זכור - אמונה בימי השואה

חודש תמוז תשע"ו - גזירת תענית בזמן השואה


עדויות
טורק, תש"ב

בי"ד חשוון תש"ב (4.11.41), נדרש היודנראט של המושבה הכפרית צ'אכולץ (הידמילה) שעל יד טורק Turek (מחוז פוזן) להכין רשימת יהודים שאינם כשרים לעבודה. ראש היודנראט, הרשל ז'ימנבודה, ביקש את חוות דעתם של רבנים שהובאו לגטו זה.
הרבנים: יששכר דב בער, הרב מטורק – הרב פנחס וייס, הרב מאוניוב – הרב זאב לוונטל והרב מוולודפלבוב, לא ידעו בברור מה משמעות הרשימות, אך הם חשו כי זוהי החלטה גורלית ונקטו בפעולות הבאות:
"דין התורה החל למחרת היום (5 בנובמבר) בשעה 10 בבוקר, בבית הרב פנחס וייס בכפר מלינו. בהשכמת הבוקר של אותו היום הלך הרב יששכר דוב בער להתקדש על ידי טבילה בנהר, וכל הרבנים צמו במשך כל היום. בבית אליקים רוזנצוויג נתאסף מניין יהודים לאמירת תהילים. [...] מחמת הסכנה וצוק העתים גזרו הרבנים תענית ציבור ותושבי הגטו נצטוו לצום בימים ב' וה'. שלוש פעמים חזרו ואמרו תהילים ותקעו בשופר".
[אסתר פרבשטיין, בסתר רעם, ירושלים תשס"ב, עמ' 168]


דזלושיץ, תש"ב

בדזלושיץ Dzialoszyce שבמחוז קילצה (פולין), בכ"א, כ"ב וכ"ג אלול תש"ב (1942), שלושת הימים האחרונים שלפני גירוש יהודי המקום, בילתה כל האוכלוסייה היהודית, זקנים נשים וטף, בבית הקברות, באמירת תהילים ובתפילה לביטול רוע הגזירה:
"ביום השלישי לצום ולתשובה, עם עלות השחר, נתאספו כל יהודי זלושיץ בבית המדרש הישן, הם נשיהם וטפם, בבגדי שבת עטופים 'קיטלך', כאילו ביום הכיפורים, התפללו תפילת 'נעילה': "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים". אמרו 'וידוי' בציבור: "אשמנו, בגדנו..." ולבסוף תקעו בשופר וקראו בקול "ה' הוא האלוקים". בתום התפילה קורעת הלבבות, התקרבה השעה להתייצב בכיכר השוק".
[אריה שחר, "יהודי דזאלושיץ מקדשים שם שמיים", זכור, ב' (תשמ"ב)]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016