מן המחקר
- 12/27/2018
- תכנית אירופה ההונגרית 1/18/2018
- משה פראגר, המרידה הנאצית בהסטוריה 1/8/2017
- ג'וינט והחינוך האורתודוקסי בווילנה בראשית מלחמת העולם השנייה 11/1/2016
- הרב שמואל טוביה שטרן 5/5/2016
- אסתר פרבשטין 4/18/2016
- מצגת של יוסי וילנר על בית הכנסת בטיקטין 2/23/2015
- יום השואה 1/1/2015
- תהליכי רצף ותמורה בישיבה הליטאית 7/8/2014
- מנהיגות ושיקום 6/5/2014
- הרב אברהם זמבה, השטיבלך בוורשה 12/17/2012
- י. מישאל / בית מדרש לרבנים תחכמוני בוורשה 12/17/2012
- יעקב רואי, "חג הפסח מול המשטר הסובייטי", בר-אילן – ספר השנה, כד-כה (תשמט), עמ' 173--195 3/25/2012
- הרב יוסף אפשטיין, "ישיבת מיר" (מתוך אתר דעת): 6/9/2011
- אלברט קגנוביץ', 2/9/2011
- "בריחה ממחנות ההשמדה בהלכה" : 11/7/2010
- פעילותו של מנהיג פא"י , בנימין מינץ 2/18/2010
- ינו שיק, "האורתודוקסיה אחרי השחרור" 1/21/2010
- אסתר פרבשטין , 'מעין ושמו "בית יעקב"' 12/24/2009
- הנהגה רבנית בשואה 11/12/2009
- אומנות בתי הכנסת בפולין 7/22/2009
- החנוך הדתי 'יבנה' בליטא 7/22/2009
- הרשת החינוכית של "אגודת ישראל" בפולין, 5/24/2009
- הרב חיים זייצ'יק 3/26/2009
- הרב יהושע גרינוולד 3/26/2009
- בית המדרש האורתודוקסי לרבנים בברלין 2/26/2009
- השימוש בדרשה ובסיפור החסידיים במבואות לספרות הרבנית 1/26/2009
- הרב שמואל משה רובינשטיין 9/28/2008
- אבלים אנו כל ימי חיינו עלי אדמות
בתוך "זיכרון בספר" 8/6/2008 - החינוך בלודז' בצל השואה
ד"ר חיים שלם 7/2/2008 - החינוך התורני בוורשה הכבושה ובגטו ורשה 1939-1942
שרין דוד 6/3/2008 - המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה
דפים לחקר תקופת השואה
דן מכמן תשמ"ט 3/10/2008 - הרב זלמן ברוך רבינקוב, תרמ"ז–תש"א (1887–1941) 10/14/2007
- הרב דוד אביגדור
(כ' תשרי תרנ"ח – ראש השנה תש"ג 9/11/2007 - זיכרונות הרב יעקב אביגדור מדרוהוביץ'
אסתר פרבשטין 8/5/2007 - "על חטא שחטאנו לפניך"
מצוות הווידוי וקיומה בתקופת השואה 9/21/2006 - עניני קבורה – חסד של אמת
אסתר פרבשטין
בתוך: בסתר רעם, עמ' 251–253 7/30/2006 - על הספר "ידי משה"
כתביו של הרב משה קלנברג 6/29/2006 - שמד וגיור בימי השלטון הנאצי
קטעים מתוך מאמרו של דן מכמן.
