מן המחקר
- 12/27/2018
- תכנית אירופה ההונגרית 1/18/2018
- משה פראגר, המרידה הנאצית בהסטוריה 1/8/2017
- ג'וינט והחינוך האורתודוקסי בווילנה בראשית מלחמת העולם השנייה 11/1/2016
- הרב שמואל טוביה שטרן 5/5/2016
- אסתר פרבשטין 4/18/2016
- מצגת של יוסי וילנר על בית הכנסת בטיקטין 2/23/2015
- יום השואה 1/1/2015
- תהליכי רצף ותמורה בישיבה הליטאית 7/8/2014
- מנהיגות ושיקום 6/5/2014
- הרב אברהם זמבה, השטיבלך בוורשה 12/17/2012
- י. מישאל / בית מדרש לרבנים תחכמוני בוורשה 12/17/2012
- יעקב רואי, "חג הפסח מול המשטר הסובייטי", בר-אילן – ספר השנה, כד-כה (תשמט), עמ' 173--195 3/25/2012
- הרב יוסף אפשטיין, "ישיבת מיר" (מתוך אתר דעת): 6/9/2011
- אלברט קגנוביץ', 2/9/2011
- "בריחה ממחנות ההשמדה בהלכה" : 11/7/2010
- פעילותו של מנהיג פא"י , בנימין מינץ 2/18/2010
- ינו שיק, "האורתודוקסיה אחרי השחרור" 1/21/2010
- אסתר פרבשטין , 'מעין ושמו "בית יעקב"' 12/24/2009
- הנהגה רבנית בשואה 11/12/2009
- אומנות בתי הכנסת בפולין 7/22/2009
- החנוך הדתי 'יבנה' בליטא 7/22/2009
- הרשת החינוכית של "אגודת ישראל" בפולין, 5/24/2009
- הרב חיים זייצ'יק 3/26/2009
- הרב יהושע גרינוולד 3/26/2009
- בית המדרש האורתודוקסי לרבנים בברלין 2/26/2009
- השימוש בדרשה ובסיפור החסידיים במבואות לספרות הרבנית 1/26/2009
- הרב שמואל משה רובינשטיין 9/28/2008
- אבלים אנו כל ימי חיינו עלי אדמות
בתוך "זיכרון בספר" 8/6/2008 - החינוך בלודז' בצל השואה
ד"ר חיים שלם 7/2/2008 - החינוך התורני בוורשה הכבושה ובגטו ורשה 1939-1942
שרין דוד 6/3/2008 - המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה
דפים לחקר תקופת השואה
דן מכמן תשמ"ט 3/10/2008 - הרב זלמן ברוך רבינקוב, תרמ"ז–תש"א (1887–1941) 10/14/2007
- הרב דוד אביגדור
(כ' תשרי תרנ"ח – ראש השנה תש"ג 9/11/2007 - זיכרונות הרב יעקב אביגדור מדרוהוביץ'
אסתר פרבשטין 8/5/2007 - "על חטא שחטאנו לפניך"
מצוות הווידוי וקיומה בתקופת השואה 9/21/2006 - עניני קבורה – חסד של אמת
אסתר פרבשטין
בתוך: בסתר רעם, עמ' 251–253 7/30/2006 - על הספר "ידי משה"
כתביו של הרב משה קלנברג 6/29/2006 - שמד וגיור בימי השלטון הנאצי
קטעים מתוך מאמרו של דן מכמן.
