מן המחקר
- 12/27/2018
- תכנית אירופה ההונגרית 1/18/2018
- משה פראגר, המרידה הנאצית בהסטוריה 1/8/2017
- ג'וינט והחינוך האורתודוקסי בווילנה בראשית מלחמת העולם השנייה 11/1/2016
- הרב שמואל טוביה שטרן 5/5/2016
- אסתר פרבשטין 4/18/2016
- מצגת של יוסי וילנר על בית הכנסת בטיקטין 2/23/2015
- יום השואה 1/1/2015
- תהליכי רצף ותמורה בישיבה הליטאית 7/8/2014
- מנהיגות ושיקום 6/5/2014
- הרב אברהם זמבה, השטיבלך בוורשה 12/17/2012
- י. מישאל / בית מדרש לרבנים תחכמוני בוורשה 12/17/2012
- יעקב רואי, "חג הפסח מול המשטר הסובייטי", בר-אילן – ספר השנה, כד-כה (תשמט), עמ' 173--195 3/25/2012
- הרב יוסף אפשטיין, "ישיבת מיר" (מתוך אתר דעת): 6/9/2011
- אלברט קגנוביץ', 2/9/2011
- "בריחה ממחנות ההשמדה בהלכה" : 11/7/2010
- פעילותו של מנהיג פא"י , בנימין מינץ 2/18/2010
- ינו שיק, "האורתודוקסיה אחרי השחרור" 1/21/2010
- אסתר פרבשטין , 'מעין ושמו "בית יעקב"' 12/24/2009
- הנהגה רבנית בשואה 11/12/2009
- אומנות בתי הכנסת בפולין 7/22/2009
- החנוך הדתי 'יבנה' בליטא 7/22/2009
- הרשת החינוכית של "אגודת ישראל" בפולין, 5/24/2009
- הרב חיים זייצ'יק 3/26/2009
- הרב יהושע גרינוולד 3/26/2009
- בית המדרש האורתודוקסי לרבנים בברלין 2/26/2009
- השימוש בדרשה ובסיפור החסידיים במבואות לספרות הרבנית 1/26/2009
- הרב שמואל משה רובינשטיין 9/28/2008
- אבלים אנו כל ימי חיינו עלי אדמות
בתוך "זיכרון בספר" 8/6/2008 - החינוך בלודז' בצל השואה
ד"ר חיים שלם 7/2/2008 - החינוך התורני בוורשה הכבושה ובגטו ורשה 1939-1942
שרין דוד 6/3/2008 - המנהיגות הרבנית בהולנד בתקופת השואה
דפים לחקר תקופת השואה
דן מכמן תשמ"ט 3/10/2008 - הרב זלמן ברוך רבינקוב, תרמ"ז–תש"א (1887–1941) 10/14/2007
- הרב דוד אביגדור
(כ' תשרי תרנ"ח – ראש השנה תש"ג 9/11/2007 - זיכרונות הרב יעקב אביגדור מדרוהוביץ'
אסתר פרבשטין 8/5/2007 - "על חטא שחטאנו לפניך"
מצוות הווידוי וקיומה בתקופת השואה 9/21/2006 - עניני קבורה – חסד של אמת
אסתר פרבשטין
בתוך: בסתר רעם, עמ' 251–253 7/30/2006 - על הספר "ידי משה"
כתביו של הרב משה קלנברג 6/29/2006 - שמד וגיור בימי השלטון הנאצי
קטעים מתוך מאמרו של דן מכמן.