עלון פרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן 5/22/2006 - מתוך מאמרו של מרדכי פלדיאל ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים
בתוך קובץ מחקרים יד ושם 5/3/2006 - הרב הנער והפליטים בבודפשט 1944
אסתר פרבשטין
בתוך: דפים לחקר השואה, כ (תשס"ו), עמ' 85–111. 4/9/2006 - חג הפסח בגטאות הגנראל גוברנמנט
חיים שטראוס
משואה, ח (תש"ם) 3/27/2006 - קטעים ממאמרו של נ. קצבורג, בתוך "תולדות השואה"
קצבורג, בראהם – ירושלים 1/31/2006 - קטעים מתוך ספרו של רוני שטאובר
"הלקח לדור" - שואה וגבורה במחשבה הציבורית בארץ בשנות החמישים
ירושלים - תש"ס 1/15/2006 - התקווה, הניצחון, חווית השחרור – אוסף עדויות
בתוך: קובץ יד ושם, כה (תשנ"ו) 1/5/2006 - "פועלי אגודת ישראל" ו"אגודת ישראל"
במחנות העקורים באיטליה, בשנים 1946-1945
מתוך מאמר של שמואל רזניקוביץ' 12/4/2005 - כ' סיוון
יום הזיכרון לשואת יהודי הונגריה 11/7/2005 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 10/5/2005 - רבי נפתלי שטרן ז"ל
חזן ראשי של קהילת יראים בסאטמר והתפילות שכתב במחנה וולפסברג
קטעים מתוך מאמרו של נחמן כהנא 9/29/2005 - נשים יהודיות מהונגריה
באושוויץ-בירקנאו ב- 1944
קטעים מתוך מאמרה של לאה לנגלבן 8/11/2005 - קטעים מתוך ספרו של דוד דוידוביץ
"בתי כנסת בפולין וחורבנם" 8/8/2005 - קבוצת ה'צנרשאפט' כדוגמה להתארגנות נשים
לעזרה הדדית במחנות
קטעים מתוך מאמרה של יהודית תידור-באומל 6/9/2005 - ק-ל נקמות הופיע
על פי מאמרו של יונה עמנואל
מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג 3/4/2005 - מתוך "מגילת השואה" -
קינה על חורבן בית ישראל באירופה
משה פראגר, "אלה שלא נכנעו" 2/13/2005 - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין
עיני העדה
בתוך ספרה "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב. 1/27/2005 - חיים דתיים יהודיים תחת השלטון הנאצי
קטעים על פי מאמרו של פרופ' דן מכמן, בתוך "השואה וחקרה" 1/12/2005 - בסתר רעם
קטעים מתוך ספרה של אסתר פרבשטיין 1/12/2005 - קידוש השם
קטעים מתוך ספרו של שמעון הוברבנד 1/12/2005 - מתוך מאמרה של לאה פרייס
אחים זרים ואחים לצרה"
בתוך ילקוט מורשת "תעוד וחקר השואה" 11/27/2004 - על משמר הבריאות
מתוך מאמרו של ד"ר דבורז'צקי
בתוך "ירושלים דליטא במרי ובשואה 11/25/2004 - בצל השכינה, בצל האמונה
קטעים מספרו של אליעזר ברקוביץ 9/22/2004 - מתוך "מתורה עם דרך ארץ עד מחנה הריכוז"
הנהגה רבנית בתקופת השואה 8/22/2004 - "קול בכיות" – השואה והתפילה
על פי ספרה של יהודית תידור באומל 7/19/2004 - מתוך ספרה של אילנה רוזן "באושוויץ תקענו בשופר"
ניצולי קרפטוס בישראל מספרים על עצמם ועל קהילותיהם בשואה. 6/15/2004 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 4/28/2004 - להיות יהודי בצרפת
מתוך מאמרה של רנה פוזננסקי 3/23/2004 - מסתור בקרב משפחות נוצריות
מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין 'עד יעבור זעם' 2/25/2004 - החינוך התורני 2/2/2004
- המאפיינים של התנועה הפרטיזנית היהודית 1/1/2004
- קבוצות פרטיזניות יהודיות 1/1/2004
- האשה הדתית בשואה
קטעים מתוך הרצאה של שולמית אימבר,יד ושם 11/30/2003 - "מכתבו של ניצול"
קטעים ממאמרה של אסתר 'לא צמא למים' פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 8/4/2003 - על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 7/6/2003 - קטעים ממאמרו של יהושע אייבשיץ:
"הספר בתקופת השואה" 6/1/2003 - קטעים מתוך מאמרו של פרופ' ישראל גוטמן:
"יהודי וורשה בימי השואה".
