מן המחקר
- 12/27/2018
- תכנית אירופה ההונגרית 1/18/2018
- משה פראגר, המרידה הנאצית בהסטוריה 1/8/2017
- ג'וינט והחינוך האורתודוקסי בווילנה בראשית מלחמת העולם השנייה 11/1/2016
- הרב שמואל טוביה שטרן 5/5/2016
- אסתר פרבשטין 4/18/2016
- מצגת של יוסי וילנר על בית הכנסת בטיקטין 2/23/2015
- יום השואה 1/1/2015
- תהליכי רצף ותמורה בישיבה הליטאית 7/8/2014
- מנהיגות ושיקום 6/5/2014
- הרב אברהם זמבה, השטיבלך בוורשה 12/17/2012
- י. מישאל / בית מדרש לרבנים תחכמוני בוורשה 12/17/2012
- יעקב רואי, "חג הפסח מול המשטר הסובייטי", בר-אילן – ספר השנה, כד-כה (תשמט), עמ' 173--195 3/25/2012
- הרב יוסף אפשטיין, "ישיבת מיר" (מתוך אתר דעת): 6/9/2011
- אלברט קגנוביץ', 2/9/2011
- "בריחה ממחנות ההשמדה בהלכה" : 11/7/2010
- פעילותו של מנהיג פא"י , בנימין מינץ 2/18/2010
- ינו שיק, "האורתודוקסיה אחרי השחרור" 1/21/2010
- אסתר פרבשטין , 'מעין ושמו "בית יעקב"' 12/24/2009
- הנהגה רבנית בשואה 11/12/2009
- אומנות בתי הכנסת בפולין 7/22/2009
- החנוך הדתי 'יבנה' בליטא 7/22/2009
- הרשת החינוכית של "אגודת ישראל" בפולין, 5/24/2009
- הרב חיים זייצ'יק 3/26/2009
- הרב יהושע גרינוולד 3/26/2009
- בית המדרש האורתודוקסי לרבנים בברלין 2/26/2009
- השימוש בדרשה ובסיפור החסידיים במבואות לספרות הרבנית 1/26/2009
- הרב שמואל משה רובינשטיין 9/28/2008
- אבלים אנו כל ימי חיינו עלי אדמות
בתוך "זיכרון בספר" 8/6/2008 - החינוך בלודז' בצל השואה
ד"ר חיים שלם 7/2/2008 - החינוך התורני בוורשה הכבושה ובגטו ורשה 1939-1942
שרין דוד 6/3/2008 - המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה
דפים לחקר תקופת השואה
דן מכמן תשמ"ט 3/10/2008 - הרב זלמן ברוך רבינקוב, תרמ"ז–תש"א (1887–1941) 10/14/2007
- הרב דוד אביגדור
(כ' תשרי תרנ"ח – ראש השנה תש"ג 9/11/2007 - זיכרונות הרב יעקב אביגדור מדרוהוביץ'
אסתר פרבשטין 8/5/2007 - "על חטא שחטאנו לפניך"
מצוות הווידוי וקיומה בתקופת השואה 9/21/2006 - עניני קבורה – חסד של אמת
אסתר פרבשטין
בתוך: בסתר רעם, עמ' 251–253 7/30/2006 - על הספר "ידי משה"
כתביו של הרב משה קלנברג 6/29/2006 - שמד וגיור בימי השלטון הנאצי
קטעים מתוך מאמרו של דן מכמן.
