מן המחקר
- 12/27/2018
- תכנית אירופה ההונגרית 1/18/2018
- משה פראגר, המרידה הנאצית בהסטוריה 1/8/2017
- ג'וינט והחינוך האורתודוקסי בווילנה בראשית מלחמת העולם השנייה 11/1/2016
- הרב שמואל טוביה שטרן 5/5/2016
- אסתר פרבשטין 4/18/2016
- מצגת של יוסי וילנר על בית הכנסת בטיקטין 2/23/2015
- יום השואה 1/1/2015
- תהליכי רצף ותמורה בישיבה הליטאית 7/8/2014
- מנהיגות ושיקום 6/5/2014
- הרב אברהם זמבה, השטיבלך בוורשה 12/17/2012
- י. מישאל / בית מדרש לרבנים תחכמוני בוורשה 12/17/2012
- יעקב רואי, "חג הפסח מול המשטר הסובייטי", בר-אילן – ספר השנה, כד-כה (תשמט), עמ' 173--195 3/25/2012
- הרב יוסף אפשטיין, "ישיבת מיר" (מתוך אתר דעת): 6/9/2011
- אלברט קגנוביץ', 2/9/2011
- "בריחה ממחנות ההשמדה בהלכה" : 11/7/2010
- פעילותו של מנהיג פא"י , בנימין מינץ 2/18/2010
- ינו שיק, "האורתודוקסיה אחרי השחרור" 1/21/2010
- אסתר פרבשטין , 'מעין ושמו "בית יעקב"' 12/24/2009
- הנהגה רבנית בשואה 11/12/2009
- אומנות בתי הכנסת בפולין 7/22/2009
- החנוך הדתי 'יבנה' בליטא 7/22/2009
- הרשת החינוכית של "אגודת ישראל" בפולין, 5/24/2009
- הרב חיים זייצ'יק 3/26/2009
- הרב יהושע גרינוולד 3/26/2009
- בית המדרש האורתודוקסי לרבנים בברלין 2/26/2009
- השימוש בדרשה ובסיפור החסידיים במבואות לספרות הרבנית 1/26/2009
- הרב שמואל משה רובינשטיין 9/28/2008
- אבלים אנו כל ימי חיינו עלי אדמות
בתוך "זיכרון בספר" 8/6/2008 - החינוך בלודז' בצל השואה
ד"ר חיים שלם 7/2/2008 - החינוך התורני בוורשה הכבושה ובגטו ורשה 1939-1942
שרין דוד 6/3/2008 - המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה
דפים לחקר תקופת השואה
דן מכמן תשמ"ט 3/10/2008 - הרב זלמן ברוך רבינקוב, תרמ"ז–תש"א (1887–1941) 10/14/2007
- הרב דוד אביגדור
(כ' תשרי תרנ"ח – ראש השנה תש"ג 9/11/2007 - זיכרונות הרב יעקב אביגדור מדרוהוביץ'
אסתר פרבשטין 8/5/2007 - "על חטא שחטאנו לפניך"
מצוות הווידוי וקיומה בתקופת השואה 9/21/2006 - עניני קבורה – חסד של אמת
אסתר פרבשטין
בתוך: בסתר רעם, עמ' 251–253 7/30/2006 - על הספר "ידי משה"
כתביו של הרב משה קלנברג 6/29/2006 - שמד וגיור בימי השלטון הנאצי
קטעים מתוך מאמרו של דן מכמן.
