זכור - אמונה בימי השואה

חודש אדר א-ב תשע"ו - דרשה לז' באדר


הגות
דרשת הרב שלמה זלמן אהרנרייך, טרנסילבניה, ז' אדר תרצ"ט

מה שדרשתי ביום א' פרשת תצווה ז' אדר תרצ"ט ביום שהוקבע תענית ציבור על צרות ישראלרבותי היום הוא ז' אדר יום פטירת משה רבינו ע"ה, והתאספנו לבית הכנסת להתפלל ולומר תהילים כי באו מים עד נפש גודל צרות ישראל, ועל כן הוקבע תענית ציבור היום בכל המדינה, ומבואר בספרים הקדושים על דברי דוד המלך ע"ה תהילים ק"ו מי ימלל גבורות ה' ישמיע קול תהילתו, מי שרוצה להכרית ולבטל את הדינים או למללם ולפררם בל יזיקו, ישמיע קול תהילתו, יאמר כל ספר תהילים ובזה מכריתין הדינים והגבורות. – ונזכיר גם כן את הרבנים הגאונים הצדיקים שנסתלקו אחר ז' אדר דאשתקיד, הרב מ' מנחם בראדי ז"ל אבד"ק קאלעב, הרב מ' נפתלי טייטלבוים ז"ל מניר באטור, הרב מ' בנימין שעהנפעלד אבד"ק מיהאליפאלווא, והייתי עמהם בידידות אהבה, ויש להוריד דמעה עליהם ולבכות מאין הפוגות על העדר הצדיקים שעזבו אותנו לאנחות.

ואמרו חז"ל (בראשית רבה צ"א י"א) תלמיד חכם שמת אין לו תמורתו, ויש לדקדק דמה זה שאמר אין לו, הוי ליה למימר אין לנו תמורתו, ונראה לפרש על פי מה שפירש מרן החתם סופר זי"ע בהקדמתו לחולין, אהא דקיי"ל דהיום הולך אחר הלילה, ובאומות העולם הלילה הולך אחר היום, ובקדשים קיימא לן דהלילה הולך אחר היום כמו באומות העולם, וצריך ביאור, ונראה דאצלינו עולם הזה נקרא לילה, והעיקר הוא עולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, על כן קיימא לן דקודם הוא לילה ואחר כך היום, אבל אומות העולם אצליהם העיקר העולם הזה, ואם כן כל זמן שחיים בעולם הזה הרי הוא אצלם יום, ועולם הבא אצלם לילה, ואם כן היום הוא קודם ללילה, ואמנם בקדשים מורה להצדיקים הקדושים אשר העיקר אצליהם לעבוד את ה', מה שאין כן בעולם הבא הרי במתים חפשי כתיב, ואם כן אצליהם העיקר הוא בעולם הזה, דיפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, אם כן עולם הזה הוא יום ועולם הבא בחינת לילה וטפל, על כן בקדשים הלילה הולך אחרי היום עכדה"ק, והארכתי בזה במקום אחר. –ואם כן עיקר החיות של התלמיד חכם העוסק בתורה ומעיין ומחדש ומפלפל ומשתעשע בה הוא העולם הזה, ואם כן עולם הזה יקר בעיניו יותר מעולם הבא, ואף שמתענג שם בתענוגים רוחניים תענוגי עולם הבא, ואף שמתענג שם בתענוגים רוחניים תענוגי עולם הבא, אבל תענוג תשובה ומעשים טובים הוא אצלו חשוב יותר מכל חיי עולם הבא, ואם כן כשמת ומתענג בעולם הבא עם כל זה אין לו תמורתו, כי העולם הזה תענוג עבודתו היה יקר אצלו והבן. –ואם כן כמה יש להתאונן על אבידת גדולים וצדיקים אלו שנלקחו מאתנו.

אבל עתה נתקיימו דברי ירמיה הנביא כ"ב אל תבכו למת ואל תנידו לו, בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, וכן הוא עתה שנתגרשו אלפים מישראל מאשכנז ומאסטרייך בעירום ובחוסר כל, והמה בצרות גדולות אין לשער, ואינם יודעין ואין להם מקום אנה לפנות, ואין מניחים אותם לכנוס לא לארץ ישראל ולא לאמעריקא, והם לא בשמים ולא בארץ, ועל זה יש לבכות יותר מאבידת הצדיקים, שהמה הלכו למנוחות, אבל אלו הלכו לאנחות, ונתגרשו ממולדתם ומביתם והמה נעים ונדים, וקב"ה לא עביד דינא בלא דינא ואסור לנו להרהר על הקב"ה ח"ו, רק לרמור כמו שאמרו השבטים אבל אשמים אנחנו אל אחינו אשר ראינו בצרות נפשו כו', ולא תלו במקרה רק אמרו יד ה' הוא, ואנו אין לנו רק לעשות תשובה, שכל אחד ואחד יתמרמר בלבו אוי מה עשיתי חטאתי עויתי פשעתי, לא התנהגתי כיהודי, רציתי להיות אדון הערשאפט, על כן בא אלינו הצרה הזאת כי הקנאה עלינו גרמה כל זאת, וכן כתב אברבנאל שזה גרם גלות שפניא ופארטיגאל, לכן כל אחד ואחד יאמר אלכה ואשובה אל אישי הראשון, וזהו תכלית הצרות שנעשה תשובה.