עלון פרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן 5/22/2006 - מתוך מאמרו של מרדכי פלדיאל ולחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים
בתוך קובץ מחקרים יד ושם 5/3/2006 - הרב הנער והפליטים בבודפשט 1944
אסתר פרבשטין
בתוך: דפים לחקר השואה, כ (תשס"ו), עמ' 85–111. 4/9/2006 - חג הפסח בגטאות הגנראל גוברנמנט
חיים שטראוס
משואה, ח (תש"ם) 3/27/2006 - קטעים ממאמרו של נ. קצבורג, בתוך "תולדות השואה"
קצבורג, בראהם – ירושלים 1/31/2006 - קטעים מתוך ספרו של רוני שטאובר
"הלקח לדור" - שואה וגבורה במחשבה הציבורית בארץ בשנות החמישים
ירושלים - תש"ס 1/15/2006 - התקווה, הניצחון, חווית השחרור – אוסף עדויות
בתוך: קובץ יד ושם, כה (תשנ"ו) 1/5/2006 - "פועלי אגודת ישראל" ו"אגודת ישראל"
במחנות העקורים באיטליה, בשנים 1946-1945
מתוך מאמר של שמואל רזניקוביץ' 12/4/2005 - כ' סיוון
יום הזיכרון לשואת יהודי הונגריה 11/7/2005 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 10/5/2005 - רבי נפתלי שטרן ז"ל
חזן ראשי של קהילת יראים בסאטמר והתפילות שכתב במחנה וולפסברג
קטעים מתוך מאמרו של נחמן כהנא 9/29/2005 - נשים יהודיות מהונגריה
באושוויץ-בירקנאו ב- 1944
קטעים מתוך מאמרה של לאה לנגלבן 8/11/2005 - קטעים מתוך ספרו של דוד דוידוביץ
"בתי כנסת בפולין וחורבנם" 8/8/2005 - קבוצת ה'צנרשאפט' כדוגמה להתארגנות נשים
לעזרה הדדית במחנות
קטעים מתוך מאמרה של יהודית תידור-באומל 6/9/2005 - ק-ל נקמות הופיע
על פי מאמרו של יונה עמנואל
מתוך "המעיין" תמוז תשמ"ג 3/4/2005 - מתוך "מגילת השואה" -
קינה על חורבן בית ישראל באירופה
משה פראגר, "אלה שלא נכנעו" 2/13/2005 - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין
עיני העדה
בתוך ספרה "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב. 1/27/2005 - חיים דתיים יהודיים תחת השלטון הנאצי
קטעים על פי מאמרו של פרופ' דן מכמן, בתוך "השואה וחקרה" 1/12/2005 - בסתר רעם
קטעים מתוך ספרה של אסתר פרבשטיין 1/12/2005 - קידוש השם
קטעים מתוך ספרו של שמעון הוברבנד 1/12/2005 - מתוך מאמרה של לאה פרייס
אחים זרים ואחים לצרה"
בתוך ילקוט מורשת "תעוד וחקר השואה" 11/27/2004 - על משמר הבריאות
מתוך מאמרו של ד"ר דבורז'צקי
בתוך "ירושלים דליטא במרי ובשואה 11/25/2004 - בצל השכינה, בצל האמונה
קטעים מספרו של אליעזר ברקוביץ 9/22/2004 - מתוך "מתורה עם דרך ארץ עד מחנה הריכוז"
הנהגה רבנית בתקופת השואה 8/22/2004 - "קול בכיות" – השואה והתפילה
על פי ספרה של יהודית תידור באומל 7/19/2004 - מתוך ספרה של אילנה רוזן "באושוויץ תקענו בשופר"
ניצולי קרפטוס בישראל מספרים על עצמם ועל קהילותיהם בשואה. 6/15/2004 - ילדים ונוער בתקופת השואה
קטעים ממאמרה של דליה עופר 4/28/2004 - להיות יהודי בצרפת
מתוך מאמרה של רנה פוזננסקי 3/23/2004 - מסתור בקרב משפחות נוצריות
מתוך מאמרה של אסתר פרבשטיין 'עד יעבור זעם' 2/25/2004 - החינוך התורני 2/2/2004
- המאפיינים של התנועה הפרטיזנית היהודית 1/1/2004
- קבוצות פרטיזניות יהודיות 1/1/2004
- האשה הדתית בשואה
קטעים מתוך הרצאה של שולמית אימבר,יד ושם 11/30/2003 - "מכתבו של ניצול"
קטעים ממאמרה של אסתר 'לא צמא למים' פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 8/4/2003 - על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין
מתוך "בסתר רעם", ירושלים, תשס"ב 7/6/2003 - קטעים ממאמרו של יהושע אייבשיץ:
"הספר בתקופת השואה" 6/1/2003 - קטעים מתוך מאמרו של פרופ' ישראל גוטמן:
"יהודי וורשה בימי השואה".
