זכור - אמונה בימי השואה

הגות


הרב שלמה זלמן אונסדורפר, 'שפתי שלמה' פרשת ראה תש"ג
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ד"א והקללה אם לא תשמעון. התורה הקדושה אמרה בלשון ראה, שבכח כל אחד לראות ברכה אם תשמעו וקללה אם לא תשמעו. ולכאו' קשה כי הלא זה כל הבחירה של אדם שאין אדם רואה בחוש הברכה וקללה, ופעמים צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אלא הנסיון היום נותנת לנו פשר דבר, כי הלא בעת צרה וחרון אף ר"ל ויצאה חרון אף ד' ר"ל ונאכל גדיש וקמה, צדיקים ורשעים נידונים יחד וגורל אחד לכולנו, אנו רואים בחוש חילוק גדול כי הרשעים אשר את ד' לא ידעו ורחוקים מאמונה ובטחון אנו רואים מעשים בכ"י [בכל יום] שמאבדים את עצמם לדעת ר"ל ואין להם על מה שיסמכו ואבדה תקותם ובטל סכויים כי בטל דבר ובטל אהבה של חיים שלהם, ולא כן צדיקים שומרי מצות השי"ת הבוטחים בהשי"ת בכל לבם ובכל נפשם אז אין נופל פניהם ומחזקים עצמם בכל מדה ומדה שהוא מודד לו ומשליכים עצמם תחת השגחת הבורא ית' בכל פרט ופרט עד שמוכנים למסור נפשם וגופם בעת שיעלה רצון ממנו ית' ואין להם צער אמיתי כי מאמינים במה שמוכן להם לעוה"ב וזה ברכה אמיתית.
איתא במסורה אשרי כל ירא ד' ההולך בדרכיו, אשרי כל ירא ד' במצותיו חפץ מאוד, הנה כי כן יבורך גבר ירא ד'. כי אשרי להם לצדיקים יראי ד' בכל זמן וזמן אם הולך בדרכיו ובמצותיו חפץ מאוד כי כן יבורך גבר ירא ד' כי זהו ברכה אצלו שהוא ירא ד' ודבוק במצוות ד' ולא פנה אל רהבים ושטי כזב וכל הבלי עניני עוה"ז הבל ושוא אצלו וכעפרא דארעא [וכעפר הארץ] יחשבו עולם עובר בהבל וריק, רק הברכה היא אצלו מה שתכלית אדם בעולם לידבק בהשי"ת בכל לבבו ובכל נפשו וכל חפציך לא ישוו בה וכל קניני עוה"ז כלא חשיב לגבי' [לא חשובים לגביו].
בנים אתם לד' אלקיכם, חבה יתירה נודעת לנו שאנו בנים למקום והוא ית' אבינו, וכמו שבן נבון אוהב את אביו בכל זמן ואף אם רודה אותו בשבט כי יודע שאין אב שונא בנו רק תמיד באהבתו אליו ורק לטובתו מכוין וכמא' הגמ' (סנהדרין עב) אם ברור לך כשמש שלא על עסקי נפשות בא כגון אב על בנו, כי זהו ברור שאב אינו רוצה להרע לבנו. וזה יהי' לנו לאות ומופת שכל מה שעובר עלינו הכל הוא טובתו ית' עלינו, וגם אנו להתנהג כבנים אליו ולא נהרהר ח"ו אחר מדותיו כי הצדק אתו ית' וצדיק וישר משפטיך ואתה צדיק על כל הבא עלינו ובזה יתעוררו רחמי אבינו עלינו להושיענו בגלוי ויראו כל עמי הארץ כי אב אחד לכולנו ואנו נתונים תחת השגחה עליונה, וכמעשה במלך אחד בשעת מלחמה שרצה לנסות את עבדיו אם נאמנים הם אליו ואם אהבתם אליו וקשורים בעבותות אהבה, ובא אל עיר אחת כרך גדול וגם צבא המלך חונים שם