זכור - אמונה בימי השואה

חודש שבט  תשס"ד - תורה ותפילה בשעת סכנה


עדות ב
גטו קרקוב

קרקוב - מהעתיקות בערי פולין, ממוקמת בדרום המדינה, בעבר שימשה כבירת פולין. ערב מלחמת העולם הראשונה ישבו בקרקוב, שהייתה מרכז רוחני יהודי חשוב, כ- 60,000 יהודים.
בספטמבר 1939 נכבשה העיר, הגרמנים השליטו בה מערכת טרור, גזלו רכוש יהודי ושרפו בתי כנסת. באוקטובר הוכרזה קרקוב כבירת ה"גנרל גוברנמן", עובדה שהגבירה את מסכת הרדיפות וההתעללות ביהודים.
בדצמבר 1939 הוקם בה "יודנראט". ממאי 1940 עד מרץ 1941 גורשו כ- 40,000 יהודים לעיירות בסביבה. בחודש זה הוקם הגטו, שבשטחו המצומצם הצטופפו יהודי קרקוב הנותרים, וכן פליטים רבים מקהילות סמוכות בתנאים ירודים ביותר.
בגטו הוקמו מספר מפעלים, שניצלו את כח העבודה הזול והעסיקו יהודים בעבודות כפייה. במטרה להקל על מצוקת יושבי הגטו, פעלו ארגונים שונים לעזרה הדדית וסעד: "העזרה העצמית", "צנטוס" ו"ז'יגוטה".
ארגוני מחתרת, מיסודן של תנועות הנוער, עסקו בפעילות חינוכית ועזרה הדדית. את המאבק המזוין לא ניהלו בתחום הגטו הצר, אלא מחוצה לו. כמו כן נעשו נסיונות לבצע פעילות פרטיזנית.
במאי 1942 הוחל בשילוחים למחנות ההשמדה. בגטו נערכו מספר אקציות, שבמהלכן גורשו היהודים לבלז'ץ ולאושוויץ.
במרץ 1943, לאחר מספר אקציות, נשלחו כ- 2,300 יהודים מקרקוב לתאי הגזים באושוויץ, וכ- 2,000 יהודים הועברו למחנה פלשוב, מתוכם שרדו מאות בודדות.

קרקוב - ה"מתיסובצים"

קבוצת צעירים חסידי "גור", שכונו "מתיסובצים" על שם מי שעמד בראשם, מתתיהו גלמן - בעל תשובה מוינה, שהמשיכו ללמוד תורה בחברותא גם בתנאי מחתרת קשים. מתתיהו גלמן הרחיב את השפעתו מחוץ לקרקוב, וייסד קבוצות לומדים בסתר בערים ובעיירות באיזור.
משעזב, מילא את מקומו בהנהגת החבורה יאנקל גפן, שהגיע מורשה לקרקוב. הקבוצה המשיכה בפעילותה במסירות נפש עד חיסול הגטו.

…היה זה בחצות הלילה. ישבנו כולנו בצוותא ועסקנו בשיעורים. היינו למעלה משלושים בחורים. למדנו בהתמדה רבה, הודות לזאת שכחנו בכל אימי הזמן ופגעי המציאות… פתאום נשמעו דפיקות נמרצות ומבהילות בשער הבנין למטה… הסתרנו בקרשים את הכניסה לחדרנו… בינתיים תכפו הדפיקות בשער. צעקות פראיות בחוץ. המצב מתוח, הסכנה גלויה. הגרמנים דופקים! כולנו עוצרים את הנשימה… "אולי כדאי לברוח או להחבא"? … אבל אינני זז אף אחד איננו זז כמוני. יאנקל גפן מעיף את מבטו הבלתי נפחד על כולנו. מבטו ממית את הפחד ומוליך את ההעזה. שיהיה מה שיהיה, אנו לא ניבהל ולא נברח מפניהם!
בבת אחת נרעד הבנין כולו. חיל ורעדה. השער נפרץ מבחוץ… "הם כאן!" "הם כאן!"… ובן רגע יאנקל גפן משתלט על המצב… הוא פוקד… לשבת במקום ולשתוק. כולנו שותקים ונשארים במקומותינו. הגמרות פתוחות, והלבבות הולמים, והעינים תוהות, והרצון מתגבר ועולה, לא נזוז! כמה זמו ארכה המתיחות? שעה מרובה ארכה. ישבנו ליד הגמרות ולאט לאט השתקעו המחשבות בהן. לא הרימונו את הקולות, אלא פזמנו לעצמינו בנימה מאופקת ופנימית את ניגון הגמרא…

"אלה שלא נכנעו", משה פראגר, בני ברק, עמ' עז – עט.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016