עלון פרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן 5/22/2006 - מתוך מאמרו של מרדכי פלדיאל ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים
בתוך קובץ מחקרים יד ושם 5/3/2006 - הרב הנער והפליטים בבודפשט 1944
אסתר פרבשטין
בתוך: דפים לחקר השואה, כ (תשס"ו), עמ' 85–111. 4/9/2006 - חג הפסח בגטאות הגנראל גוברנמנט
חיים שטראוס
משואה, ח (תש"ם) 3/27/2006 - קטעים ממאמרו של נ. קצבורג, בתוך "תולדות השואה"
קצבורג, בראהם – ירושלים 1/31/2006 - קטעים מתוך ספרו של רוני שטאובר
"הלקח לדור" - שואה וגבורה במחשבה הציבורית בארץ בשנות החמישים
ירושלים - תש"ס 1/15/2006 - התקווה, הניצחון, חווית השחרור – אוסף עדויות
בתוך: קובץ יד ושם, כה (תשנ"ו) 1/5/2006 - "פועלי אגודת ישראל" ו"אגודת ישראל"
במחנות העקורים באיטליה, בשנים 1946-1945
מתוך מאמר של שמואל רזניקוביץ' 12/4/2005 - כ' סיוון
יום הזיכרון לשואת יהודי הונגריה 11/7/2005 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 10/5/2005 - רבי נפתלי שטרן ז"ל
חזן ראשי של קהילת יראים בסאטמר והתפילות שכתב במחנה וולפסברג
קטעים מתוך מאמרו של נחמן כהנא 9/29/2005 - נשים יהודיות מהונגריה
באושוויץ-בירקנאו ב- 1944
קטעים מתוך מאמרה של לאה לנגלבן 8/11/2005 - קטעים מתוך ספרו של דוד דוידוביץ
"בתי כנסת בפולין וחורבנם" 8/8/2005 - קבוצת ה'צנרשאפט' כדוגמה להתארגנות נשים
לעזרה הדדית במחנות
קטעים מתוך מאמרה של יהודית תידור-באומל 6/9/2005 - ק-ל נקמות הופיע
על פי מאמרו של יונה עמנואל
מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג 3/4/2005 - מתוך "מגילת השואה" -
קינה על חורבן בית ישראל באירופה
משה פראגר, "אלה שלא נכנעו" 2/13/2005 - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין
עיני העדה
בתוך ספרה "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב. 1/27/2005 - חיים דתיים יהודיים תחת השלטון הנאצי
קטעים על פי מאמרו של פרופ' דן מכמן, בתוך "השואה וחקרה" 1/12/2005 - בסתר רעם
קטעים מתוך ספרה של אסתר פרבשטיין 1/12/2005 - קידוש השם
קטעים מתוך ספרו של שמעון הוברבנד 1/12/2005 - מתוך מאמרה של לאה פרייס
אחים זרים ואחים לצרה"
בתוך ילקוט מורשת "תעוד וחקר השואה" 11/27/2004 - על משמר הבריאות
מתוך מאמרו של ד"ר דבורז'צקי
בתוך "ירושלים דליטא במרי ובשואה 11/25/2004 - בצל השכינה, בצל האמונה
קטעים מספרו של אליעזר ברקוביץ 9/22/2004 - מתוך "מתורה עם דרך ארץ עד מחנה הריכוז"
הנהגה רבנית בתקופת השואה 8/22/2004 - "קול בכיות" – השואה והתפילה
על פי ספרה של יהודית תידור באומל 7/19/2004 - מתוך ספרה של אילנה רוזן "באושוויץ תקענו בשופר"
ניצולי קרפטוס בישראל מספרים על עצמם ועל קהילותיהם בשואה. 6/15/2004 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 4/28/2004 - להיות יהודי בצרפת
מתוך מאמרה של רנה פוזננסקי 3/23/2004 - מסתור בקרב משפחות נוצריות
מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין 'עד יעבור זעם' 2/25/2004 - החינוך התורני 2/2/2004
- המאפיינים של התנועה הפרטיזנית היהודית 1/1/2004
- קבוצות פרטיזניות יהודיות 1/1/2004
- האשה הדתית בשואה
קטעים מתוך הרצאה של שולמית אימבר,יד ושם 11/30/2003 - "מכתבו של ניצול"
קטעים ממאמרה של אסתר 'לא צמא למים' פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 8/4/2003 - על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 7/6/2003 - קטעים ממאמרו של יהושע אייבשיץ:
"הספר בתקופת השואה" 6/1/2003 - קטעים מתוך מאמרו של פרופ' ישראל גוטמן:
"יהודי וורשה בימי השואה".