עלון פרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן 5/22/2006 - מתוך מאמרו של מרדכי פלדיאל ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים
בתוך קובץ מחקרים יד ושם 5/3/2006 - הרב הנער והפליטים בבודפשט 1944
אסתר פרבשטין
בתוך: דפים לחקר השואה, כ (תשס"ו), עמ' 85–111. 4/9/2006 - חג הפסח בגטאות הגנראל גוברנמנט
חיים שטראוס
משואה, ח (תש"ם) 3/27/2006 - קטעים ממאמרו של נ. קצבורג, בתוך "תולדות השואה"
קצבורג, בראהם – ירושלים 1/31/2006 - קטעים מתוך ספרו של רוני שטאובר
"הלקח לדור" - שואה וגבורה במחשבה הציבורית בארץ בשנות החמישים
ירושלים - תש"ס 1/15/2006 - התקווה, הניצחון, חווית השחרור – אוסף עדויות
בתוך: קובץ יד ושם, כה (תשנ"ו) 1/5/2006 - "פועלי אגודת ישראל" ו"אגודת ישראל"
במחנות העקורים באיטליה, בשנים 1946-1945
מתוך מאמר של שמואל רזניקוביץ' 12/4/2005 - כ' סיוון
יום הזיכרון לשואת יהודי הונגריה 11/7/2005 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 10/5/2005 - רבי נפתלי שטרן ז"ל
חזן ראשי של קהילת יראים בסאטמר והתפילות שכתב במחנה וולפסברג
קטעים מתוך מאמרו של נחמן כהנא 9/29/2005 - נשים יהודיות מהונגריה
באושוויץ-בירקנאו ב- 1944
קטעים מתוך מאמרה של לאה לנגלבן 8/11/2005 - קטעים מתוך ספרו של דוד דוידוביץ
"בתי כנסת בפולין וחורבנם" 8/8/2005 - קבוצת ה'צנרשאפט' כדוגמה להתארגנות נשים
לעזרה הדדית במחנות
קטעים מתוך מאמרה של יהודית תידור-באומל 6/9/2005 - ק-ל נקמות הופיע
על פי מאמרו של יונה עמנואל
מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג 3/4/2005 - מתוך "מגילת השואה" -
קינה על חורבן בית ישראל באירופה
משה פראגר, "אלה שלא נכנעו" 2/13/2005 - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין
עיני העדה
בתוך ספרה "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב. 1/27/2005 - חיים דתיים יהודיים תחת השלטון הנאצי
קטעים על פי מאמרו של פרופ' דן מכמן, בתוך "השואה וחקרה" 1/12/2005 - בסתר רעם
קטעים מתוך ספרה של אסתר פרבשטיין 1/12/2005 - קידוש השם
קטעים מתוך ספרו של שמעון הוברבנד 1/12/2005 - מתוך מאמרה של לאה פרייס
אחים זרים ואחים לצרה"
בתוך ילקוט מורשת "תעוד וחקר השואה" 11/27/2004 - על משמר הבריאות
מתוך מאמרו של ד"ר דבורז'צקי
בתוך "ירושלים דליטא במרי ובשואה 11/25/2004 - בצל השכינה, בצל האמונה
קטעים מספרו של אליעזר ברקוביץ 9/22/2004 - מתוך "מתורה עם דרך ארץ עד מחנה הריכוז"
הנהגה רבנית בתקופת השואה 8/22/2004 - "קול בכיות" – השואה והתפילה
על פי ספרה של יהודית תידור באומל 7/19/2004 - מתוך ספרה של אילנה רוזן "באושוויץ תקענו בשופר"
ניצולי קרפטוס בישראל מספרים על עצמם ועל קהילותיהם בשואה. 6/15/2004 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 4/28/2004 - להיות יהודי בצרפת
מתוך מאמרה של רנה פוזננסקי 3/23/2004 - מסתור בקרב משפחות נוצריות
מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין 'עד יעבור זעם' 2/25/2004 - החינוך התורני 2/2/2004
- המאפיינים של התנועה הפרטיזנית היהודית 1/1/2004
- קבוצות פרטיזניות יהודיות 1/1/2004
- האשה הדתית בשואה
קטעים מתוך הרצאה של שולמית אימבר,יד ושם 11/30/2003 - "מכתבו של ניצול"
קטעים ממאמרה של אסתר 'לא צמא למים' פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 8/4/2003 - על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 7/6/2003 - קטעים ממאמרו של יהושע אייבשיץ:
"הספר בתקופת השואה" 6/1/2003 - קטעים מתוך מאמרו של פרופ' ישראל גוטמן:
"יהודי וורשה בימי השואה".
