשונות על יישוב יהודי באמסטרדם נמצאות בידינו מסוף המאה ה- 16. שיבתם של האנוסים ליהדות השתלבה יפה עם תולדות הולנד. ב- 1597 הורידה הולנד מעצמה סופית את עול ספרד הקתולית וזכתה בעצמאות. באותה שנה (ולפי גרסה אחרת ב- 1602) יכלו האנוסים להכריז על יהדותם בגלוי. ב- 1615 החליטה הממשלה ההולנדית לתת לכל חבל בהולנד לקבוע את יחסו ליהודים. החלטה זו הובילה אחריה ביטול של רוב ההגבלות נגד היהודים, והם נהנו מתנאים נוחים יחסית.
כך נוצרה קהילת אמסטרדם בראשית המאה ה- 17, ללא חובת ענידת אות קלון או טלאי מזהה, ללא חיוב לחיות בגטו - תנאים חריגים לטובה בהשוואה למקובל באירופה דאז. היות שארכיון קהילת אמסטרדם היה מסודר להפליא אנו יודעים פרטים מדויקים על צמיחת הקהילה. כבר בשנת 1602 נוהלו תפילות בביתו של אורי הלוי, לאחר מכן נוסדו בזה אחר זה בתי הכנסת "בית יעקב" (1608) ו"נוה שלום" (1612). ויכוח פנימי בקהילת "בית יעקב" גרם לייסוד קהילה שלישית, "בית ישראל" (1618). התפלגויות אלה מבוססות פחות על רקע השקפתי ויותר על רקע אישי-קבוצתי, התאגדות משפחות בעלי רקע וקשרים דומים. בהמשך (1639) אוחדו הקבוצות. שלושת הקהלים - "בית יעקב", "נוה שלום" ו"בית ישראל" - התאחדו לקהילה אחת. עוד לפני איחוד הקהילות נוסד בית קברות יהודי (1614), "בית החיים", והוא עדיין בשימוש הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם עד היום. כמו כן ייסדה קהילת "בית יעקב" (ב- 1609) את ארגון "ביקור חולים" כדי לדאוג לחולי הקהילה.
התיאור הנ"ל עושה אולי רושם של קהילה נורמטיבית בישראל, אך לא כן הדבר. הרוב המכריע של אנשי הקהילה היו אנוסים לשעבר. לחלקם הייתה מנטליות של חוזרים בתשובה, דהיינו רצון לקיים מצוות ולהזדהות טוטלית עם יהדותם כדי לכפר על התקופה שבה היו אנוסים. לעומת זאת, היו כאלה אשר שנותיהם כאנוסים השפיעו עליהם מאוד ובקושי הרגישו את עצמם יהודים המחויבים לתורה ומצוות. יתר על כן, בהיותה קהילה של אנוסים לשעבר הוצרכו פרנסי הקהילה לייבא את רבניהם מחוץ לגבולות הולנד, מתוך קהילות ישראל השורשיות. דוגמאות לכך הם הרב יצחק עוזיאל, אשר היה מחכמי פאס במרוקו ונהיה רבה של קהילת "נוה שלום", כמו כן הרב שאול לוי מורטרה, אשר הגיע מוונציה ונתמנה לחכם בקהילת "בית יעקב".
דמות מיוחדת באותה העת היא ר' מנשה בן ישראל. הוא לא הובא מבחוץ אלא צמח בתוך קהילת אמסטרדם ממש. הוא נולד בפורטוגל (1604) למשפחת אנוסים. בעודו תינוק חזרה משפחתו ליהדות ונמלטה לאמסטרדם, כך שהוא גדל וחונך בקהילת אמסטרדם. הוא למד בבית מדרשו של ר' יצחק עוזיאל, ועם פטירת רבו מילא מנשה בן ישראל את מקומו כחכם בקהילת "נוה שלום". את פרסומו העיקרי רכש בזכות פועלו למען מתן זכות ליהודים לחזור לאנגליה, ממנה גורשו היהודים ב- 1290. כמו כן ייסד את בית הדפוס העברי הראשון בהולנד שבו הדפיסו סידור, תנ"ך ומשנה. כך מתחילה מסורת מפוארת של בתי דפוס עבריים באמסטרדם, ועליה ידובר בהמשך.