מתוך תולדות יהודי וורשה, ירושלים 5/8/2003 - קטעים על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין,
מתוך 'בסתר רעם', מוסד הרב קוק, תשס"ב. 3/13/2003 - קטעים על פי מאמרה של פרופ' יפה אליאך:
'שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הרכוז הנאציים'
"יד ושם", ירושלים, תשד"מ – 1984 2/13/2003 - פרופ' גרשון גרינברג
- שתי תגובות רבניות לשואה
- "לבנות החרבות – עגונות השואה"
- מבוכניה לבודפשט – מבצעי בריחה של יהודים מפולין להונגריה
אסף ידידיה - בצריפי הנערים באושוויץ, 1944
אסתר פרבשטין - הרב שלמה זלמן אונסדורפר, שפתי שלמה (מונטריאול תשל"ב)
- קטעים ממאמרו של יהויקים כוכבי:
"השלב האחרון בקורותיה של יהדות גרמניה 1938 - 1943, ימי נובמבר 1938" - קטעים ממאמרה של שרה קפלן
זכרון השואה והנצחתה על ידי היהדות החרדית
ירושלים - תש"ס - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטין, "אני רוצה להיות שייך ליעקב",
- נתן כהן, '"עיני עיני יורדה מים" זיכרונות הרב אלתר יצחק אייזיק ויינברגר (וויינבערגער)'
ק-ל נקמות הופיע (תרס"ט – תשמ"ה).
על פי מאמרו של יונה עמנואל מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג.
א.
...מקובל להוסיף המלים "השם יקום דמו", כאשר מזכירים אחד מעם ישראל שנהרג על היותו יהודי. וכאשר אנו מזכירים רבים מהם, אנו אומרים "השם יקום דמם". כולנו יודעים נוהג מקובל זה. אך אולי אין אנו שמים לב למשמעות הדברים. אהבת הבריות היא ערך עליון בתורה, וזה כולל אהבה וכיבוד של כל בני תבל. אמנם "ואהבת לרעך כמוך" מכוון כלפי עם ישראל, אבל התורה וחז"ל הדגישו את צלם אלקים של כל אומות העולם; "חביב אדם שנברא בצלם". כל אחד מישראל מצווה להתנהג ביושר כלפי הגויים. במיוחד יש להזהר מהאסור החמור של חילול השם. וכן מובא בהרחבה בספר החסידים העונש החמור של אי יושר כלפי גוי...
ב"באר הגולה", חושן משפט סי' רל"א מובא בשם ה"ילקוט שמעוני" פרשת צו, בשם תנא דבי אליהו, "מעשה באחד שסיפר לו שעשה עוולה לגוי במידת התמרים שמכר לו, ואחר כך קנה בכל המעות שמן ונקרע הכד ונשפך השמן, ואמרתי ברוך המקום שאין לפניו משוא פנים, הכתוב אומר 'לא תעשוק את רעך ולא תגזול', וגזל הגוי גזל". אכן מצווים אנו בזהירות ויושר כלפי הגויים.
ב.
כל זה כלפי הגוי שלא פגע בנו. אך אין סליחה וכפרה לגוי על דם יהודי ששפך. "אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך השפוך"; מקובל ונדפס נוסח חריף יותר: "אבינו מלכנו נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך", וכן בתהלים פרק עט "יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך".
ביומו האחרון עלי אדמות כתב משה רבינו את שירת האזינו. ובמה סיים? "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" (דברים לב). יש דין ויש נקמה על דם עבדיו שנשפך. דתות אחרות מדברות על "דת רחמים" שיש להן, ובשם דת זו רצחו ורדפו את עם ישראל. אנו זכינו לדת האמת וכאן יש דין ומשפט על כל טיפת דם יהודי שנשפכה ועל כל סבל שסבלנו מהגויים... זר לנו כל רעיון של נקמה אישית, אך שמענו וחונכנו מיום עמדנו על דעתנו שיש נקמה על רדיפת עם ישראל שנרדף על ידי הגויים.
וכן סיים דוד המלך, נעים זמירות ישראל. חז"ל ראו בדוד המלך את ממשיך דרכו של משה רבינו: "עמד דוד, פתח במה שחתם משה" (ילקוט תהלים א); משה רבינו סיים ב"אשריך ישראל" ודוד המלך פתח ב"אשרי האיש". גם סיומו של דוד המלך הוא כעין סיומו של משה רבינו: משה רבינו סיים ב"כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו", וכן עשה דוד המלך, פרק הסיום, מזמור קנ, "לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים, לאסור מלכיהם בזיקים... לעשות בהם משפט"...
