מן המחקר
- 12/27/2018
- תכנית אירופה ההונגרית 1/18/2018
- משה פראגר, המרידה הנאצית בהסטוריה 1/8/2017
- ג'וינט והחינוך האורתודוקסי בווילנה בראשית מלחמת העולם השנייה 11/1/2016
- הרב שמואל טוביה שטרן 5/5/2016
- אסתר פרבשטין 4/18/2016
- מצגת של יוסי וילנר על בית הכנסת בטיקטין 2/23/2015
- יום השואה 1/1/2015
- תהליכי רצף ותמורה בישיבה הליטאית 7/8/2014
- מנהיגות ושיקום 6/5/2014
- הרב אברהם זמבה, השטיבלך בוורשה 12/17/2012
- י. מישאל / בית מדרש לרבנים תחכמוני בוורשה 12/17/2012
- יעקב רואי, "חג הפסח מול המשטר הסובייטי", בר-אילן – ספר השנה, כד-כה (תשמט), עמ' 173--195 3/25/2012
- הרב יוסף אפשטיין, "ישיבת מיר" (מתוך אתר דעת): 6/9/2011
- אלברט קגנוביץ', 2/9/2011
- "בריחה ממחנות ההשמדה בהלכה" : 11/7/2010
- פעילותו של מנהיג פא"י , בנימין מינץ 2/18/2010
- ינו שיק, "האורתודוקסיה אחרי השחרור" 1/21/2010
- אסתר פרבשטין , 'מעין ושמו "בית יעקב"' 12/24/2009
- הנהגה רבנית בשואה 11/12/2009
- אומנות בתי הכנסת בפולין 7/22/2009
- החנוך הדתי 'יבנה' בליטא 7/22/2009
- הרשת החינוכית של "אגודת ישראל" בפולין, 5/24/2009
- הרב חיים זייצ'יק 3/26/2009
- הרב יהושע גרינוולד 3/26/2009
- בית המדרש האורתודוקסי לרבנים בברלין 2/26/2009
- השימוש בדרשה ובסיפור החסידיים במבואות לספרות הרבנית 1/26/2009
- הרב שמואל משה רובינשטיין 9/28/2008
- אבלים אנו כל ימי חיינו עלי אדמות
בתוך "זיכרון בספר" 8/6/2008 - החינוך בלודז' בצל השואה
ד"ר חיים שלם 7/2/2008 - החינוך התורני בוורשה הכבושה ובגטו ורשה 1939-1942
שרין דוד 6/3/2008 - המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה
דפים לחקר תקופת השואה
דן מכמן תשמ"ט 3/10/2008 - הרב זלמן ברוך רבינקוב, תרמ"ז–תש"א (1887–1941) 10/14/2007
- הרב דוד אביגדור
(כ' תשרי תרנ"ח – ראש השנה תש"ג 9/11/2007 - זיכרונות הרב יעקב אביגדור מדרוהוביץ'
אסתר פרבשטין 8/5/2007 - "על חטא שחטאנו לפניך"
מצוות הווידוי וקיומה בתקופת השואה 9/21/2006 - עניני קבורה – חסד של אמת
אסתר פרבשטין
בתוך: בסתר רעם, עמ' 251–253 7/30/2006 - על הספר "ידי משה"
כתביו של הרב משה קלנברג 6/29/2006 - שמד וגיור בימי השלטון הנאצי
קטעים מתוך מאמרו של דן מכמן.