מתוך תולדות יהודי וורשה, ירושלים 5/8/2003 - קטעים על פי מאמרה של אסתר פרבשטיין,
מתוך 'בסתר רעם', מוסד הרב קוק, תשס"ב. 3/13/2003 - קטעים על פי מאמרה של פרופ' יפה אליאך:
'שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות הרכוז הנאציים'
"יד ושם", ירושלים, תשד"מ – 1984 2/13/2003 - פרופ' גרשון גרינברג
- שתי תגובות רבניות לשואה
- "לבנות החרבות – עגונות השואה"
- מבוכניה לבודפשט – מבצעי בריחה של יהודים מפולין להונגריה
אסף ידידיה - בצריפי הנערים באושוויץ, 1944
אסתר פרבשטין - הרב שלמה זלמן אונסדורפר, שפתי שלמה (מונטריאול תשל"ב)
- קטעים ממאמרו של יהויקים כוכבי:
"השלב האחרון בקורותיה של יהדות גרמניה 1938 - 1943, ימי נובמבר 1938" - קטעים ממאמרה של שרה קפלן
זכרון השואה והנצחתה על ידי היהדות החרדית
ירושלים - תש"ס - מתוך מאמרה של אסתר פרבשטין, "אני רוצה להיות שייך ליעקב",
- נתן כהן, '"עיני עיני יורדה מים" זיכרונות הרב אלתר יצחק אייזיק ויינברגר (וויינבערגער)'
קטעים מתוך ספרה של אילנה רוזן "באושוויץ תקענו בשופר"
(ירושלים תשס"ד)
מבוא - ניצולי קרפטוס בישראל מספרים על עצמם ועל קהילותיהם בשואה.
בעשורים האחרונים עולה ופורץ במקומותינו שיח השואה... בד בבד עם הפתיחות הגדלה והולכת ביחס לשואה, הורחבו דרכי העיסוק והדיון בה. בעוד שבעבר חקר ההיסטוריה, על התיעוד הנלווה אליו, נחשב כערוץ הבלבדי הנאות להתייחסות לשואה, ברבות השנים התפתח המחקר גם לתחומים אחרים, והעיסוק בשואה הגיע גם לאומנויות ולשיח הפוליטי לסוגיו. המחקר מגלה בשנים האחרונות פתיחות הולכת וגוברת לסיפוריהם של "אנשים פשוטים" המובאים ביומנים, במכתבים, בראיונות ובשיחות באמצעי התקשורת. וכן, הנטייה לבין תחומיות במחקר בכלל מזמינה עיסוק בין תחומי בנושאים טוטליים כמו השואה.
עבודה זו, שנעשתה בהשפעת התהליכים הללו ומתוך קשב למגמות העכשוויות בחקר התרבות, הינה מחקר על שיח השואה העכשווי בתרבות הישראלית דרך סיפורה של קבוצה אחת, קהילת יוצאי חבל קרפטורוס שבמזרח אירופה.
אין זה מחקר היסטורי שכוונתו להתחקות אחר מהלך הדברים מתוך ניסיון לשחזרם באופן הקרוב ביותר להתרחשותם, אם כי הדעת ניתנת כמובן לרקע ההיסטורי של הקהילה, דובריה וסיפוריה. המחקר גם אינו עוסק בסוגיות כגון שיתוף הפעולה עם גרמניה הנאצית מצד המדינות הכבושות, כמו הונגריה ואוקראינה, או ההבדלים בין גישותיהם של חיילי הס"ס, חיילי הוורמכט ומפקחי העבודה האזרחים במפעלים שבמחנות לעבודת כפייה כלפי האסירים היהודים. עניינים אלה ואחרים זוכים אמנם להתייחסות בדבריהם של יוצאי קרפטורוס המספרים על קורותיהם בשואה, ומשום כך גם בדברי הניתוח והפרשנות על סיפוריהם. אולם הדגש בהבנת הדברים אינו השחזור ההיסטורי, כי אם התיאור הסובייקטיבי והמנטלי של הדרכים שבהן תפסו הנחקרים את קורותיהם כחלק מן ההיסטוריה ותופסים אותם כך גם כיום. במילים אחרות - זוהי היסטוריה מנקודת מבטם של יוצאי קהילה אחת, או סיפורה של קהילה אחת בשואה.
