קינה על חורבן עם ישראל בשנות ה'ת"ש-תש"ה
מאת האדמו"ר מבובוב (תשד"ם)

זכרו נא וקוננו כל ישראל, קולכם ישמע ברמה
כי השמידה גרמניה את עמנו בימי זעם המלחמה
במיתות משונות אכזריות, ברעב ובצמא
אל תשכחו בכל הדורות, עדי תזכו לראות בנחמה.

צעקתם ובכיותיהם, צפופים וסגורים בקרונים
כצאן לטבח יובלו לשרפה בכבשונים
קול שועם יזכר תמיד לפני שוכן מעונים
בקראם שמע ישראל, מסרו נפשם לאדוני האדונים.

ראשי ישיבות ותלמידיהם, והמוני עמך שמה
העבידום בענויים קשים, והרגום ביד רמה
דמי ילדים רכים צועקים אליך מן האדמה
נקום נקמת טף ונשים, לא תחיה כל נשמה.

על שריפת אלפי מדרשות ובתי כנסיות
רוחות ספרי תורה ולומדיה. נקונן בשא[ר]יות שלחו
באש מקדשי אל, הציתו ועינינו צופיות
ישלם המבעיר את הבעירה, ידין בגוים מלא גויות.

זעקו שמים ואדמה, על אלפי עירות מבצרי תורה
ארצות אירופא וקהילותיה, נוחלי ומקיימי מסורה
צדיקים זקנים וחסידים, דבקי אמונה טהורה
מיום גלינו מארצנו לא היה כזה כליון נורא.

רחם על שאריתנו, הבט נא משמים
למחנות הקדושים, פי עשר כיוצאי מצרים
קומם בית מקדשנו, ונחמנו בכפלים.
רוממנו, והביאנו לציון וירושלים.


[חוברת מוסדות "קדושת ציון" - קרית בובוב, ד' מנחם-אב, תשמ"ד]

הדפס