זכור - אמונה בימי השואה


חודש אב תשע"ג - הבאת הנספים לקבורה לאחר השחרור


עדות ג'
קובל


בכפר הזה היה עמק שנתהוה מחפירת חול לבניה. לתוך עמק זה הכניסו את בני עירנו, צוו עליהם להתפשט, והרגו אותם ביריות. ליד בור מות זה נמצא מחנה של שבויים רוסים. עליהם הטילו הגרמנים לכסות את המומתים בעפר. [...] עם שחרור העיר בשנת 1944, באתי לקובל. הלכנו, קומץ אודים מוצלים מהשריפה הגדולה לבכבה, לעלות על קבר האחים. הכל היה מטושטש, לא מצאנו את הדרך לכפר. אוקראינים שנזדמנו לנו בדרך הובילונו לקבר האחים. התחלנו לחפור באדמה ובעומק של מטר נתקלנו בגוויות שלמות שהבשר, עדיין לא נשר מהן. היו גוויות שנתקלנו בהן בעומק של 10 ס"מ בלבד. הבנים אמרו "קדיש" לעילוי נשמת קרוביהם הם ולעילוי נשמת עדת בני קובל שנמחתה מעל פני האדמה. היה עצב גדול בלב. היקום כלו לבש קדרות. כל אחד מאתנו תרם מכספו, קנינו תייל וגדרנו את המקום הקדוש בגדר ודמעות הזלנו, הרבה דמעות. מה עוד יכולנו לעשות?

[בתוך: ספר קובל, עמ' 445]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016