והנה בפרשת שמות כתיב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם וגו', וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים. ופירש רש"י נתן עליהם לב ולא העלים עיניו, אמנם בתרגום יונתן כתב וגלי קדמוי ית תיובתא דעבדו בטומרא (תשובה שעשו בסתר) דלא ידעי אינש בחבריה ע"ש, וזה וידע אלקים, רק אלקים ידע ולא בני אדם, ולע"ד יש לומר דזה רמוז עוד בלשון הכתוב, דיש לדקדק דמעיקרא אמר שועתם והדר כתיב נאקתם, ויש לומר לע"ד דשועתם הוא ששאגו מצרות הגוף, ונאקתם הוא מה שהתמרמרו בלבם, ואמרו בלבם אוי לי שחטאתי עויתי ופשעתי שלא נהגתי עצמי כאבותי האבות והשבטים, וזה היה בכל לב ולב הטמור אשר אחד לא ידע מחבריה, וזה וישמע אלקים את נאקתם.וכן עתה בצרות ישראל אשר לא נשמע כמוהו, שהאנשים שעברו דרך גרויס ווארדיין בטראנספארט, היה ההאקענריי"ץ בבשרם ובפניהם, ויש מהם שלא היו להם אצבעות שנשכו אותם הרשעים, ויש מהם שנחתכו מהם הצפרנים וכיוצא בזה, דברים שיאות לחיות רעות, והכי יש לחשוב שזה מקרה, והלא עם דייטשלאנד המה געבילדעט, ואיך ימצא בני אדם באכזריות כזה לגרש בני אדם וליקח רכושם עד פרוטה אחרונה, ובצרות כאלה, אבל הוא יד ה' על גודל העונות שנעשה שם שהתערבו בגוים, וכמה דורות לקחו נשים נכריות, וסיפר רב אחד שנתגרש משם כי הוא הצדיק עליהם את הדין, ואמר כי למאות גיטין שסידר לאנשים הבאים מרוסיא ומפולין לדור באשכנז, ושלחו הגיטין לנשותיהם, והם נשאו כולם נשים נכריות, וכן בוויען אין לשער החטאים שעשו בני ישראל מאנשי פולין שבאו לשם, ואף בנות ונכדי רבנים ורביים שהם ישבו בביתם בעליה השלישית והבנות והנשים ונכדים הלכו בטיאטער ועוד ועוד.

ואף שהיו בעיר וויען ויש שם עוד אנשים יראים ושלמים, אבל אמרו חז"ל בבא קמא צ"ב בהדי הוצא לקי כרבא, על כן כתיב בפרשת בשלח שהיו רשעים שיצאו ללקוט מן בשבת, ואמר ה' למשה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי ע"ש, ואף שקשה זה להבין למה ילקה הכשר, אבל אין להרהר דכך הוא דינו של הקב"ה, וכאשר יעזור השי"ת ויגאלינו נבין את כל זה, ובין כך חלילה לפתוח פה לדבר סרה ולהרהר, רק לעשות תשובה כמו שעשו אבותינו במצרים, ובוודאי בוודאי יושיענו הקב"ה והישועה קרובה לבוא, אבל צריך לתלות שהכל בגודל אשמותינו, ואלו העונות והחטאים צריכין שיכאב לנו יותר מהצרות.

ואיתא במדרש פרשת תולדות שאמר יצחק אבינו הקל קול יעקב והידים ידי עשו, אבנימוס הנרדי היה חכם גדול באומות העולם, נכנסו אצלו אומות העולם ושאלו אותו אם יכולים להזדווג בישראל ר"ל לעשות להם רעה וצרות, אמר להם לכו חזרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אם תינוקת שם מצפצפין בקולם (שלומדים תורה) אי אתם יכולים להם, ואם לאו אתם יכולים להם, שכך הבטיחם אביהם ואמר להם הקל קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב בבית הכנסת ובבית המדרש אין הידים ידי עשו, ויש להבין מנא לן לחז"ל להוציא הכתב מפשט הפשוט. ונראה דיש להבין הקול כתיב חסר וא"ו וקול השני מלא וא"ו, והלא דבר הוא, ועמדו על זה במדרש ע"ש, ולע"ד יש לומר דתורה הקדושה שלנו נחלקה לשנים תורה שבכתב ותורה שבעל פה, התורה שבכתב היא חמשה ספרים, ותורה שבעל פה הוא ששה סדרי משנה, על כן כתיב קול הראשון חסר ו' וכתיב הקל, פי' ה' קל דהיינו תורה שבכתב, וקול עם ו' הוא תורה שבעל פה ו' קל, והיינו בזמן שהקל קול יעקב שלומדים תורה שבכתב ותורה שבעל פה אין הידים ידי עשו שולטות בנו, וזה כפתור ופרח ב"ה.