אין בדבריהם האחרונים של משה רבינו ודוד המלך קריאה לעם ישראל לנקום את נקמת עם ישראל. מצווים אנו לזכור ולהשמיע אמונתנו למשפט ה' יתברך, שהרי בלי נקמה על הסבל והעינוי אין שמו של הקב"ה שלם, הנקמה אינה מחייה את הנרצחים, אבל היא מקימה את הצדק הנרמס, ולכן נקמה מלשון קום (הרב ש"ר הירש בפירושו בראשית ד).
אי אפשר לוותר על הנקמה, וכדברי הרב ש"ר הירש בפירושו לתהלים קמט "מוכרחה לבוא נקמה למען בני ציון שנרדפו, ולמען חסידי אומות העולם...
ג.
...אין לעם ישראל רגשות נקמה שפלים. תקוותו של העם לנקמה מהווה נכס דתי והוא מעוגן בתורה, נביאים וכתובים. זהו חלק מהשקפת עולמו של עם ישראל; נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך. הפייטנים נתנו ביטוי לתפילת תקווה זו בפיוטים ובסליחות שחיברו. אף בהגדה של ליל הסדר אנו אומרים; "שפוך חמתך על הגויים... כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו... תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'...
זר לא יבין תפילה כזו, מלאה תקות נקמה באויבי השם שרדפו והרעו לבני יעקב. אבל אנו יודעים שכך משפט השם, כך מובטח לנו, ולהגשמת הבטחה זו אנו מייחלים, ללא פחד וללא חת. בימי הביניים, כאשר הנוצרים רצחו והשמידו קהילות ישראל על נהר ריינס, אמרו אבותינו "שפוך חמתך"... והוסיפו "תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם, כמעשה ידיהם תן להם, השב גמולם להם"... אין כאן תפילה לנקמה חילונית במובנה הפשוט.
ד.
צפיה זו לנקמת השם היא חלק מהצפיה לישועה. וכידוע ראו חז"ל בחומרה רבה כל רפיון בצפיה לישועה, עד שקבעו שכל אדם מישראל יתן בעתיד לבוא דין וחשבון לפני בית דין של מעלה, אם אכן התמיד בצפיה לישועה (שבת לא). מובן שלא בכל דור הצפיה לישועה ולנקמה הייתה שווה. יש להניח שבדור של צרות רבות גדלה הצפיה לנקמה ואילו בתקופה שקטה יותר רפתה צפיה זו, אך תוכן התפילות לא נשתנה. רק אנשי הרפורם העיזו להשמיט את התקוות לנקמה מתוך סידור התפילות ובזה הוציאו עצמם מתוך הכלל...
אסור להרפות מצפיה זו, אך יש לדאוג שצפיה זו לא תהפך לשנאה גזעית ולפעולות בלתי רצויות...
אכן הצפיה לנקמת השם דורשת חינוך מתמיד. עם ישראל מסתכל במאורעות העמים ומחכה למשפט הקב"ה בעמים.
נפילת מצרים ואדום באה כעונש "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם" (יואל ד). נפילת בבל בידי מדי אינה אלא עונש ונקמה על מה שמלכות בבל עשתה לישראל (ישעיה יג). רומי נפלה אחרי חורבן בית שני, ספרד ופורטוגל ירדו מגדולתן אחרי גירוש יהודי ספרד...
אגב, שנים מעטות אחרי שהגרמנים שרפו מאות בתי כנסיות ברחבי גרמניה, הופצצו ונהרסו אלפי מוסדות תרבות וכנסיות עתיקות בגרמניה בהפצצות חיל האוויר של בנות הברית. עד היום נשאר באזני זמזום מטוסי הפצצה שעברו בלילות להפציץ את ערי גרמניה - ואנו שכבנו רעבים ורצוצים במחנות המוות. הזמזום הזה היה לנו לנקמה!