מתוך תולדות יהודי וורשה, ירושלים 5/8/2003 - קטעים על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין,
מתוך 'בסתר רעם', מוסד הרב קוק, תשס"ב. 3/13/2003 - קטעים על פי מאמרה של פרופ' יפה אליאך:
'שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הרכוז הנאציים'
"יד ושם", ירושלים, תשד"מ – 1984 2/13/2003 - פרופ' גרשון גרינברג
- שתי תגובות רבניות לשואה
- "לבנות החרבות – עגונות השואה"
- מבוכניה לבודפשט – מבצעי בריחה של יהודים מפולין להונגריה
אסף ידידיה - בצריפי הנערים באושוויץ, 1944
אסתר פרבשטין - הרב שלמה זלמן אונסדורפר, שפתי שלמה (מונטריאול תשל"ב)
- קטעים ממאמרו של יהויקים כוכבי:
"השלב האחרון בקורותיה של יהדות גרמניה 1938 - 1943, ימי נובמבר 1938" - קטעים ממאמרה של שרה קפלן
זכרון השואה והנצחתה על ידי היהדות החרדית
ירושלים - תש"ס - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטין, "אני רוצה להיות שייך ליעקב",
- נתן כהן, '"עיני עיני יורדה מים" זיכרונות הרב אלתר יצחק אייזיק ויינברגר (וויינבערגער)'
קטעים על פי מאמרה של פרופ' יפה אליאך:
'שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הרכוז הנאציים'
"יד ושם", ירושלים, תשד"מ – 1984
"היהדות מתייחסת לזמן ולהיסטוריה יותר מאשר לחלל ולטבע " כתב פאול טיליך. ואכן, המסורת היהודית, מעצם טבעה, ערה לזמן. הזמן מורכב משתי יחידות ראשיות: קודש וחול. שני ממדים יסודיים אלה של הזמן שולטים בהלכה ובחיים היהודיים. ביטוייו הגלויים ביותר מצויים בלוח הירחי שמשי, בחלוקת ימי השנה לימי קודש ולימי חול, לחגים ולימים רגילים*. רוב התפילות - הן בימי מועד והן בימי חול - חייבות להיערך בזמנים קבועים שאינם ניתנים לשינוי לפי שרירות לבו של היחיד, שומר המצוות. גם רבות מן המצוות ניתן לקיים רק בזמנים מיוחדים, כמו, למשל, התפילות היומיומיות, הנחת תפילין וקריאת שמע. השבת וימי החג מתחילים ומסתיימים במועד קבוע. החגים נקבעים על-פי השעון וזמני השמש והירח. מחזור ימי השבוע, מחזור הירח (מולד הירח חל בראשית החודש וירח מלא מועדו ב- 15 בחודש), עונות השנה ומועדי החגים עומדים במרכז חייו של לכל יהודי מאמין. אדם שצמח בתוך מסורת זו, שבה הזמן הלאומי - היהודי המקודש ממלא תפקיד עיקרי, הוא בעל מודעות רבה לזמן. הלוחות העבריים המרובים שחוברו בכתב -יד במחנות ובמקומות המחבוא, מוכיחים את קיומה של תודעת-זמן מתמדת זו. תודעת-זמן זו אינה רק לגבי הזמן מצדו הכמותי כפי שהוא נמדד בשעון, או סיבוב כדור-הארץ על צירו ותנועתו סביב השמש, כי אם גם מצדו האיכותי ביצירתיות ובהישג. לעתים מתמזגים הצד הכמותי והצד האיכותי של הזמן, כגון ברגעים מקודשים בימי חול, בעת לימוד תורה וכו'. בשבתות ובימי חג מתקדש הזמן בכך שגם הדל שבבתים מתמלא חג, מאכלים מיוחדים, מלבוש חגיגי וחמימות של התכנסות המשפחה בצוותא. ימים מקודשים אלה, ובכללם ימי הצום, מתרחשים במשך 11 מתוך 12 (13 בשנה מעוברת) חודשי הלוח העברי.
המשטר הנאצי הוציא בני-אדם אלה אל מחוץ לתחומי הזמן והמקום של החברה האנושית, גזל מהם כל סימן של אינדיבידואליות - את בגדיהם, שערותיהם, שמותיהם, משפחתם - והוריד אותם לדרגה של עבדים חסרי זהות ושם לפני שהפכם לאפר. יכולתו של האסיר לשמר את תודעת-הזמן העצמית שלו במציאות מחנות-הריכוז סייעה בידו לשמור על אנושיותו, על שפיות דעתו ואולי גם על חייו.