אך צריכין להבין דהא אדרבה כתיב והידים ידי עשו, אם כן משמע ח"ו להיפוך, ועמד בזה בספר הקדוש דגל מחנה אפרים ע"ש, אבל לע"ד יש לומר דכתיב בישעיה יו"ד הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, וכתב רש"י הוי כי עשיתי את אשור שבט אפי לרדות בו את עמי ומטה הוא זעמי בידם של בני אשור ע"ש, ובמצודות דוד פירש הזעם מה שאני זועם על ישראל הוא בידי אשור למטה כי על ידי זה יכה בהם כרצונו, אם כן כשקמים עלינו אומות העולם הוא המטה של הקב"ה ולא ידים שלהם. כי מידים שלהם אין לנו לירא כלל, כמו שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים קי"ט שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי, ופירשו בספרים הקדושים מה ששרים ירדפו אותי הוא חנם ולא יועיל כלום, אך ומדברך פחד לבי, ר"ל פחד שלי הוא שאתה מצוה לעשות כן והוא מדברך עכ"ד, אם כן אין לנו לירא רק כשידים של עשו הם ידיו של הקב"ה שבט אפו, אמנם אם ישראל שומרים התורה והקל קול יעקב נשמע בבית הכנסת ובבית המדרש, אז נשארו הידים ידי עשו, ולא של הקב"ה, ממילא לא יוכלו לשלוט בנו והבן. –לכן אנו צריכין לעשות תשובה, שזה תכלית התענית לתקן ולהסיר המכשולות כמו שאמרו חז"ל, וכן הוא בשו"ע סימן תקע"ו, ולקבל עלינו לשמור שבת קודש נדה ושלא לאכול טריפות ומאכלות אסורות, ולחזק התורה הקדושה, ואז בודאי ישמע ה' את קולינו וירחם ויחוס עלינו ברחמים ויושיענו מצרותינו, ושונאינו יבושו ויתקדש שמו יתברך בעולם.

והנה אמרו חז"ל חגיגה ט' ע"ב לא מצא הקב"ה מידה טובה לישראל מהעניות, והטעם כתב בפירוש הר"ח כדי שיהיה לנו לב נשבר, על כן שולח עלינו הקב"ה צרות ועניות, אמנם אם כבר יש לנו לב נשבר לשברי שברים, כמו אנחנו פה היום, אם כן מהראוי שהקב"ה לא יתנהג עוד עמנו במידה הטובה הלזו, ואמרתי דזה נרמז בדברי חכז"ל מגילה יו"ד ע"ב מקום הארון אינו מן המדה, דהנה הבעל הטורים בפרשת תרומה כתב דהארון היה אמתים וחצי ארכו אמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו, כל האמות היו באמות שבורות כולם בחצי, ולא מצינו זאת בשאר כלי המקדש, אפילו בקרשים ושלחן היה רק פעם אחת אמה שבורה, וכתב הבעל הטורים דזה מורה שכל הלומד תורה צריך לשבר את עצמו לשברים יע"ש. וזה מקום הארון, מקום שהארון שם דהיינו לב נשבר לשברי שברים, אינו מן המדה, אין צריך השי"ת להתנהג עם המדה הטובה לשלוח עלינו צרות לשבר את לבבינו, כי בלא"ה יש לנו לב נשבר ונדכה, והשי"ת ירחם עלינו ויפיל שונאינו ויכרתו לעינינו לעיני כל העולם ויתקדש שמו הגדול בעולם, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.

ובמה שכתבתי לעיל נראה לפרש מה שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים נ"א זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, ויש להבין דקודם אמר דרוח נשברה הוא זבחי אלקים כקרבן, והדר אמר לא תבזה, דהיינו פחות הרבה מקרבן דרק אינו מבזה. –ונראה דדוד ביזו אותו שונאיו ואמרו עליו בזיונות וביישו אותו, וביקש דוד המלך ע"ה הלא כל תכלית הצרות הם שיהיה לבו נשבר ולב נשבר יקר בעיניך כזבחי אלקים כקרבנות, אם כן אני מבקש לב נשבר ונדכה אלקים רבונו של עולם לא תבזה, לא תניח לבזות מי שיש לו לב נשבר ואל תניח לבזות אותי והבן.




הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016