תחקיר החודש

רבי נפתלי שטרן ז"ל -
חזן ראשי של קהילת יראים בסאטמר והתפילות שכתב במחנה וולפסברג
קטעים מתוך מאמרו של נחמן כהנא

"הנני העני ממעש נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל" בבואי לתאר בשער בת רבים את מעשיו של החזן רבי נפתלי שטרן ז"ל בעמק הבכא.

במסכת סנהדרין דף ל"ח עמ' ב' מובא; "אמר ריש לקיש; "מאי דכתיב 'זה ספר תולדות אדם (בראשית ה' ב') – מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא [לאדם הראשון] דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו", והמדרש מוסיף; "...דור דור ופרנסיו דור דור ומלכיו". ואם תשאל למה לא נאמר "דור דור וגיבוריו", התשובה היא שגיבורי ישראל הם גיבורי הרוח ("איזהו גיבור הכובש את יצרו") והם הם "דורשיו" ו"חכמיו".

כשהתוודעתי לקורות חייו של רבי נפתלי שטרן ז"ל עלו בדעתי שני אישים, בני דורות שונים אבל שניהם גיבורי רוח – רבנו מאיר בן ברוך מרוטנברג ורבי אמנון ממגנצא.

ביום ד' בתמוז ה' אלפים ארבעים ושש (שנת 1286) נחטף רבנו מאיר (מהר"ם) מרוטנברג בידי הבישוף מבאזיל שמסרו לרודלפוס קיסר רומי. רודלפוס החזיק את רבנו מאיר במגדל אנזיסהיים באלזס עד יום מותו של רבינו בי"ט באייר ה' אלפים חמישים ושלש (שנת 1293), וגופתו נמסרה לקבורה רק כעבור 13 שנים. רודלפוס דרש מן הקהילה היהודית דמי פדיון בסכום עתק ורבינו מאיר אסר לשלם, על סמך המשנה במסכת גיטין דף מ"ה עמוד א'; "אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם".
בשבתו בחושך וצלמוות, כתב רבינו מאיר, ספר תורה וחיבר ספרים ותשובות רבות, הכל מתוך הזיכרון.

רבי אמנון ממגנצא נדרש בידי המלך להמיר את דתו, וכדי לדחותו השיב שהוא זקוק לשלושה ימים כדי לדון בדבר. מיד עם צאתו מן המלך הבין את חומרת תשובתו והתחרט עמוקות. כעבור שלושה ימים ציווה המלך להביאו, וכשסירב להמיר את דתו נידון לעינויים קשים מנשוא. בראש השנה הובא כרות איברים לבית הכנסת, סמוך לשליח הציבור. כשהגיעו הציבור לקדושה ביקש רבי אמנון לומר תפילה לפני הקהל, ובקול חזק השמיע את התפילה "ונתנה תוקף קדושת היום" הנאמרת עד היום הזה. כשסיים את המילים האחרונות פרחה נשמתו לגן עדן. בלילה השלישי הופיע רבי אמנון בחלום לרבנו קלונימוס בן רבינו משולם ולמדו את כל הפיוט וציווהו לשלוח אותו לכל תפוצות ישראל.

רבי נפתלי שטרן ז"ל נמנה עם גיבורי הרוח בדורנו. שלשה ימים לפני ראש השנה, במחנה וולפסברג בשלזיה, רשם רבי נפתלי את תפילות הימים הנוראים מתוך הזיכרון. הנייר נלקח משקי מלט ונרכש תמורת פרוסות לחם יקרות ובבדל של קצה עפרון. למרות הלחץ הגופני והנפשי הצליח רבי נפתלי לשחזר את התפילות בנוסח המקורי ובסדר הנכון, ולהנציח בכך את מסורת הגבורה של שלומי אמוני ישראל בכל הדורות.

וכך כתב רבי נפתלי בזיכרונותיו על אותם הימים; "כתבתי את זה בכדי שלא תהיה לי טעות עד כמה שאפשר כי אני זוכר את התפילות כבעל תפילה שהתפללתי שנים רבות.... ידוע לי עכשיו שיש הרבה שגיאות מבחינה עברית, למשל הפכתי א' ו-ע' ו-ה' בסוף המילה". ורבי נפתלי הוסיף; " כתבתי את זה, ישבתי, תיקנתי את התפילה. בראש השנה התפללנו והתפילה היתה יפה, התפילה היתה טובה, טובה עד כמה שאפשר לומר את זה, אבל ביום כיפור לא יכולנו להתפלל, הגרמנים כנראה התכוננו לזה"...