מתוך תולדות יהודי וורשה, ירושלים 5/8/2003 - קטעים על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין,
מתוך 'בסתר רעם', מוסד הרב קוק, תשס"ב. 3/13/2003 - קטעים על פי מאמרה של פרופ' יפה אליאך:
'שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הרכוז הנאציים'
"יד ושם", ירושלים, תשד"מ – 1984 2/13/2003 - פרופ' גרשון גרינברג
- שתי תגובות רבניות לשואה
- "לבנות החרבות – עגונות השואה"
- מבוכניה לבודפשט – מבצעי בריחה של יהודים מפולין להונגריה
אסף ידידיה - בצריפי הנערים באושוויץ, 1944
אסתר פרבשטין - הרב שלמה זלמן אונסדורפר, שפתי שלמה (מונטריאול תשל"ב)
- קטעים ממאמרו של יהויקים כוכבי:
"השלב האחרון בקורותיה של יהדות גרמניה 1938 - 1943, ימי נובמבר 1938" - קטעים ממאמרה של שרה קפלן
זכרון השואה והנצחתה על ידי היהדות החרדית
ירושלים - תש"ס - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטין, "אני רוצה להיות שייך ליעקב",
- נתן כהן, '"עיני עיני יורדה מים" זיכרונות הרב אלתר יצחק אייזיק ויינברגר (וויינבערגער)'
"הספר בתקופת השואה"
"חשבון מיוחד", היה לו לאשמדאי הגרמני עם הספר היהודי. ברעיונות ההומאניים הגלומים בתוכו, הוא ראה את אחד מאויביו העיקריים, שיש להשמידו. בנאומו ברייכסטאג הגרמני מיום 30 בינואר 1939, מנבא היטלר שאם תבוא התמודדות - יושמדו הספר, הדת והתרבות היהודית על היהדות, ואמנם יש לציין שראשית מעשיהם של הרוצחים הנאצים - בפלישתם לפולין - היתה השמדה טוטאלית של אוצרות התרבות היהודיים, ובעיקר הספר היהודי. לגבם לא היתה זו בעיה שולית, אלא מטרה עיקרית וראשית - שריפת הספר היהודי.
שריפת הספרים
ראשית פעולתם של הנאצים בכל עיר ועיירה בפולין: ערכו "מדורות 'אוטו-דה-פה' של תשמישי קדושה, אספו ציבורים גדולים של טליתות, תפילין וספרי קודש, וערכו מדורות ענק לקול צהלתם של קלגסי הנאצים" (ספר וירשוב ע' 280); "… עלו להבות מהמדורות עליהן העלו הגרמנים את ספרי היהודים שבוירשוב. הגרמני הצטחק ופלט לעברנו: הנה התרבות היהודית כלה בעשן ואיננה" (שם ע' 352).
… "בוידאבה…שימש ברבנות, רבי אברהם מרדכי מארוקו, אברך בן שלושים וכמה. היה תלמיד חכם ועורך העיתון "דגל הצעירים". כמו בכל מקום החלו כאן במעשי הוללות, לקרוע ולהשמיד כל קדשי ישראל. באחד הימים ניגשו קצינים אחדים לערוך חיפוש בביתו של הרב. תוך החיפושים נתקלו בספר תורה. ציוו על הרב לקרוע את ספר התורה, ולא - ישרפו אותו חיים. הרב סירב לשמוע בקולם. עמדו ושפכו בנזין על הרב והציתו אותו, וכאשר נתגלגל הרב ללפיד אש בוער - השליכו עליו את ספר התורה ונשרפו הקדוש והקודש יחדיו" (קידוש השם, ע' 29).