ויצאו לקראתו בשמחה בתופים ובמחולות ושמח המלך ע"ז מאוד כי ראה כי כנים דבריו, אבל ענהו שר אחד חכם, מזה אין ראיה כי כלום חסר להם מבית המלך וטוב הארץ יאכלו ולמה לא יאהבו אותו לך אל שדה המלחמה ותראה שם מוכים וחלאים שנפצעו ונחלו ע"י מלחמה מתבוססים בדם ויסורין קשין ר"ל והכל על ידך לוחמים, ותראה מה יאמרו הם אליך, ואם גם הם ישמחו בך ויקבלוך בסבר פנים יפות אז סימן הוא על אהבה אמיתית אל המלך ומוכנים הם למסור נפשם עבורך. והנמשל יובן כי בעת שלו' ושלוה דשנים ורעננים אז בנקל לאדם לומר שאוהב ית"ש כי מטיב לו בכל מילי דמיטב עושה כל צרכיו וכל משאלות לבו נתנו לו, אבל בזמן כזו עת צרה שאנו נתונים לפני הדורסין בלעג וקלס בגוים למכה ולחרפה ואלו הן הלוקין ואלו הן הגולין כו' אז חיוב עלינו להראות חבה יתירה להשי"ת שאין אנו קוראין תגר ח"ו רק מקבלים גזירת המקום ב"ה באהבה ובזה אנו מראין אהבה כבן אצל אביו. ועל זה אמרו לא מצא הקב"ה מדה טובה לישראל אלא עניות כי אז נראה בחוש מדות טובות של ישראל מאמינים בני מאמינים וכדאיתא בתנחומא פ' תצוה עיניך כיונים... ועי"ז ירחם השי"ת עלינו כרחם אב על בנו.
כתיב חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך ואמרינן בגמ' סימנא הו"ל לדוד דאמר ר"ה בר ביזנא אר"ש כינור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות הלילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו מיד הי' עוסק בתורה עד עלות השחר. דוד מלך ישראל משיח ד' שסבל כמה רדיפות מנעוריו מבית ומחוץ רדפו אותו ולקחת נפשו זממו אבל בגודל בטחונו בד' ית' התחזק א"ע בכל עת צרה ולא התייאש א"ע אדרבה תמיד הי' בשמחה ומזמור לדוד בברחו מפני אבשלו' בנו וזמירות היו לי חוקיך בבית מגורי ועי"ז לסוף נהפכו כל שונאי דוד כשולי קדירה ודוד מלך ישראל חי וקיים. וזה מאמר הגמרא כיון שהגיע חצות לילה שמרמז על חשכת הצרות והיסורין, רוח צפונית מנשבת בו דהוא רוח ד' קול קורא אליו בנים אתם לד"א בבטחון חזק שהכל הוא לטובתו למען יתגדל שמו וירום קרן משיחו והי' מנגן מאליו כי עי"ז א"א שיכניס עצב בלבו ותמיד הי' בשמחה וע"כ דבק תמיד בהשי"ת ובמצותיו חפץ מאוד והי' עוסק בתורה עד עלות השחר שזרחה עליו השמש ויבקע כשחר אורו ויצא מאפילה לאור גדול. וזהו הברכה אמיתית אשר אנכי נותן לפניכם היום ברכה אשר תשמעון, עיקר הוא לשמוע ולנטות אוזן לדברי תורתנו הקדושה ודברי המוכיח את העם ופרשה קטנה שכל התורה תלוי בו היא שמע ישראל רק לשמוע ולהבין מה ד"א שואל מעמך ואז טוב לו וברוך הוא. וכן אמרו בגמ' (ב"ק [פ"ה ע"ב]) אמר רבא חורשו נותן דמי כולו, כי מי שאינו שומע הוא נאבד בכל גופו ואין תקוה לו וזהו הקללה אם לא תשמעו.