עלון פרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן 5/22/2006 - מתוך מאמרו של מרדכי פלדיאל ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים
בתוך קובץ מחקרים יד ושם 5/3/2006 - הרב הנער והפליטים בבודפשט 1944
אסתר פרבשטין
בתוך: דפים לחקר השואה, כ (תשס"ו), עמ' 85–111. 4/9/2006 - חג הפסח בגטאות הגנראל גוברנמנט
חיים שטראוס
משואה, ח (תש"ם) 3/27/2006 - קטעים ממאמרו של נ. קצבורג, בתוך "תולדות השואה"
קצבורג, בראהם – ירושלים 1/31/2006 - קטעים מתוך ספרו של רוני שטאובר
"הלקח לדור" - שואה וגבורה במחשבה הציבורית בארץ בשנות החמישים
ירושלים - תש"ס 1/15/2006 - התקווה, הניצחון, חווית השחרור – אוסף עדויות
בתוך: קובץ יד ושם, כה (תשנ"ו) 1/5/2006 - "פועלי אגודת ישראל" ו"אגודת ישראל"
במחנות העקורים באיטליה, בשנים 1946-1945
מתוך מאמר של שמואל רזניקוביץ' 12/4/2005 - כ' סיוון
יום הזיכרון לשואת יהודי הונגריה 11/7/2005 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 10/5/2005 - רבי נפתלי שטרן ז"ל
חזן ראשי של קהילת יראים בסאטמר והתפילות שכתב במחנה וולפסברג
קטעים מתוך מאמרו של נחמן כהנא 9/29/2005 - נשים יהודיות מהונגריה
באושוויץ-בירקנאו ב- 1944
קטעים מתוך מאמרה של לאה לנגלבן 8/11/2005 - קטעים מתוך ספרו של דוד דוידוביץ
"בתי כנסת בפולין וחורבנם" 8/8/2005 - קבוצת ה'צנרשאפט' כדוגמה להתארגנות נשים
לעזרה הדדית במחנות
קטעים מתוך מאמרה של יהודית תידור-באומל 6/9/2005 - ק-ל נקמות הופיע
על פי מאמרו של יונה עמנואל
מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג 3/4/2005 - מתוך "מגילת השואה" -
קינה על חורבן בית ישראל באירופה
משה פראגר, "אלה שלא נכנעו" 2/13/2005 - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין
עיני העדה
בתוך ספרה "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב. 1/27/2005 - חיים דתיים יהודיים תחת השלטון הנאצי
קטעים על פי מאמרו של פרופ' דן מכמן, בתוך "השואה וחקרה" 1/12/2005 - בסתר רעם
קטעים מתוך ספרה של אסתר פרבשטיין 1/12/2005 - קידוש השם
קטעים מתוך ספרו של שמעון הוברבנד 1/12/2005 - מתוך מאמרה של לאה פרייס
אחים זרים ואחים לצרה"
בתוך ילקוט מורשת "תעוד וחקר השואה" 11/27/2004 - על משמר הבריאות
מתוך מאמרו של ד"ר דבורז'צקי
בתוך "ירושלים דליטא במרי ובשואה 11/25/2004 - בצל השכינה, בצל האמונה
קטעים מספרו של אליעזר ברקוביץ 9/22/2004 - מתוך "מתורה עם דרך ארץ עד מחנה הריכוז"
הנהגה רבנית בתקופת השואה 8/22/2004 - "קול בכיות" – השואה והתפילה
על פי ספרה של יהודית תידור באומל 7/19/2004 - מתוך ספרה של אילנה רוזן "באושוויץ תקענו בשופר"
ניצולי קרפטוס בישראל מספרים על עצמם ועל קהילותיהם בשואה. 6/15/2004 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 4/28/2004 - להיות יהודי בצרפת
מתוך מאמרה של רנה פוזננסקי 3/23/2004 - מסתור בקרב משפחות נוצריות
מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין 'עד יעבור זעם' 2/25/2004 - החינוך התורני 2/2/2004
- המאפיינים של התנועה הפרטיזנית היהודית 1/1/2004
- קבוצות פרטיזניות יהודיות 1/1/2004
- האשה הדתית בשואה
קטעים מתוך הרצאה של שולמית אימבר,יד ושם 11/30/2003 - "מכתבו של ניצול"
קטעים ממאמרה של אסתר 'לא צמא למים' פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 8/4/2003 - על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 7/6/2003 - קטעים ממאמרו של יהושע אייבשיץ:
"הספר בתקופת השואה" 6/1/2003 - קטעים מתוך מאמרו של פרופ' ישראל גוטמן:
"יהודי וורשה בימי השואה".
מתוך תולדות יהודי וורשה, ירושלים 5/8/2003 - קטעים על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין,
מתוך 'בסתר רעם', מוסד הרב קוק, תשס"ב. 3/13/2003 - קטעים על פי מאמרה של פרופ' יפה אליאך:
'שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הרכוז הנאציים'
"יד ושם", ירושלים, תשד"מ – 1984 2/13/2003 - פרופ' גרשון גרינברג
- שתי תגובות רבניות לשואה
- "לבנות החרבות – עגונות השואה"
- מבוכניה לבודפשט – מבצעי בריחה של יהודים מפולין להונגריה
אסף ידידיה - בצריפי הנערים באושוויץ, 1944
אסתר פרבשטין - הרב שלמה זלמן אונסדורפר, שפתי שלמה (מונטריאול תשל"ב)
- קטעים ממאמרו של יהויקים כוכבי:
"השלב האחרון בקורותיה של יהדות גרמניה 1938 - 1943, ימי נובמבר 1938" - קטעים ממאמרה של שרה קפלן
זכרון השואה והנצחתה על ידי היהדות החרדית
ירושלים - תש"ס - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטין, "אני רוצה להיות שייך ליעקב",
- נתן כהן, '"עיני עיני יורדה מים" זיכרונות הרב אלתר יצחק אייזיק ויינברגר (וויינבערגער)'
על משמר הבריאות
מתוך מאמרו של ד"ר דבורז'צקי, "על משמר הבריאות", בתוך "ירושלים דליטא במרי ובשואה", תל אביב, תשי"א (1951), עמ' 309-286.
