זכור - אמונה בימי השואה

מן המחקר


הרב שלמה זלמן אונסדורפר, שפתי שלמה (מונטריאול תשל"ב)
וארא תש"ג
אור ליום ו' עש"ק וארא, שנת תש"ג. – התעוררות לאמונה ובטחון בשעת צרה ומלחמה נוראה השי"ת ירחם.
וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא – ל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם. ברש"י דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעת לעם הזה למה זה שלחתני.
זמנינו זה נותן לנו פשר דבר בטענתו של משה רבינו ע"ה בשליחותו לגאולת ישראל, כרועה נאמן טען בתחלתו במראה הסנה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, אשר כל המפרשים האריכו בדרכם בזה למצא טעם למשה שסירב בשליחות כזו, בשעת צרה ושעבוד במצרים, הלא לבו בער כאש באהבת ישראל וירא בסבלותם ומסר נפשו בהריגת המצרי להציל נפש אחת מישראל וכאן גאולת ישראל עליו ולמה סירב בשליחותו.
משה רבינו ע"ה טען ב' טענות. ממה נפשך, אם יהיה כעת גאולה שלמה וגאולת עולם, אז אי אפשר זה על ידי שליחות בשר ודם רק השי"ת בעצמו יגאלם, וכמאמר הכתוב ישראל נושע בד' תשועת עולמים, רק אם הישועה בכבודו ובעצמו ית"ש אז יהיה תשועת עולמים.
מי אנכי, פי' הלא הבטחת ליעקב אבינו ע"ה ברדתו לגלות מצרים "אנכי" אעלך גם עלה ואיפה הוא ה"אנכי", א"א שיהיה על ידי גאולת עולם רק ע"י השי"ת בעצמו, ואם ח"ו עדיין לא הגיע זמנם לגאולה שלמה אז טען, אשר בני ישראל מקוצר רוחם ודעתם יטענו, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, פי' למה להם להוציאם מכאן ישארו במצרים רק יגאלו מהשעבוד ועבודה קשה, שיחזור הכל לשנים קדמוניות שנות שלום ולמה להם ליצא, יצאו פרעה והרשעים מכאן ואנחנו נשאר פה, כמו שאנו שומעים בני אדם כהיום מתפללים ע"ז שיחזרו שנים כתיקונן.
אבל השיב לו השי"ת אהיה אשר אהיה אין זה עוד גלות האחרון, וגאולת עולם, ע"כ צריך אני לשליח בזה, ועוד בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, כי תכלית יציאתם ממצרים הוא קבלת התורה, לטהרם ולקרבם לעבודת השי"ת בקבלת תורה ומצוות וע"ז צריכים לצאת ממקום טומאה, כי מה בצע אם ישארו במצרים אפילו אם יגאלו מצרתם, אז יחזרו לעבודה זרה לטומאה ולתאוות, ואין זה ישועה להם רק אדרבה אבדון נפשם לנצח, והם זרע קודש בני א – ל חי, זרע אברהם יצחק ויעקב רוצה אני להגביהם במדריגה גבוהה בקדושה וטהרה, וע"ז צריכין לצאת מערות קליפת מצרים, כדי לקרבם להר סיני למעמד הנבחר קבלת התורה לחיים אמיתיים ונצחיים.
ואחר שקיבל משה רבינו שליחותו של מקום והלך אל פרעה, כתיב ויאמן העם, אז כולם סברו אשר תיכף ומיד בפגישה הראשונה של משה ואהרון אל פרעה תיכף תהי' ישועתם וגאולתם, כי כבר קשה להם בעניים ובצרתם כח הסבל ורוצים תיכף לראות ישועתם.
אבל למעשה ראו ההיפוך מזה, כי אחר שדבר משה אל פרעה בשם השי"ת, הוכבד העבודה על האנשים בקשוי שעבוד עוד יותר מקדם, בטענת הרשעים נרפים אתם נרפים, ואל ישעו בדברי שקר.