בעניין זה ראוי לציין את ההבדל ביחסן של דיסציפלינות מחקריות שונות לאותם חומרי מחקר. בעוד שבמחקר היסטורי מעמדן של עדויות אישיות בעל פה וממרחק זמן משני ביחס למעמדן של תעודות רשמיות וכתובות מזמן האירועים, הרי שמחקר הספרות והתרבות מתייחס אל אותן תעודות לשם הבנת הרקע לעדויות האישיות שבעל פה. עדויות אלה, בייחוד כשהן מובאות בריבוי קולות ומעניקות גיבוי וחיזוק זו לזו, הן העומדות במרכז המחקר בבואו לבדוק כיצד שקעה חווית השואה בזיכרונם ובתודעתם של הניצולים וכיצד הם מספרים ומנחילים אותה לקהליהם השונים; מהי לשון הדימויים של העדויות או הסיפורים ועל מה היא מעידה, על מה מסכימים בני הקבוצה ובאלו עניינים הם חלוקים בדעותיהם, כיצד הם ממשיגים את חייהם כמי שעברו את השואה, ועוד. וכן, בניגוד לשדות מחקר בתחום מדעי החברה השואפים למדגמיות, מחקר הספרות והתרבות מדגיש את הייחודיות שבדברי כל עד ועדה, מספר ומספרת, ואינו שואף להעמדה כמותית של מסקנותיו...
(עמ' 15-13)
פרק שני - זיכרון הסיפוח להונגריה בחסות גרמניה הנאצית.
כבר באביב 1939, חמש שנים לפני גירוש יהודי הונגריה למחנות הריכוז, כשנתיים לפני הגירוש לגאיות ההריגה במזרח, וחודשים אחדים לפני פלישת גרמניה לפולין ופרוץ מלחמת העולם השניה, טעמו יהודי קרפטורוס את מחץ זרועו של השלטון ההונגרי אוהד הדוקטרינה הנאצית, אשר קיבל לידיו את החבל בחסות גרמניה. יוצאי קרפטורוס מספרים על מעבר החבל מידי צ'כסלובקיה לידי הונגריה תוך הדגשת השינוי לרעה שחל בחייהם בעקבות המעבר...
כשהיו חילופי השלטון ועברנו להונגריה, היו חגיגות בכיכר השוק... אמרתי לחבר שלי איצ'ו, בוא נלך הביתה, כבר מאוחר. כשעברנו ברחוב על יד בית הכנסת, באו אנשי "הקבוצות החופשיות" [מיליציה ימנית קיצונית], והרביצו למי שחשבו שהם יהודים...
...לפעמים קיבלתי סטירה, לפעמים קיבלתי בעיטה. זה לא היה הז'נדרם הצ'כי, זה היה הז'נדרם ההונגרי. בהמשך מספר העד, כי אמנם גם השלטון הצ'כי קיים מבנה כוח שכלל, בין השאר, מערכת ענישה והגבלת חופש, אך מונחיו היו מתקדמים, מעודנים ומילוליים יותר מזה של המבנה ההונגרי, המאופיין בגסות ובפיזיות.מבחינה זו, המעבר לידי השלטון ההונגרי מטרים ומבשר את המעבר לעולם המחנות שבו שלטו כוח פיזי, התעמרות, חייתיות ?
והפחד מהם, שלטון מוחלט. באותו עולם, כפי שמתאר פרימו לוי בזיכרונותיו, נקרא המגלב "מתורגמן", כיוון שדיבר אל מגורשי המדינות השונות, על בליל לשונותיהם, בלשון אחידה ושווה לכל נפש.