תנאי החיים הסָניטריים-היגייניים בגטו.
הגטו נמצא בסימטאותיה הצרות ביותר של וילנה, בתחום הגטו הישן מלפני מאות בשנים. בחדרים שררה צפיפות איומה.
מספר המיטות בגטו היה מועט, ואף באלו לא היה צורך כי תפשו מקום רב מדי, והיו אנשים ישנים על הרצפה, צפופים ומכווצים יחד, ממש איש על גבי רעהו. לאחר זמן הנהיגו אצטבות של עץ...
בבתים רבים שלא הוסקו נתפקעו בבוא החורף צינורות הביוב והשרברוב. חסרו מים לשתיה, לבישול וכל שכן לכביסה. הלכלוך גרם מהר למחלות עור שונות…
רעב, קור, דוחק, תלי אשפה וזוהמה, בליל קליפות, מחסור בהסקה ומים, חוסר מלבושים ונעלים, טחב ועובש בחדרים, פשפשים וכינים - זו היתה התמונה הכללית של תנאי הסניטריה וההיגיינה בגיטו וילנה...
בתנאים אלה פתחו אנשי הרפואה בגטו בהיאבקותם על הבריאות. הם גם האמינו כי שמירת הגטו ממגיפות פירושה, שמירה מרציחות בהמון.
קריאת אנשי הרפואה להיאבק על הבריאות וכן גם קריאתם של עסקני הציבור מכל החוגים - שלא להשתקע ביאוש, עוררו הד עמוק בלב, ויתר סיכויים להתגבר על הכל, לחיות ולהגיע לימים טובים מאלה...
המחלקה הסניטרית-אפידמיולוגית בגטו.
על שערי הגטו תלו השלטונות הגרמניים שלט גדול: "זהירות, סכנת מגפות, הכניסה ללא יהודים אסורה לחלוטין!".
הרופאים היהודים ידעו, שהתפרצות מגפה ממש עשויה לקרב את קצו של הגטו, ושהמלחמה למניעת מגפות פירושה מלחמת להארכת ימי הגיטו ככל האפשר. כבר בימים הראשונים נתכנסו בחצר סטראשון 6 הרופאים היהודים למועצה ודנו על הדרכים לשיפור התנאים הסניטריים בגטו. נוצרה מחלקה סניטרית-אפידמיולוגית שהציבה לה למטרה עיקרית להשליט את ההיגיינה והסניטריה בתנאים הקודרים של הגטו, לשקוד על מניעת מחלות מידבקות ולהילחם במחלות שפרצו...
הגטו חולק לאזורים. כל אזור עמד תחת פיקוח רופא ואחיות אחדות, שהיו הולכים מדירה לדירה, מחדר לחדר, תובעים ומזכירים שיטאטאו את החדרים, שיאווררו את כלי המטה, שישטפו את כלי המטבח, שידיחו את הרצפות, שינקו את הקירות מקורי עכביש. הם יעצו איך להלחם בפשפשים, איך להחזיק את החצר במצב היגייני. הם הדריכו את החצרנים...
...זכות גדולה היא למחלקה הסניטרית-אפידמיולוגית שעלה בידה לאסור מלחמה עד חרמה בצרות הכינה ומניעת מגפות טיפוס הבהרות מן האוכלוסיה של הגטו.
לפי יזמת המחלקה נבנתה, בעזרת המהנדס מרכוס, מנהל בתי המלאכה הטכניים בגטו, תחנת מעבר לחיטוי ולניקוי מרמשים...
...הביקור בתחנת המעבר לפחות אחת לחודש היה חובה, וכל איש היה מצוייד בכרטיס שבו סומן הביקור על ידי חותם מיוחד, שבלעדיו לא קיבל האיש את כרטיס המזון החודשי.
משהוקמו התחנות - נעלמו הכינים ועמן מחלות טיפוס הבהרות, שתחילה כבר קבלו צורת מגפה...
כדי לעניין את אנשי הגטו במלחמה עם הכינה ולהסביר להם את סכנת טיפוס הבהרות, אורגן באולם הגטו הגדול, רודניצקי 6, משפט פומבי על הכינה, שהודיעו עליו בכרוזים בכל רחובות הגטו.