תגובת היהודים
איך התייחסה לכך יהדות פולין, בפגיעה הקטלנית באוצרות הרוח, שלגבי דידם הוא בבחינת "אבר שהנשמה תלויה בו"? - שונות היו התגובות, אם כי כולן פירושן - אי השלמה והתנגדות, "על אף הכל". הנה למשל אחד מאדירי ההלכה וגאוני פולין, רבי נתן [נוסקה] שפיגלגלאס, כששרפו הגרמנים את חיבוריו וספריו הרבים, מקונן ואומר: …כאן בוערים הימים והלילות שלי…ירחים ושנים תמימות… כאן בוער אני גופי…כאן דנים אותי עצמי לשריפה… (ורשה של מעלה, ע' שו).
מסירות נפש להצלת ספרים
לית מאן דפליג שכל יהדות פולין, בלי יוצא מן הכלל, הוכיחה גדלות ומסירות נפש רבה להצלת אוצרות הספרים. באוטווצק למשל: "בראשית שנת ת"ש, שבועיים לאחר סוכות, הקיפה פלוגה של גרמנים את בית הכנסת "בית שלמה" והציתה אותו על ידי פצצת תבערה, תוך סיכון נפשות פרצו לתוך בית הכנסת הבוער, הסופר הידוע "אורקה נאכאלניק" וחברו רודניצקי ויצאו משם ושני ספרי תורה בידי כל אחד. שאר ספרי התורה עלו באש, יחד עם בית הכנסת, בית המדרש והספרייה" (קידוש השם, ע' 252). והנה תיאור על פעולת הצלה באלכסנדר: "ספריה ענקית היתה בחצר הרבי ובה מספר גדול של ספרים יקרי המציאות וכתבי יד יקרים כגון: התנ"ך הראשון, דפוס דניאל בומבורגיו, וינציאה רע"ח. כתב יד מאת רבי שלום שרעבי. ספר הגלגולים להאר"י, ועוד. רבים מהם כריכתם החזקה הצילתם משריפה ונשלחו לגרמניה… הצליחו יהודים עובדי כפייה בחצר הרבי להציל תמורת שוחד את ספרי התורה הטמונים במרתף, שכמה מהם חוללו בינתיים… (שם ע' 254).
גם ילדים קטנים היו חדורים בתחושה זו - להציל את הספר היהודי. מספרת לנו גב' פרדרבר: "בתי [בת ה- 10] ידעה מה הערך שאני מייחסת לספר הזה, ועתה כשציוו עליה להטילו במו ידיה הקטנות אל המוקד, החליטה להצילו בכל מחיר… בעברה בפרוזדור קפצה לעבר המחסן והפילה לתוכו את הספרים… כך הצילה הגיבורה הקטנה את ספרי הקודש…" (והשמש זרחה, ע' 43).
כאמור הקיפה התחושה להצלת הספר את כל שכבות היהודים בין אם היה מדובר באוסף ספרים גדול, או בספר יחיד.
מספרים אנשי פיוטרקוב: "קבוצת יהודים חדרה לבית המדרש, הוציאה כששים ספרי תורה שהועברו לבית המרחץ… מאוחר יותר יצאו למקום, ארזו את ספרי התורה בתיבות עץ מרופדות… וקברו אותם באדמה" (ספר פיוטרקוב, ע' 872). במבצע זה השתתפו גם חברי ה"בונד".
גם האשה היהודיה השתתפה כמובן בהצלת הספר: "בעת המהומה לא שכחו היהודים להציל ולהסתיר ספרי תורה מתוך בית הכנסת ובית המדרש, אמי עטפה ספר תורה בתוך מטפחת גדולה ואני עזרתי לה להסתיר את הספר תורה במחבוא מתחת לגג…" (ספר קונין, ע' 490).