עלון פרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן 5/22/2006 - מתוך מאמרו של מרדכי פלדיאל ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים
בתוך קובץ מחקרים יד ושם 5/3/2006 - הרב הנער והפליטים בבודפשט 1944
אסתר פרבשטין
בתוך: דפים לחקר השואה, כ (תשס"ו), עמ' 85–111. 4/9/2006 - חג הפסח בגטאות הגנראל גוברנמנט
חיים שטראוס
משואה, ח (תש"ם) 3/27/2006 - קטעים ממאמרו של נ. קצבורג, בתוך "תולדות השואה"
קצבורג, בראהם – ירושלים 1/31/2006 - קטעים מתוך ספרו של רוני שטאובר
"הלקח לדור" - שואה וגבורה במחשבה הציבורית בארץ בשנות החמישים
ירושלים - תש"ס 1/15/2006 - התקווה, הניצחון, חווית השחרור – אוסף עדויות
בתוך: קובץ יד ושם, כה (תשנ"ו) 1/5/2006 - "פועלי אגודת ישראל" ו"אגודת ישראל"
במחנות העקורים באיטליה, בשנים 1946-1945
מתוך מאמר של שמואל רזניקוביץ' 12/4/2005 - כ' סיוון
יום הזיכרון לשואת יהודי הונגריה 11/7/2005 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 10/5/2005 - רבי נפתלי שטרן ז"ל
חזן ראשי של קהילת יראים בסאטמר והתפילות שכתב במחנה וולפסברג
קטעים מתוך מאמרו של נחמן כהנא 9/29/2005 - נשים יהודיות מהונגריה
באושוויץ-בירקנאו ב- 1944
קטעים מתוך מאמרה של לאה לנגלבן 8/11/2005 - קטעים מתוך ספרו של דוד דוידוביץ
"בתי כנסת בפולין וחורבנם" 8/8/2005 - קבוצת ה'צנרשאפט' כדוגמה להתארגנות נשים
לעזרה הדדית במחנות
קטעים מתוך מאמרה של יהודית תידור-באומל 6/9/2005 - ק-ל נקמות הופיע
על פי מאמרו של יונה עמנואל
מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג 3/4/2005 - מתוך "מגילת השואה" -
קינה על חורבן בית ישראל באירופה
משה פראגר, "אלה שלא נכנעו" 2/13/2005 - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין
עיני העדה
בתוך ספרה "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב. 1/27/2005 - חיים דתיים יהודיים תחת השלטון הנאצי
קטעים על פי מאמרו של פרופ' דן מכמן, בתוך "השואה וחקרה" 1/12/2005 - בסתר רעם
קטעים מתוך ספרה של אסתר פרבשטיין 1/12/2005 - קידוש השם
קטעים מתוך ספרו של שמעון הוברבנד 1/12/2005 - מתוך מאמרה של לאה פרייס
אחים זרים ואחים לצרה"
בתוך ילקוט מורשת "תעוד וחקר השואה" 11/27/2004 - על משמר הבריאות
מתוך מאמרו של ד"ר דבורז'צקי
בתוך "ירושלים דליטא במרי ובשואה 11/25/2004 - בצל השכינה, בצל האמונה
קטעים מספרו של אליעזר ברקוביץ 9/22/2004 - מתוך "מתורה עם דרך ארץ עד מחנה הריכוז"
הנהגה רבנית בתקופת השואה 8/22/2004 - "קול בכיות" – השואה והתפילה
על פי ספרה של יהודית תידור באומל 7/19/2004 - מתוך ספרה של אילנה רוזן "באושוויץ תקענו בשופר"
ניצולי קרפטוס בישראל מספרים על עצמם ועל קהילותיהם בשואה. 6/15/2004 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 4/28/2004 - להיות יהודי בצרפת
מתוך מאמרה של רנה פוזננסקי 3/23/2004 - מסתור בקרב משפחות נוצריות
מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין 'עד יעבור זעם' 2/25/2004 - החינוך התורני 2/2/2004
- המאפיינים של התנועה הפרטיזנית היהודית 1/1/2004
- קבוצות פרטיזניות יהודיות 1/1/2004
- האשה הדתית בשואה
קטעים מתוך הרצאה של שולמית אימבר,יד ושם 11/30/2003 - "מכתבו של ניצול"
קטעים ממאמרה של אסתר 'לא צמא למים' פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 8/4/2003 - על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 7/6/2003 - קטעים ממאמרו של יהושע אייבשיץ:
"הספר בתקופת השואה" 6/1/2003 - קטעים מתוך מאמרו של פרופ' ישראל גוטמן:
"יהודי וורשה בימי השואה".