ד"ר לזר אפשטיין הקטיגור האשים את הכינה, אויבת הגטו... ד"ר פוצ'טר, הסניגור, ביקש רחמים על הכינה... הוא תלה את הקולר בתנאים המאפשרים לכינה להתפתח...
השופטים פסקו שהכינה - אחת דינה להישרף בתא החיטוי ולהיעלם מן הגטו, יחד עם התנאים שאיפשרו את הופעתה...
המחלקה הסניטרית-אפידמיולוגית היתה עורכת תכופות הרצאות באולם הגטו וכן במקומות העבודה. הנושאים: איך להישמר ממחלות מידבקות (טיפוס, דיזנטריה, דיפטריה).
...ליד בית החולים שבגטו נפתחה מכבסה שבה כיבסו את הלבנים של החולים ובני ביתם, לאחר החיטוי.
...כדי לשמור על הגטו מפני הצטברות תלי אשפה, נגשה המחלקה הסינטרית-אפידמיולוגית לארגון הוצאת האשפה אל מחוץ לגטו בעגלות איכרים מן הסביבה... כשהוצאה עגלת הזבל האלף נחוג המאורע...
מוסדות הרפואה.
בית החולים היהודי, שהיה מכונה לפנים "הקדש", קיים היה בוילנה מאה וארבעים שנה, בערך. זה היה המוסד היחידי שנתקיים עוד מימים שלפני הגטו...
בבית חולים זה השתקפה כמו באספקלריה הטרגדיה של חיי היהודים בגטו, עצבנותם ומצבי רוחם המשתנים חליפות. היו ימים, שהאנשים היו נדחקים לכאן כחולים, מתוך תקוה כי משם לא יחטפום לעבודת כפיה. אבל היו גם זמנים, שהחולים היו עוזבים בהמוניהם את בית החולים, מתוך פחד להיות מוצאים דוקא מכאן לפונאר...
בימים הקשים של ה"אקציות" היו הורים מחוסרי "תעודות חיים" משאירים את ילדיהם בבית החולים. הצליחו ההורים להינצל באיזה נס, היו באים ככלות ה"אקציה" לבית החולים לקבל את ילדם...
במחלקה הכירורגית היו מטפלים בין השאר גם במקרים של תאונות עבודה, כאן שכבו היהודים הבודדים שנמלטו מפונאר, לאחר שנפצעו ביריות...
במחלקת המחלות הפנימיות היו מסתתרים מורים ועסקני ציבור, שמחלתם היחידה היתה תשישות גוף כללית וחוסר הכשרה לעבודה פיסית...
מחלקת המחלות המידבקות נשאה שם מסווה: "מחלקת הבדיקות". טיפוס הבהרות וטיפוס הבטן היו בגטו "בבל ימצא ובל יזכר". רק "מצב של חום"; כך היתה הדיאגנוזה הרשמית כלפי הרשות. את מקרי המחלות המדבקות צריך היה להעלים מעיני הגרמנים. מתוך חשש ש"יחסלו" את הנפגעים. את לוח החום היו עורכים באופן מיוחד, לבל יעורר כל חשד...
ועדות גרמניות היו באות לעתים קרובות לבית החולים לשם בדיקה. חוגים מסויימים של אוכלוסי העיר בוילנה (לא גרמנים) היו מעונינים לסגור את בית החולים היהודי וליטול מתוכו את כליו ואת מכשיריו בשביל בתי חולים לא יהודיים. אבל בית החולים היהודי בגטו היה משמש דוגמה מבחינת הסדר והניקיון, ואין אני יודע מה זכות עמדה לו לבית החולים שנשאר בידים יהודיות עד לחיסול הגטו.
מרפאת הגטו היתה נותנת עזרה תחילה, בחודשים הראשונים של הגטו, חינם, אין כסף, ולאחר זמן בתשלום מינימאלי לקופת היודנראט...
על יד המרפאה פעלה "העזרה המהירה" תמיד, יומם ולילה. רופא "העזרה המהירה" רשאי היה להלך בפנס מאופל בידו ברחובות, בשעות העוצר של הלילה, מתשע בערב עד חמש בבוקר...
האחיות היו עושות את מלאכתן הקשה באחריות רבה ועתים במסירות-נפש ממש. במידה רבה הודות לפעולתן הן הצלחנו להתגבר על מכת הכינים והלכלוך בגטו, וכן לנהל את פעולת ההסברה מבית לבית…
בגטו הורגש מחסור רב ברפואות הפשוטות ביותר. מטעם הרשות הגרמנית נאסר על בתי המרקחת האריים להכין תרופות לחולים יהודים... במחלות מסוכנות כשהיה צורך, למשל, בנסיוב דיפטריה לילד הולך למות, היו האמהות היהודיות מסכנות את נפשן, מסירות מעליהן את הטלאים, רצות לבית מרקחת נוצרי...