מִגור ראשי הנאצים ימח שמם מיד אחרי השואה הוא בוודאי חלק ממשפט השם. "ידין בגויים מלא גוויות מחץ ראש על ארץ רבה (תהלים קי), מפרש הרב הירש וזה לשונו: "מלא גוויות מסמל את העם שאותו יעמיד השם במשפט, עם שהשפע שלו בא מהרוגים, שעושרו בנוי על גוויות... אולם תחילה 'מחץ ראש' באה גזרתו על השליט העליון, 'על ארץ רבה', על ארץ גדולה, עשירה ואדירה". אכן נקמת השם פגעה בשליט העליון ואחוזת מרעהו, ימח שמם וזכרם.
ה.
"הק-ל הנותן נקמות לי" (תהלים יח). "הביטוי 'הנותן נקמות לי' כולל גם נקמות שנעשות שלא מדעת הנוקם ולא במצוותו", כך מבואר בפירוש דעת מקרא לספר תהלים. אכן יש נקמה שלא יהודים תכננוה, אך אין להצטער עליה אלא להודות לה'... הנותן נקמות לי.
בלי עונש לא יהיה צדק, בלי נקמה אין אפשרות לייסד מלכות השם. וזה לשון הרב קוק זצ"ל: "צריכים אנו להבין את כל תוכן הביטוי של נקמה, והמפעלים המורים ענין של נקמה, שאנו רואים במערכת ההנהגה האלוקית בעולם, שהיא באה לא מתוך תכונה של מחשכים, המאפילים את הזהר של הטוב, החכמה והרחמים, אלא שהיא באה להאיר בעולם את כל אוצרות הטוב, להסיר את הסיבות המאפילות את החיים, שהן צמחי הרשע ופרי הכחש והבגידה, שכל זמן שלא יתבערו מן העולם, הרי הם מחשיכים אותו. והשם אשר אמר יהי אור, מסיר את המחשכים ואת גורמיהם, כדי שהאורה תופיע בעולם"...
ו.
אין לנו להתבייש בנבואות נביאנו על הנקמה על רשעת הגויים, אין להגזים ואין למעט בחשיבות חלק זה בדברי נביאי האמת והצדק...
ואולי זו גם כוונתם של הפסוקים האחרונים במזמור פג: "אלקי, שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים", ואחר כך "מלא פניהם קלון ויבקשו שמך השם. יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו". רבנו המאירי בפירושו על ספר תהלים שואל איך יתכן בושה וקלון אחרי כליה שבהתחלה. וכנראה שישנם שלבים שונים בעונש של צוררי ישראל. מגיע להם עונש חמור ביותר, אך גם לפני זה, מן הראוי שיהיה להם בושה וקלון על רשעתם, גם לפני עונשם הסופי. לכן אל לנו להרפות מהדגשת רשעותם של רוצחי עמנו, כמו שנביאינו וחכמינו עשו זאת בשעתם.
וכאשר אנו מתפללים "ק-ל נקמות הופיע", אין לנו להתעלם מרשעות העמים השונים שידיהם מגואלות בדם ישראל. הגרמנים היו המובילים בשואה האחרונה, אך לא היו מצליחים לולי העזרה של עמים אחרים. אין לטפח רגש של רחמנות כלפי עמים במזרח אירופה הנאנחים תחת הכיבוש הקומוניסטי זה ארבעים שנה. גם כאן מן הראוי לראות עונש על חלקם של עמים אלה בשואה...
יש קשר בין דבריו האחרונים של משה רבנו בשירת האזינו "כי דם עבדיו יקום" ובין פטירתו של משה רבנו. זמן קצר לפני כן צוה השם את משה לנקום את נקמת ישראל מאת המדינים. משה רבנו הזדרז ולא איחר. "רבי יהודה אומר אילו רצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר לו הקב"ה 'נקום ואחר תאסף', תלה הכתוב מיתתו במדין, אלא להודיעך שבחו של משה, אמר בשביל שאחיה יעכב נקמת ישראל, מיד וידבר משה אל העם החלצו מאתכם"...