הרב יוסף סולובייצ'יק אומר:
הקריטריון הבסיסי המבדיל בין אדם חופשי לעבד הוא האופן שבו מתייחס כל אחד מהם לזמן ולהווית הזמן. החירות זהה עם תודעת-זמן עשירה, מגוונת ויצירתית. שיעבוד זהה לתחושה ולקבלה סבילה של זרם-זמן ריקני ופורמאלי.
במחנות הרכוז נחשבה השבת ליום רגיל של עבודת-כפיה ממש כמו שאר הימים הארורים במחנה. ואולם יהודי מאמין, הגם שהיה משועבד כמו כולם, היה מצליח בדרך כלל לקדש רגעים אחדים של היום האפרורי והמדכדך באמירת קידוש על שתי פרוסות לחם תפל שעלה בידו לחסוך. לא הרגע הזה לבדו הוא שסייע בידו להחזיק מעמד בשאר ימות השבוע, אלא גם תכנון המעשה ו"ארגונו" הי מקור לתחושת ניצחון - הנה עלה בידו להערים על המערכת הנאצית ולו גם רק לשם אמירת ברכה יחידה על שתי פרוסות לחם.
החגים היהודיים היו מאורע מיוחד בחיי האסירים. מועדים אלה עוררו זיכרונות, צער וייאוש אך גם הפיחו תקווה. בדרך כלשהי עלה בידי האסירים לחשב את המועד המדויק של ימי החג. אסירים אחדים הצליחו להציל בין חפציהם היקרים ביותר גם לוח-שנה עברי. כך, למשל, לדוד כהנא, שהיה בכלא במחנה יאנובסקי, היה לוח לחמישים שנה. אחרים, שמזלם לא שפר עליהם כל כך, חיברו לוחות מן הזיכרון, והיו רבים שסמכו בפשטות על הירח. גד גולדמאן מספר בעדותו: "אשר לחגים ידענו בדיוק כל תאריך: היינו יושבים וחושבים ומחשבים". ואסיר אחר מספר, "גם הירח עזר, לפעמים הוא היה הסמכות האחרונה, במיוחד ב- 15 בחודש".
במערכת הענקית של מחנות-הריכוז ייחדו לעצמם יהודים אלה רגעים מן המציאות המעוותת וקידשו אותם. מעשה זה סייע בידם להיאחז במציאות שקדמה לימי המלחמה וליצור קשר עם העתיד, בתקווה שאפילו הם, העבדים בני התקופה המודרנית הכלואים במחנות, יזכו לשמוע את פעמי המשיח - ומתוך חלום שיום יבוא ומלחמת העולם השנייה תגיע לקצה. הדפסה
'שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הרכוז הנאציים'
"יד ושם", ירושלים, תשד"מ – 1984
"היהדות מתייחסת לזמן ולהיסטוריה יותר מאשר לחלל ולטבע " כתב פאול טיליך. ואכן, המסורת היהודית, מעצם טבעה, ערה לזמן. הזמן מורכב משתי יחידות ראשיות: קודש וחול. שני ממדים יסודיים אלה של הזמן שולטים בהלכה ובחיים היהודיים. ביטוייו הגלויים ביותר מצויים בלוח הירחי שמשי, בחלוקת ימי השנה לימי קודש ולימי חול, לחגים ולימים רגילים*. רוב התפילות - הן בימי מועד והן בימי חול - חייבות להיערך בזמנים קבועים שאינם ניתנים לשינוי לפי שרירות לבו של היחיד, שומר המצוות. גם רבות מן המצוות ניתן לקיים רק בזמנים מיוחדים, כמו, למשל, התפילות היומיומיות, הנחת תפילין וקריאת שמע. השבת וימי החג מתחילים ומסתיימים במועד קבוע. החגים נקבעים על-פי השעון וזמני השמש והירח. מחזור ימי השבוע, מחזור הירח (מולד הירח חל בראשית החודש וירח מלא מועדו ב- 15 בחודש), עונות השנה ומועדי החגים עומדים במרכז חייו של לכל יהודי מאמין. אדם שצמח בתוך מסורת זו, שבה הזמן הלאומי - היהודי המקודש ממלא תפקיד עיקרי, הוא בעל מודעות רבה לזמן. הלוחות העבריים המרובים שחוברו בכתב -יד במחנות ובמקומות המחבוא, מוכיחים את קיומה של תודעת-זמן מתמדת זו. תודעת-זמן זו אינה רק לגבי הזמן מצדו הכמותי כפי שהוא נמדד בשעון, או סיבוב כדור-הארץ על צירו ותנועתו סביב השמש, כי אם גם מצדו האיכותי ביצירתיות ובהישג. לעתים מתמזגים הצד הכמותי והצד האיכותי של הזמן, כגון ברגעים מקודשים בימי חול, בעת לימוד תורה וכו'. בשבתות ובימי חג מתקדש הזמן בכך שגם הדל שבבתים מתמלא חג, מאכלים מיוחדים, מלבוש חגיגי וחמימות של התכנסות המשפחה בצוותא. ימים מקודשים אלה, ובכללם ימי הצום, מתרחשים במשך 11 מתוך 12 (13 בשנה מעוברת) חודשי הלוח העברי.
