תחקיר החודש

ק-ל נקמות הופיע (תרס"ט – תשמ"ה).
על פי מאמרו של יונה עמנואל מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג.

א.
...מקובל להוסיף המלים "השם יקום דמו", כאשר מזכירים אחד מעם ישראל שנהרג על היותו יהודי. וכאשר אנו מזכירים רבים מהם, אנו אומרים "השם יקום דמם". כולנו יודעים נוהג מקובל זה. אך אולי אין אנו שמים לב למשמעות הדברים. אהבת הבריות היא ערך עליון בתורה, וזה כולל אהבה וכיבוד של כל בני תבל. אמנם "ואהבת לרעך כמוך" מכוון כלפי עם ישראל, אבל התורה וחז"ל הדגישו את צלם אלקים של כל אומות העולם; "חביב אדם שנברא בצלם". כל אחד מישראל מצווה להתנהג ביושר כלפי הגויים. במיוחד יש להזהר מהאסור החמור של חילול השם. וכן מובא בהרחבה בספר החסידים העונש החמור של אי יושר כלפי גוי...
ב"באר הגולה", חושן משפט סי' רל"א מובא בשם ה"ילקוט שמעוני" פרשת צו, בשם תנא דבי אליהו, "מעשה באחד שסיפר לו שעשה עוולה לגוי במידת התמרים שמכר לו, ואחר כך קנה בכל המעות שמן ונקרע הכד ונשפך השמן, ואמרתי ברוך המקום שאין לפניו משוא פנים, הכתוב אומר 'לא תעשוק את רעך ולא תגזול', וגזל הגוי גזל". אכן מצווים אנו בזהירות ויושר כלפי הגויים.

ב.
כל זה כלפי הגוי שלא פגע בנו. אך אין סליחה וכפרה לגוי על דם יהודי ששפך. "אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך השפוך"; מקובל ונדפס נוסח חריף יותר: "אבינו מלכנו נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך", וכן בתהלים פרק עט "יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך".
ביומו האחרון עלי אדמות כתב משה רבינו את שירת האזינו. ובמה סיים? "הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" (דברים לב). יש דין ויש נקמה על דם עבדיו שנשפך. דתות אחרות מדברות על "דת רחמים" שיש להן, ובשם דת זו רצחו ורדפו את עם ישראל. אנו זכינו לדת האמת וכאן יש דין ומשפט על כל טיפת דם יהודי שנשפכה ועל כל סבל שסבלנו מהגויים... זר לנו כל רעיון של נקמה אישית, אך שמענו וחונכנו מיום עמדנו על דעתנו שיש נקמה על רדיפת עם ישראל שנרדף על ידי הגויים.
וכן סיים דוד המלך, נעים זמירות ישראל. חז"ל ראו בדוד המלך את ממשיך דרכו של משה רבינו: "עמד דוד, פתח במה שחתם משה" (ילקוט תהלים א); משה רבינו סיים ב"אשריך ישראל" ודוד המלך פתח ב"אשרי האיש". גם סיומו של דוד המלך הוא כעין סיומו של משה רבינו: משה רבינו סיים ב"כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו", וכן עשה דוד המלך, פרק הסיום, מזמור קנ, "לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים, לאסור מלכיהם בזיקים... לעשות בהם משפט"...
אין בדבריהם האחרונים של משה רבינו ודוד המלך קריאה לעם ישראל לנקום את נקמת עם ישראל. מצווים אנו לזכור ולהשמיע אמונתנו למשפט ה' יתברך, שהרי בלי נקמה על הסבל והעינוי אין שמו של הקב"ה שלם, הנקמה אינה מחייה את הנרצחים, אבל היא מקימה את הצדק הנרמס, ולכן נקמה מלשון קום (הרב ש"ר הירש בפירושו בראשית ד).
אי אפשר לוותר על הנקמה, וכדברי הרב ש"ר הירש בפירושו לתהלים קמט "מוכרחה לבוא נקמה למען בני ציון שנרדפו, ולמען חסידי אומות העולם...