היהודי השלם אינו רואה את הנקמה בהגשמתה בלבד, אלא הוא חוזה את נקמת השם מראש בראייה רוחנית. לכן הוא מתבונן במאורעות הימים וחוזה מראש את משפט השם - "ישמח צדיק כי חזה נקם" (תהלים נח). אך בלי חזון לקראת נקמת השם על דם ישראל שנשפך, אין ראייה, אפילו בשעת מעשה. ואולי גם זה כלול בתפילתנו "אבינו מלכנו, נקום לעינינו את נקמת דם עבדיך השפוך" - אנו מתפללים עבור נקמת דם עבדיך השפוך, ונוסף לזה "נקום לעינינו", אנא עזור לנו שנהיה מעוניינים ומוכנים לראות. ותחזינה עינינו. הדפסה
על פי מאמרו של יונה עמנואל מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג.
א.
...מקובל להוסיף המלים "השם יקום דמו", כאשר מזכירים אחד מעם ישראל שנהרג על היותו יהודי. וכאשר אנו מזכירים רבים מהם, אנו אומרים "השם יקום דמם". כולנו יודעים נוהג מקובל זה. אך אולי אין אנו שמים לב למשמעות הדברים. אהבת הבריות היא ערך עליון בתורה, וזה כולל אהבה וכיבוד של כל בני תבל. אמנם "ואהבת לרעך כמוך" מכוון כלפי עם ישראל, אבל התורה וחז"ל הדגישו את צלם אלקים של כל אומות העולם; "חביב אדם שנברא בצלם". כל אחד מישראל מצווה להתנהג ביושר כלפי הגויים. במיוחד יש להזהר מהאסור החמור של חילול השם. וכן מובא בהרחבה בספר החסידים העונש החמור של אי יושר כלפי גוי...
ב"באר הגולה", חושן משפט סי' רל"א מובא בשם ה"ילקוט שמעוני" פרשת צו, בשם תנא דבי אליהו, "מעשה באחד שסיפר לו שעשה עוולה לגוי במידת התמרים שמכר לו, ואחר כך קנה בכל המעות שמן ונקרע הכד ונשפך השמן, ואמרתי ברוך המקום שאין לפניו משוא פנים, הכתוב אומר 'לא תעשוק את רעך ולא תגזול', וגזל הגוי גזל". אכן מצווים אנו בזהירות ויושר כלפי הגויים.
ב.
כל זה כלפי הגוי שלא פגע בנו. אך אין סליחה וכפרה לגוי על דם יהודי ששפך. "אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך השפוך"; מקובל ונדפס נוסח חריף יותר: "אבינו מלכנו נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך", וכן בתהלים פרק עט "יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך".
ביומו האחרון עלי אדמות כתב משה רבינו את שירת האזינו. ובמה סיים? "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" (דברים לב). יש דין ויש נקמה על דם עבדיו שנשפך. דתות אחרות מדברות על "דת רחמים" שיש להן, ובשם דת זו רצחו ורדפו את עם ישראל. אנו זכינו לדת האמת וכאן יש דין ומשפט על כל טיפת דם יהודי שנשפכה ועל כל סבל שסבלנו מהגויים... זר לנו כל רעיון של נקמה אישית, אך שמענו וחונכנו מיום עמדנו על דעתנו שיש נקמה על רדיפת עם ישראל שנרדף על ידי הגויים.
וכן סיים דוד המלך, נעים זמירות ישראל. חז"ל ראו בדוד המלך את ממשיך דרכו של משה רבינו: "עמד דוד, פתח במה שחתם משה" (ילקוט תהלים א); משה רבינו סיים ב"אשריך ישראל" ודוד המלך פתח ב"אשרי האיש". גם סיומו של דוד המלך הוא כעין סיומו של משה רבינו: משה רבינו סיים ב"כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו", וכן עשה דוד המלך, פרק הסיום, מזמור קנ, "לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים, לאסור מלכיהם בזיקים... לעשות בהם משפט"...
אין בדבריהם האחרונים של משה רבינו ודוד המלך קריאה לעם ישראל לנקום את נקמת עם ישראל. מצווים אנו לזכור ולהשמיע אמונתנו למשפט ה' יתברך, שהרי בלי נקמה על הסבל והעינוי אין שמו של הקב"ה שלם, הנקמה אינה מחייה את הנרצחים, אבל היא מקימה את הצדק הנרמס, ולכן נקמה מלשון קום (הרב ש"ר הירש בפירושו בראשית ד).