בימי הגטו הראשונים התהלכו הרופאים על פני עליות גג וחדרים עזובים בשטחי החורבות והיו מאספים בקבוקי יוד וטיפות ולריאן, טבליות שונות, צמר גפן, חיתולים, מלמלה וכו'. רבים מן הרופאים, וגם יהודים סתם, תרמו את תכשירי הרפואה שלהם, שהביאום אתם לתוך הגטו, והתחילה חלוקת רפואות חינם לחולים. לאחר זמן נעשה בית המרקחת של בית החולים לבית מרקחת של הגטו כולו.
בכל מיני המצאות וערמומיות היו הבריות קונים מאדיקאמנטים [תרופות] מחוץ לגטו ומבריחים אותם פנימה... והיו מן הפועלים היהודים שהיו גונבים צרכי רפואה מבתי המרקחת של "הצלב האדום הגרמני", או של בתי החולים הצבאיים, ששם עבדו במלאכות שונות. הם היו מביאים את הרפואות לבית המרקחת של הגטו.
אז נתברר ההכרח, שיהא הגטו מיצר אמצעי ריפוי בעצמו... הייצור נעשה במנות קבועות מראש, שלא יהא צורך להכין את הסמים לכל חולה לחוד, אלא שיוכל לקבלם מיד מן המוכן... המחסור בכלים מדיציניים הורגש מאד. התחילו הסדנאות הטכניות להתקין מכל מיני גרוטאות וחתיכות פח מאזניים מדיציניים שונים, סטריליזאטורים וכו'...
הילד הגיטואי היה משמש נושא לדאגה ואהבה לכל תושבי הגטו. כיוון שאי אפשר היה לשמור על הזקנים מכליון, התרכזה תשומת לבו של הכלל על הילד; יחיה-נא הוא לפחות ויגיע לשנים טובות מאלו...
במחלקת הטיפול הרפואי בילדים היו רשומים כל הילדים מבני שנה ומחצה ולמעלה. לכל ילד היה כרטיס מיוחד, שעל פיו היה מקבל חלב ומזונות אחרים, בהתאם לגילו ולמצב בריאותו. כאן היו מרכיבים אבעבועות לילדים, מרפאים אותם במנורות קווארץ, עושים להם זריקות, שוקלים ובודקים אותם פעם בפעם...
הפיקוח הסניטרי-היגייני על הנוער בגיל בית הספר... נמצא בידי המרכז הרפואי לבתי הספר. שטח פעולתו הקיף את בתי הספר העממייים ואת גני הילדים שעל ידם, את הקורסים הגימנסיאליים, את הקורסים הטכניים, ואת בתי הספר הדתיים...
בכל מקרה של מגפה בגטו... היינו מרצים הרצאות באזני ההורים והילדים. לילדים היו קוראים שיבואו אל הזריקות הללו מרצונם הטוב, כדי לחסן על ידי כך את גופם נגד המחלות "למען יוכלו להגיע לימים טובים מאלה". אחר כך היתה נערכת הצבעה: מי מן הילדים מסכים לקבל זריקה מרצונו הטוב ומי לא? התוצאות היו: מאה אחוזים של מסכימים מרצון. כל הילדים נאותו לעשות את הכל ובלבד שיוכלו להשאר בחיים ולהגיע לימים הטובים העתידים לבוא…
המורים, שביקשו לסייע בידי "המרכז" בתעמולת ההיגיינה, ערכו הצגת ילדים מיוחדת: "הקפד על הנקיון!", עם פזמונים ורקודים של "המגבת, ומברשת השיניים"...
בין ילדי בתי הספר הדתיים בגטו היו מרובים מאד הנחלשים. אבל בשום אופן לא נאותו לאכול את בשר הגטו (בשר סוסים). מוריהם היו שולחים את החלשים אל המרכז לבדיקה, והללו היו מקבלים פתק רופא כי עד יום פלוני בחודש מותר להם לאכול את בשר הגטו. אז היו המלמדים משפיעים על הילדים שיקיימו את פקודת הרופאים...
ימים רבים לפני המלחמה היתה בוילנה אגודה של רופאים יהודים שהיו מרצים בה הרצאות ומבררים בחברותא את השאלות הכרוכות בעניני בריאותם של היהודים. גם בגטו הוסיפו הרופאים לשמור על המסורת של אגודתם זו... נערכו הרצאות וויכוחים על נושאים מדעיים, הקשורים בבעיות הרפואיות של חיי הגטו, בסיכומים של תצפיות במחלות הגטו ובדיונים על המלחמה במחלות המידבקות. הדפסה
מתוך מאמרו של ד"ר דבורז'צקי, "על משמר הבריאות", בתוך "ירושלים דליטא במרי ובשואה", תל אביב, תשי"א (1951), עמ' 309-286.
