זכור - אמונה בימי השואה

מן המחקר


המאפיינים של התנועה הפרטיזנית היהודית

כל תנועת מחתרת צומחת בתוך עמה בתנאי כיבוש, כמו צמח, על קרקעה הטבעית, יונקת מהזדהות העם עם מטרת לחימתה, מתמיכתו החומרית והמוסרית ומאהבתו את לוחמיו.
תנועת הפרטיזנים היהודית צמחה על קרקע נכרייה, משוללת תנאי היסוד, שהם כאוויר לתנועת מחתרת לוחמת. את המחתרת היהודית ואת הפרטיזנקה היהודית ציינה הדיספרופורציה המשוועת בין כוננות נפשית ללחימה, לבין התנאים לקיומה.

מאפיינים אובייקטיביים.
  1. היהודים היו מיעוט לאומי, נוכרי בסביבתו, תלוש מהטבע, שאינו מכיר את השטחים ואת הדרכים אל שטחי הלחימה.
  2. חוסר נשק מנע מרבים להצטרף לפרטיזנים וחרץ דינם של יהודים רבים ביערות למוות. לכל תנועת מחתרת היתה תמיכה בנשק ובלוחמים. ליהודים לא היתה עזרה כזו - להיפך.

  3. היהודים סבלו קשות בכל האזורים מאנטישמיות קיצונית, שרוב רובה של האוכלוסייה היה נגוע בה ואשר לובתה על ידי התעמולה הנאצית, הגזענית, עם פלוש הגרמנים לשטחים אלה. יהודים לא מעטים נרצחו על ידי אנטישמים, רוצחים שהיו בתוך שורות היחידות הפרטיזניות.

  4. הניתוק המלא בין גטו לגטו לא איפשר קשרים והעברת מידע למחתרת בגיטאות.

  5. לא היה סיוע מהמחתרת הפולנית ליהודי הגטו ולפרטיזנים היהודים, ליהפך. רק בודדים סייעו ליהודים.

  6. בעייה גורלית היתה היציאה מהגטו ליער. הדרך מהגטו ליער היתה לעיתים ארוכה גם כשהמרחק היה קטן, ולרוב עברה בתוך אוכלוסייה עויינת.
    בדרכים הללו הוסגר חלק הארי של הנמלטים על ידי איכרים - בלשים (ק"ג מלח תמורת יהודי). רובם המכריע של יוצאי הגטאות, ובהם מטובי האנשים, נפלו בטרם הגיעם ליער. גם אי ידיעת הדרכים הפילה יהודים רבים במלכודת. חלק ניכר מהיוצאים היו נשים וילדים. בני המשפחה חשפו את היוצאים לסכנות, שהביאו עליהם אסונות.
    … רק בשנים 1943 ו- 1944, כאשר התהדקו הקשרים בין המטה הפרטיזני לבין התנועה הפרטיזנית, הוטב במידת מה היחס ליחיד היהודי, אולם אז כמעט שלא היו כבר יהודים בגטאות. דווקא אז באה ההתנקשות בזכות הקיום של יחידות יהודיות עצמאיות, הפרטיזנים הלא יהודים, כולל הפיקוד, לא גילו הבנה, לא כל שכן סיוע, למשימות היהודיות הייחודיות; נקם והצלה. היוזמה להגיע לגטאות ולמחנות העבודה בהם היו קיימים עוד יהודים, היתה בעיקרה של יהודים ביערות (סוורז'נה, מיאדל וכו').
    …נציגי המשטר הסובייטי, מפקדים לא יהודים היו מתרצים את סירובם לקבל יהודים ליחידות בכך שריבוי יהודים ביחידות, יחשוף אותן בעיני האיכרים כ"מגיני היהודים", ובכך גם יכשיל פעולות רבות.

  7. המחנות המשפחתיים היהודיים היוו נספח חיוני ליחידות היהודיות והמעורבות.
    …האיסור שהוטל מטעם הפיקוד על המחנות המשפחתיים לנדוד עם הפרטיזנים, עורר ייסורי מצפון כבדים אצל פרטיזנים יהודים ביחידות הלוחמות, ובכך אילץ חלק מהם להישאר במחנות המשפחה כדי להגן על יקיריהם בני משפחתם. הפרטיזנים היהודים היו מחויבים לספק לבני משפחתם קצת מזון, בגדי נשים וילדים. עובדה זו התסיסה, לעיתים, הלכי-רוח נגדם בכפר. יחס רע ליהודים ביחידות ובמחנות המשפחתיים הרתיע לעיתים אף יהודים משוטטים ביערות ובכפרים מלהצטרף לפרטיזנים, והשאיר אותם ללא מחסה.
מאפיינים סובייקטיביים.

בין הגורמים הסובייקטיביים העיקריים שבלמו את המאבק הפרטיזני היו;
  1. התפיסה על קידוש החיים נתגבשה וחדרה, במודע ושלא במודע, בנפש היהודית בדרך הייסורים של מיעוט לאומי, נודד דורות על דורות, מוקף שונאים המבקשים את נפשו ושופכים את דמו. במלחמה מתמדת זו מול הצוררים , מול חוסר הצדק השולט ומול עובדת השפלתו, גיבש היהודי את כוח התגוננותו ואת הכרת עליונותו הרוחנית על פני הסובב אותו, בו ראה רק פרוזדור אל הטרקלין, אל הגאולה והקוממיות היהודית - זו התקווה שלא משה ממנו… כאשר הומחש ליהודי שעיקר מטרתם של הגרמנים היא השמדתו, פגיעה בחיים עצמם - הרי מצוות החיים נתקדשה בעיניו עוד יותר.

