זכור - אמונה בימי השואה


חודש כסלו  תשע"א - שאלת ההתנגדות


עדות ב'
מוצא אני לנכון לתרץ בפתח דברי, שאלת חוקרי הדורות הבאים אחרינו: מדוע לא עמדנו על נפשותינו, לנקום במלאכי המוות הבאים לקחת אותנו לגיא צלמוות? התשובה: א. בתחילה, רבים לא האמינו שנלקחים למיתה כצאן לטבח, רק האמינו במה שאמרו להם שנוסעים לעבודה קלה או לבית החולים. ב. גם המיעוט, מביני דבר, לא רצו לקבל עליהם אחריות הכלל כולו. לבסוף: (מלבד ווארשא) א. אחרי היותנו תחת רשותם ארבע שנים ובבית עבדים 16-25 חדשים, כבר נחלשנו ברוחנו וגופנו עד שלא נשארה תקומה לנו לפעול דבר מה, חסר לנו אותו הכח ועוצמה, אומץ הלב ורוח חזקה. ב. השמירה גדולה עד מאד, והכל נעשה פתאום כהרף עין. ג. רבים מואסים כבר בחיי עבדות כזה, נבחר להם המות מחיים, מצפים לעת מצוא – זו מיתה, ומחכים למלאכי המוות, שרואים בהם מלאכי הגאולה מצרתם הנוראה, צרות איוב במלא מובן המלה.
הרב אהרונסון, עלי מרורות, עמ' 122-123


הדפסה

Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016