זכור - אמונה בימי השואה

חודש כסלו תשע"ה - חנוכה בשואה


עדויות
לודז'
הסברה
מכובדי
הנה, אנחנו, בנות יהודיות רבות, התכנסנו כאן, היום, בתוך העולם הסוער, בתוך החיים התוססים, בתוך הריצה המהירה הכללית. הרבה נעצור לרגע. לשם מה הסערה? מה רוצות אנחנו? הלא כולנו בנות העם היהודי, וכעם נבחר יש לנו תפקיד מיוחד. הלא האלוהים הטוב שלנו בחר בנו מכל העמים והפקיד בידינו את שליחותו הקדושה. והלא בכל פעם התעלינו מעל כל העולם. כיהודים, כבר בהתחלה לקחנו על עצמנו המשימה להפיץ את המחשבה של אלוהים אחד בארץ. כי הלא גם אנו יודעים שכולנו, וכל העם היהודי, מוצאנו מאברהם אבינו. ולא רק מאברהם, אלא צריך להיות גם משרה. כי אנו רואים, שלאותו אברהם הגדול היה לו עם אשתו השנייה, הגר, את ישמעאל. ומה זה אומר לנו? זה מראה לנו היטב, עד כמה האישה היהודיה משפיעה על חינוך הדור הבא. יש המשך להיסטוריה היהודית. אחרי יציאת מצרים, כל עם ישראל לקח על עצמו את היעוד להיות עם לדוגמא בחייו כעם שמי, להכיר בעמים (ארצות?) של אלהים, להיות דוגמא בחיי הרוח והאמונה שלהם, לא תמיד לעסוק ב(חומרנות?) הגוף, כי בתוכנו יש רוחניות גבוהה, נשמה, גם אם במצב כזה נדרשים אנו לסבול. העם היהודי צריך גם להיות דוגמה בחיים החברתיים. לא כל אחד לחוד, אלא כל העם ביחד. לא לדכא לא להתפזר בין העמים אחרים, לא לנהל מלחמות ותוקפנות, אלא להפיץ שלום, עזרה לזולת, אפילו לזרים, ולהביאם לשיוויון. אבל, האם מלאנו את תפקידנו? היו זמנים שכולם שאפו למטרה הזאת "בכל לבבך ובכך נפשך", בלבם השלם ובכל נשמתם. הם מסרו את רכושם, הקריבו את קרוביהם, בעצמם סבלו מצרות גדולות; סבלו, אך נשארו יהודים. את דתם של עמים אחרים ואת משאת נפשם של לאומים אחרים לא קיבלו. אך הזמנים השתנו. הבה נתבונן, היום, למה שקורה בינינו. אלה שעזבו אותנו והתנתקו מהתורה, מהמקור, פנו למחשבות חדשות, לאידיאולוגיה חדשה. הם אוהבים את הזרים ומוצאים בזה משמעות, תוכן. התורה הפכה בשבילם לישנה מאוד, לארכאית. הם אינם תופסים איך "החדש" משנה אותם. הם אינם תופסים ששום