  2. האשליה שהגרמנים בכל זאת לא ישמידו את כל היהודים. אשליה זו היתה מנומקת בפי היהודים בגטו בחוסר תקדים של השמדת עם; באמונה עמומה, אך תקיפה ופועלת, כי "את זה בכל זאת העולם הגדול לא ירשה"; בסברה ש"אולי עוד נשאר זיק אנושי כלשהו אצל הגרמנים"; בהנחה "שהגרמנים לא יספיקו בנסיגתם לעשות זאת"; בהיאחזות בציפורניים באפשרות ש"הגרמנים זקוקים לכוח עבודה שלנו"… ואמנם אשליות אלה השפיעו השפעה גדולה עד לרגעי חייהם האחרונים ונגדו את ההכרעה, שהיא תנאי לכל פעולת מחתרת.

  3. אי אמונו של היהודי ביער, באיכרי הסביבה, לאחר שהוא חש את יחסם מעבר לגדר התיל ולאחר שאוזניו קלטו מה הם עוללו לאחרים שיצאו.

  4. חוסר המסורת של הצו "על חרבך תחיה", מה עוד שגם החרב היתה חסרה.

  5. יודנרטים. אחד הגורמים הבולמים לאירגון המחתרת ולתנועת הפרטיזנים היוו היודנרטים.
    ההתנגשות - לעיתים יחסים עוינים - בין המחתרת לבין היודנרטים, היו לה גוונים שונים ומרובים בגטאות למיניהם. טענתם העיקרית של היודנרטים היתה; המחתרת והפרטיזנים היהודים מסכנים את חיי היהודים ומחישים את רגע ההשמדה.

  6. בברירה בין מוות בגטו ובין מוות ביער - וזו היתה ברוב המקרים הברירה - העדיף היהודי להישאר בתוך עדתו. מה שיקרה ל"כל ישראל" יקרה לר' ישראל. מוטב המוות בצוותא בגטו מאי ודאות של חיי נכר ובדידות ביער.

  7. המשפחה היהודית היתה מבצרו של הקיום היהודי. הקשרים החזקים ששררו בה מאז התהדקו עוד יותר בימי מסה וסיכון בגטו. קשרים אלה - על ההקרבה שבהם ועל הגילויים האנושיים המרטיטים, שייכללו בוודאי בפרשת העמידה היהודית באותם הימים - מילאו גם הם תפקיד בולם ביציאה אל היערות. לתופעה, שמרובה בה האומץ האישי מחד גיסא והנזק לעניינו של המאבק מאידך גיסא, היו גילויים שונים בהיצמדות של בן ובת להורים זקנים, של אב צעיר - לאשתו וילדיו, של אנשים צעירים - לבני משפחתם בקבוצות משוטטות ביער או במחנות משפחתיים, בבחינת "באשר ילכו - אלך", ואלה שהגיעו ליער הילכו בו מדוכדכים לאחר שמשפחותיהם הושמדו. ח. הפחד שמא פעולות פרטיזניות שתבוצענה על ידי אנשים מתוך הגטו, עלולות לזרז את ההשמדה של הגטו כולו. האחריות הקולקטיבית שהוטלה על הגטו הטילה מצידה הגבלות כבדות ביותר על התארגנותה ופעולתה של המחתרת בגטאות.

  8. חוסר הנהגה מרכזית, לא היתה לפרטיזנקה היהודית בכללה - להוציא אי אלה מקומות - הנהגה רוחנית, לא כל שכן שחסרה היתה הנהגה אירגונית ריכוזית מכוונת ומדריכה.
נתונים כמותיים

…בתוך 1,108 היחידות הפרטיזניות שלחמו על אדמת בילורוסיה לפי הנתונים הסובייטים, היו פרטיזנים יהודים, בקבוצות או כיחידים, בתוך עשרות רבות ואולי אף במאות מהן - ולנו אין ידיעות על קיומם.
רבים מהם העלימו ביערות את מוצאם הלאומי ואף את שמם היהודי מתוך חשש לחייהם בתוך היחידות הפרטיזניות הסובייטיות.

…לפי הערכה סבירה פעלו כשתי רבבות, אם לא למעלה מזה, פרטיזנים יהודים.

…הלחימה היהודית ביערות היתה משולה לזינוקה של ציפור פצועה לתוך חלל חסר אוויר - לחימה יתומה, מיותמת מכל עבר.

ואם על אף כל אלה קמה והתקיימה תנועה לוחמת של אלפי פרטיזנים יהודים, הרי אין להסביר גילוי ייחודי זה אלא בכך שמתהומות הייסורים נטל האדם היהודי כוחות נפש בלתי רגילים - שכיום הם בלתי נתפסים…



שלום חולבסקי, המאפיינים של התנועה הפרטיזנית היהודית, בתוך "מרי ולוחמה פרטיזנית", ירושלים - תל אביב, תשס"א (2001), עמ' 41-48.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016