עדות אחרת מתארת את היחסים בין יהודי החבל לבין השלטון ההונגרי החדש-ישן. תיאור זה כולל מכות וענישה פיזית. מדובר בבתי הספר שצוותי המורים שלהם הוחלפו ועמם גם היחס אל התלמידים היהודים. "תמיד אמרו שהיהודים מטומטמים ולא מבינים שום דבר, קיבלנו מכות ואי אפשר היה לעשות דבר. היה חוק חינוך חובה והיינו צריכים ללכת ללמוד". דברים אלה, כמו גם דברי הסיום של העד "לא ידעתי איך לעקוף אותם", ממחישים עד כמה היו היהודים חסרי אונים ויכולת התגוננות, וכל שנותר להם היה ללמוד להסתגל עד כמה שאפשר למצב הדברים החדש.
גם בעבודתי על סיפורי חיים של ניצולי שואה מהונגריה רווחו תיאורים של אנטישמיות בבתי הספר הכלליים.... לא ניתן היה להתחמק מן היחס המפלה וממקרי ההתאנות ליהודים, כיוון שגילויי חכמה והצלחה וגילויי נחשלות וכישלון משכו אש באותה מידה. ובכל מקרה, לא היו אלה אלא תואנות, בעוד שסיבת ההתאנות האמיתית לתלמידים היהודים היתה עצם זהותם היהודית...
(עמ' 37-36)
פרק חמישי - " אברח ממך - אליך"
השירות בפלוגות עבודה במסגרת הצבא ההונגרי.
שירותם הצבאי של גברים יהודים בני הגילים 40-20 בפלוגות העבודה הוסדר בחוק עוד לפני פרוץ המלחמה. ואולם עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות והחרפת מצב הלחימה, הדרדר מעמדם ומצבם של משרתי הפלוגות היהודים והם היו נתונים לשרירות לבם ולגחמותיהם של המפקדים שהופקדו עליהם... מאותה עת ואילך עמדו משרתי הפלוגות, כאמור, בפני פרדוקס של שירות ונאמנות לצבא ומדינה שהתנכרו להם והפקירו אותם ואת משפחותיהם. מצד שני השירות הבטיח תנאי קיום, ולו מינימליים, למשרתים שנותרו לעתים שרידים יחידים ממשפחות וקהילות אשר הובלו להשמדה בידי אותו הציר עצמו. ואולם במהלך השירות היו מעייניהם של היהודים נתונים לתלאות קיומם, וממילא לא יכלו לעמוד בקשר עם בני משפחותיהם ולהתעדכן בנעשה...
עבור קבוצת המספרים, רובם צעירים מגיל הגיוס, הפך השירות בפלוגות לאפיק הישרדות ואולי למעין קבוצת תמיכה, שהיה בה משום מענה למצוקת הבדידות והקיום התלוי מנגד, הגם שטמן בחובו סכנות ומצוקות אחרות. כמו כן משהצטרפו לפלוגות שהורכבו מכלל יהודי הונגריה, נחשפו המספרים לקיום משותף עם "זן אחר" של יהודים, קרובים ורחוקים כאחד, וליחסים ולמתחים הנובעים מכך...
השירות בפלוגות העבודה נראה כמסע רגלי אינסופי ולעתים חסר תכלית ברחבי הונגריה ו/או מזרח אירופה, במסגרתו צעידה של "אולי 80-70 קילומטר ליום" היא עניין שבשיגרה...
אחדים מן העדים מתארים רק את תוואי הדרך ומצבה - יער, הר ובוץ. ההיגררות, העדריות הכפויה וחוסר השליטה של משרתי הפלוגות בגורלם ניכרים גם בדרך בה הם מתארים את הנעשה בהם באמצעות פעלים סבילים ונושאים סתמיים או חסרים, כגון "ריכזו גדודים", "שלחו אותנו", "בגדים לא נתנו", "מסביב היתה שמירה", "אוכל לא נתנו", "נתנו לנו דחיפה הצדה, כדור, וזהו", "אולי בכל זאת ייתנו לאכול", "קיבלנו ציוד, סיגריות, שוקולד", וכדומה. הרושם הנוצר מן התיאורים הללו, החוזרים על עצמם בשינויי גוון קלים בדברי רבים ממשרתי הפלוגות, הוא כי השירות והחיים יחד בתנאים קשים הופכים את הפלוגה ליחידה במובן הבסיסי של קבוצת אנשים שנגזר עליהם לשהות ולפעול יחדיו כאיש אחד...וכל זאת לאורך חודשים עד שנים...