המשטר הנאצי הוציא בני-אדם אלה אל מחוץ לתחומי הזמן והמקום של החברה האנושית, גזל מהם כל סימן של אינדיבידואליות - את בגדיהם, שערותיהם, שמותיהם, משפחתם - והוריד אותם לדרגה של עבדים חסרי זהות ושם לפני שהפכם לאפר. יכולתו של האסיר לשמר את תודעת-הזמן העצמית שלו במציאות מחנות-הריכוז סייעה בידו לשמור על אנושיותו, על שפיות דעתו ואולי גם על חייו.
הרב יוסף סולובייצ'יק אומר:
הקריטריון הבסיסי המבדיל בין אדם חופשי לעבד הוא האופן שבו מתייחס כל אחד מהם לזמן ולהווית הזמן. החירות זהה עם תודעת-זמן עשירה, מגוונת ויצירתית. שיעבוד זהה לתחושה ולקבלה סבילה של זרם-זמן ריקני ופורמאלי.
במחנות הרכוז נחשבה השבת ליום רגיל של עבודת-כפיה ממש כמו שאר הימים הארורים במחנה. ואולם יהודי מאמין, הגם שהיה משועבד כמו כולם, היה מצליח בדרך כלל לקדש רגעים אחדים של היום האפרורי והמדכדך באמירת קידוש על שתי פרוסות לחם תפל שעלה בידו לחסוך. לא הרגע הזה לבדו הוא שסייע בידו להחזיק מעמד בשאר ימות השבוע, אלא גם תכנון המעשה ו"ארגונו" הי מקור לתחושת ניצחון - הנה עלה בידו להערים על המערכת הנאצית ולו גם רק לשם אמירת ברכה יחידה על שתי פרוסות לחם.
החגים היהודיים היו מאורע מיוחד בחיי האסירים. מועדים אלה עוררו זיכרונות, צער וייאוש אך גם הפיחו תקווה. בדרך כלשהי עלה בידי האסירים לחשב את המועד המדויק של ימי החג. אסירים אחדים הצליחו להציל בין חפציהם היקרים ביותר גם לוח-שנה עברי. כך, למשל, לדוד כהנא, שהיה בכלא במחנה יאנובסקי, היה לוח לחמישים שנה. אחרים, שמזלם לא שפר עליהם כל כך, חיברו לוחות מן הזיכרון, והיו רבים שסמכו בפשטות על הירח. גד גולדמאן מספר בעדותו: "אשר לחגים ידענו בדיוק כל תאריך: היינו יושבים וחושבים ומחשבים". ואסיר אחר מספר, "גם הירח עזר, לפעמים הוא היה הסמכות האחרונה, במיוחד ב- 15 בחודש".
במערכת הענקית של מחנות-הריכוז ייחדו לעצמם יהודים אלה רגעים מן המציאות המעוותת וקידשו אותם. מעשה זה סייע בידם להיאחז במציאות שקדמה לימי המלחמה וליצור קשר עם העתיד, בתקווה שאפילו הם, העבדים בני התקופה המודרנית הכלואים במחנות, יזכו לשמוע את פעמי המשיח - ומתוך חלום שיום יבוא ומלחמת העולם השנייה תגיע לקצה. הדפסה