אידיאה, מחשבה חדשה, עוד לא הובילה למשהו טוב. זאת, בניגוד לתורה שלנו, שהינה מעיין חי, וקיימת מעולם ועד עולם. "טעמו וראו כי טוב"1 – אומר דוד המלך. נסו בעצמכם. התורה כוללת את כל ההגיגים, הקטנים והעמוקים ביותר; כי אלוהים בעצמו, אדון נשמת האדם, נתן אותה לנו. כי רק הוא יודע, מעל לכל, מה התשובה לאדם. אנו נבין זאת טוב יותר ע"י משל: אמן גדול יצר מכונה אמנותית ומסר אותה לאנשים, לצרכיהם. הוא גם נתן להם הוראות שונות איך להשתמש במכונה. כשזאת הוחזרה, הוא קיבל אותה במצב מושלם. למעשה, פעלו היהודים על פי ההוראות, ועל ידי כך שמרו עליה. פעם באו לאנשים הנ"ל בני אדם אחרים ואמרו: "למה אתם נוהגים לפי ההוראות הקשות, המיושנות, הלא מודרניות. אנו נראה לכם הוראות נוחות יותר, טובות יותר ומודרניות יותר, אשר לפיהן המכונה תשתדרג ותביא יותר תועלת". אך, מה קרה? בעקבות הטיפול החדש המכונה התקלקלה (נשברה). רק אז הבינו האנשים עד כמה נכון ומושלם זה ללכת לפי הוראות האומן. כך זה גם אתנו, האנשים. האומן הגדול ברא את היצירה הנפלאה, העולם. והוא מסר אותה לאנשים לצרכיהם. הוא גם נתן הוראות שונות: התורה, אשר לפיה צריכים האנשים להתנהג כדי לשמור על העולם כמו שצריך. במשך תקופת מה, התנהגו האנשים ע"פ הוראות האומן שלנו, והחיים התנהלו בצורה חלקה, ללא הפרעות. אבל הגיעו אנשים, שנדמה היה להם שהם חכמים יותר, והוציאו חלקים חדשים, לפי הבנתם. והתוצאה רואים אנו במצב שאנחנו נמצאים היום. על כן, אנחנו, היהודים, צריכים לחזור לדרך הישנה. ועתה, אנו נהיה עוד יותר פעילים, כי עלינו לתקן מה שקלקלנו עד עכשו. לצערנו, היום עודנו בחשכה. אך לפני עלות השחר תמיד חשוך, כפי שאומר ישעיהו: "אמר שומר אתא בוקר וגם לילה"2. העם היהודי יכול להיות במצוקה, האור היהודי יכול להיות בין כל העמים כאילו באפלה. גם אז, ודוקא אז, מתעורר הניצוץ היהודי, מתלהט, מתלקח. אבל, מדוע ההתלהבות למען היידישקייט (היהדות) נחלשה? כי הנוער נעשה מאוד זר, התחנך בבתי-ספר זרים. והיידישקייט נעשתה זרה. והנוער מהווה את עתיד הדור שלנו.