הנסיבות המיוחדות של ייסוד הקהילה (עובדת היותה מורכבת כמעט בלעדית מאנוסים לשעבר) גרמו למתחים ולתסיסה. שאלת "מיהו יהודי" - את מי לקרב ואת מי להרחיק - בערה במיוחד. שתי דמויות מפורסמות במסגרת זו היו אוריאל דה אקוסטה וברוך שפינוזה. שניהם נולדו למשפחות של אנוסים שחזרו ליהדות. שפינוזה כבר נולד כיהודי להורים אנוסים שחזרו ליהדות עוד לפני שנולד, ואביו היה פעיל בקהילה. שניהם הביעו דעות בעייתיות מבחינה אמונית, ועל כך הוחרמו. בין הרבנים המחרימים היה הרב שאול לוי מורטרה אשר הוזכר קודם כרב שהגיע לאמסטרדם מוונציה. הוא פעל רבות לביצור רוח היהדות בקרב הקהילה וראה סכנה מיוחדת בדברי דה אקוסטה ושפינוזה, כי הדברים נאמרו במסגרת קהילה ללא זהות יהודית מגובשת.
לתוך התמונה המיוחדת הזאת נכנס גורם נוסף. עד עתה דובר רק על היהודים הספרדיים-פורטוגזיים, אך במאה ה- 17 התחילו להגיע יהודים אשכנזיים לאמסטרדם. הם הגיעו בשני גלים עיקריים. ראשית, בשליש הראשון של המאה ה- 17, בעקבות מלחמת שלושים השנה (1618-1648), ושנית, בשליש השני של אותה מאה, בעקבות גזרות ת"ח ות"ט (1648-1649). ב- 1635 נערכו לראשונה תפילות בציבור בנוסח אשכנז, וב- 1640 הוקם בית הכנסת הראשון של האשכנזים. לקראת סוף המאה היו באמסטרדם מספר דומה של אשכנזים וספרדים, בערך 2,500 נפש בכל קהילה. בהמשך, מהמאה ה- 18 ועד היום, אחוזים אלה השתנו במידה רבה לטובת האשכנזים, אף שמייסדי הקהילה היו ספרדים-פרוטוגזים.
אך ההבדל העיקרי אינו במספרים, כי אם באופי הקהילה ואנשיה. הספרדים היו לא רק הראשונים אלא גם המבוססים יותר מבחינה כלכלית. הם היו מעורים יותר בנעשה בעולם מחוץ להולנד, הן היהודי (היה להם, למשל, קשר עם ועד ארבע הארצות), הן הכללי. היו להם קשרי מסחר עם ברזיל, שם היה מרכז נוסף של יהודים אנוסים לשעבר, כמו כן עם איי הודו המערביים, עם המבורג ולונדון, ואף עם ספרד ופורטוגל, ארצות מוצאם. לעומתם הגיעו היהודים האשכנזיים כפליטים, אם מגרמניה בגל הראשון אם ממזרח אירופה בגל השני. ליהודים הספרדיים היה חשוב שתדמיתם המכובדת בעיני הגויים לא תיפגע על ידי היהודים האשכנזיים, לכן חיפשו דרכים לפתור את בעיית האשכנזים העניים, אם על ידי מסים שהוטלו על העשירים כדי לתמוך בעניים אם על ידי הקמת הארגון "עבודות חסד" שמטרתו העיקרית הייתה לספק עבודה ליהודים, במיוחד האשכנזיים, כדי שלא ישוטטו ברחובות ויקלקלו את תדמית היהודים בעיני הגויים.