ג.
...אין לעם ישראל רגשות נקמה שפלים. תקוותו של העם לנקמה מהווה נכס דתי והוא מעוגן בתורה, נביאים וכתובים. זהו חלק מהשקפת עולמו של עם ישראל; נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך. הפייטנים נתנו ביטוי לתפילת תקווה זו בפיוטים ובסליחות שחיברו. אף בהגדה של ליל הסדר אנו אומרים; "שפוך חמתך על הגויים... כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו... תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'...
זר לא יבין תפילה כזו, מלאה תקות נקמה באויבי השם שרדפו והרעו לבני יעקב. אבל אנו יודעים שכך משפט השם, כך מובטח לנו, ולהגשמת הבטחה זו אנו מייחלים, ללא פחד וללא חת. בימי הביניים, כאשר הנוצרים רצחו והשמידו קהילות ישראל על נהר ריינס, אמרו אבותינו "שפוך חמתך"... והוסיפו "תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם, כמעשה ידיהם תן להם, השב גמולם להם"... אין כאן תפילה לנקמה חילונית במובנה הפשוט.

ד.
צפיה זו לנקמת השם היא חלק מהצפיה לישועה. וכידוע ראו חז"ל בחומרה רבה כל רפיון בצפיה לישועה, עד שקבעו שכל אדם מישראל יתן בעתיד לבוא דין וחשבון לפני בית דין של מעלה, אם אכן התמיד בצפיה לישועה (שבת לא). מובן שלא בכל דור הצפיה לישועה ולנקמה הייתה שווה. יש להניח שבדור של צרות רבות גדלה הצפיה לנקמה ואילו בתקופה שקטה יותר רפתה צפיה זו, אך תוכן התפילות לא נשתנה. רק אנשי הרפורם העיזו להשמיט את התקוות לנקמה מתוך סידור התפילות ובזה הוציאו עצמם מתוך הכלל...
אסור להרפות מצפיה זו, אך יש לדאוג שצפיה זו לא תהפך לשנאה גזעית ולפעולות בלתי רצויות...
אכן הצפיה לנקמת השם דורשת חינוך מתמיד. עם ישראל מסתכל במאורעות העמים ומחכה למשפט הקב"ה בעמים.
נפילת מצרים ואדום באה כעונש "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם" (יואל ד). נפילת בבל בידי מדי אינה אלא עונש ונקמה על מה שמלכות בבל עשתה לישראל (ישעיה יג). רומי נפלה אחרי חורבן בית שני, ספרד ופורטוגל ירדו מגדולתן אחרי גירוש יהודי ספרד...
אגב, שנים מעטות אחרי שהגרמנים שרפו מאות בתי כנסיות ברחבי גרמניה, הופצצו ונהרסו אלפי מוסדות תרבות וכנסיות עתיקות בגרמניה בהפצצות חיל האוויר של בנות הברית. עד היום נשאר באזני זמזום מטוסי הפצצה שעברו בלילות להפציץ את ערי גרמניה - ואנו שכבנו רעבים ורצוצים במחנות המוות. הזמזום הזה היה לנו לנקמה!
מִגור ראשי הנאצים ימח שמם מיד אחרי השואה הוא בוודאי חלק ממשפט השם. "ידין בגויים מלא גוויות מחץ ראש על ארץ רבה (תהלים קי), מפרש הרב הירש וזה לשונו: "מלא גוויות מסמל את העם שאותו יעמיד השם במשפט, עם שהשפע שלו בא מהרוגים, שעושרו בנוי על גוויות... אולם תחילה 'מחץ ראש' באה גזרתו על השליט העליון, 'על ארץ רבה', על ארץ גדולה, עשירה ואדירה". אכן נקמת השם פגעה בשליט העליון ואחוזת מרעהו, ימח שמם וזכרם.

