זכור - אמונה בימי השואה

חודש שבט  תשס"ד - תורה ותפילה בשעת סכנה


עדות א
גטו ורשה

ורשה, 10.1.1943
ביקרתי היום ביקור מוזר בעולם שמתחת לאדמה. בבוקר באו אלי שני צעירים… מאנס רוזנשטרייך והנדלס ואמרו לי כי היום ב- 5 אחה"צ תהיה פגישה ברח' נאלבקי 35… ובכן, בחמישה רגעים לפני 5 אני מגיע לשער נאלבקי 35. בחור צעיר בכובע יהודי עומד בשער ומחכה. הוא צועד קדימה ואני אחריו. אנו נכנסים לחדר בקומה הראשונה. היה שם בית מדרש. משם עברנו לחדר סמוך ובו תנור. מורה הדרך שלי נכנס לתנור ונעלם. אני נשאר עומד בחוץ. מיד נשמע הקול; בוא ! אני זוחל ונכנס אחריו לתנור. שם נמצא פתח המוליך למרתף. אני יורד בסולם של חבלים מטה מטה, אין סוף לדבר. לבסוף עומדות רגלי על הקרקע.
מביט אני סביבי ורואה אולם מרווח נקי ומואר באור החשמל, שולחן ארוך מקרשים לא מהוקצעים, ומרחוק נישא אלי בקול מקהלה נאה, והניגון מוכר לי יפה, קול ניגונם של לומדי תורה. שומע אני ומשתאה. במקום להסביר לי דבר, מכניסים אותי ל"שטיבל" שני, ומה שעיני רואות שם מזכיר לי את תיאור התנאים שהיו לומדים במערות, ואת תקופת האנוסים בספרד. אלא שלנגד עיני המציאות כמו שהיא, אמת לאמיתה. מסביב לשולחן הארוך יושבים לפני ספרי הגמרא הפתוחים כ- 20 בחורים ולומדים בחשק, בעיון ובכל ההתלהבות. הם עומדים במסכת נדרים דף נ"ב, בר"ן האומר; "וקשה לי…" והם עוסקים בשאלה אם "אזלינן בתר שם" או "אזלינן בתר עצם". הפנים חוורות, העיניים מנצנצות בברק שלא מעלמא הדין. הם שקועים ראשם ורובם בעולם אחר. בחורים אלה נשארו רובם בלי הורים, בלי משפחה ואף בלי רבי…

הלל זיידמן, "יומן גטו ורשה", עמ' 179 – 187.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016