תמונת השער של צאינה וראינה

מפעל תרבותי וכלכלי חשוב שעסקו בו הן הספרדים הן האשכנזים היה הדפוס. כפי שהוזכר קודם, מנשה בן ישראל הדפיס את הספר העברי הראשון בהולנד. מאז ועד תחילת המאה ה- 19 הפכה אמסטרדם למרכז הדפוס העברי, וירשה למעשה את מקומה של ונציה. הדפיסו ספרי קודש שונים - סליחות, קינות, שו"תים, ספרי הגות ומוסר ועוד. מעניינת הנקודה שגם הודפסו ספרים רבים ביידיש, למשל - שני תרגומים שונים של התנ"ך. כמו כן, הספר "צאינה וראינה" הודפס בשמונה מהדורות באמסטרדם, כולן ביידיש. העיתון הראשון שהופיע בעולם ביידיש הופיע באמסטרדם ב- 1687. לקראת סוף המאה ה- 18 ירדה אמסטרדם מעמדת הבכורה שלה בהדפסת ספרים ביידיש ובעברית, זאת בגלל שינויים בקהילה, חלקם מבפנים וחלקם מבחוץ, עם תחילת תקופת האמנציפציה.
אך לפני שעוברים להתפתחויות העולם המודרני, יש להתייחס לתופעה משמעותית בעולם היהודי של המאה ה- 17, הלא היא השבתאות. התנועה השבתאית התגבשה אמנם במסגרת האימפריה העותומאנית, אך הייתה לה השפעה רבה באירופה בכלל, ובהולנד בפרט. מצד אחד, לא מעט מיהודי הולנד נתפסו לשבתאות. מצד שני, אחד הרבנים הבודדים שיצאו בגלוי נגד שבתי צבי היה רבה של אמסטרדם, ר' יעקב ששפורטש. בדומה ליתר רבני אמסטרדם של המאה ה- 17 הוא לא היה בן המקום אלא הובא מבחוץ כדי לשמש ברבנות. הוא נולד במרוקו, בן הדור האחד עשר לרמב"ן. היה רבן של קהילות בצפון אפריקה ולונדון לפני שהגיע לאמסטרדם, אך עיקר פועלו היה בקהילה זו. הוא עמד בראש ישיבת "עץ חיים" במקום, והיה הרב הראשי לעדת הספרדים עד לפטירתו בשנת 1698. בין היתר היה מבני פמלייתו של מנשה בן ישראל כשביקש מקרומוול להרשות ליהודים לחזור לאנגליה.
אולם, עיקר פועלו היה כאמור בכך שהתנגד נמרצות לשבתאות. במגמה זו כתב את הספר "ציצת נובל צבי" (1673). לספר יש משמעות היסטורית רבה כי דרכו אנו יודעים רבות על התנועה השבתאית, להלכה ולמעשה.
רב נוסף אשר התנגד לשבתאות, אף הוא מרבני אמסטרדם, היה ר' צבי אשכנזי, הידוע בכינויו ה"חכם צבי". שנות חייו (1660-1718) ממקמות אותו שנים מספר אחרי ר' יעקב ששפורטש, והוא היה רבה של הקהילה האשכנזית בעיר. באמסטרדם הדפיס את ספר תשובותיו "שאלות ותשובות וחידושים וביאורים" (1712). אולם, לא עברו ימים רבים ואף הוא היה מעורב במאבק נגד השבתאות. השבתאי נחמיה חיון הגיע לאמסטרדם, וה"חכם צבי" יצא בחריפות נגדו. חברי הקהילה הספרדית ראו במעשיו התערבות בענייניהם (היות שהוא היה רב הקהילה האשכנזית), ובעקבות הפרשה הזאת עזב את אמסטרדם.