ה.
"הק-ל הנותן נקמות לי" (תהלים יח). "הביטוי 'הנותן נקמות לי' כולל גם נקמות שנעשות שלא מדעת הנוקם ולא במצוותו", כך מבואר בפירוש דעת מקרא לספר תהלים. אכן יש נקמה שלא יהודים תכננוה, אך אין להצטער עליה אלא להודות לה'... הנותן נקמות לי.
בלי עונש לא יהיה צדק, בלי נקמה אין אפשרות לייסד מלכות השם. וזה לשון הרב קוק זצ"ל: "צריכים אנו להבין את כל תוכן הביטוי של נקמה, והמפעלים המורים ענין של נקמה, שאנו רואים במערכת ההנהגה האלוקית בעולם, שהיא באה לא מתוך תכונה של מחשכים, המאפילים את הזהר של הטוב, החכמה והרחמים, אלא שהיא באה להאיר בעולם את כל אוצרות הטוב, להסיר את הסיבות המאפילות את החיים, שהן צמחי הרשע ופרי הכחש והבגידה, שכל זמן שלא יתבערו מן העולם, הרי הם מחשיכים אותו. והשם אשר אמר יהי אור, מסיר את המחשכים ואת גורמיהם, כדי שהאורה תופיע בעולם"...

ו.
אין לנו להתבייש בנבואות נביאנו על הנקמה על רשעת הגויים, אין להגזים ואין למעט בחשיבות חלק זה בדברי נביאי האמת והצדק...
ואולי זו גם כוונתם של הפסוקים האחרונים במזמור פג: "אלקי, שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים", ואחר כך "מלא פניהם קלון ויבקשו שמך השם. יבושו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו". רבנו המאירי בפירושו על ספר תהלים שואל איך יתכן בושה וקלון אחרי כליה שבהתחלה. וכנראה שישנם שלבים שונים בעונש של צוררי ישראל. מגיע להם עונש חמור ביותר, אך גם לפני זה, מן הראוי שיהיה להם בושה וקלון על רשעתם, גם לפני עונשם הסופי. לכן אל לנו להרפות מהדגשת רשעותם של רוצחי עמנו, כמו שנביאינו וחכמינו עשו זאת בשעתם.
וכאשר אנו מתפללים "ק-ל נקמות הופיע", אין לנו להתעלם מרשעות העמים השונים שידיהם מגואלות בדם ישראל. הגרמנים היו המובילים בשואה האחרונה, אך לא היו מצליחים לולי העזרה של עמים אחרים. אין לטפח רגש של רחמנות כלפי עמים במזרח אירופה הנאנחים תחת הכיבוש הקומוניסטי זה ארבעים שנה. גם כאן מן הראוי לראות עונש על חלקם של עמים אלה בשואה...
יש קשר בין דבריו האחרונים של משה רבנו בשירת האזינו "כי דם עבדיו יקום" ובין פטירתו של משה רבנו. זמן קצר לפני כן צוה השם את משה לנקום את נקמת ישראל מאת המדינים. משה רבנו הזדרז ולא איחר. "רבי יהודה אומר אילו רצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר לו הקב"ה 'נקום ואחר תאסף', תלה הכתוב מיתתו במדין, אלא להודיעך שבחו של משה, אמר בשביל שאחיה יעכב נקמת ישראל, מיד וידבר משה אל העם החלצו מאתכם"...
היהודי השלם אינו רואה את הנקמה בהגשמתה בלבד, אלא הוא חוזה את נקמת השם מראש בראייה רוחנית. לכן הוא מתבונן במאורעות הימים וחוזה מראש את משפט השם - "ישמח צדיק כי חזה נקם" (תהלים נח). אך בלי חזון לקראת נקמת השם על דם ישראל שנשפך, אין ראייה, אפילו בשעת מעשה. ואולי גם זה כלול בתפילתנו "אבינו מלכנו, נקום לעינינו את נקמת דם עבדיך השפוך" - אנו מתפללים עבור נקמת דם עבדיך השפוך, ונוסף לזה "נקום לעינינו", אנא עזור לנו שנהיה מעוניינים ומוכנים לראות. ותחזינה עינינו.


הדפסה