וגם מוסר השכל ראה אנכי, כי הנה לפני ד' שנים בש"ק זו פ' ראה שנת תרצ"ט שהתחיל הרשעות בקהילתינו בפרהסיא שהחריבו את הביה"כ הגדול פה וחרפו וביזו כתבי קודש וספרי תורה הקדושים ומאז עד עתה בעוה"ר לא שלונו ולא שקטנו בצרה אחר צרה וגזירה אחר גזירה ר"ל ועד שהראשונה פקודה שניי' ממהרת לבא ד' ירחם, וע"ז קול אומר קרא ראה אנכי, שאל תשכח יושב בשמים רואה הכל ושלם ישלם המבעיר את הבערה לעת קץ מדה כנגד מדה בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה ואל נתייאש ח"ו כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות, ובהפטרה עני' סוערה לא נוחמה, שאין לנו מנחם בעינינו ודלותינו סוער כים נגרש כל הצרות והרשעות ופחדים, אבל הנה אנכי, שאל תשכח אנכי אני אני הוא אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם ובפרט בימי הרחמים והסליחות ימי אלול שנתחזק בתפלה ותחנונים לפני השי"ת, ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם וזהו רומז על ח' אלול שהוא החודש הצעיר ואחרון בשנה, וא – ל שדי יתן לכם רחמים ונזכה לגאולה שלמה בב"א.


הרב שלום נח ברזובסקי, קונטרס 'ההרוגה עליך'
בבואנו להתעמק ולהרהר בכל הנוגע להשמדה הנאצית, אין אנו מוצאים שום ביטוי והגדרה הולמת למציאות זו, האיומה מכל איום. ההיקף והעומק של הטרגדיה הנוראה הם מעבר לכל דמיון ומחשבה אנושית. כל התיאורים המזעזעים והשחורים מני שחור, מחוירים למול המציאות האכזרית כשהיא לעצמה. כל פגעי העולם־הזה יש מהם קטנים, יש גדולים ויש המגיעים לשיא, יש רשעות, יש אכזריות ויש התעללות שטנית עד לשיא – ואולם כל מה שהתרחש בתקופת השואה הוא ענין שלמעלה מכל מציאות, מיום ברוא אלוקים אדם בצלמו.
וכאז – כן עתה. כשם שבימים ההם, כאשר פרצה התבערה הענקית מתוככי ארץ הדמים הארורה ולשונות־האש התפשטו והשתוללו כמעט בכל מדינות אירופה וביחוד בארץ פולין, ושרפו והשמידו את כל בית ישראל, כשם שהיינו אז מוכי תדהמה והמוח האנושי לא היה מסוגל לתפוס איך מתחולל חזיון־אימים כזה לעין השמש, כיצד נהפכה מדינה שלמה בת מיליוני אנשים למאורה של חיות טרף משתוללות הצמאות לדם יהודי וידיהם המסואבות מבעירות את כבשני־המוות הענקיים של טרבלינקה אושביץ ובלזיץ, בהם שרפו יומם ולילה את גופותיהם של מיליוני הקדושים ואפרם פוזר לכל רוח ועצמותיהם נטחנו ושימשו כדשן לסבון וכזבל לשדות, איך יתכן שכל זה ייעשה על־פני כדור הארץ בריש גלי [בראש חוצות] ובאין מפריע ליצורים המזוהמים הללו – כך גם עתה, אחרי שחלפה מאז כבר תקופה של כ"ה שנים והתרחקנו מרחק רב מאימי הימים ההם, עדיין התדהמה במקומה עומדת ולית מחשבה תפיסא ביה כלל [לא ניתן לתפוס זאת בשכל], אפסה מאתנו נקודת אור שתפזר קמעא [מעט] את חשכת המחשבה העוטפת סוגיא זו ותבהיר מעט את מאורעות השואה. מרבית הספרים והסופרים שכתבו על נושא זה החטיאו את המטרה ולא נגעו אפילו באפס קצהו. ובכגון דא [זה] נאמר "המשכיל בעת ההיא ידום" (עמוס ד), כי רק הדממה המעיקה של המשכיל היא הביטוי היחיד ההולם את העת ההיא.