מאוד יובן לנו לצייר בזמנינו היום, מה הי' הפועל יוצא משליחות כזו, באנשים מוכים וחולים מרוב העבודה וצער, יצאו בטענה למה הבאשתם את ריחנו, מדוע לא באת הישועה מהר מהר, אין לנו סבלנות עוד רוצים אנו להושע תיכף ומיד, ואנו רואין ההיפך גזירות קשות מתחדשות האחרונות משכחות את הראשונות.
ומשה רעיא מהימנא השיב דברי העם אל ד', למה הרעת לעם הזה וכו' והשיב לו הקב"ה אני ד' וארא אל האבות בא – ל שדי, אני ד', כי לא מחשבותי מחשבותיכם ואי אפשר לאדם להשיג דרכי השי"ת, כי לא יראני האדם וחי, כי השי"ת יודע עתיו ורגעיו ממש הרגע של הישועה, כמו במעשה בראשית כתיב ויכל א – לקים ביום השביעי, ואפילו בבין השמשות עוד נבראו עשרה דברים, כי השי"ת יודע הרגע של כניסת יום השביעי קדושת השבת.
וכן בכל התנהגותיו ית"ש לכלל ולפרט הכל בחשבון מדויק וגבולות ברא לעולמו, שאמר לעולמו די, ואומר לים עד פה תבא, וכן בכל המאורעות ואפילו ח"ו גזירות הכל בזמנו ובעתו ביום פלוני ובשעה ורגע מדוייקת, ולא כמו שאתם סוברים ואומרים מהר מהר, יש חשבון מכוון על הכל.
על כן אמר לו השי"ת וארא אל האבות בא – ל שדי, פי' אם תעמיק ותתבונן במעשה אבות תראה בזה הגבולות והזמנים מדוייקות, בחשבון צדק מאת השי"ת.
גבי אברהם אבינו, הצילו השי"ת מאור כשדים מיד נמרוד הרשע, אבל רק ברגע אחרונה, בשעה שכבר הפילו לכבשן האש, אשר גם ע"ז הי' יכול אברהם אבינו לטעון, יודע אני שישועתי קרובה ולמה להמתין בפחד ומורא עד שיושלך לתוך כבשן האש הבוער ולא מקודם, אבל אברהם אבינו צדיק באמונתו ותמימותו הלך ומצאת את לבבו נאמן לפניך ולא הרהר אחר מדותיו ית"ש כי ידע בחינת
א – ל שדי, שאמר לעולמו די ברגע ממש המכוונת לפניו ית"ש לעת רצון.
וכן גבי יצחק אבינו ע"ה כשהלך לעקידה, כל הדרך של שלשה ימים לא נודע לו הצלתו ואפילו בשעת עקידתו כבר היה מונח מושכב על מזבח ד', ועדיין לא נשתנה כלום עד ממש רגע אחרונה שפשט צווארו, ושלח אברהם את ידו ולקח המאכלת לשחוט, אז בא הכרוז מן השמים, ואל תשלח ידך אל הנער, והאב ובנו באמונתם הקדושה והטהורה לא הרהרו אחרי מדותיו ית"ש, כהליכתן כך חזרתם שאנו כחומר ביד היוצר הבורא כל עולמים שאמר לעולמו די, בשעה ורגע הרצויה לפניו ית"ש.
וכן ביעקב אבינו ע"ה, אחר כל היסורין, ואחרון הכביד שאבד בנו אוהבו את יוסף, אבל לא די עוד בזה, נטלו ממנו את שמעון, אבל גם זה לא די הוכרח שלא ברצונו לשלוח גם את בנימין להוסיף יגון על יגונו וצערו.
ומה אמר יעקב בהפרדו מבנימין ומשאר בניו בגודל הצער והיסורין "וא – ל שדי" יתן לכם רחמים לפני האיש, האמין באמונה שלמה בבחינת שדי שעת וזמן לכל חפץ בעת שיעלה לרצון לפניו ית"ש, ולא התיאש ולא התרעם.
וזהו גודל זכות אבותינו הקדושים שהשרישו והורישו לנו ירושה לדורי דורות עד היום הזה שלא ליפול ח"ו ביאוש, ובודאי השי"ת ברחמיו יושיענו וייטיב לנו באחריתנו לחיותנו כהיום הזה חיים נצחיים ואמתיים בגאולה שלמה ע"י משיח צדקינו בב"א.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016