מן המחקר
- 12/27/2018
- תכנית אירופה ההונגרית 1/18/2018
- משה פראגר, המרידה הנאצית בהסטוריה 1/8/2017
- ג'וינט והחינוך האורתודוקסי בווילנה בראשית מלחמת העולם השנייה 11/1/2016
- הרב שמואל טוביה שטרן 5/5/2016
- אסתר פרבשטין 4/18/2016
- מצגת של יוסי וילנר על בית הכנסת בטיקטין 2/23/2015
- יום השואה 1/1/2015
- תהליכי רצף ותמורה בישיבה הליטאית 7/8/2014
- מנהיגות ושיקום 6/5/2014
- הרב אברהם זמבה, השטיבלך בוורשה 12/17/2012
- י. מישאל / בית מדרש לרבנים תחכמוני בוורשה 12/17/2012
- יעקב רואי, "חג הפסח מול המשטר הסובייטי", בר-אילן – ספר השנה, כד-כה (תשמט), עמ' 173--195 3/25/2012
- הרב יוסף אפשטיין, "ישיבת מיר" (מתוך אתר דעת): 6/9/2011
- אלברט קגנוביץ', 2/9/2011
- "בריחה ממחנות ההשמדה בהלכה" : 11/7/2010
- פעילותו של מנהיג פא"י , בנימין מינץ 2/18/2010
- ינו שיק, "האורתודוקסיה אחרי השחרור" 1/21/2010
- אסתר פרבשטין , 'מעין ושמו "בית יעקב"' 12/24/2009
- הנהגה רבנית בשואה 11/12/2009
- אומנות בתי הכנסת בפולין 7/22/2009
- החנוך הדתי 'יבנה' בליטא 7/22/2009
- הרשת החינוכית של "אגודת ישראל" בפולין, 5/24/2009
- הרב חיים זייצ'יק 3/26/2009
- הרב יהושע גרינוולד 3/26/2009
- בית המדרש האורתודוקסי לרבנים בברלין 2/26/2009
- השימוש בדרשה ובסיפור החסידיים במבואות לספרות הרבנית 1/26/2009
- הרב שמואל משה רובינשטיין 9/28/2008
- אבלים אנו כל ימי חיינו עלי אדמות
בתוך "זיכרון בספר" 8/6/2008 - החינוך בלודז' בצל השואה
ד"ר חיים שלם 7/2/2008 - החינוך התורני בוורשה הכבושה ובגטו ורשה 1939-1942
שרין דוד 6/3/2008 - המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה
דפים לחקר תקופת השואה
דן מכמן תשמ"ט 3/10/2008 - הרב זלמן ברוך רבינקוב, תרמ"ז–תש"א (1887–1941) 10/14/2007
- הרב דוד אביגדור
(כ' תשרי תרנ"ח – ראש השנה תש"ג 9/11/2007 - זיכרונות הרב יעקב אביגדור מדרוהוביץ'
אסתר פרבשטין 8/5/2007 - "על חטא שחטאנו לפניך"
מצוות הווידוי וקיומה בתקופת השואה 9/21/2006 - עניני קבורה – חסד של אמת
אסתר פרבשטין
בתוך: בסתר רעם, עמ' 251–253 7/30/2006 - על הספר "ידי משה"
כתביו של הרב משה קלנברג 6/29/2006 - שמד וגיור בימי השלטון הנאצי
קטעים מתוך מאמרו של דן מכמן.