יהודי מקוריץ מספר: ,כל בתי הכנסת ובתי המדרש נשרפו, רק בית המדרש של ר' אשר עמד בחורבנו, ללא חלונות וללא דלתות. נכנסתי פנימה, בחדר אחר נערם תל ספרים קרועים ושרופים וגווילי ספרי תורה שטומאו וחוללו. אספתי את היריעות והבאתי אותן לבית יהודי ממזריץ' ". (ספר קוריץ, ע' 346).
והנה תיאור של עדה שלימה המובלת להריגה: … זקן אחד נתן דעתו על ספר תורה עתיק שבבית התפילה שנכתב בידי הסופר מתלמידי הבעש"ט…. מוציא את ספר התורה ועוטפו בפרוכת, שנרקמה לזכר רבי חיימ'ל מקוסוב, נושא הוא את ספר התורה בזרועותיו בבחינת תינוק, שהגרמנים לא ירגישו בו…" (א' אונגר בספרו "זכור", ע' 61 - 62).
הצלת ספרים - באופן מאורגן
צוין כבר, כי התחושה של הצלת הספר היתה נחלת היהדות כולה, בשטחי הכיבוש הגרמני. כל אחד השתדל במסירות נפש ממש להציל את הספר - בלי שנצטווה על כך על ידי מישהו, אולם מעטות הקהילות אשר הצליחו להסדיר את הצלת הספר בצורה מאורגנת.
הסטוריון השואה ד"ר ישעיה טרונק מציין שגם בגיטו לודז' אורגן מוסד להצלת הספרים: "כשהחלה תקופת הגירושים, נשארו בבתים של המגורשים ציבורים וערימות של ספרים, שהתגוללו… השרתים ומנהלי הבתים קבלו רשות לסקור את הבתים הריקים והדירות המוחתמות, עליות גג ומרתפים, ולאסוף את כל הספרים ולהביאם למשרד הרישום…. בתוך אוסף ספרים זה נמצאה גם ספריתו העשירה של הרב טרייסטמן מלודז'. שם גם נאספו עשרות ספרי תורה, תפילין, טליתות, רצועות ותשמישי קדושה אחרים" (לדזשער געטא, ע' 400 - 401).
מרגשים ומרתקים הפרקים של הצלת הספר בוארשה, מפרי עטו של הסופר ד"ר הלל זיידמן: "החלטנו לגנוז בקרקע כתבי יד חשובים, כגון של פרופ' באלאבאן, יעקב בן יעקב של האדמו"ר מגור, של הרב מלאדי רבי שניאור זלמן… ב- 2 אחר חצות אנו מוציאים בזהירות שני שקים גדולים…. ערב שבת 15 בינואר 1943: "ניגשנו במרץ להעברת כל הספרים מן הדירות היהודיות העזובות, לארכיון הקהילה"…. רעבים ודווים אנו משוטטים על פני החצרות העזובים להוציא ספרים ולהעבירם לארכיון… באמת יש שם בקומה השניה ארונות מלאים ספרים. אני לוקח גמרא וקורא: "שייך להר' יצחק מאיר אלבינגר"… אני נזכר, כאן גר חבר ועד הקהילה י' אלבינגר. אצלו גר בימי המלחמה האדמו"ר מסוחצ'וב. על השולחן מונחים ספרי חסידות, תלמוד וזוהר, שבהם למד האדמו"ר מסוחצ'וב. בארון הספרים יש גם ספר תורה קטן.