מהמאה ה- 18 ועד מלחמת העולם הראשונה
מאמצע המאה ה- 18 ניצבו בפני קהילת אמסטרדם, רבניה וראשיה אתגרים חדשים. ראשית מבחינה דמוגרפית. אם בראשיתה של הקהילה היו אלה היהודים הספרדיים-פורטוגזיים, האנוסים לשעבר, שהיוו את הרוב והיו ראשיה, אזי מהמאה ה- 18 והלאה התהפך הגלגל. הסטטיסטיקה מראה על מגמה ברורה. בסוף המאה ה- 18 היה אחוז היהודים הספרדיים מתוך אוכלוסיית היהודים רק 11.9%, ואחוז זה ירד בהדרגה - ל- 10.9% ב- 1849, ל- 8.3% ב- 1889, ל- 7.9% ב- 1909 ועד ל- 6.9% ב- 1930. אולם, אין זה השינוי היחיד. נשתנה גם אופי הקהילה - אם בגלל שינויים פנימיים ואם בגלל גורמים מחוץ לקהילה, ואף מחוץ להולנד.
בסוף המאה ה- 18, בהיות הולנד קרובה לצרפת, היו למהלכי המהפכה הצרפתית השלכות לגביה. הנסיך ששלט אז ברפובליקה ההולנדית ברח לאנגליה, והוקמה בהולנד הרפובליקה הבאטאבית, ברוח המודל הצרפתי. עד 1813 (לקראת סוף תקופת נפוליאון) הייתה הולנד ממלכת חסות צרפתית.
ברוח המהפכה הצרפתית הועברו חוקים הנוגעים ליהודים. ב- 1796 קבעה הוועידה הלאומית ההולנדית שלא יימנעו זכויות מאף אזרח בגין היותו יהודי, דהיינו ניתנה למעשה אמנציפציה ליהודים. אך היה מחיר למתן הזכויות. ב- 1809 נקבע חוק האוסר על השימוש ביידיש או בלאדינו בבתי הספר, וחוק זה קיבל משנה תוקף בימי המלך וילהלם I, אשר מלך לאחר מפלת נפוליאון והרחקת צרפת מהשלטון בהולנד.
אופי הקהילה השתנה, אם כן, הן מבחינת הרכבה הדמוגרפי, הן מבחינה רוחנית-תרבותית והן מבחינה כלכלית. עצמתה של אמסטרדם כקהילה מרכזית באירופה הלכה וירדה. היא איבדה את בכורתה כמדפיסת ספרים ליהדות אירופה, האשכנזית והספרדית. בתי הדפוס היהודיים עברו בעיקר להדפסת ספרים בשפה ההולנדית, ומרכז הדפוס בעברית וביידיש עבר למזרח אירופה.
גם תנועות ההשכלה היהודית והרפורמה הגיעו לאמסטרדם, אך בתקופה שונה ובמינון שונה מאשר ביתר קהילות מערב אירופה. במובן מסוים הגיעה תנועת ההשכלה להולנד עוד לפני ימי משה מנדלסון. יש כאלה הרואים באוריאל דה אקוסטה וברוך שפינוזה מבשרי תנועת ההשכלה היהודית בהולנד לאור דעותיהם הלא-שגרתיות שהביעו בקהילה, עוד במאה ה- 17. כמו כן החל תהליך חילון בקרב יהודי הולנד, אך הוא לא היה קיצוני כפי שהיה בגרמניה, והסיבה לכך היא כפולה. ראשית, בסיס הקהילה עד לתקופה המודרנית היה מורכב מיהודים אנוסים לשעבר, כלומר כאלה שהיו רגילים להתערות בחברה הנוצרית שסביבם, כך שהתגובה הקיצונית של תנועת ההשכלה בגרמניה נגד הווי הגטו (הן מכפייה, הן מרצון) לא היה לה מקום בהולנד שבה לא היו היהודים סגורים בתוך עצמם, לא בראשית ימי הקהילה ולא במאה ה- 19. שנית, שיטת הרבנים בהולנד, הן האשכנזים והן הספרדים, הייתה לשמור את היהודים החילוניים בתוך הקהילה. דמות רבנית מרכזית בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 הייתה הרב ד"ר יוסף דינר (1833-1911). מ- 1874 ועד לפטירתו היה רבה הראשי של קהילת האשכנזים באמסטרדם. שיטתו, תורה עם דרך ארץ, התאימה יפה לרוח הדתית של אמסטרדם דאז, והוא השאיר רושם רב על החיים הדתיים בהולנד.
מעורבות יהודי הולנד בעולם הכללי הסובב אותם מתבטאת בראש ובראשונה בשדה הכלכלי. עוד במאה ה- 17, כשהיהודים היו רק 2% מהאוכלוסייה, הייתה להם שליטה של 15%-20% בסחר החוץ. באמצע המאה (1654) הגיעו 23 יהודים מאמסטרדם שבהולנד לאמסטרדם החדשה, באמריקה הצפונית, לעיר אשר הפכה לאחר מכן לניו יורק במקום ניו אמסטרדם. יהודים אלה מהווים את ראשית היישוב היהודי בעולם החדש, ולא במקרה הגיעו מאמסטרדם.