תנאי החיים הסָניטריים-היגייניים בגטו.
הגטו נמצא בסימטאותיה הצרות ביותר של וילנה, בתחום הגטו הישן מלפני מאות בשנים. בחדרים שררה צפיפות איומה.
מספר המיטות בגטו היה מועט, ואף באלו לא היה צורך כי תפשו מקום רב מדי, והיו אנשים ישנים על הרצפה, צפופים ומכווצים יחד, ממש איש על גבי רעהו. לאחר זמן הנהיגו אצטבות של עץ...
בבתים רבים שלא הוסקו נתפקעו בבוא החורף צינורות הביוב והשרברוב. חסרו מים לשתיה, לבישול וכל שכן לכביסה. הלכלוך גרם מהר למחלות עור שונות…
רעב, קור, דוחק, תלי אשפה וזוהמה, בליל קליפות, מחסור בהסקה ומים, חוסר מלבושים ונעלים, טחב ועובש בחדרים, פשפשים וכינים - זו היתה התמונה הכללית של תנאי הסניטריה וההיגיינה בגיטו וילנה...
בתנאים אלה פתחו אנשי הרפואה בגטו בהיאבקותם על הבריאות. הם גם האמינו כי שמירת הגטו ממגיפות פירושה, שמירה מרציחות בהמון.
קריאת אנשי הרפואה להיאבק על הבריאות וכן גם קריאתם של עסקני הציבור מכל החוגים - שלא להשתקע ביאוש, עוררו הד עמוק בלב, ויתר סיכויים להתגבר על הכל, לחיות ולהגיע לימים טובים מאלה...
המחלקה הסניטרית-אפידמיולוגית בגטו.
על שערי הגטו תלו השלטונות הגרמניים שלט גדול: "זהירות, סכנת מגפות, הכניסה ללא יהודים אסורה לחלוטין!".
הרופאים היהודים ידעו, שהתפרצות מגפה ממש עשויה לקרב את קצו של הגטו, ושהמלחמה למניעת מגפות פירושה מלחמת להארכת ימי הגיטו ככל האפשר. כבר בימים הראשונים נתכנסו בחצר סטראשון 6 הרופאים היהודים למועצה ודנו על הדרכים לשיפור התנאים הסניטריים בגטו. נוצרה מחלקה סניטרית-אפידמיולוגית שהציבה לה למטרה עיקרית להשליט את ההיגיינה והסניטריה בתנאים הקודרים של הגטו, לשקוד על מניעת מחלות מידבקות ולהילחם במחלות שפרצו...
הגטו חולק לאזורים. כל אזור עמד תחת פיקוח רופא ואחיות אחדות, שהיו הולכים מדירה לדירה, מחדר לחדר, תובעים ומזכירים שיטאטאו את החדרים, שיאווררו את כלי המטה, שישטפו את כלי המטבח, שידיחו את הרצפות, שינקו את הקירות מקורי עכביש. הם יעצו איך להלחם בפשפשים, איך להחזיק את החצר במצב היגייני. הם הדריכו את החצרנים...
...זכות גדולה היא למחלקה הסניטרית-אפידמיולוגית שעלה בידה לאסור מלחמה עד חרמה בצרות הכינה ומניעת מגפות טיפוס הבהרות מן האוכלוסיה של הגטו.
לפי יזמת המחלקה נבנתה, בעזרת המהנדס מרכוס, מנהל בתי המלאכה הטכניים בגטו, תחנת מעבר לחיטוי ולניקוי מרמשים...
...הביקור בתחנת המעבר לפחות אחת לחודש היה חובה, וכל איש היה מצוייד בכרטיס שבו סומן הביקור על ידי חותם מיוחד, שבלעדיו לא קיבל האיש את כרטיס המזון החודשי.
משהוקמו התחנות - נעלמו הכינים ועמן מחלות טיפוס הבהרות, שתחילה כבר קבלו צורת מגפה...
כדי לעניין את אנשי הגטו במלחמה עם הכינה ולהסביר להם את סכנת טיפוס הבהרות, אורגן באולם הגטו הגדול, רודניצקי 6, משפט פומבי על הכינה, שהודיעו עליו בכרוזים בכל רחובות הגטו.
ד"ר לזר אפשטיין הקטיגור האשים את הכינה, אויבת הגטו... ד"ר פוצ'טר, הסניגור, ביקש רחמים על הכינה... הוא תלה את הקולר בתנאים המאפשרים לכינה להתפתח...
