זכור - אמונה בימי השואה

מן המחקר


מן המחקר ינו שיק, "האורתודוקסיה אחרי השחרור" תקציר המאמר
מבחינה חוקית הייתה האורתודוקסיה בהונגריה הייתה עצמאית במשך 80 שנה, החל משנת 1869 ועד 1950. המאמר עוסק במאורעות מהשחרור בשנת 1945 ועד 1958.
מהשחרור עד לאיחוד
(1945–1950)
המשרד המרכזי האורתודוקסי התחיל בעבודות השיקום מיד לאחר שחרור הגטו. ההפסדים והנזקים הוערכו על ידי השליחים, והקהילות התארגנו מחדש. מ- 350 קהילות שהיו לפני השואה הצליחו לשקם בקושי 100, כי במקומות אחרים לא נשארו מספיק יהודים למניין. יהודי הונגריה איבדו 600,000 איש, ביניהם 350 רבנים ועוזרי רבנים, ועוד יותר שוחטים ומורים. מאות רבות של בתי כנסת, בתי מדרש, מקוואות ובתי ספר הושמדו.
הקהילות הגדולות דאגו לקהילות הקטנות גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה פיזית: שוחט, מקווה, תלמוד תורה. גם הישיבות התחילו לפעול. בית הדין לעגונות הוקם לצורכי שיקום חיי האלמנים והאלמנות, ופעל במשרד המרכזי של האורתודוקסיה. הדיינים היו תלמידי חכמים שמצאו פתרון לבעיה של 3408 אלמנים ו- 1385 אלמנות. מחלקת הקרבנות במשרד הביטחון, לשכת הכמורה הצבאית והקונגרס היהודי העולמי סייעו רבות בחיפושים אחר מסמכים. פרשיות העגונות הודפסו על ידי בית הדין לעגונות. המשרד המרכזי הוציא לאור ספר שו"ת ירושת הפליטה לזכר הרבנים שהושמדו בשואה.
לזכר כל הקרבנות היהודיים הכריז גוף הרבנים האורתודוקסיים על כ' בסיוון כיום צום ואבל והוציא לאור חוברת תפילות ל- כ' בסיוון וחוקים באשר לצום. כ' בסיוון היה יום צום ואבל לאורך מאות שנים בקרב חסידי מזרח אירופה, ואף הגירושים התרחשו באותה העת (מאמצע אייר עד סוף תמוז).
בגלל המצב החדש לקחה על עצמה הקהילה האורתודוקסית של בודפשט את משימת ייצור הסוכר והקמח לכבוד פסח, בהסכמת המשרד המרכזי. כל מוצרי המזון שדרשו השגחה סופקו גם לצורכי יהדות הונגריה וגם לייצוא. ניצולי השואה שנותרו ללא משפחותיהם מצאו בית בבית האבות ברחוב אלמה. המסעדה חנה הגישה פתרון למשפחות רבות שחזרו מהגירוש. חברת ביקור חולים דאגה למזון כשר עבור חולים יהודיים בבתי חולים. מתנדבות מאגודת הנשים האורתודוקסית יצאו לבקר את החולים בבתי חולים בבודפשט, וכן בבתי חולים מחוץ לבירה. שוקם בית הכנסת ברחוב קזינצי ושוקם גם הבניין הקהילתי ברחוב דוב, ובית הספר המצורף לבניין הקהילתי.
בקהילה היהודית של מישקולץ שוקם בית הכנסת הראשי ברחוב קזינצי, והבימה הוזזה לאמצע רחבת בית הכנסת. הוקם בית חולים יהודי במישקולץ.
חיי הרוח התחילו מחדש. בש"ס חברה בבודפשט למדו יום וליל. כמעט בכל בתי הכנסת למדו תורה באינטנסיביות. ישיבות הוקמו בבירה ברחוב הידגקוטי ובבית יתומים ברחוב דומונקוש. לפני כן לא היו ישיבות בבודפשט. מחוץ לבירה פעלו ישיבות בהיידוהאדהאז, ניראד'יהאזה, פאקש, שולטוואדקערט ומאקו. בכל הקהילות האורתודוקסיות בהונגריה לאחר השחרור היו תלמודי תורה משגשגים.

מהאיחוד עד למהפכה הנגדית באוקטובר
(1950–1956)
בפברואר 1950 התרחש האיחוד של יהודי הונגריה. ענייני האורתודוקסים הועברו למשרד הארצי ברחוב שיפ. התקנון שנוסח הכיר באינטרסים האורתודוקסיים במלואו. לפי התקנון, בשטח מנהלי מסוים יכולה הייתה להיות רק קהילה יהודית אחת, ובכל זאת היו האורתודוקסים בבודפשט יכולים לנהל את העניינים הדתיים והעסקיים שלהם בעצמם, כענף. הקהילה היהודית של בודפשט פעלה רק כמשגיחה ומייצגת את הסניף האורתודוקסי כלפי השלטונות.
במשרד הארצי הפנימו שכספי הקהילות שהיו בנפרד יישארו גם בעתיד בחשבונות נפרדים. התקנון קובע שבנכסים של הקהילות האורתודוקסיות לשעבר אפשר להשתמש למטרות אורתודוקסיות בלבד. ההנהגה של המשרד הארצי הקפידה על שוויון מלא ביחס לאורתודוקסים ולנאולוגים והם קיבלו כספים באותה מידה. הקהילה האורתודוקסית ומוסדותיה סובסדו על ידי המשרד הארצי ברציפות, וצורכיהם סופקו. רגישות הדדית ורצון טוב סייעו לשני המחנות לעבור את הקשיים הראשוניים. יהודים שומרי שבת אירגנו אגודות שיתופיות בבודפשט, מאקו, דברצן, מישקולץ, צ'ורנה, מזוקובאצ'האזה ובמקומות אחרים. אחזקת המקוואות הייתה קשה מאוד לאורתודוקסיה, מפני שהסיוע הכספי לא הספיק לשיפוצים ולתיקונים שנדרשו. המשרד הארצי התמיד לשלוח כספים לעבודות אלו.

מהמהפכה הנגדית והלאה
(1956–1958)
בגלל מראם הבולט של האורתודוקסים הם היוו מטרה להתקפות אנטישמיות. המקרים הפכו יותר ויותר שכיחים, והאורתודוקסים ברחו לחו"ל. האורתודוקסיה הייתה שוב במשבר – בשואה נספו 90% מהם ועכשיו איבדו עוד רבנים, חזנים, מורים, שוחטים וכדומה. הכשרות והחינוך היו בסכנה. מ- 59 שוחטים שעבדו לפני אוקטובר 1956 נשארו רק 10.
המשרד הארצי מצא פתרון לבעיה בריכוז התפקידים. הישיבה בבודפשט שהפסיקה לפעול בגלל המהפכה הנגדית נפתחה שוב.



הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016