זכור - אמונה בימי השואה

חודש אב  תשע"ב - הרס וחילול בתי עלמין בשואה


עדות ב'
באמצע דצמבר [1942] ידעתי יום קשה, שגרם לי הרבה כאב לב ועגמת נפש. ליד שער המחנה, עם היציאה ממסדר הבוקר, המתינו לקבוצה שלנו שלוש משאיות גדולות, שהסיעו אותנו אל בית העלמין הישן שברחוב שפיטאלנה. שם המתינו לנו שני אנשי ס"ס, שציוו עלינו לעקור מצבות בבית העלמין ולטעון אותן במשאיות. גרזנים ואתים בידינו, נגשנו לעבודה האיומה, לחילול הקודש.
עבדנו בעתיק שבבתי העלמין בלבוב, ואולי בגליציה המזרחית כולה. הוא קודש בשלהי המאה השלוש-עשרה ונסגר בשנת 1855. בית עלמין זה הוא עד אילם לחיים יהודיים אינטנסיביים בלבוב, וטמונים בו רבנים, ראשי ישיבות, גדולי תורה, אישים יהודים חשובים, גדולי תורה מהעדה הספרדית, שהשתקעו בלבוב לאחר גירוש ספרד בשנת 1492, ואולי הם הם שייסדו את המרכז התורני הראשון בגליציה.
עוד בהיותנו בגטו, בחורף 1941, החלטנו במחלקה לדת של הקהילה על מפעל צילום ורישום של המצבות בבית החיים הישן, כדי למסור את החומר להיסטוריון היהודי שיבוא. ידועה לי קבוצת צעירים שקיבלו על עצמם את מלאכת הקודש, אולם התצלומים והתעודות בוודאי אבדו יחד עם היהודים שהכינו אותם. ועתה אני עוקר בידי את האבנים הקדושות, ונדמה לי, כי לב מפרכס אני עוקר מגופה החי של יהדות לבוב, ולמרבה הרעה – מהגוף הקרוב לגסיסה. כשמלאו שלוש המשאיות אבני מצבות הלכנו ברגל לרחוב קאדצקה, ושם פרקנו את המצבות וריצפנו בהן את הדרכים בכל גוש הבניינים של בית הספר לקצינים לשעבר. שבוע ימים עקרנו מצבות וריצפנו בהן דרכים. אחר כך עסקו במלאכה זו קבוצות אחרות.

[הרב דוד כהנא, יומן גטו לבוב, עמ' 120-121]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016