תחקיר החודש

קטעים מתוך ספרה של אסתר פרבשטיין "בסתר רעם"

הצורר הכריז מלחמה על עולם הערכים שמייצג היהודי. כך כתב הרב אהרונסון:

אבל במקום שהגוי מתאנה לשם יהודי, ועצם המושג "יהדות" הוא שמפריע לו, הרי זה נקרא מומת על קידוש השם, אף אם אין הגוי מכריח את היהודי לעבור על דתו, שהרי כל אומות העולם יודעים בבירור שהעם היהודי הוא עם ה', כל התנכלותם לעם זה ושנאתו אליו אינה אלא בעבור זה... לפיכך לי פשוט, כי היהודים שהומתו בכל מיני מיתות משונות, על עצם היותם יהודים, נקראת מיתתם "קידוש השם", כיון שהומתו על עצם היותם בני העם הנבחר, המתייחסים אליו יתברך.

את התחושה הזו בטאו בכתביהם יהודים משכבות חברתיות ואידיאולוגיות שונות, שחשו כי המטרה העיקרית של הנאצים היא פגיעה ביהדות. בעיתון המחתרת של "אגודת ישראל" ("קול המדבר") בוורשה, נכתב:

עמלק דעתו אינה כל כך ליהודים כמו ליהדות; להשקפה היהודית, לתפיסת העולם היהודית, לתחושת היושר היהודית, לרגש היהודי לצדק, ליחס היהודי למך ולמקופח... כל אלה ניגודים גמורים הם לעמלקיות... עמלק והמן אינם מתכוונים כל כך ליהודים כאל עם, כמו ליהודים כעם אלוקי.

כותבי המסמך סבורים כי גם השנאה הרצחנית הזו, שהיא ייחודית ושונה ממה שהכירו עד כה, נובעת ממניעים אידיאולוגים רוחניים... הנאציזם נותן משקל בלעדי להיבט הביולוגי של האדם ולוחם באידיאות הרוחניות שמקורן ביהדות. היהדות מייצגת את הכבוד לכל צלם אדם, והנאציזם – את היפוכה... ומכיוון שאין אידיאות אלו יכולות לדור בכפיפה אחת, במציאות פיסית אחת, "לפיכך רצונו להשמיד את עם ישראל הדוגל באמונה שלימה באלוקי ישראל". מלחמה לנאצים ביהודים ומלחמה להם ביהדות, מלחמה זו היא שורש שנאתם ותכלית מאבקם.

גם חיים קפלן, שהיה מורה ציוני, כתב ביומנו:

יש להודות שבמידה ידועה מלחמת הנאצים ביהודים היא מלחמה אידיאולוגית. הנאצים רוצים לעקור מן העולם את היהדות העולמית... היהדות במהותה הרוחנית היא סתירה גמורה לרוח הנאציזם... בין שני יריבים אלו אין מקום לפשרה.

ההכרעה האם ימי השואה הם "שעת שמד" או "פיקוח נפש" תלויה בשאלה מה היתה מגמת המדיניות הנאצית, או כיצד העריכו אותה היהודים. אם מטרת הנאצים היתה מלחמת כליון פיזי, השמדה שיעדה לכלות את העם מן העולם, אז ההגדרה ההלכתית הינה – מצב של פיקוח נפש, בו שמירת החיים קודמת לקיום מצוות. אך אם מגמת הנאצים היתה גם לקיים מאבק רוחני, שיעדו לעקור גם את התורה והיהדות מן העולם, אזי מבחינה הלכתית זוהי "שעת שמד".
אין תשובה חד משמעית כוללת לשאלת ההגדרה ההלכתית של ימי השואה; הדיון בנושא זה ובהשלכותיו לא חדל כל התקופה, מאז שנות השלושים בגרמניה ועד לשילוחים, ואפילו במחנות הריכוז, והתפתח במקביל לשלבי ההתרחשות ההיסטורית, כאשר כל מציאות חדשה מלובנת מחדש בכלי ההלכה...

(אסתר פרבשטין, "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב, עמ' 136, 384–385, 400–401)


הדפסה