עלון פרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן 5/22/2006 - מתוך מאמרו של מרדכי פלדיאל ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים
בתוך קובץ מחקרים יד ושם 5/3/2006 - הרב הנער והפליטים בבודפשט 1944
אסתר פרבשטין
בתוך: דפים לחקר השואה, כ (תשס"ו), עמ' 85–111. 4/9/2006 - חג הפסח בגטאות הגנראל גוברנמנט
חיים שטראוס
משואה, ח (תש"ם) 3/27/2006 - קטעים ממאמרו של נ. קצבורג, בתוך "תולדות השואה"
קצבורג, בראהם – ירושלים 1/31/2006 - קטעים מתוך ספרו של רוני שטאובר
"הלקח לדור" - שואה וגבורה במחשבה הציבורית בארץ בשנות החמישים
ירושלים - תש"ס 1/15/2006 - התקווה, הניצחון, חווית השחרור – אוסף עדויות
בתוך: קובץ יד ושם, כה (תשנ"ו) 1/5/2006 - "פועלי אגודת ישראל" ו"אגודת ישראל"
במחנות העקורים באיטליה, בשנים 1946-1945
מתוך מאמר של שמואל רזניקוביץ' 12/4/2005 - כ' סיוון
יום הזיכרון לשואת יהודי הונגריה 11/7/2005 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 10/5/2005 - רבי נפתלי שטרן ז"ל
חזן ראשי של קהילת יראים בסאטמר והתפילות שכתב במחנה וולפסברג
קטעים מתוך מאמרו של נחמן כהנא 9/29/2005 - נשים יהודיות מהונגריה
באושוויץ-בירקנאו ב- 1944
קטעים מתוך מאמרה של לאה לנגלבן 8/11/2005 - קטעים מתוך ספרו של דוד דוידוביץ
"בתי כנסת בפולין וחורבנם" 8/8/2005 - קבוצת ה'צנרשאפט' כדוגמה להתארגנות נשים
לעזרה הדדית במחנות
קטעים מתוך מאמרה של יהודית תידור-באומל 6/9/2005 - ק-ל נקמות הופיע
על פי מאמרו של יונה עמנואל
מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג 3/4/2005 - מתוך "מגילת השואה" -
קינה על חורבן בית ישראל באירופה
משה פראגר, "אלה שלא נכנעו" 2/13/2005 - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין
עיני העדה
בתוך ספרה "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב. 1/27/2005 - חיים דתיים יהודיים תחת השלטון הנאצי
קטעים על פי מאמרו של פרופ' דן מכמן, בתוך "השואה וחקרה" 1/12/2005 - בסתר רעם
קטעים מתוך ספרה של אסתר פרבשטיין 1/12/2005 - קידוש השם
קטעים מתוך ספרו של שמעון הוברבנד 1/12/2005 - מתוך מאמרה של לאה פרייס
אחים זרים ואחים לצרה"
בתוך ילקוט מורשת "תעוד וחקר השואה" 11/27/2004 - על משמר הבריאות
מתוך מאמרו של ד"ר דבורז'צקי
בתוך "ירושלים דליטא במרי ובשואה 11/25/2004 - בצל השכינה, בצל האמונה
קטעים מספרו של אליעזר ברקוביץ 9/22/2004 - מתוך "מתורה עם דרך ארץ עד מחנה הריכוז"
הנהגה רבנית בתקופת השואה 8/22/2004 - "קול בכיות" – השואה והתפילה
על פי ספרה של יהודית תידור באומל 7/19/2004 - מתוך ספרה של אילנה רוזן "באושוויץ תקענו בשופר"
ניצולי קרפטוס בישראל מספרים על עצמם ועל קהילותיהם בשואה. 6/15/2004 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 4/28/2004 - להיות יהודי בצרפת
מתוך מאמרה של רנה פוזננסקי 3/23/2004 - מסתור בקרב משפחות נוצריות
מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין 'עד יעבור זעם' 2/25/2004 - החינוך התורני 2/2/2004
- המאפיינים של התנועה הפרטיזנית היהודית 1/1/2004
- קבוצות פרטיזניות יהודיות 1/1/2004
- האשה הדתית בשואה
קטעים מתוך הרצאה של שולמית אימבר,יד ושם 11/30/2003 - "מכתבו של ניצול"
קטעים ממאמרה של אסתר 'לא צמא למים' פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 8/4/2003 - על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 7/6/2003 - קטעים ממאמרו של יהושע אייבשיץ:
"הספר בתקופת השואה" 6/1/2003 - קטעים מתוך מאמרו של פרופ' ישראל גוטמן:
"יהודי וורשה בימי השואה".