השופטים פסקו שהכינה - אחת דינה להישרף בתא החיטוי ולהיעלם מן הגטו, יחד עם התנאים שאיפשרו את הופעתה...
המחלקה הסניטרית-אפידמיולוגית היתה עורכת תכופות הרצאות באולם הגטו וכן במקומות העבודה. הנושאים: איך להישמר ממחלות מידבקות (טיפוס, דיזנטריה, דיפטריה).
...ליד בית החולים שבגטו נפתחה מכבסה שבה כיבסו את הלבנים של החולים ובני ביתם, לאחר החיטוי.
...כדי לשמור על הגטו מפני הצטברות תלי אשפה, נגשה המחלקה הסינטרית-אפידמיולוגית לארגון הוצאת האשפה אל מחוץ לגטו בעגלות איכרים מן הסביבה... כשהוצאה עגלת הזבל האלף נחוג המאורע...
מוסדות הרפואה.
בית החולים היהודי, שהיה מכונה לפנים "הקדש", קיים היה בוילנה מאה וארבעים שנה, בערך. זה היה המוסד היחידי שנתקיים עוד מימים שלפני הגטו...
בבית חולים זה השתקפה כמו באספקלריה הטרגדיה של חיי היהודים בגטו, עצבנותם ומצבי רוחם המשתנים חליפות. היו ימים, שהאנשים היו נדחקים לכאן כחולים, מתוך תקוה כי משם לא יחטפום לעבודת כפיה. אבל היו גם זמנים, שהחולים היו עוזבים בהמוניהם את בית החולים, מתוך פחד להיות מוצאים דוקא מכאן לפונאר...
בימים הקשים של ה"אקציות" היו הורים מחוסרי "תעודות חיים" משאירים את ילדיהם בבית החולים. הצליחו ההורים להינצל באיזה נס, היו באים ככלות ה"אקציה" לבית החולים לקבל את ילדם...
במחלקה הכירורגית היו מטפלים בין השאר גם במקרים של תאונות עבודה, כאן שכבו היהודים הבודדים שנמלטו מפונאר, לאחר שנפצעו ביריות...
במחלקת המחלות הפנימיות היו מסתתרים מורים ועסקני ציבור, שמחלתם היחידה היתה תשישות גוף כללית וחוסר הכשרה לעבודה פיסית...
מחלקת המחלות המידבקות נשאה שם מסווה: "מחלקת הבדיקות". טיפוס הבהרות וטיפוס הבטן היו בגטו "בבל ימצא ובל יזכר". רק "מצב של חום"; כך היתה הדיאגנוזה הרשמית כלפי הרשות. את מקרי המחלות המדבקות צריך היה להעלים מעיני הגרמנים. מתוך חשש ש"יחסלו" את הנפגעים. את לוח החום היו עורכים באופן מיוחד, לבל יעורר כל חשד...
ועדות גרמניות היו באות לעתים קרובות לבית החולים לשם בדיקה. חוגים מסויימים של אוכלוסי העיר בוילנה (לא גרמנים) היו מעונינים לסגור את בית החולים היהודי וליטול מתוכו את כליו ואת מכשיריו בשביל בתי חולים לא יהודיים. אבל בית החולים היהודי בגטו היה משמש דוגמה מבחינת הסדר והניקיון, ואין אני יודע מה זכות עמדה לו לבית החולים שנשאר בידים יהודיות עד לחיסול הגטו.
מרפאת הגטו היתה נותנת עזרה תחילה, בחודשים הראשונים של הגטו, חינם, אין כסף, ולאחר זמן בתשלום מינימאלי לקופת היודנראט...
על יד המרפאה פעלה "העזרה המהירה" תמיד, יומם ולילה. רופא "העזרה המהירה" רשאי היה להלך בפנס מאופל בידו ברחובות, בשעות העוצר של הלילה, מתשע בערב עד חמש בבוקר...
האחיות היו עושות את מלאכתן הקשה באחריות רבה ועתים במסירות-נפש ממש. במידה רבה הודות לפעולתן הן הצלחנו להתגבר על מכת הכינים והלכלוך בגטו, וכן לנהל את פעולת ההסברה מבית לבית…
בגטו הורגש מחסור רב ברפואות הפשוטות ביותר. מטעם הרשות הגרמנית נאסר על בתי המרקחת האריים להכין תרופות לחולים יהודים... במחלות מסוכנות כשהיה צורך, למשל, בנסיוב דיפטריה לילד הולך למות, היו האמהות היהודיות מסכנות את נפשן, מסירות מעליהן את הטלאים, רצות לבית מרקחת נוצרי...