ככלל, תיאורי החיים בפלוגות כוללים התייחסויות למרחב ולתנועה בו, לתנאי השירות כמו מזון ויחס המפקדים, לאופי העבודות שהמשרתים הועסקו בהן, לאירועים מיוחדים וליחסים בין האנשים. תנאי השירות והמזון אינם תופסים מקום כה מרכזי בדברי המספרים, והסתבר שרוב הזמן הם היו סבירים, למעט התקופה האחרונה למלחמה, שכללה לעתים הימלטות חפוזה ואף מסירת אנשים לרשויות הגרמניות...
(עמ' 64-63, 70-69)
(אילנה רוזן, באושוויץ תקענו בשופר, ירושלים, תשס"ד) הדפסה
(ירושלים תשס"ד)
מבוא - ניצולי קרפטוס בישראל מספרים על עצמם ועל קהילותיהם בשואה.
בעשורים האחרונים עולה ופורץ במקומותינו שיח השואה... בד בבד עם הפתיחות הגדלה והולכת ביחס לשואה, הורחבו דרכי העיסוק והדיון בה. בעוד שבעבר חקר ההיסטוריה, על התיעוד הנלווה אליו, נחשב כערוץ הבלבדי הנאות להתייחסות לשואה, ברבות השנים התפתח המחקר גם לתחומים אחרים, והעיסוק בשואה הגיע גם לאומנויות ולשיח הפוליטי לסוגיו. המחקר מגלה בשנים האחרונות פתיחות הולכת וגוברת לסיפוריהם של "אנשים פשוטים" המובאים ביומנים, במכתבים, בראיונות ובשיחות באמצעי התקשורת. וכן, הנטייה לבין תחומיות במחקר בכלל מזמינה עיסוק בין תחומי בנושאים טוטליים כמו השואה.
עבודה זו, שנעשתה בהשפעת התהליכים הללו ומתוך קשב למגמות העכשוויות בחקר התרבות, הינה מחקר על שיח השואה העכשווי בתרבות הישראלית דרך סיפורה של קבוצה אחת, קהילת יוצאי חבל קרפטורוס שבמזרח אירופה.
אין זה מחקר היסטורי שכוונתו להתחקות אחר מהלך הדברים מתוך ניסיון לשחזרם באופן הקרוב ביותר להתרחשותם, אם כי הדעת ניתנת כמובן לרקע ההיסטורי של הקהילה, דובריה וסיפוריה. המחקר גם אינו עוסק בסוגיות כגון שיתוף הפעולה עם גרמניה הנאצית מצד המדינות הכבושות, כמו הונגריה ואוקראינה, או ההבדלים בין גישותיהם של חיילי הס"ס, חיילי הוורמכט ומפקחי העבודה האזרחים במפעלים שבמחנות לעבודת כפייה כלפי האסירים היהודים. עניינים אלה ואחרים זוכים אמנם להתייחסות בדבריהם של יוצאי קרפטורוס המספרים על קורותיהם בשואה, ומשום כך גם בדברי הניתוח והפרשנות על סיפוריהם. אולם הדגש בהבנת הדברים אינו השחזור ההיסטורי, כי אם התיאור הסובייקטיבי והמנטלי של הדרכים שבהן תפסו הנחקרים את קורותיהם כחלק מן ההיסטוריה ותופסים אותם כך גם כיום. במילים אחרות - זוהי היסטוריה מנקודת מבטם של יוצאי קהילה אחת, או סיפורה של קהילה אחת בשואה.