מתוך תולדות יהודי וורשה, ירושלים 5/8/2003 - קטעים על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין,
מתוך 'בסתר רעם', מוסד הרב קוק, תשס"ב. 3/13/2003 - קטעים על פי מאמרה של פרופ' יפה אליאך:
'שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הרכוז הנאציים'
"יד ושם", ירושלים, תשד"מ – 1984 2/13/2003 - פרופ' גרשון גרינברג
- שתי תגובות רבניות לשואה
- "לבנות החרבות – עגונות השואה"
- מבוכניה לבודפשט – מבצעי בריחה של יהודים מפולין להונגריה
אסף ידידיה - בצריפי הנערים באושוויץ, 1944
אסתר פרבשטין - הרב שלמה זלמן אונסדורפר, שפתי שלמה (מונטריאול תשל"ב)
- קטעים ממאמרו של יהויקים כוכבי:
"השלב האחרון בקורותיה של יהדות גרמניה 1938 - 1943, ימי נובמבר 1938" - קטעים ממאמרה של שרה קפלן
זכרון השואה והנצחתה על ידי היהדות החרדית
ירושלים - תש"ס - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטין, "אני רוצה להיות שייך ליעקב",
- נתן כהן, '"עיני עיני יורדה מים" זיכרונות הרב אלתר יצחק אייזיק ויינברגר (וויינבערגער)'
הרב שלמה זלמן אונסדורפר, שפתי שלמה (מונטריאול תשל"ב)
וארא תש"ג
אור ליום ו' עש"ק וארא, שנת תש"ג. – התעוררות לאמונה ובטחון בשעת צרה ומלחמה נוראה השי"ת ירחם.
וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא – ל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם. ברש"י דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעת לעם הזה למה זה שלחתני.
זמנינו זה נותן לנו פשר דבר בטענתו של משה רבינו ע"ה בשליחותו לגאולת ישראל, כרועה נאמן טען בתחלתו במראה הסנה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, אשר כל המפרשים האריכו בדרכם בזה למצא טעם למשה שסירב בשליחות כזו, בשעת צרה ושעבוד במצרים, הלא לבו בער כאש באהבת ישראל וירא בסבלותם ומסר נפשו בהריגת המצרי להציל נפש אחת מישראל וכאן גאולת ישראל עליו ולמה סירב בשליחותו.
משה רבינו ע"ה טען ב' טענות. ממה נפשך, אם יהיה כעת גאולה שלמה וגאולת עולם, אז אי אפשר זה על ידי שליחות בשר ודם רק השי"ת בעצמו יגאלם, וכמאמר הכתוב ישראל נושע בד' תשועת עולמים, רק אם הישועה בכבודו ובעצמו ית"ש אז יהיה תשועת עולמים.
מי אנכי, פי' הלא הבטחת ליעקב אבינו ע"ה ברדתו לגלות מצרים "אנכי" אעלך גם עלה ואיפה הוא ה"אנכי", א"א שיהיה על ידי גאולת עולם רק ע"י השי"ת בעצמו, ואם ח"ו עדיין לא הגיע זמנם לגאולה שלמה אז טען, אשר בני ישראל מקוצר רוחם ודעתם יטענו, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, פי' למה להם להוציאם מכאן ישארו במצרים רק יגאלו מהשעבוד ועבודה קשה, שיחזור הכל לשנים קדמוניות שנות שלום ולמה להם ליצא, יצאו פרעה והרשעים מכאן ואנחנו נשאר פה, כמו שאנו שומעים בני אדם כהיום מתפללים ע"ז שיחזרו שנים כתיקונן.
אבל השיב לו השי"ת אהיה אשר אהיה אין זה עוד גלות האחרון, וגאולת עולם, ע"כ צריך אני לשליח בזה, ועוד בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, כי תכלית יציאתם ממצרים הוא קבלת התורה, לטהרם ולקרבם לעבודת השי"ת בקבלת תורה ומצוות וע"ז צריכים לצאת ממקום טומאה, כי מה בצע אם ישארו במצרים אפילו אם יגאלו מצרתם, אז יחזרו לעבודה זרה לטומאה ולתאוות, ואין זה ישועה להם רק אדרבה אבדון נפשם לנצח, והם זרע קודש בני א – ל חי, זרע אברהם יצחק ויעקב רוצה אני להגביהם במדריגה גבוהה בקדושה וטהרה, וע"ז צריכין לצאת מערות קליפת מצרים, כדי לקרבם להר סיני למעמד הנבחר קבלת התורה לחיים אמיתיים ונצחיים.
ואחר שקיבל משה רבינו שליחותו של מקום והלך אל פרעה, כתיב ויאמן העם, אז כולם סברו אשר תיכף ומיד בפגישה הראשונה של משה ואהרון אל פרעה תיכף תהי' ישועתם וגאולתם, כי כבר קשה להם בעניים ובצרתם כח הסבל ורוצים תיכף לראות ישועתם.