מתוך תולדות יהודי וורשה, ירושלים 5/8/2003 - קטעים על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין,
מתוך 'בסתר רעם', מוסד הרב קוק, תשס"ב. 3/13/2003 - קטעים על פי מאמרה של פרופ' יפה אליאך:
'שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הרכוז הנאציים'
"יד ושם", ירושלים, תשד"מ – 1984 2/13/2003 - פרופ' גרשון גרינברג
- שתי תגובות רבניות לשואה
- "לבנות החרבות – עגונות השואה"
- מבוכניה לבודפשט – מבצעי בריחה של יהודים מפולין להונגריה
אסף ידידיה - בצריפי הנערים באושוויץ, 1944
אסתר פרבשטין - הרב שלמה זלמן אונסדורפר, שפתי שלמה (מונטריאול תשל"ב)
- קטעים ממאמרו של יהויקים כוכבי:
"השלב האחרון בקורותיה של יהדות גרמניה 1938 - 1943, ימי נובמבר 1938" - קטעים ממאמרה של שרה קפלן
זכרון השואה והנצחתה על ידי היהדות החרדית
ירושלים - תש"ס - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטין, "אני רוצה להיות שייך ליעקב",
- נתן כהן, '"עיני עיני יורדה מים" זיכרונות הרב אלתר יצחק אייזיק ויינברגר (וויינבערגער)'
פורים תש"ב במלתעות הנאצים
יד הצורר איימה לכרות גם את מעגל הזמן היהודי, מעגל מקודש מדורות, המעצב את יומו של הפרט, את לוח חיי המשפחה ואת מועדיו של הציבור …
הנאצים בקשו ליצור בזמנים אלו אווירה מנוגדת, ובדרך זו לנעוץ חרב בלב היהדות. כאשר הגיעו ימי המועד ביצעו הנאצים התנכלויות מיוחדות, והימים - שבזמנים כתקנם היו ימי ציפיה והכנות - היו לימי חרדה מפני הבאות. כך הפכו החגים אספקלריה לסבל ולחורבן, ומקביל - סמל לעמידה היהודית…
ספרות העדויות הרבתה להנציח את ההתמודדות בקיום המעשי של המצוות שנגעו בחגים, כיצד ניסו לשמור ולו במידת-מה על אופי החג והלכותיו ולהציב זכר למסורת החג; מצות, יין, ארבעה מינים, סוכה ואפילו שופר ומשלוח מנות. בחגים התעוררו במיוחד גם מצוקות נפש צורבות של געגועים והתרפקות על זכרונות החג; שולחן המועד שקשר חוליות של דורות, אבות , בנים ונכדים, ושמחת המועד ברחוב היהודי…
בפרק זה אנו מבקשים לבדוק את אופיו של אחד מחגי ישראל, חג הפורים תש"ב, השלישי במרץ 1942…
צרוף המילים "פורים בשואה" - נראה בלתי אפשרי. מצד אחד מה לחג פורים אצל אסירי עוני וברזל בגטו וורשה? מה לימי שמחה, סעודות ומשלוח מנות איש לרעהו בהוויות הגטאות, במצב יגון הפרט ויגון הכלל מעמיקים זה את זה? ומאידך - האם מסוגל חג זה להפיח תקווה גם ב"זמן הזה"? שאלות אלו התחדדו במיוחד בתקופה הקריטית של פורים תש"ב. בחודש זה בחרו הגרמנים - לא במקרה - כדי להתחיל בביצוע הפתרון הסופי בפולין, באמצעות גירושים המוניים מן הגטאות בפולין המזרחית למחנות המוות…
באותו שבוע הופץ בוורשה לרגל הפורים עיתון המחתרת "קול במדבר" (א קול אין דער מדבר), אחד מעיתוני המחתרת של אגודת ישראל. עיתון רב-ענין מבחינות שונות…
נתייחס להשראה ששאב מחג הפורים הקרב, ולמסר שביקש להעביר ליהודי הגטו במועד זה.
כך פותח עיתון המחתרת: עמים רבים ניהלו מלחמה נגד היהודים, הרעו להם. אבל עמלק, זה משהו לגמרי אחר. עמלק שם לו את השמדת היהודים למטרה, לפרוגרמה, במחשבה תחילה, בחשבון קר, בסדיזם, לפי תכנית, על פי סדר וקו, על ידי חוקים וסעיפים - והדת ניתנה בשושן.
ההשוואה לעמלק של דורו היא ברורה מאליה. העיתון שוטח את תפישתו על מהות הנאציזם ועל הסכנה האורבת ליהודים בדרך של פרשנות אקטואלית מוצפנת, מתוך מגמה חינוכית מובהקת.
