זכור - אמונה בימי השואה

חודש תשרי  תשע"ח - חג הסוכות בגרמניה הנאצית


עדויות
לאופהיים (Laupheim), 1933
לראשונה מאז ייסודה של הקהילה המקומית החליטה לשכת ראש הקהילה, ביזמתה של אגודת הנשים היהודית המקומית, להקים סוכה לימי חג הסוכות, סמוך לבית הכנסת; זו זכתה לפופולריות רבה, בעיקר אצל בני הנוער.[Israelitisches Familienblatt, 9. 11. 1933, p. 14, מצוטט אצל: בורוט, הפרקטיקה הדתית, עמ' 144]

פביוס ש"ך, הסוכה כסמל, 1937
עצם זה שאנו היהודים חגגנו חגיגות דת שמחות גם בעתות דאגה וכובד ראש עשוי להישמע כאירוניה מרה, ואולם יש לזה מובן עמוק יותר, והוא שמעבר לכל גורל חיצוני, הנשמה זקוקה לרגעים של התרוממות רוח. שמחות דתיות אינן שמחות של הנאות [חיצוניות] אלא של הפנמה, של שעות קדושה, שבהן מתרומם האדם לכדי התובנה שיש תכלית נעלה יותר, שהאדם אינו חי רק את הרגע, אלא גם בעבר ובעתיד, מזיכרונות ומתקוות. [...]
המילה "סוכה" לא הייתה ליהודי צליל ריק אלא גילמה את חייו. וכי לא היו מכלול החיים היהודיים סוכה? וכי לא נשאו היהודים את מולדתם הפנימית תמיד עמם? וכי לא נמלטו בזמנים קשים שוב ושוב אל הסוכה הזאת להציל את נפשותיהם? כאשר סברו כי הקימו לעצמם מבנים איתנים, הם נהרסו בן-לילה, ואילו סוכתם עמדה בפרץ והייתה מקום מפלט. והסוכה הזאת עודה הסמל לשלום, חלום האחווה, כמיהה לאהבה ולאנושיות. לעתים קרובות קיבל העולם היהודי המצומצם את קרינתו מבחוץ והעניק לעולם בלב שמח את המיטב שברשותו, את תורת האלוקים שלו. כיצד עוד היה בידם של היהודים לחיות, אילולא הפנימו את גורלם, אילולא שימש להם החלום הנצחי נחמה?
[Israelitisches Familienblatt, 23. 9. 1937, p. 4, מצוטט אצל: בורוט, הפרקטיקה הדתית, עמ' 147]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016