אבל למעשה ראו ההיפוך מזה, כי אחר שדבר משה אל פרעה בשם השי"ת, הוכבד העבודה על האנשים בקשוי שעבוד עוד יותר מקדם, בטענת הרשעים נרפים אתם נרפים, ואל ישעו בדברי שקר.
מאוד יובן לנו לצייר בזמנינו היום, מה הי' הפועל יוצא משליחות כזו, באנשים מוכים וחולים מרוב העבודה וצער, יצאו בטענה למה הבאשתם את ריחנו, מדוע לא באת הישועה מהר מהר, אין לנו סבלנות עוד רוצים אנו להושע תיכף ומיד, ואנו רואין ההיפך גזירות קשות מתחדשות האחרונות משכחות את הראשונות.
ומשה רעיא מהימנא השיב דברי העם אל ד', למה הרעת לעם הזה וכו' והשיב לו הקב"ה אני ד' וארא אל האבות בא – ל שדי, אני ד', כי לא מחשבותי מחשבותיכם ואי אפשר לאדם להשיג דרכי השי"ת, כי לא יראני האדם וחי, כי השי"ת יודע עתיו ורגעיו ממש הרגע של הישועה, כמו במעשה בראשית כתיב ויכל א – לקים ביום השביעי, ואפילו בבין השמשות עוד נבראו עשרה דברים, כי השי"ת יודע הרגע של כניסת יום השביעי קדושת השבת.
וכן בכל התנהגותיו ית"ש לכלל ולפרט הכל בחשבון מדויק וגבולות ברא לעולמו, שאמר לעולמו די, ואומר לים עד פה תבא, וכן בכל המאורעות ואפילו ח"ו גזירות הכל בזמנו ובעתו ביום פלוני ובשעה ורגע מדוייקת, ולא כמו שאתם סוברים ואומרים מהר מהר, יש חשבון מכוון על הכל.
על כן אמר לו השי"ת וארא אל האבות בא – ל שדי, פי' אם תעמיק ותתבונן במעשה אבות תראה בזה הגבולות והזמנים מדוייקות, בחשבון צדק מאת השי"ת.
גבי אברהם אבינו, הצילו השי"ת מאור כשדים מיד נמרוד הרשע, אבל רק ברגע אחרונה, בשעה שכבר הפילו לכבשן האש, אשר גם ע"ז הי' יכול אברהם אבינו לטעון, יודע אני שישועתי קרובה ולמה להמתין בפחד ומורא עד שיושלך לתוך כבשן האש הבוער ולא מקודם, אבל אברהם אבינו צדיק באמונתו ותמימותו הלך ומצאת את לבבו נאמן לפניך ולא הרהר אחר מדותיו ית"ש כי ידע בחינת
א – ל שדי, שאמר לעולמו די ברגע ממש המכוונת לפניו ית"ש לעת רצון.
וכן גבי יצחק אבינו ע"ה כשהלך לעקידה, כל הדרך של שלשה ימים לא נודע לו הצלתו ואפילו בשעת עקידתו כבר היה מונח מושכב על מזבח ד', ועדיין לא נשתנה כלום עד ממש רגע אחרונה שפשט צווארו, ושלח אברהם את ידו ולקח המאכלת לשחוט, אז בא הכרוז מן השמים, ואל תשלח ידך אל הנער, והאב ובנו באמונתם הקדושה והטהורה לא הרהרו אחרי מדותיו ית"ש, כהליכתן כך חזרתם שאנו כחומר ביד היוצר הבורא כל עולמים שאמר לעולמו די, בשעה ורגע הרצויה לפניו ית"ש.
וכן ביעקב אבינו ע"ה, אחר כל היסורין, ואחרון הכביד שאבד בנו אוהבו את יוסף, אבל לא די עוד בזה, נטלו ממנו את שמעון, אבל גם זה לא די הוכרח שלא ברצונו לשלוח גם את בנימין להוסיף יגון על יגונו וצערו.
ומה אמר יעקב בהפרדו מבנימין ומשאר בניו בגודל הצער והיסורין "וא – ל שדי" יתן לכם רחמים לפני האיש, האמין באמונה שלמה בבחינת שדי שעת וזמן לכל חפץ בעת שיעלה לרצון לפניו ית"ש, ולא התיאש ולא התרעם.
