זכור - אמונה בימי השואה


חודש תשרי  תשע"ב - ביום צום כיפור יחתמון


עדות ד'
בערב ראש השנה כאשר העמידו אותנו לגלח זקנינו בתער, ביקשתי שיניחו אותי, והיה שם קאפוי אחד בשמו פאלאטשעק שהכה אותי עבור זה מכות אכזריות, ורק בקושי ניצלתי מידי אותו הרשע, ותלי"ת הניחו אותי עם זקני ואח"כ כאשר העמידו אותנו בהאפעל-פלאץ ובירך אחד לחבירו בברכת השנים נפרץ בכיה נוראה אשר לא נשמע כמותו, וכל אחד איחל לחבירו שיזכה להנצל ולראות עוד אשתו וביתו בקרוב והשומע קול בכות ישים דמעותינו בנאדו להיות, ויצילנו מכל גזירות קשות אכזריות, כי לו לבד עינינו תלויות. ובלב נשבר ונדכה היה זה תפלת כל אחד ואחד בערב ראש השנה, אשר אין לתאר המחזה ההוא.

בימים נוראים הללו אספתי יחידי סגולה והתפללנו איזה ראשי תפלות כפי שהיה בזכרוננו. בערב יום הכפורים היו נותנים הארורים הללו מאכל לפני התענית שלא היה מספיק להתענות עליו אפילו לגבורי כח ומכ"ש לחלושים כמונו, ובכל זאת היינו מוכרחין לילך למקום העבודה, והתענית היה קשה עלי מאוד כמובן, כי מה שחלקו לאכול ביום הכפורים לא נגעתי בו, וממילא חשבתי שכשאחזור אחר העבודה במוצאי יוה"כ לא יהיה לי שום דבר לאכול אחר התענית, ע"כ בערב יוה"כ טמנתי מרק שנתנו אז שיהי' לי אחר התענית אבל כשחזרתי במוצאי יוה"כ לא מצאתיו, כי גנבו את המאכל ואין לתאר מה שהרגשתי אז. ונזכרתי באותו מעמד מה שאמר לי ידידי הרבני מו"ה יהושע שטערן זצ"ל הי"ד מקאמארן, בעת שהיינו שם בהגעטוי וסבלנו רעב, ואמר כי ע"ז נאמר טובים היו חללי חרב מחללי רעב.

[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים, מתוך: הרב פנחס אשר זליג גולדברגר, מנחת אשר, הקדמה]


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016