אכן, היות ודממה כזו מותנית בכך שתהא נביעתה מעומק המחשבה של המשכיל, יהיו נא איפוא דברינו הבאים כחומר למחשבה של הדומיה זאת. אם נבצר מאתנו להשקיף באור־אמת במקום שאין מוחו ולבו של בשר־ודם מסוגל להגיע, אם לא נוכל להציץ באספקלריה המאירה בענינים שהם כולם כבשי דרחמנא [סתרי הקב"ה], הרי שלפחות נישמר וניזהר מלהציץ באספקלריה שמקטינה ומצמצמת ענינים אלו, העומדים ברומו של עולם.
נסתרים המה דרכי ה', נשגבים מבינת אנוש. "גזירה גזרתי חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה", "במופלא ממך אל תדרוש", "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" – יש ענינים בסודות הבריאה, אשר נכחם עומד האדם בשכלו הזערורי תוהה ומשתומם, אפסו כל מושגיו, כי מה מסוגל ילוד־אשה להבין בדעת האין סוף אשר לתבונתו אין חקר. כל הגיגיו בענינים אלו אינם אלא אפס. סוד כזה מסודות הבריאה הוא ענין ההשמדה והחורבן, אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל.
גם חוקרי השואה למיניהם נלאו למצוא פתרון לחידת־חידותיה ולקרב אל השכל כמה וכמה ענינים סתומים הקשורים בהשמדת בית ישראל באירופה, דבריהם בנושא זה אין בהם ממש. ההגיון הטבעי אינו יודע להסביר בשום פנים את פשר הצלחותיו של אותו צר ואויב היטלר ימ"ש, גדול הרשעים בתולדות האנושות; את עלייתו הפתאומית והשתלטותו שלטון בלי מצרים על רוב מדינות אירופה – וראש לכל: את שנאת הטירוף שלו ליהודים! בה בשעה שיצא והתרברב לכבוש עולם ומלואו, ראה אותו רשע בעם ישראל כולו, למרות אפסיות כוחו, את אויבו הראשי. כל אימת שהיה מגיע בנאומיו לנושא היהודים, היה מאבד עשתונותיו כליל וצורח ממש כמטורף, עד כי הורגש בעליל שעיקר מגמתו ושאיפתו להשתלט על העולם חותרת לתכלית אחת: להשמיד ולהכחיד את עם ישראל וזכרו! וכאילו היתה מפעפעת בתת־הכרתו ההרגשה, כי כל עוד שעם ישראל חי לא יתכונן ויעמוד איתן שלטון הרע והטומאה שלו.
כיוצא בזה נבצר מן השכל האנושי להבין, איך זה נשרפו ונרצחו מיליוני יהודים לעין השמש וכל האומות שהיה בכוחן למנוע הרג זה – כידוע לכל מי שהענינים האלו נהירין לו – לא נקפו אצבע להגיד למשחית הרף. וכך היה רצון ההשגחה העליונה, להרדים גם את העולם היהודי בכל פזוריו, שלא תיבקע מפיו הזעקה גדולה ומרה שתזעזע כל יושבי תבל, ולא נתקיימה בו עצת ההצלה "לך כנוס" והשק והאפר אשר יוצע לרבים, אם מתוך חוסר ידיעה והערכה על היקף האסון המתחולל בגיא הדמים ואם בגין סיבות אחרות שא"א לפורטן.
אמנם לכל שאלה לחוד, לכל פרט ומקרה בפני עצמו יש תירוצים והסברים לרוב, אף כי בסופו של דבר אין הם מתקבלים על הדעת, והחידות מוסיפות להישאר באין פענוח. ברם, כל מי שמתבונן בתמונה הכללית על מלוא היקפה, רואה בעליל ומרגיש שכל היקף האסון היה לגמרי לא טבעי, אלא גזירה מלפניו ית'.



הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016