עמלק, וכן נכדו המן, אינם מסתפקים ברצח יהודים יחידים, בהמתת נפשות אחדות, זה מעט מדי, מעשה פעוט. ממש בזיון. חפצים להשמיד בבת אחת את האומה כולה, לגדוע את השורש, להכחיד את היהדות - להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים עם מרדכי . אין הכותבים מסתפקים בדימוי כללי של גרמניה לעמלק, אלא בדרך פירוש המקראות הם מנתחים בחדות ובבהירות את אופייה הייחודי של האנטישמיות הנאצית. הם מתייחסים לשני המאפיינים של הנאציזם: המטרה שהציבו לעצמם והשיטה בה נקטו. באשר למטרה, העיתון קורא ומזהיר כי לגרמנים יש תכנית רצח כללית, וזו היא מטרה מרכזית שעליה לא יתפשרו, כפי שביקש עמלק שבכל דור להשמיד את הכל. ובאשר לשיטה, העיתון מתאר את התכנון המדוקדק של הרצח בתוך מסגרת חוקים וצווים, ובמעטה לגלי-תרבותי. אולם כותבי המסמך סבורים כי גם השנאה הרצחנית הזו, שהיא ייחודית ושונה ממה שהכירו עד כה, נובעת ממניעים אידיאולוגיים-רוחניים: עמלק, דעתו אינה כל כך ליהודים כמו ליהדות: להשקפה יהודית, לתפיסת העולם היהודית. הם מנתחים את המאבק בין שתי האידיאות, ומציגים את הנאציזם כאנטי-תזה מוחלטת של המוסר היהודי….
מה מבקש עיתון זה להעביר ליהודי וורשה באדר תש"ב? נראה כי התשובה לכך כפולה. מצד אחד להיות מודעים לעוצמת הסכנה המאיימת על הגטו ולא להתכחש לה, ומצד שני, לשאוב תקווה מן העבר ולהאמין כי תיקון עצמי של האדם יכול להביא שינוי במציאות הסובבת, וגם בגטו המעונה מסוגל היהודי לחולל שינוי בעצמו. התיקון העצמי הנדרש נוגע לכמה תחומים: בין אדם לקונו - אם כוחו של עמלק נובע מספקות וחיטוטים - 'היש ה' בקרבנו אם אין' - עלינו להתחזק מאד באמונה ובבטחון. בין אדם לעצמו - לשמר זהות יהודית וגאווה יהודית, מנותקת מהשפעות "עמלקיות": אם עמלק שואב את כוחו מקרירותו - 'אשר קרך' - מרשלנות ומאזלת ידינו - 'הנחשלים אחריך' - כי אז עלינו להתאזר בהתלהבות, בעוז ובגבורה, לשאת בכל, לסבול כיהודים ולעמוד בכל הנסיונות. ובעיקר בין איש לרעהו - לבסס את הערכים המוסריים של היהדות והתורה: אם עמלק מפיץ בעולם אכזריות, עינוי, סדיזם ורשעות, חייבים אנחנו לשוב ולעודד בקרבנו את רגש הרחמים היהודיים המושרשים בנו, ולעזור איש לרעהו, לתמוך בנצרך, לתת למי שאין לו חלק ממה שבצלחתנו, חלק מסעודתנו - ומשלוח מנות איש לרעהו. סביר להניח שקריאה זו קשורה בקהות החושים שפשטה בוורשה, נוכח החולים והגוועים למוות בחוצות, ובקשה להשיב לאדם את הרגישות לזולת. אולם, הקריאה לתיקון עצמי אינה בבחינת תוכחה מאיימת, או הטלת אשם, אלא להפך: היא נועדה לשחרר את הפרט מתחושה של אין אונים ולעורר אותו לעשיה אקטיבית שיש עמה תקווה לישועה, קבלת תורה מחודשת מרצון, כשם שהיהודים "קיימו וקבלו" על עצמם בפורים.
העיתון מסיים בדרך מפתיעה. הקריאה "זכור", שנועדה במקורה לאדם, מופנית כלפי שמים:
זכור את אשר עשה לך עמלק - אל תשכח! ריבונו של עולם - אל תשכח!
את התחושה הזו משלים הפיוט מתוך יוצר לפרשת זכור, שנבחר לשמש כסיום לעיתון המחתרת:
ואם המה כאדם עברו ברית מלזכור,
ואתה קל ולא איש, למה לא תזכור?
בזאת ידעתי כי יש לך לזכור -
אבל תשוח נפשי זכור תזכור.