בית הכנסת הספרדי-פורטוגזי באמסטרדם

ב- 1675 נבנה בית הכנסת הספרדי-פורטוגזי, בניין מרשים ביותר אשר משקף הן את מצבה הכלכלי הטוב של הקהילה הן את טיב הקשר של חבריה אליה. תמונה חיובית זו לגבי מצבם הכלכלי של יהודי אמסטרדם נמשכה במאה ה- 18 ואף במאה ה- 19, כשיהודים עשירים מאמסטרדם היו שותפים במערכת הבנקאות של העיר והשקיעו את הונם בחברות שנסחרו בבורסה. בהתאם לשינוי הדמוגרפי (העובדה שהיהודים האשכנזיים הפכו לרוב מכריע באוכלוסיית היהודים) הפכו היהודים האשכנזיים פעילים בולטים בכלכלת העיר. בין היתר הקימו בארץ ישראל את כולל הו"ד, הולנד-דויטשלנד, ותמכו בו לאורך השנים. הוא נוסד ב- 1837 על ידי היהודי ההולנדי-גרמני צבי הירש להרן.
בתחילת המאה ה- 20 המשיכו היהודים להיות פעילים בכלכלת העיר, אך חל שינוי בתפקידם ובמעמדם. מבחינה דמוגרפית - ב- 1909 היו באמסטרדם 60,970 יהודים, 10.8% מהאוכלוסייה הכללית, והרוב המכריע מתוכם (כמעט 90%) אשכנזים. רבים עסקו במסחר היהלומים, אך לא בעיקר כסוחרים כפי שהיה בעבר, אלא גם כמשתייכים למעמד הפועלים. ברבע הראשון של המאה ה- 20 היו 75% של פועלי תעשיית היהלומים יהודים. הם היו מאורגנים יפה והצטרפו לארגונם גם פועלי אנטוורפן, רוטרדם ופריז. באופן כללי, שלושים השנים הראשונות של המאה ה- 20 היו תקופה של פריחה כלכלית באמסטרדם, והיהודים היו חלק חשוב בפריחה זו - אם כעשירים, אם כבורגנים זעירים, אם כפועלים ואם כעוסקים במקצועות חופשיים. אחוז היהודים שעסקו בעיסוקים הנזכרים היה פי ארבעה מזה שבין הלא-יהודים.

בין מלחמות העולם, ערב השואה, בשואה ואחריה
הפריחה שתוארה לעיל, הן עבור הולנד בכלל הן עבור היהודים בפרט, הופרה עם מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה הייתה הגירה מסוימת של יהודים ממזרח אירופה להולנד. היא כללה דתיים, אך לא רק דתיים כי אם גם יידישיסטים וגם סוציאליסטים. בעקבותיהם הייתה תחייה מסוימת של תרבות היידיש, אם כשפת דיבור ואם כספרות. יהודים אלה נטו להתקהל בינם לבין עצמם, ואף ייסדו לעצמם שני בתי כנסת באמסטרדם.
אולם, היה גם גל הגירה נוסף, ואף שונה, לאמסטרדם. בשנות ה- 30, עם עליית הנאצים בגרמניה, היגרו יהודים מגרמניה להולנד, השכנה ממערב. ב- 1930 היו באמסטרדם 65,523 יהודים והם היוו 8.7% מהאוכלוסייה הכללית (האחוז הנמוך ביותר מ- 1796), אולם ב- 1941, ערב השואה, היו באמסטרדם 85,897 יהודים, והם היוו 10.8% מהאוכלוסייה. גידול זה לא היה כתוצאה מריבוי טבעי אלא כתוצאה מהגירת יהודים מבחוץ, בעיקר מגרמניה. יהודים אלה הביאו עמם הון והקימו מפעלים ובתי עסק חדשים, במיוחד של טקסטיל. הם גם הביאו עמם את התנועה הרפורמית (שנקראה בהולנד "התנועה ליהדות מתקדמת"), שכזכור לא היכתה שורשים בהולנד של המאה ה- 19, אך בעידוד יהודי גרמניה של המאה ה- 20 התפשטה בהולנד. בין המשפחות שהיגרו מגרמניה לאמסטרדם הייתה משפחת פרנק, ובתוכה בת ושמה אנה.