רק ספרים השאירו… בבית הכנסת של חברת ש"ס: על השולחנות, הספסלים המון ספרים מרופטים, מקומטים, כמה תורה נלמדה בהם. עכשיו אנו הולכים לבית המדרש של סרדינר… כמה אנחות ודמעות שקעו כאן, כמה צקון לחש בבית מדרש זה, שהמה כל היום מתפללים. לרחוב נובינרסקה לדירת הרב וינברג … ר' אברהמ'לי סטוצ'ינר. אני נכנס לדירתו ומוצא על השולחן גמרות פתוחות במסכת בכורות. הוא נלקח באמצע השיעור, שהורה לתלמידים… מונחות הגמרות הפתוחות, המקומטות, הנעזבות - וממתינות, הדפים המבויישים שואלים ותובעים: למה ומדוע? - תנו לגמרות שיהיו מונחות, אל תגעו בהן - אומר אני לעוזרי. נדמה לי כי אלה קדשי קדשים ואסור לגעת בהן, ישארו הגמרות, כך עד - - - " (יומן גיטו וארשה, ע' 83, 166 - 169).
קטעים ממאמרו של יהושע אייבשיץ "הספר בתקופת השואה"
בתוך "תגים", בני ברק, תשכ"א. הדפסה
"חשבון מיוחד", היה לו לאשמדאי הגרמני עם הספר היהודי. ברעיונות ההומאניים הגלומים בתוכו, הוא ראה את אחד מאויביו העיקריים, שיש להשמידו. בנאומו ברייכסטאג הגרמני מיום 30 בינואר 1939, מנבא היטלר שאם תבוא התמודדות - יושמדו הספר, הדת והתרבות היהודית על היהדות, ואמנם יש לציין שראשית מעשיהם של הרוצחים הנאצים - בפלישתם לפולין - היתה השמדה טוטאלית של אוצרות התרבות היהודיים, ובעיקר הספר היהודי. לגבם לא היתה זו בעיה שולית, אלא מטרה עיקרית וראשית - שריפת הספר היהודי.
שריפת הספרים
ראשית פעולתם של הנאצים בכל עיר ועיירה בפולין: ערכו "מדורות 'אוטו-דה-פה' של תשמישי קדושה, אספו ציבורים גדולים של טליתות, תפילין וספרי קודש, וערכו מדורות ענק לקול צהלתם של קלגסי הנאצים" (ספר וירשוב ע' 280); "… עלו להבות מהמדורות עליהן העלו הגרמנים את ספרי היהודים שבוירשוב. הגרמני הצטחק ופלט לעברנו: הנה התרבות היהודית כלה בעשן ואיננה" (שם ע' 352).
… "בוידאבה…שימש ברבנות, רבי אברהם מרדכי מארוקו, אברך בן שלושים וכמה. היה תלמיד חכם ועורך העיתון "דגל הצעירים". כמו בכל מקום החלו כאן במעשי הוללות, לקרוע ולהשמיד כל קדשי ישראל. באחד הימים ניגשו קצינים אחדים לערוך חיפוש בביתו של הרב. תוך החיפושים נתקלו בספר תורה. ציוו על הרב לקרוע את ספר התורה, ולא - ישרפו אותו חיים. הרב סירב לשמוע בקולם. עמדו ושפכו בנזין על הרב והציתו אותו, וכאשר נתגלגל הרב ללפיד אש בוער - השליכו עליו את ספר התורה ונשרפו הקדוש והקודש יחדיו" (קידוש השם, ע' 29).
תגובת היהודים
איך התייחסה לכך יהדות פולין, בפגיעה הקטלנית באוצרות הרוח, שלגבי דידם הוא בבחינת "אבר שהנשמה תלויה בו"? - שונות היו התגובות, אם כי כולן פירושן - אי השלמה והתנגדות, "על אף הכל". הנה למשל אחד מאדירי ההלכה וגאוני פולין, רבי נתן [נוסקה] שפיגלגלאס, כששרפו הגרמנים את חיבוריו וספריו הרבים, מקונן ואומר: …כאן בוערים הימים והלילות שלי…ירחים ושנים תמימות… כאן בוער אני גופי…כאן דנים אותי עצמי לשריפה… (ורשה של מעלה, ע' שו).