בעניין זה ראוי לציין את ההבדל ביחסן של דיסציפלינות מחקריות שונות לאותם חומרי מחקר. בעוד שבמחקר היסטורי מעמדן של עדויות אישיות בעל פה וממרחק זמן משני ביחס למעמדן של תעודות רשמיות וכתובות מזמן האירועים, הרי שמחקר הספרות והתרבות מתייחס אל אותן תעודות לשם הבנת הרקע לעדויות האישיות שבעל פה. עדויות אלה, בייחוד כשהן מובאות בריבוי קולות ומעניקות גיבוי וחיזוק זו לזו, הן העומדות במרכז המחקר בבואו לבדוק כיצד שקעה חווית השואה בזיכרונם ובתודעתם של הניצולים וכיצד הם מספרים ומנחילים אותה לקהליהם השונים; מהי לשון הדימויים של העדויות או הסיפורים ועל מה היא מעידה, על מה מסכימים בני הקבוצה ובאלו עניינים הם חלוקים בדעותיהם, כיצד הם ממשיגים את חייהם כמי שעברו את השואה, ועוד. וכן, בניגוד לשדות מחקר בתחום מדעי החברה השואפים למדגמיות, מחקר הספרות והתרבות מדגיש את הייחודיות שבדברי כל עד ועדה, מספר ומספרת, ואינו שואף להעמדה כמותית של מסקנותיו...
(עמ' 15-13)
פרק שני - זיכרון הסיפוח להונגריה בחסות גרמניה הנאצית.
כבר באביב 1939, חמש שנים לפני גירוש יהודי הונגריה למחנות הריכוז, כשנתיים לפני הגירוש לגאיות ההריגה במזרח, וחודשים אחדים לפני פלישת גרמניה לפולין ופרוץ מלחמת העולם השניה, טעמו יהודי קרפטורוס את מחץ זרועו של השלטון ההונגרי אוהד הדוקטרינה הנאצית, אשר קיבל לידיו את החבל בחסות גרמניה. יוצאי קרפטורוס מספרים על מעבר החבל מידי צ'כסלובקיה לידי הונגריה תוך הדגשת השינוי לרעה שחל בחייהם בעקבות המעבר...
כשהיו חילופי השלטון ועברנו להונגריה, היו חגיגות בכיכר השוק... אמרתי לחבר שלי איצ'ו, בוא נלך הביתה, כבר מאוחר. כשעברנו ברחוב על יד בית הכנסת, באו אנשי "הקבוצות החופשיות" [מיליציה ימנית קיצונית], והרביצו למי שחשבו שהם יהודים...
...לפעמים קיבלתי סטירה, לפעמים קיבלתי בעיטה. זה לא היה הז'נדרם הצ'כי, זה היה הז'נדרם ההונגרי. בהמשך מספר העד, כי אמנם גם השלטון הצ'כי קיים מבנה כוח שכלל, בין השאר, מערכת ענישה והגבלת חופש, אך מונחיו היו מתקדמים, מעודנים ומילוליים יותר מזה של המבנה ההונגרי, המאופיין בגסות ובפיזיות.מבחינה זו, המעבר לידי השלטון ההונגרי מטרים ומבשר את המעבר לעולם המחנות שבו שלטו כוח פיזי, התעמרות, חייתיות ?
והפחד מהם, שלטון מוחלט. באותו עולם, כפי שמתאר פרימו לוי בזיכרונותיו, נקרא המגלב "מתורגמן", כיוון שדיבר אל מגורשי המדינות השונות, על בליל לשונותיהם, בלשון אחידה ושווה לכל נפש.
עדות אחרת מתארת את היחסים בין יהודי החבל לבין השלטון ההונגרי החדש-ישן. תיאור זה כולל מכות וענישה פיזית. מדובר בבתי הספר שצוותי המורים שלהם הוחלפו ועמם גם היחס אל התלמידים היהודים. "תמיד אמרו שהיהודים מטומטמים ולא מבינים שום דבר, קיבלנו מכות ואי אפשר היה לעשות דבר. היה חוק חינוך חובה והיינו צריכים ללכת ללמוד". דברים אלה, כמו גם דברי הסיום של העד "לא ידעתי איך לעקוף אותם", ממחישים עד כמה היו היהודים חסרי אונים ויכולת התגוננות, וכל שנותר להם היה ללמוד להסתגל עד כמה שאפשר למצב הדברים החדש.
גם בעבודתי על סיפורי חיים של ניצולי שואה מהונגריה רווחו תיאורים של אנטישמיות בבתי הספר הכלליים.... לא ניתן היה להתחמק מן היחס המפלה וממקרי ההתאנות ליהודים, כיוון שגילויי חכמה והצלחה וגילויי נחשלות וכישלון משכו אש באותה מידה. ובכל מקרה, לא היו אלה אלא תואנות, בעוד שסיבת ההתאנות האמיתית לתלמידים היהודים היתה עצם זהותם היהודית...
