זכור - אמונה בימי השואה

תחקיר חודש אב  תשע"ח - קינות לזכר השואה


  • עדויות
    שבועות בפרנקפורט
    ברלין 1934
    בבתי הכנסת משתנים ביום הזה פני האולמות באמצעות הקישוט החגיגי בענפים ירוקים חיים ובזרי פרחים של ראשית הקיץ, אשר מעניקים לחלל המוכר וחמור הסבר ארשת של חתונה. [...]
    לבית היהודי אשר משמש מוקד מהותי ליום-טוב כמו בכל החגים שלנו, יש מסורת והוא טומן בחובו הלצות עליזות. עוגת הגבינה תלויה בספירת העומר העקבית, וכל ילד יהודי יודע, כי כל ערב שבו שכח את ספירת העומר פוער חור בעוגת הגבינה. ואולם כאשר נשמרים בנאמנות המנהג והמצווה, או אז יוצאת מהתנור עוגת השבועות המסורתית בציפוי זהוב חלמוני מושלם, וזוכה בכבוד להוכיח, בין פרחי השבועות, שבא החג הק̤יצי. בעצם פרחי האביב הם שעוד צריכים לקשט את שולחן השבועות. אבל השנה יצטרכו לשאת בנטל האדמוניות הגדולות והאירוסים בלבד, שכן החג חל מאוחר יחסית.
    ואולם ישנה עוד צורה חדשה לחגוג את שבועות, צורה שעדיין לא זכתה למסורת ארוכה ונעשתה חביבה, ועורכיה הם בראש ובראשונה בני הנוער. שכן שבועות אינו עוד חג קציר הקיץ, לא חג של עלייה לרגל לבית המקדש, ואנו מניחים לפנינו את הפרחים רק לזכר האלומות. אבל אופיים ההיסטורי הנעלה של הימים האלה קרוב ללבנו, וללב רבים הוא קרוב כעת בפעם הראשונה או שוב מחדש: זהו חג ההתגלות, זהו חג ההתחייבות הגדולה לחוק התורה. לכן התכוננו הצעירים לעונג שבת ביום שני של שבועות ומתארים איש לרעהו את משמעות החג, את העזרה ואת הכוח הטמונים בהווה בחגי ישראל ובחג הזה במיוחד.
    חברים שולחים זה לזה זרי פרחים ומניחים להם לספר על תקווה ועל התגברות, אותן תקווה והתגברות הנחוצות שוב ושוב בתולדות ישראל, כי תמיד אנחנו נקראים במדבר לקבל עלינו את ההתחייבות המכריעה ואתה את משמעות קיומנו יחדיו, איש למען אחיו.

    [פורסם ב: Israelitisches Familienblatt, June 6, 1935, p. 17, מצוטט אצל יעקב בורוט, הפרקטיקה הדתית של יהודי גרמניה בימי השלטון הנאצי (1933—1938) והשתקפותה בעיתונות היהודית הגרמנית, ירושלים: יד ושם, תשע"ז, עמ' 174—175]






  • © כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016