ובכן, תפקידנו הוא לחנך מחדש את הנוער שלנו כיהודים. עבור הנערים יש חדרים, ישיבות. אבל עבור הנשים הצעירות (הנערות), הדבר עוד יותר חשוב, היות והן מבלות רוב הזמן עם הילד, הוקמה תנועת "בית יעקב". יעקב אבינו ציווה על ביתו: "הסירו את אלוהי הנכר אשר בתככם והטהרו"3; אותה מטרה יש לביה"ס "בית יעקב": להסיר את האלמנטים הרעים השליליים ולנקותם. בנות ישראל מקיימות את מצוותיו, בכל כוחן, בכל רגשותיהן לבורא הקדוש. זאת, כדי שיידעו שהן בנות של עם אשר קיומו אינו מבוסס רק על שטח מדיני, כמו עמים אחרים שקיומם הינו המוצא והארץ. לעם היהודי יש רק אידיאל אחד: התורה שלו, אשר בזכותה הפך לעם. ורק בזכות שבניה ובנותיה חפצו בה, קיבלו את ארץ ישראל. על כן, נועד בית-הספר שלנו לקיים את התורה בין הנערות, וברוח התורה לקבל השפעה א-לוהית. במקום שיוקמו בתי"ס מפוארים וספריות עשירות, התורה, המכונה "אש הדעת", תשיג את ידעיה רק ע"י לימוד התורה והפצתה וע"י הכללתה בחיים. וכולם מבינים שהדבר יכול לקרות ע"י בתי"ס לבנות ישראל הצנועות, מקום לשם אנו שולחים את ילדינו מצעירותם להתחנך באמונתינו, ולשמור על הדרך היהודית. וזה יהיה האושר של העם היהודי. כמו שאומר דוד המלך: "אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך"4. לעצמנו יהיה בית יהודי, תהיה שבת מלאת אור, זוהרת. אל השולחן יושבים ביחד האב, האם, עם כל הילדים, וכולם שמחים ומרוצים, וזאת כנגד לימים אלה, כשהבית שרוי באפלה. הבעל יושב מסכן בפינה אחת, האישה שקועה במחשבות על ילדיה בפינה שנייה, הילדים שנמצאים עכשו מי יודע איפה. ילד אחד בארגון פלוני, השני – בארגון אלמוני, והשלישי בארגון אחר לגמרי, בחברות שונות ופסולות, עם כל מיני מחשבות רעיונות. ואז, בשעות מאוחרות הם נפגשים, רבים ביניהם ואף עם הוריהם אשר אינם שווים בעיניהם. כשאנו חושבים על כל אלה, ועושים דין וחשבון עם עצמנו על כל מה שקורה, אנו נבהלים. נבהלים גם מכל הבנות שאינן מודעות לטעויות שלהן ואינן רוצות לדעת.
איפה לוקחים היום מתתיהו כזה, שהפגין כל כך הרבה נאמנות ליהדות? כמו אדם צעיר, בעוצמתו ובהתלהבותו, עורר הישיש התקיף את כל היהודים למלחמה באויב. היכן לוקחים את הנשים הצעירות "יהודית" כזאת, שסיכנה את חייה ולא נכנעה לאויב? איפה לוקחים אשה כזאת, כמו חנה, שתקריב את ילדיה ולא תאפשר תרבות זרה? וילדים כאלה שמרצונם החופשי יקריבו את עצמם וישמרו את תורת בית הוריהם? לכל אלה – התועלת רבה, לא רק לעצמם אלא לכל עם ישראל. במעשיהם הגדולים הם תרמו רבות לעם ישראל. הם שימשו דוגמה. והעם הלך בעקבותם. התוצאה היתה החזרת עצמאותם בארצם. ובעזרת הניסים באה הישועה מאלוהינו, האהוב. ובזכות גיבורינו הטובים והנאמנים, קבעו חז"ל את "חנוכה", כדי שאנו, היהודים, נחגוג כל שנה שמונה ימים חנוכה, כדי שבעת הדלקת הנרות ניזכר בניסים; כדי שיתלקח שיתלהב הניצוץ האלוהי שבתוכנו, ושנהיה ראויים לאותם ניסים.
ידועה לכם כבר המטרה של מפגשנו כאן, היום. כדי להסביר את היעדים של בתי-הספר "בית יעקב", כדי להלהיב את הנוער באמונה היהודית ולהנהיג בהם את לימוד התורה, כמו שאנו מוצאים אצל יעקב. כי יעקב הנהיג את לימוד התורה בביתו, ככתוב בפסוק: אוהל רחל ואוהל לאה שתי אמהות. והכוונה ל"אוהל התורה". הדוגמה הטובה ביותר אפשר לקבל מאברהם אבינו, אשר ממנו מוצאו של כל עם ישראל. אך לא רק מאברהם אבינו יצא עם ישראל. היתה צריכה להיות גם שרה. כי הלא אנו רואים שלאברהם עצמו היתה לו עוד אישה, הגר, וממנה כבר יצא ישמעאל. הדבר מראה לנו היטב את החשיבות של חינוך טוב לבנות יהודית. רק ל"בית יעקב" יש השפעה כזאת, כמו שהבורא אמר למשה רבנו "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". קודם תדבר לבית יעקב ותסביר להם במילים רכות, ואז ואח"כ תדבר תצווה לבני ישראל.

