זכור - אמונה בימי השואה


חודש תמוז תשע"ג - גורל הספר היהודי בשואה


עדות א'
פיוטרקוב, ת"ש


בין כסה לעשור לשנת ת"ש התקרבה לבית הכנסת של פיוטרקוב מכונית ובה קצינים גרמנים. הוציאו מבית הכנסת את כל ספרי התורה, למעלה משלושים במניין, והטילו אותם למגרש שממול בית הכנסת. המגרש מוקף היה גדר עץ, ששימשה מחיצה לרחובות פילסודסקי וירוזולימסקה. שני הקירות האחרים של המגרש היו בתים ובניינים השייכים ליהודים. בגדר העץ, בקיר שנמשך במקביל לרחוב פילסודסקי, היה פישפש. על יד פישפש זה העמידו שוטר ורובה בידו, לשמור על ספרי התורה, שיהודים לא יגנבו אותם משם. עבר יום אחר יום וחג הסוכות הגיע. החלו לרדת גשמים – וספרי התורה פתוחים, ביניהם אף ללא מעילים עליהם, מתגוללים במגרש, נרטבים בשלוליות המים ובבוץ שנצטבר כאן מימי הגשם. יהודים שעברו על פני המגרש וראו עלבונה של תורה וחילול השם הגדול, שנעשה בקודשים – לבם נטף דם ועיניהם דמעה. קמצו אגרופים בכיסם, אבל לכלל מעשה לא יכלו להגיע. חילול הקודש נגע מאוד לליבו של אברהם וייסהוף ז"ל, ששימש שנים רבות חבר הנהלת העיר, חבר מועצת העיר ופרנס הקהילה, אחד מעמודי ה"בונד" בפיוטרקוב. מר וייסהוף ארגן אחדים מבין חברי ה"בונד" וכאשר שמר השוטר על יד הפישפש שבגדר ברחוב פילסודסקי, חדרו אל תוך המגרש מבעד לדלתו של בית יהודי, וכמעט לעיניו של השוטר אספו בזריזות את כל ספרי התורה וחזרו באותה דרך שבאו. משחזר השוטר, לאחר זמן קצר, למגרש – שוב לא מצא שם אף ספר תורה אחד. וייסהוף ואנשיו חילקו את ספרי התורה בין יהודים. כעבור ימים אחדים הטעין אותם בעגלה של החברא-קדישא, הוציא אותם לבית הקברות והטמינם שם.

[בתוך: הרב שמעון הוברבנד, קידוש השם, תל אביב תשכ"ט, עמ' ה25-26]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016