(עמ' 37-36)
פרק חמישי - " אברח ממך - אליך"
השירות בפלוגות עבודה במסגרת הצבא ההונגרי.
שירותם הצבאי של גברים יהודים בני הגילים 40-20 בפלוגות העבודה הוסדר בחוק עוד לפני פרוץ המלחמה. ואולם עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות והחרפת מצב הלחימה, הדרדר מעמדם ומצבם של משרתי הפלוגות היהודים והם היו נתונים לשרירות לבם ולגחמותיהם של המפקדים שהופקדו עליהם... מאותה עת ואילך עמדו משרתי הפלוגות, כאמור, בפני פרדוקס של שירות ונאמנות לצבא ומדינה שהתנכרו להם והפקירו אותם ואת משפחותיהם. מצד שני השירות הבטיח תנאי קיום, ולו מינימליים, למשרתים שנותרו לעתים שרידים יחידים ממשפחות וקהילות אשר הובלו להשמדה בידי אותו הציר עצמו. ואולם במהלך השירות היו מעייניהם של היהודים נתונים לתלאות קיומם, וממילא לא יכלו לעמוד בקשר עם בני משפחותיהם ולהתעדכן בנעשה...
עבור קבוצת המספרים, רובם צעירים מגיל הגיוס, הפך השירות בפלוגות לאפיק הישרדות ואולי למעין קבוצת תמיכה, שהיה בה משום מענה למצוקת הבדידות והקיום התלוי מנגד, הגם שטמן בחובו סכנות ומצוקות אחרות. כמו כן משהצטרפו לפלוגות שהורכבו מכלל יהודי הונגריה, נחשפו המספרים לקיום משותף עם "זן אחר" של יהודים, קרובים ורחוקים כאחד, וליחסים ולמתחים הנובעים מכך...
השירות בפלוגות העבודה נראה כמסע רגלי אינסופי ולעתים חסר תכלית ברחבי הונגריה ו/או מזרח אירופה, במסגרתו צעידה של "אולי 80-70 קילומטר ליום" היא עניין שבשיגרה...
אחדים מן העדים מתארים רק את תוואי הדרך ומצבה - יער, הר ובוץ. ההיגררות, העדריות הכפויה וחוסר השליטה של משרתי הפלוגות בגורלם ניכרים גם בדרך בה הם מתארים את הנעשה בהם באמצעות פעלים סבילים ונושאים סתמיים או חסרים, כגון "ריכזו גדודים", "שלחו אותנו", "בגדים לא נתנו", "מסביב היתה שמירה", "אוכל לא נתנו", "נתנו לנו דחיפה הצדה, כדור, וזהו", "אולי בכל זאת ייתנו לאכול", "קיבלנו ציוד, סיגריות, שוקולד", וכדומה. הרושם הנוצר מן התיאורים הללו, החוזרים על עצמם בשינויי גוון קלים בדברי רבים ממשרתי הפלוגות, הוא כי השירות והחיים יחד בתנאים קשים הופכים את הפלוגה ליחידה במובן הבסיסי של קבוצת אנשים שנגזר עליהם לשהות ולפעול יחדיו כאיש אחד...וכל זאת לאורך חודשים עד שנים...
ככלל, תיאורי החיים בפלוגות כוללים התייחסויות למרחב ולתנועה בו, לתנאי השירות כמו מזון ויחס המפקדים, לאופי העבודות שהמשרתים הועסקו בהן, לאירועים מיוחדים וליחסים בין האנשים. תנאי השירות והמזון אינם תופסים מקום כה מרכזי בדברי המספרים, והסתבר שרוב הזמן הם היו סבירים, למעט התקופה האחרונה למלחמה, שכללה לעתים הימלטות חפוזה ואף מסירת אנשים לרשויות הגרמניות...
(עמ' 64-63, 70-69)
(אילנה רוזן, באושוויץ תקענו בשופר, ירושלים, תשס"ד) הדפסה