אנה פרנק הי"ד

השם אנה פרנק ויומנה המפורסם מעלים מיד את זיכרון מיליון וחצי הילדים הי"ד שנספו בשואה. ואמנם, השואה לא איחרה לבא להולנד ובממדים הגדולים ביותר במערב אירופה. בצרפת נספו 23% מהיהודים, בבלגיה 44% ובהולנד 75%. בתוך הסטטיסטיקה הנוראה הזאת יש לציין שאחוז הנספים באמסטרדם היה גבוה יותר מכפי שהיה במקומות הקטנים. הולנד נכבשה בידי הנאצים ימ"ש במהירות הבזק, תוך חמישה ימים, במאי 1940. המדיניות הנאצית הייתה לרדוף קודם כול את היהודים שהיגרו להולנד מגרמניה ולאחר מכן את היהודים ההולנדיים. בהתחלה היה יחס נוח יותר כלפי היהודים הספרדיים, אך במשך הזמן לא הייתה כל אבחנה בין ספרדים לאשכנזים. היודנראט (נקרא בהולנדית ה"יודסה ראט") הוקם בפברואר 1941, ומשלוחי היהודים להשמדה החלו בקיץ 1942. הם נשלחו קודם למחנה המעבר וסטרבורק בהולנד, ומשם מזרחה למחנות ההשמדה. מובן מאליו שרכוש היהודים נשדד, והרובע היהודי נעלם.
אשר לקהילת אמסטרדם אחרי השואה - היא נשארה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בהולנד, ואחוז היהודים באמסטרדם, יחסית ליתר הולנד, אף עלה אחרי השואה. מצד שני, קשה לנקוט במספרים של ממש, הן מפני שיש לא מעט יהודים שאינם משתייכים לשום קהילה, והן מפני חילוקי הדעות בשאלת "מיהו יהודי". מה שברור הוא שמספר היהודים באמסטרדם פחת בהרבה, הן בגלל האחוז הגבוה של הנרצחים בשואה והן בגלל ההתבוללות. גורם נוסף הוא הגירת יהודים מהולנד לקהילות שונות בעולם, כולל ישראל. מאידך גיסא, יש לא מעט ישראלים שירדו להולנד, ובדרך כלל אין הם משתייכים לשום קהילה. אשר לקהילה הדתית, רבניה אחרי השואה היו הרב אהרן שוסטר, מ- 1955 ועד ראשית שנות ה- 70, אז עלה לישראל, והרב יוסט, משנות ה- 70 עד ראשית שנות ה- 80. משנות ה- 80 יש תופעה של הבאת רבנים חרדיים מחוץ להולנד כדי לשמש רבנים באמסטרדם. כיום יש באמסטרדם קהילה חרדית, הן קהילת חב"ד והן קהילה חרדית לא חסידית. אתגר לא פשוט לכל יהודי אמסטרדם מהווה האנטישמיות והאנטי-ישראליות מצד הקהילה המוסלמית הגדולה בהולנד.


ה"חדר" החרדי

כך שינתה את פניה קהילת אמסטרדם במשך הדורות - מייסודה כקהילה של אנוסים ספרדיים-פורטוגזיים לשעבר לקהילה אשר בה האשכנזים מהווים רוב מוחלט. היא סבלה רבות בשואה, אך לא נעלמה בגללה, כי אם שינתה את אופייה בהתאם לשינויים אשר קרו וקורים בעולם היהודי שאחרי השואה.

תחקיר וכתיבה: הדסה קלימן


ביבלוגרפיה:
  • האנציקלופדיה העברית, ד, ירושלים - תל אביב, תשכ"ח.
  • קשאני ראובן, קהילות ישראל בהולנד, אמסטרדם - ירושלים, תשס"ו.
  • האנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב, תשי"ט.
  • Blom, Fuks, Mansfeld and Schoffer, The History of the Jews in The Netherlands, Portland, Oregon, 2002.

אתר 'דעת'


© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016