חג הפורים נשאר בתודעתם של ניצולים רבים כחג בו התרוצצו בקרבם תחושות של חוסר אונים, יגון ואבל, שגברו לאור זכרונות השמחה שנשאו מעברם, והחריפו לנוכח התעללות שביצעו הגרמנים בפורים ובמועדות אחרים, ומאידך - זמן של הישענות מחודשת באמונה כי סופו של עמלק ליפול כקודמיו.
קטעים על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין,
מתוך 'בסתר רעם', מוסד הרב קוק, תשס"ב. הדפסה
יד הצורר איימה לכרות גם את מעגל הזמן היהודי, מעגל מקודש מדורות, המעצב את יומו של הפרט, את לוח חיי המשפחה ואת מועדיו של הציבור …
הנאצים בקשו ליצור בזמנים אלו אווירה מנוגדת, ובדרך זו לנעוץ חרב בלב היהדות. כאשר הגיעו ימי המועד ביצעו הנאצים התנכלויות מיוחדות, והימים - שבזמנים כתקנם היו ימי ציפיה והכנות - היו לימי חרדה מפני הבאות. כך הפכו החגים אספקלריה לסבל ולחורבן, ומקביל - סמל לעמידה היהודית…
ספרות העדויות הרבתה להנציח את ההתמודדות בקיום המעשי של המצוות שנגעו בחגים, כיצד ניסו לשמור ולו במידת-מה על אופי החג והלכותיו ולהציב זכר למסורת החג; מצות, יין, ארבעה מינים, סוכה ואפילו שופר ומשלוח מנות. בחגים התעוררו במיוחד גם מצוקות נפש צורבות של געגועים והתרפקות על זכרונות החג; שולחן המועד שקשר חוליות של דורות, אבות , בנים ונכדים, ושמחת המועד ברחוב היהודי…
בפרק זה אנו מבקשים לבדוק את אופיו של אחד מחגי ישראל, חג הפורים תש"ב, השלישי במרץ 1942…
צרוף המילים "פורים בשואה" - נראה בלתי אפשרי. מצד אחד מה לחג פורים אצל אסירי עוני וברזל בגטו וורשה? מה לימי שמחה, סעודות ומשלוח מנות איש לרעהו בהוויות הגטאות, במצב יגון הפרט ויגון הכלל מעמיקים זה את זה? ומאידך - האם מסוגל חג זה להפיח תקווה גם ב"זמן הזה"? שאלות אלו התחדדו במיוחד בתקופה הקריטית של פורים תש"ב. בחודש זה בחרו הגרמנים - לא במקרה - כדי להתחיל בביצוע הפתרון הסופי בפולין, באמצעות גירושים המוניים מן הגטאות בפולין המזרחית למחנות המוות…
באותו שבוע הופץ בוורשה לרגל הפורים עיתון המחתרת "קול במדבר" (א קול אין דער מדבר), אחד מעיתוני המחתרת של אגודת ישראל. עיתון רב-ענין מבחינות שונות…
נתייחס להשראה ששאב מחג הפורים הקרב, ולמסר שביקש להעביר ליהודי הגטו במועד זה.
כך פותח עיתון המחתרת: עמים רבים ניהלו מלחמה נגד היהודים, הרעו להם. אבל עמלק, זה משהו לגמרי אחר. עמלק שם לו את השמדת היהודים למטרה, לפרוגרמה, במחשבה תחילה, בחשבון קר, בסדיזם, לפי תכנית, על פי סדר וקו, על ידי חוקים וסעיפים - והדת ניתנה בשושן.
ההשוואה לעמלק של דורו היא ברורה מאליה. העיתון שוטח את תפישתו על מהות הנאציזם ועל הסכנה האורבת ליהודים בדרך של פרשנות אקטואלית מוצפנת, מתוך מגמה חינוכית מובהקת.
