זכור - אמונה בימי השואה

תחקיר חודש סיון  תשע"ז - לימוד תורה בגטו לודז'


  • ממדף הספרים
    ביה"ס הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם
    הגיליון נפתח במאמרה של ג'ואנה באטה מיכליץ שבוחנת את שאלת יחסם של ילדים יהודים למשפחות פולניות שהסתירו אותם. מבעד לעדויות נחשפות מערכות יחסים מורכבות, אמביוולנטיות לעיתים קרובות, ומשורטטים כמה דפוסים המאפיינים את התמודדותם של ילדים שנותקו מהוריהם בגיל צעיר עם פרשנות חוויותיהם ועם אתגרי האיחוד המשפחתי או הבנת אובדנה של המשפחה לאחר השחרור.
    מאמרה של אסתר פרבשטיין מציג את סיפורם של כשלושת אלפים נערים יהודיים, מרביתם ממגורשי הונגריה, שחיו מספר חודשים בשנת 1944 בצריפי הנערים באושוויץ. פרבשטיין משחזרת את חיי היומיום של הנערים ואת דפוסי ההתארגנות והסולידריות שפיתחו בתנאי חיים קשים ובמרחק לא גדול ממשרפות המחנה.
    במאמר הדן בעדויות המוקדמות של ילדים ניצולי השואה דן בעז כהן במניעים שעמדו מאחורי מפעל גבייתן של עדויות מילדים ניצולים – ומקשר אותו בין השאר לעולם הערכים של החברה היהודית המזרח אירופית בדורות שקדמו לשואה כמו גם לטענה שסיפורי הישרדותם של ילדים נתפשו כעדויות המובהקות ביותר להמחשת הסבל היהודי בתקופת השואה. כהן מתייחס גם להתלבטויות של גובי העדויות בני הזמן בין החשש מהעומס הרגשי שהעדות תטיל על הניצולים הצעירים לבין התקווה שבכוחה של העדות לסייע בהתאוששות מהטראומה.
    פרק המאמרים העיוניים בחוברת נחתם במאמרה של תהלה דרמון מלכה שעוסקת בחקר התהליך של חיפוש ילדים יהודים לאחר השואה. דרמון מלכה עומדת על היחס המיוחד של המבוגרים המחפשים – הורים וקרובי משפחה אחרים – כמו גם של גורמים ממסדיים יהודיים לאיתורם של ילדים שחיו במסתור ובזהות בדויה. מדובר, כך עולה מהמאמר, באחד המאמצים המרכזיים – ברמה המוסרית והמעשית כאחד – לשיקום החברה היהודית לאחר השואה.





  • © כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016