מסירות נפש להצלת ספרים
לית מאן דפליג שכל יהדות פולין, בלי יוצא מן הכלל, הוכיחה גדלות ומסירות נפש רבה להצלת אוצרות הספרים. באוטווצק למשל: "בראשית שנת ת"ש, שבועיים לאחר סוכות, הקיפה פלוגה של גרמנים את בית הכנסת "בית שלמה" והציתה אותו על ידי פצצת תבערה, תוך סיכון נפשות פרצו לתוך בית הכנסת הבוער, הסופר הידוע "אורקה נאכאלניק" וחברו רודניצקי ויצאו משם ושני ספרי תורה בידי כל אחד. שאר ספרי התורה עלו באש, יחד עם בית הכנסת, בית המדרש והספרייה" (קידוש השם, ע' 252). והנה תיאור על פעולת הצלה באלכסנדר: "ספריה ענקית היתה בחצר הרבי ובה מספר גדול של ספרים יקרי המציאות וכתבי יד יקרים כגון: התנ"ך הראשון, דפוס דניאל בומבורגיו, וינציאה רע"ח. כתב יד מאת רבי שלום שרעבי. ספר הגלגולים להאר"י, ועוד. רבים מהם כריכתם החזקה הצילתם משריפה ונשלחו לגרמניה… הצליחו יהודים עובדי כפייה בחצר הרבי להציל תמורת שוחד את ספרי התורה הטמונים במרתף, שכמה מהם חוללו בינתיים… (שם ע' 254).
גם ילדים קטנים היו חדורים בתחושה זו - להציל את הספר היהודי. מספרת לנו גב' פרדרבר: "בתי [בת ה- 10] ידעה מה הערך שאני מייחסת לספר הזה, ועתה כשציוו עליה להטילו במו ידיה הקטנות אל המוקד, החליטה להצילו בכל מחיר… בעברה בפרוזדור קפצה לעבר המחסן והפילה לתוכו את הספרים… כך הצילה הגיבורה הקטנה את ספרי הקודש…" (והשמש זרחה, ע' 43).
כאמור הקיפה התחושה להצלת הספר את כל שכבות היהודים בין אם היה מדובר באוסף ספרים גדול, או בספר יחיד.
מספרים אנשי פיוטרקוב: "קבוצת יהודים חדרה לבית המדרש, הוציאה כששים ספרי תורה שהועברו לבית המרחץ… מאוחר יותר יצאו למקום, ארזו את ספרי התורה בתיבות עץ מרופדות… וקברו אותם באדמה" (ספר פיוטרקוב, ע' 872). במבצע זה השתתפו גם חברי ה"בונד".
גם האשה היהודיה השתתפה כמובן בהצלת הספר: "בעת המהומה לא שכחו היהודים להציל ולהסתיר ספרי תורה מתוך בית הכנסת ובית המדרש, אמי עטפה ספר תורה בתוך מטפחת גדולה ואני עזרתי לה להסתיר את הספר תורה במחבוא מתחת לגג…" (ספר קונין, ע' 490).
יהודי מקוריץ מספר: ,כל בתי הכנסת ובתי המדרש נשרפו, רק בית המדרש של ר' אשר עמד בחורבנו, ללא חלונות וללא דלתות. נכנסתי פנימה, בחדר אחר נערם תל ספרים קרועים ושרופים וגווילי ספרי תורה שטומאו וחוללו. אספתי את היריעות והבאתי אותן לבית יהודי ממזריץ' ". (ספר קוריץ, ע' 346).
והנה תיאור של עדה שלימה המובלת להריגה: … זקן אחד נתן דעתו על ספר תורה עתיק שבבית התפילה שנכתב בידי הסופר מתלמידי הבעש"ט…. מוציא את ספר התורה ועוטפו בפרוכת, שנרקמה לזכר רבי חיימ'ל מקוסוב, נושא הוא את ספר התורה בזרועותיו בבחינת תינוק, שהגרמנים לא ירגישו בו…" (א' אונגר בספרו "זכור", ע' 61 - 62).