וזהו גודל זכות אבותינו הקדושים שהשרישו והורישו לנו ירושה לדורי דורות עד היום הזה שלא ליפול ח"ו ביאוש, ובודאי השי"ת ברחמיו יושיענו וייטיב לנו באחריתנו לחיותנו כהיום הזה חיים נצחיים ואמתיים בגאולה שלמה ע"י משיח צדקינו בב"א. הדפסה
וארא תש"ג
אור ליום ו' עש"ק וארא, שנת תש"ג. – התעוררות לאמונה ובטחון בשעת צרה ומלחמה נוראה השי"ת ירחם.
וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ד', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא – ל שדי ושמי ד' לא נודעתי להם. ברש"י דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעת לעם הזה למה זה שלחתני.
זמנינו זה נותן לנו פשר דבר בטענתו של משה רבינו ע"ה בשליחותו לגאולת ישראל, כרועה נאמן טען בתחלתו במראה הסנה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, אשר כל המפרשים האריכו בדרכם בזה למצא טעם למשה שסירב בשליחות כזו, בשעת צרה ושעבוד במצרים, הלא לבו בער כאש באהבת ישראל וירא בסבלותם ומסר נפשו בהריגת המצרי להציל נפש אחת מישראל וכאן גאולת ישראל עליו ולמה סירב בשליחותו.
משה רבינו ע"ה טען ב' טענות. ממה נפשך, אם יהיה כעת גאולה שלמה וגאולת עולם, אז אי אפשר זה על ידי שליחות בשר ודם רק השי"ת בעצמו יגאלם, וכמאמר הכתוב ישראל נושע בד' תשועת עולמים, רק אם הישועה בכבודו ובעצמו ית"ש אז יהיה תשועת עולמים.
מי אנכי, פי' הלא הבטחת ליעקב אבינו ע"ה ברדתו לגלות מצרים "אנכי" אעלך גם עלה ואיפה הוא ה"אנכי", א"א שיהיה על ידי גאולת עולם רק ע"י השי"ת בעצמו, ואם ח"ו עדיין לא הגיע זמנם לגאולה שלמה אז טען, אשר בני ישראל מקוצר רוחם ודעתם יטענו, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, פי' למה להם להוציאם מכאן ישארו במצרים רק יגאלו מהשעבוד ועבודה קשה, שיחזור הכל לשנים קדמוניות שנות שלום ולמה להם ליצא, יצאו פרעה והרשעים מכאן ואנחנו נשאר פה, כמו שאנו שומעים בני אדם כהיום מתפללים ע"ז שיחזרו שנים כתיקונן.
אבל השיב לו השי"ת אהיה אשר אהיה אין זה עוד גלות האחרון, וגאולת עולם, ע"כ צריך אני לשליח בזה, ועוד בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, כי תכלית יציאתם ממצרים הוא קבלת התורה, לטהרם ולקרבם לעבודת השי"ת בקבלת תורה ומצוות וע"ז צריכים לצאת ממקום טומאה, כי מה בצע אם ישארו במצרים אפילו אם יגאלו מצרתם, אז יחזרו לעבודה זרה לטומאה ולתאוות, ואין זה ישועה להם רק אדרבה אבדון נפשם לנצח, והם זרע קודש בני א – ל חי, זרע אברהם יצחק ויעקב רוצה אני להגביהם במדריגה גבוהה בקדושה וטהרה, וע"ז צריכין לצאת מערות קליפת מצרים, כדי לקרבם להר סיני למעמד הנבחר קבלת התורה לחיים אמיתיים ונצחיים.
ואחר שקיבל משה רבינו שליחותו של מקום והלך אל פרעה, כתיב ויאמן העם, אז כולם סברו אשר תיכף ומיד בפגישה הראשונה של משה ואהרון אל פרעה תיכף תהי' ישועתם וגאולתם, כי כבר קשה להם בעניים ובצרתם כח הסבל ורוצים תיכף לראות ישועתם.
אבל למעשה ראו ההיפוך מזה, כי אחר שדבר משה אל פרעה בשם השי"ת, הוכבד העבודה על האנשים בקשוי שעבוד עוד יותר מקדם, בטענת הרשעים נרפים אתם נרפים, ואל ישעו בדברי שקר.