רבותינו הורו שגם מי שיודע את התפילות בעל פה טוב שיתפלל מתוך סידור, כי כוונות המתפלל מתחזקות על ידי המילה הכתובה. ויש וכוונת המתפלל נתקלת במכשולים המסיתים אותה לכיוונים בלתי רצויים, ודווקא בשעות אלה ניכרת חשיבות הסידור שמחזיר את תשומת לבו וכוונותיו אל מטרת התפילה.
כל הדברים האלו התחברו יחד בחייו של רבי נפתלי שטרן ז"ל כאשר רשם מתוך הזיכרון תפילות הימים הנוראים של כלל ישראל בתוך הימים הנוראים הפרטיים שלו בשואה.
רבי נפתלי שטרן נולד בשנת 1910 בעיר נג'י-בניה בהונגריה, ושימש שנים רבות בתור חזן ראשי של קהילת היראים בעיר סאטמר.
.... "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו". על המילים "אש דת" בפסוק (דברים ל"ג ב') אומר רש"י שעד מתן תורה בהר סיני היו עשרת הדברות "כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה".
המחזור של רבי נפתלי לא נכתב באש על גבי אש אלא בדם על גבי דם – הוא השיג נייר של שקי מלט ושילם עבורו בלחם – לחם שהיה צריך להזין את דמו ולהחיותו..
קשה לתאר מה חשב בליבו כשמסר את הדפים הצהובים לשמירה ב'יד ושם' וביקש; " אני אבוא בחגים רק לראות את זה". עמודיו מכילים את התפילות המקובלות בנוסח אשכנז.
מעניין במיוחד הוא העמוד הראשון שבו נכתבו התפילות העיקריות בראשי פרקים בלבד. ייתכן שהדבר נעשה מתוך חשש שמא מרוב הצער והעינויים הוא עלול לשכוח את התפילות, או משום שחשש שמא לא יוכל להשיג עוד נייר.
בעמוד האחרון הקפיד רבי נפתלי לכתוב את השמות של בני עירו שמתו מרעב, מהתעללות ומעבודת פרך. מכל מקום רבי נפתלי הצליח לכתוב את התפילות של ראש השנה, ועל פי סדרן כפי שהן נאמרות עד היום.
הכתב ברור להפליא. השורות ישרות וניכר שנכתבו ביד יציבה. הייתי מכנה את עבודתו בשם "יד ושם", כי התפילות שהיה משמיען בקדושת בית הכנסת כשליח ציבור על פי "שם", התפילות נרשמו כעת ב"יד" בגיהינום השואה.

נעלה ל"מפטיר את רבי נפתלי עצמו ומה שכתב בתום יום הכיפורים במחנה;

רבונו של עולם! אתה כתבת בתורתך הקדושה (בקשר ליום הכיפורים) "ועיניתם את נפשותיכם",
ובמקום אחר כתבת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
א-דוני בוראי וקדושי !
את איזה משניהם אקיים – אם אמשיך בצומי הרי זה סופי ואז לא אוכל לקיים את מצוותך השנייה מה אעשה ?
אני רוצה לצום ואתה לא נותן לי, אתה לא נותן לי, ואני למרות זאת אצום, הפעם אני אלחם בך !
אתה לא נותן לי לצום ואני בכל זאת אצום, אני מאמין שאנצח אותך אבל תן לי כוח שאנצח אותך.
המילים הנ"ל אך יצוא יצאו מפי ופתאום פרצה אנחה כבדה מגרוני ומעומק נפשי, לא לפני זה ולא מאז לא הרגשתי הרגשה מעין זו.
מיד הרגשתי את תשובתו של הקדוש ברוך הוא. הרגשתי הקלה ניכרת. הרעב פסק. כוחות חדשים נכנסו בקרבי, והמשכתי את שניהם יחד – עבודה לגרמנים ותפילה לקדוש ברוך הוא.
שעות אחרי הצהריים עברו עלי ממש בקלות. הספקתי עוד להתפלל מנחה ונעילה (כמה שזכרתי כבר בעל פה) וככה הגיעה השעה שבע בערב, הזמן היה כבר אחרי צאת יום הכיפורים.
סיימנו את עבודתנו והתחלנו לצעוד שבעה קילומטרים אל המחנה.
לא שלושה כוכבים ראיתי בשמים אלא שלושה מיליונים, ואני הוספתי עוד שעה אחת לצום כקרבן תודה לקדוש ברוך הוא עבור החסד הגדול שעשה אתי.
ורק כעבור שעה שלמה הוצאתי את הלחם היבש ואת זנב הדג המלוח ואכלתי.
כלל גדול אצלנו יהודים; "הבוטח בה' חסד יסובבנהו".


(מחזור וולפסברג תש"ה, עורכות בלה גוטרמן ונעמי מורגנשטרן, "יד ושם", ירושלים, תשס"א)


הדפסה