אי אפשר לוותר על הנקמה, וכדברי הרב ש"ר הירש בפירושו לתהלים קמט "מוכרחה לבוא נקמה למען בני ציון שנרדפו, ולמען חסידי אומות העולם...
ג.
...אין לעם ישראל רגשות נקמה שפלים. תקוותו של העם לנקמה מהווה נכס דתי והוא מעוגן בתורה, נביאים וכתובים. זהו חלק מהשקפת עולמו של עם ישראל; נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך. הפייטנים נתנו ביטוי לתפילת תקווה זו בפיוטים ובסליחות שחיברו. אף בהגדה של ליל הסדר אנו אומרים; "שפוך חמתך על הגויים... כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו... תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'...
זר לא יבין תפילה כזו, מלאה תקות נקמה באויבי השם שרדפו והרעו לבני יעקב. אבל אנו יודעים שכך משפט השם, כך מובטח לנו, ולהגשמת הבטחה זו אנו מייחלים, ללא פחד וללא חת. בימי הביניים, כאשר הנוצרים רצחו והשמידו קהילות ישראל על נהר ריינס, אמרו אבותינו "שפוך חמתך"... והוסיפו "תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם, כמעשה ידיהם תן להם, השב גמולם להם"... אין כאן תפילה לנקמה חילונית במובנה הפשוט.
ד.
צפיה זו לנקמת השם היא חלק מהצפיה לישועה. וכידוע ראו חז"ל בחומרה רבה כל רפיון בצפיה לישועה, עד שקבעו שכל אדם מישראל יתן בעתיד לבוא דין וחשבון לפני בית דין של מעלה, אם אכן התמיד בצפיה לישועה (שבת לא). מובן שלא בכל דור הצפיה לישועה ולנקמה הייתה שווה. יש להניח שבדור של צרות רבות גדלה הצפיה לנקמה ואילו בתקופה שקטה יותר רפתה צפיה זו, אך תוכן התפילות לא נשתנה. רק אנשי הרפורם העיזו להשמיט את התקוות לנקמה מתוך סידור התפילות ובזה הוציאו עצמם מתוך הכלל...
אסור להרפות מצפיה זו, אך יש לדאוג שצפיה זו לא תהפך לשנאה גזעית ולפעולות בלתי רצויות...
אכן הצפיה לנקמת השם דורשת חינוך מתמיד. עם ישראל מסתכל במאורעות העמים ומחכה למשפט הקב"ה בעמים.
נפילת מצרים ואדום באה כעונש "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם" (יואל ד). נפילת בבל בידי מדי אינה אלא עונש ונקמה על מה שמלכות בבל עשתה לישראל (ישעיה יג). רומי נפלה אחרי חורבן בית שני, ספרד ופורטוגל ירדו מגדולתן אחרי גירוש יהודי ספרד...
אגב, שנים מעטות אחרי שהגרמנים שרפו מאות בתי כנסיות ברחבי גרמניה, הופצצו ונהרסו אלפי מוסדות תרבות וכנסיות עתיקות בגרמניה בהפצצות חיל האוויר של בנות הברית. עד היום נשאר באזני זמזום מטוסי הפצצה שעברו בלילות להפציץ את ערי גרמניה - ואנו שכבנו רעבים ורצוצים במחנות המוות. הזמזום הזה היה לנו לנקמה!
מִגור ראשי הנאצים ימח שמם מיד אחרי השואה הוא בוודאי חלק ממשפט השם. "ידין בגויים מלא גוויות מחץ ראש על ארץ רבה (תהלים קי), מפרש הרב הירש וזה לשונו: "מלא גוויות מסמל את העם שאותו יעמיד השם במשפט, עם שהשפע שלו בא מהרוגים, שעושרו בנוי על גוויות... אולם תחילה 'מחץ ראש' באה גזרתו על השליט העליון, 'על ארץ רבה', על ארץ גדולה, עשירה ואדירה". אכן נקמת השם פגעה בשליט העליון ואחוזת מרעהו, ימח שמם וזכרם.