מחברת-טיוטה של תלמידת בית ספר "בנות יעקב"5 בגיטו לודז', ארכיון בילה"ג, אוספים מס' 340, עמ' 14–16

קובנה
חג החנוכה בתולדות א.ב.צ.1

...עברה שנה, חלף המשטר הסובייטי, בא השמד הנאצי. במשך שבועות אחדים נשארו עשרות אלפים אחדים מ-300,000 יהודי ליטא, מחברי א.ב.צ. נשארו מתי מספר, כולם שדודים ושבורים, כל אחד פצע בליבו. ועל אף הרעב ועל אף עבודת הפרך החליטו מתי מספר אלה להשאר נאמנים לאידיאלים שחרתו על דגלם ולא להואש גם בתנאים קשים שבעתיים. וזמן ליכוד הכוחות של שארית הפליטה נופל לימי חנוכה התש"ב. תחת השפעת נרות החנוכה הקרירים עדיין מהרוחות המעציבים השולטים בתחום המושב בחדשים הראשונים אחרי האקציה הגדולה של ז' מרחשון2, יוצא לאור ה"ניצוץ"3 הראשון בגיטו.
על ידי זה שכל החברים קוראים שוב את בטאון הארגון, קם לתחיה הקשר הארגוני והפגישות הראשונות חלות גם הן בימי החג.
במשך השנה הבאה הופך הארגון מקבוצה קטנה של הוזים צעירים לארגון נוער גדול וחזק, שכבש ע"י "אשל"4 את מיטב הצעירים הלאומיים. וכעת אחרי הפסקת עבודה קצרה, שהיתה דרושה מטעם הזהירות, על חג החנוכה למלא בפעם השלישית תפקיד מכריע בתולדות הארגון: ליצור את ההתחיות הדרושה בין החברים, שנפגשו בפעם הראשונה בחוג רחב יותר, אחרי שהורחבה מסגרת החשאיות, ובאמת, האנשים השונים, שהתאחדו תחת האידיאל הפוליטי של א.ב.צ. היו עדין רחוקים זה מזה. חנוכה התש"ג הכריעה אולי את גורל הארגון. בחג זה הפכה קבוצת האנשים, שהתאחדו בשל רעיון פוליטי לחברה, לעדה. זכרונות המכבים אחדו את "בני עקיבא" עם חברי "הנוער הציוני" לשעבר, ולקראת מעוז צור ישועתי התיצבו גם חברי בית"ר וחברות "אגודה"5. הפגישות ע"י השלחן הערוך יצרו את האוירה האינטימית שהיתה דרושה עבור התפתחותו הבאה של הארגון.
שנת תש"ג היתה שנת צמיחת הארגון, שנת חישול השורות, התגבשות האידיאולוגיה האבצאית, יצירת "ברית- ציון" – בקיצור, הפיכת ארגון הנוער הלאומי לתנועה הלאומית המרכזית בתחום המושב, שהפך בינתיים למחנה-הסגר. מעבר זה למחנה-הסגר, פרידה והתפוררות וחוץ מזה המאורע הטרגי שקרה עם יו"ר "ברית-ציון" ד"ר ח.נ. שפירא6 ציינו את חנוכה התש"ד בארגון. גאוה על השגי הארגון מצד אחד אך הרגשת משהו עתיד לבוא ועצב על מות הד"ר שלטו בכל מסבות החג. בכל מקום הורגשה כל כך ההתחיות וההתקרבות הנפשית בין החברים, שנוצרה זה אך לפני שנה...
חנוכה התש"ה – חנוכה אחרון לנו בעבדות וגם כעת בפנים בווריה הנאצית7 של שארית הפליטה לא להואש וללבוש עוז להמשיך את המסורת הלאומית. מעטים אנו ועבדותנו נראית לשוא – אך כדוגמת המכבים נעפיל וננצח! חנוכה התש"ה שוב גורם מכריע בדברי ימי א.ב.צ., כי בו אנו מחדשים את עבודתנו פעם נוספת – לבל תנתק השלשלת, לבל תכבה הגחלת.
בן צבי
בתוך: זאב מנקוביץ' (עורך), בין ניצוץ לשלהבת, עמ' 131–132



הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016