מאוד יובן לנו לצייר בזמנינו היום, מה הי' הפועל יוצא משליחות כזו, באנשים מוכים וחולים מרוב העבודה וצער, יצאו בטענה למה הבאשתם את ריחנו, מדוע לא באת הישועה מהר מהר, אין לנו סבלנות עוד רוצים אנו להושע תיכף ומיד, ואנו רואין ההיפך גזירות קשות מתחדשות האחרונות משכחות את הראשונות.
ומשה רעיא מהימנא השיב דברי העם אל ד', למה הרעת לעם הזה וכו' והשיב לו הקב"ה אני ד' וארא אל האבות בא – ל שדי, אני ד', כי לא מחשבותי מחשבותיכם ואי אפשר לאדם להשיג דרכי השי"ת, כי לא יראני האדם וחי, כי השי"ת יודע עתיו ורגעיו ממש הרגע של הישועה, כמו במעשה בראשית כתיב ויכל א – לקים ביום השביעי, ואפילו בבין השמשות עוד נבראו עשרה דברים, כי השי"ת יודע הרגע של כניסת יום השביעי קדושת השבת.
וכן בכל התנהגותיו ית"ש לכלל ולפרט הכל בחשבון מדויק וגבולות ברא לעולמו, שאמר לעולמו די, ואומר לים עד פה תבא, וכן בכל המאורעות ואפילו ח"ו גזירות הכל בזמנו ובעתו ביום פלוני ובשעה ורגע מדוייקת, ולא כמו שאתם סוברים ואומרים מהר מהר, יש חשבון מכוון על הכל.
על כן אמר לו השי"ת וארא אל האבות בא – ל שדי, פי' אם תעמיק ותתבונן במעשה אבות תראה בזה הגבולות והזמנים מדוייקות, בחשבון צדק מאת השי"ת.
גבי אברהם אבינו, הצילו השי"ת מאור כשדים מיד נמרוד הרשע, אבל רק ברגע אחרונה, בשעה שכבר הפילו לכבשן האש, אשר גם ע"ז הי' יכול אברהם אבינו לטעון, יודע אני שישועתי קרובה ולמה להמתין בפחד ומורא עד שיושלך לתוך כבשן האש הבוער ולא מקודם, אבל אברהם אבינו צדיק באמונתו ותמימותו הלך ומצאת את לבבו נאמן לפניך ולא הרהר אחר מדותיו ית"ש כי ידע בחינת
א – ל שדי, שאמר לעולמו די ברגע ממש המכוונת לפניו ית"ש לעת רצון.
וכן גבי יצחק אבינו ע"ה כשהלך לעקידה, כל הדרך של שלשה ימים לא נודע לו הצלתו ואפילו בשעת עקידתו כבר היה מונח מושכב על מזבח ד', ועדיין לא נשתנה כלום עד ממש רגע אחרונה שפשט צווארו, ושלח אברהם את ידו ולקח המאכלת לשחוט, אז בא הכרוז מן השמים, ואל תשלח ידך אל הנער, והאב ובנו באמונתם הקדושה והטהורה לא הרהרו אחרי מדותיו ית"ש, כהליכתן כך חזרתם שאנו כחומר ביד היוצר הבורא כל עולמים שאמר לעולמו די, בשעה ורגע הרצויה לפניו ית"ש.
וכן ביעקב אבינו ע"ה, אחר כל היסורין, ואחרון הכביד שאבד בנו אוהבו את יוסף, אבל לא די עוד בזה, נטלו ממנו את שמעון, אבל גם זה לא די הוכרח שלא ברצונו לשלוח גם את בנימין להוסיף יגון על יגונו וצערו.
ומה אמר יעקב בהפרדו מבנימין ומשאר בניו בגודל הצער והיסורין "וא – ל שדי" יתן לכם רחמים לפני האיש, האמין באמונה שלמה בבחינת שדי שעת וזמן לכל חפץ בעת שיעלה לרצון לפניו ית"ש, ולא התיאש ולא התרעם.
וזהו גודל זכות אבותינו הקדושים שהשרישו והורישו לנו ירושה לדורי דורות עד היום הזה שלא ליפול ח"ו ביאוש, ובודאי השי"ת ברחמיו יושיענו וייטיב לנו באחריתנו לחיותנו כהיום הזה חיים נצחיים ואמתיים בגאולה שלמה ע"י משיח צדקינו בב"א. הדפסה