ה.
"הק-ל הנותן נקמות לי" (תהלים יח). "הביטוי 'הנותן נקמות לי' כולל גם נקמות שנעשות שלא מדעת הנוקם ולא במצוותו", כך מבואר בפירוש דעת מקרא לספר תהלים. אכן יש נקמה שלא יהודים תכננוה, אך אין להצטער עליה אלא להודות לה'... הנותן נקמות לי.
בלי עונש לא יהיה צדק, בלי נקמה אין אפשרות לייסד מלכות השם. וזה לשון הרב קוק זצ"ל: "צריכים אנו להבין את כל תוכן הביטוי של נקמה, והמפעלים המורים ענין של נקמה, שאנו רואים במערכת ההנהגה האלוקית בעולם, שהיא באה לא מתוך תכונה של מחשכים, המאפילים את הזהר של הטוב, החכמה והרחמים, אלא שהיא באה להאיר בעולם את כל אוצרות הטוב, להסיר את הסיבות המאפילות את החיים, שהן צמחי הרשע ופרי הכחש והבגידה, שכל זמן שלא יתבערו מן העולם, הרי הם מחשיכים אותו. והשם אשר אמר יהי אור, מסיר את המחשכים ואת גורמיהם, כדי שהאורה תופיע בעולם"...
ו.
אין לנו להתבייש בנבואות נביאנו על הנקמה על רשעת הגויים, אין להגזים ואין למעט בחשיבות חלק זה בדברי נביאי האמת והצדק...
ואולי זו גם כוונתם של הפסוקים האחרונים במזמור פג: "אלקי, שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים", ואחר כך "מלא פניהם קלון ויבקשו שמך השם. יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו". רבנו המאירי בפירושו על ספר תהלים שואל איך יתכן בושה וקלון אחרי כליה שבהתחלה. וכנראה שישנם שלבים שונים בעונש של צוררי ישראל. מגיע להם עונש חמור ביותר, אך גם לפני זה, מן הראוי שיהיה להם בושה וקלון על רשעתם, גם לפני עונשם הסופי. לכן אל לנו להרפות מהדגשת רשעותם של רוצחי עמנו, כמו שנביאינו וחכמינו עשו זאת בשעתם.
וכאשר אנו מתפללים "ק-ל נקמות הופיע", אין לנו להתעלם מרשעות העמים השונים שידיהם מגואלות בדם ישראל. הגרמנים היו המובילים בשואה האחרונה, אך לא היו מצליחים לולי העזרה של עמים אחרים. אין לטפח רגש של רחמנות כלפי עמים במזרח אירופה הנאנחים תחת הכיבוש הקומוניסטי זה ארבעים שנה. גם כאן מן הראוי לראות עונש על חלקם של עמים אלה בשואה...
יש קשר בין דבריו האחרונים של משה רבנו בשירת האזינו "כי דם עבדיו יקום" ובין פטירתו של משה רבנו. זמן קצר לפני כן צוה השם את משה לנקום את נקמת ישראל מאת המדינים. משה רבנו הזדרז ולא איחר. "רבי יהודה אומר אילו רצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר לו הקב"ה 'נקום ואחר תאסף', תלה הכתוב מיתתו במדין, אלא להודיעך שבחו של משה, אמר בשביל שאחיה יעכב נקמת ישראל, מיד וידבר משה אל העם החלצו מאתכם"...
היהודי השלם אינו רואה את הנקמה בהגשמתה בלבד, אלא הוא חוזה את נקמת השם מראש בראייה רוחנית. לכן הוא מתבונן במאורעות הימים וחוזה מראש את משפט השם - "ישמח צדיק כי חזה נקם" (תהלים נח). אך בלי חזון לקראת נקמת השם על דם ישראל שנשפך, אין ראייה, אפילו בשעת מעשה. ואולי גם זה כלול בתפילתנו "אבינו מלכנו, נקום לעינינו את נקמת דם עבדיך השפוך" - אנו מתפללים עבור נקמת דם עבדיך השפוך, ונוסף לזה "נקום לעינינו", אנא עזור לנו שנהיה מעוניינים ומוכנים לראות. ותחזינה עינינו. הדפסה