בימי הגטו הראשונים התהלכו הרופאים על פני עליות גג וחדרים עזובים בשטחי החורבות והיו מאספים בקבוקי יוד וטיפות ולריאן, טבליות שונות, צמר גפן, חיתולים, מלמלה וכו'. רבים מן הרופאים, וגם יהודים סתם, תרמו את תכשירי הרפואה שלהם, שהביאום אתם לתוך הגטו, והתחילה חלוקת רפואות חינם לחולים. לאחר זמן נעשה בית המרקחת של בית החולים לבית מרקחת של הגטו כולו.
בכל מיני המצאות וערמומיות היו הבריות קונים מאדיקאמנטים [תרופות] מחוץ לגטו ומבריחים אותם פנימה... והיו מן הפועלים היהודים שהיו גונבים צרכי רפואה מבתי המרקחת של "הצלב האדום הגרמני", או של בתי החולים הצבאיים, ששם עבדו במלאכות שונות. הם היו מביאים את הרפואות לבית המרקחת של הגטו.
אז נתברר ההכרח, שיהא הגטו מיצר אמצעי ריפוי בעצמו... הייצור נעשה במנות קבועות מראש, שלא יהא צורך להכין את הסמים לכל חולה לחוד, אלא שיוכל לקבלם מיד מן המוכן... המחסור בכלים מדיציניים הורגש מאד. התחילו הסדנאות הטכניות להתקין מכל מיני גרוטאות וחתיכות פח מאזניים מדיציניים שונים, סטריליזאטורים וכו'...
הילד הגיטואי היה משמש נושא לדאגה ואהבה לכל תושבי הגטו. כיוון שאי אפשר היה לשמור על הזקנים מכליון, התרכזה תשומת לבו של הכלל על הילד; יחיה-נא הוא לפחות ויגיע לשנים טובות מאלו...
במחלקת הטיפול הרפואי בילדים היו רשומים כל הילדים מבני שנה ומחצה ולמעלה. לכל ילד היה כרטיס מיוחד, שעל פיו היה מקבל חלב ומזונות אחרים, בהתאם לגילו ולמצב בריאותו. כאן היו מרכיבים אבעבועות לילדים, מרפאים אותם במנורות קווארץ, עושים להם זריקות, שוקלים ובודקים אותם פעם בפעם...
הפיקוח הסניטרי-היגייני על הנוער בגיל בית הספר... נמצא בידי המרכז הרפואי לבתי הספר. שטח פעולתו הקיף את בתי הספר העממייים ואת גני הילדים שעל ידם, את הקורסים הגימנסיאליים, את הקורסים הטכניים, ואת בתי הספר הדתיים...
בכל מקרה של מגפה בגטו... היינו מרצים הרצאות באזני ההורים והילדים. לילדים היו קוראים שיבואו אל הזריקות הללו מרצונם הטוב, כדי לחסן על ידי כך את גופם נגד המחלות "למען יוכלו להגיע לימים טובים מאלה". אחר כך היתה נערכת הצבעה: מי מן הילדים מסכים לקבל זריקה מרצונו הטוב ומי לא? התוצאות היו: מאה אחוזים של מסכימים מרצון. כל הילדים נאותו לעשות את הכל ובלבד שיוכלו להשאר בחיים ולהגיע לימים הטובים העתידים לבוא…
המורים, שביקשו לסייע בידי "המרכז" בתעמולת ההיגיינה, ערכו הצגת ילדים מיוחדת: "הקפד על הנקיון!", עם פזמונים ורקודים של "המגבת, ומברשת השיניים"...
בין ילדי בתי הספר הדתיים בגטו היו מרובים מאד הנחלשים. אבל בשום אופן לא נאותו לאכול את בשר הגטו (בשר סוסים). מוריהם היו שולחים את החלשים אל המרכז לבדיקה, והללו היו מקבלים פתק רופא כי עד יום פלוני בחודש מותר להם לאכול את בשר הגטו. אז היו המלמדים משפיעים על הילדים שיקיימו את פקודת הרופאים...
ימים רבים לפני המלחמה היתה בוילנה אגודה של רופאים יהודים שהיו מרצים בה הרצאות ומבררים בחברותא את השאלות הכרוכות בעניני בריאותם של היהודים. גם בגטו הוסיפו הרופאים לשמור על המסורת של אגודתם זו... נערכו הרצאות וויכוחים על נושאים מדעיים, הקשורים בבעיות הרפואיות של חיי הגטו, בסיכומים של תצפיות במחלות הגטו ובדיונים על המלחמה במחלות המידבקות. הדפסה