הצלת ספרים - באופן מאורגן
צוין כבר, כי התחושה של הצלת הספר היתה נחלת היהדות כולה, בשטחי הכיבוש הגרמני. כל אחד השתדל במסירות נפש ממש להציל את הספר - בלי שנצטווה על כך על ידי מישהו, אולם מעטות הקהילות אשר הצליחו להסדיר את הצלת הספר בצורה מאורגנת.
הסטוריון השואה ד"ר ישעיה טרונק מציין שגם בגיטו לודז' אורגן מוסד להצלת הספרים: "כשהחלה תקופת הגירושים, נשארו בבתים של המגורשים ציבורים וערימות של ספרים, שהתגוללו… השרתים ומנהלי הבתים קבלו רשות לסקור את הבתים הריקים והדירות המוחתמות, עליות גג ומרתפים, ולאסוף את כל הספרים ולהביאם למשרד הרישום…. בתוך אוסף ספרים זה נמצאה גם ספריתו העשירה של הרב טרייסטמן מלודז'. שם גם נאספו עשרות ספרי תורה, תפילין, טליתות, רצועות ותשמישי קדושה אחרים" (לדזשער געטא, ע' 400 - 401).
מרגשים ומרתקים הפרקים של הצלת הספר בוארשה, מפרי עטו של הסופר ד"ר הלל זיידמן: "החלטנו לגנוז בקרקע כתבי יד חשובים, כגון של פרופ' באלאבאן, יעקב בן יעקב של האדמו"ר מגור, של הרב מלאדי רבי שניאור זלמן… ב- 2 אחר חצות אנו מוציאים בזהירות שני שקים גדולים…. ערב שבת 15 בינואר 1943: "ניגשנו במרץ להעברת כל הספרים מן הדירות היהודיות העזובות, לארכיון הקהילה"…. רעבים ודווים אנו משוטטים על פני החצרות העזובים להוציא ספרים ולהעבירם לארכיון… באמת יש שם בקומה השניה ארונות מלאים ספרים. אני לוקח גמרא וקורא: "שייך להר' יצחק מאיר אלבינגר"… אני נזכר, כאן גר חבר ועד הקהילה י' אלבינגר. אצלו גר בימי המלחמה האדמו"ר מסוחצ'וב. על השולחן מונחים ספרי חסידות, תלמוד וזוהר, שבהם למד האדמו"ר מסוחצ'וב. בארון הספרים יש גם ספר תורה קטן.
רק ספרים השאירו… בבית הכנסת של חברת ש"ס: על השולחנות, הספסלים המון ספרים מרופטים, מקומטים, כמה תורה נלמדה בהם. עכשיו אנו הולכים לבית המדרש של סרדינר… כמה אנחות ודמעות שקעו כאן, כמה צקון לחש בבית מדרש זה, שהמה כל היום מתפללים. לרחוב נובינרסקה לדירת הרב וינברג … ר' אברהמ'לי סטוצ'ינר. אני נכנס לדירתו ומוצא על השולחן גמרות פתוחות במסכת בכורות. הוא נלקח באמצע השיעור, שהורה לתלמידים… מונחות הגמרות הפתוחות, המקומטות, הנעזבות - וממתינות, הדפים המבויישים שואלים ותובעים: למה ומדוע? - תנו לגמרות שיהיו מונחות, אל תגעו בהן - אומר אני לעוזרי. נדמה לי כי אלה קדשי קדשים ואסור לגעת בהן, ישארו הגמרות, כך עד - - - " (יומן גיטו וארשה, ע' 83, 166 - 169).
קטעים ממאמרו של יהושע אייבשיץ "הספר בתקופת השואה"
בתוך "תגים", בני ברק, תשכ"א. הדפסה