עמלק, וכן נכדו המן, אינם מסתפקים ברצח יהודים יחידים, בהמתת נפשות אחדות, זה מעט מדי, מעשה פעוט. ממש בזיון. חפצים להשמיד בבת אחת את האומה כולה, לגדוע את השורש, להכחיד את היהדות - להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים עם מרדכי . אין הכותבים מסתפקים בדימוי כללי של גרמניה לעמלק, אלא בדרך פירוש המקראות הם מנתחים בחדות ובבהירות את אופייה הייחודי של האנטישמיות הנאצית. הם מתייחסים לשני המאפיינים של הנאציזם: המטרה שהציבו לעצמם והשיטה בה נקטו. באשר למטרה, העיתון קורא ומזהיר כי לגרמנים יש תכנית רצח כללית, וזו היא מטרה מרכזית שעליה לא יתפשרו, כפי שביקש עמלק שבכל דור להשמיד את הכל. ובאשר לשיטה, העיתון מתאר את התכנון המדוקדק של הרצח בתוך מסגרת חוקים וצווים, ובמעטה לגלי-תרבותי. אולם כותבי המסמך סבורים כי גם השנאה הרצחנית הזו, שהיא ייחודית ושונה ממה שהכירו עד כה, נובעת ממניעים אידיאולוגיים-רוחניים: עמלק, דעתו אינה כל כך ליהודים כמו ליהדות: להשקפה יהודית, לתפיסת העולם היהודית. הם מנתחים את המאבק בין שתי האידיאות, ומציגים את הנאציזם כאנטי-תזה מוחלטת של המוסר היהודי….
מה מבקש עיתון זה להעביר ליהודי וורשה באדר תש"ב? נראה כי התשובה לכך כפולה. מצד אחד להיות מודעים לעוצמת הסכנה המאיימת על הגטו ולא להתכחש לה, ומצד שני, לשאוב תקווה מן העבר ולהאמין כי תיקון עצמי של האדם יכול להביא שינוי במציאות הסובבת, וגם בגטו המעונה מסוגל היהודי לחולל שינוי בעצמו. התיקון העצמי הנדרש נוגע לכמה תחומים: בין אדם לקונו - אם כוחו של עמלק נובע מספקות וחיטוטים - 'היש ה' בקרבנו אם אין' - עלינו להתחזק מאד באמונה ובבטחון. בין אדם לעצמו - לשמר זהות יהודית וגאווה יהודית, מנותקת מהשפעות "עמלקיות": אם עמלק שואב את כוחו מקרירותו - 'אשר קרך' - מרשלנות ומאזלת ידינו - 'הנחשלים אחריך' - כי אז עלינו להתאזר בהתלהבות, בעוז ובגבורה, לשאת בכל, לסבול כיהודים ולעמוד בכל הנסיונות. ובעיקר בין איש לרעהו - לבסס את הערכים המוסריים של היהדות והתורה: אם עמלק מפיץ בעולם אכזריות, עינוי, סדיזם ורשעות, חייבים אנחנו לשוב ולעודד בקרבנו את רגש הרחמים היהודיים המושרשים בנו, ולעזור איש לרעהו, לתמוך בנצרך, לתת למי שאין לו חלק ממה שבצלחתנו, חלק מסעודתנו - ומשלוח מנות איש לרעהו. סביר להניח שקריאה זו קשורה בקהות החושים שפשטה בוורשה, נוכח החולים והגוועים למוות בחוצות, ובקשה להשיב לאדם את הרגישות לזולת. אולם, הקריאה לתיקון עצמי אינה בבחינת תוכחה מאיימת, או הטלת אשם, אלא להפך: היא נועדה לשחרר את הפרט מתחושה של אין אונים ולעורר אותו לעשיה אקטיבית שיש עמה תקווה לישועה, קבלת תורה מחודשת מרצון, כשם שהיהודים "קיימו וקבלו" על עצמם בפורים.
העיתון מסיים בדרך מפתיעה. הקריאה "זכור", שנועדה במקורה לאדם, מופנית כלפי שמים:
זכור את אשר עשה לך עמלק - אל תשכח! ריבונו של עולם - אל תשכח!
את התחושה הזו משלים הפיוט מתוך יוצר לפרשת זכור, שנבחר לשמש כסיום לעיתון המחתרת:
ואם המה כאדם עברו ברית מלזכור,
ואתה קל ולא איש, למה לא תזכור?
בזאת ידעתי כי יש לך לזכור -
אבל תשוח נפשי זכור תזכור.
חג הפורים נשאר בתודעתם של ניצולים רבים כחג בו התרוצצו בקרבם תחושות של חוסר אונים, יגון ואבל, שגברו לאור זכרונות השמחה שנשאו מעברם, והחריפו לנוכח התעללות שביצעו הגרמנים בפורים ובמועדות אחרים, ומאידך - זמן של הישענות מחודשת באמונה כי סופו של עמלק ליפול כקודמיו.
קטעים על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין,
מתוך 'בסתר רעם', מוסד הרב קוק, תשס"ב. הדפסה
