זכור - אמונה בימי השואה

חודש שבט תשס"ט - אדמו"רים וחסידים בשואה - מקורות חדשים


עדות ג'
האדמו"ר מבלז - הרב אהרון רוקח


כשחוסל הגטו של קראקא והיהודים נשלחו למחנות ההשמדה, הסתתרו יהודים רבים בבונקרים, והנאצים למרות מאמציהם לא הצליחו לגלות את כולם, לאחר שוחד רב הצליח אבא-להוציא מהבונקרים כשבעים איש, והעביר אותם לגטו בוכניה וכך נצלו, אך דבר ההצלה המדהימה קיבלה פרסום רב, והדבר נודע לאחד מגדולי המרצחים בפולין שהיה מפורסם לשמצה קצין האס. אס ארמון געט ימ"ש מפקד מחנה פלשוב, פעולה זו כמעט וגרמה לאבדן כל משפחתנו ועל כך עוד יסופר להלן.
באחד מהבונקרים בקראקא ששרדו לאחר חיסול הגטו היו בחורים חסידי גור שהיו מופלגים בתוי'ש, חבורה מופלאה זו קראו להם "מתי'סובציס" [הרבה ספורים נכתבו עליהם בספרים שונים] הארי שבחבורה היה מתתיהו, הוא היה תלמיד הגימנסיה הגרמנית בוינה, ואחרי שהכיר את בוראו הוא ברח מבית אביו מוינה לישיבת יח"ל בלובלין ומשם לחצר הרבי מגור, והנה כשמו כן הוא, בזמן השואה יסד בכמה ערים בפולין חבורות של אברכים שנכנסו לבונקרים, אף שהיהודים היו אז עדיין בגטאות, סדר יומם היה כולו בעסק תורה ויר"ש תוך התעלמות מוחלטת מהנאצים וחוקיהם, הם היו "אלה שלא נכנעו".
אחר החיסול הגטו בקראקא הגיעו קולות מהבונקר שלהם להצילם וכאן אצטט את דברי הרה"ח משה שינפלד שליט"א הגר כיום בת"א ואחרי שניצל מגיא ההריגה הגיע ארצה והיה חתנן דבי נשיאה של אגודת ישראל הרב איצ'י מאיר לוין זצ"ל החוקר הידוע של השואה ר' משה פרגר ז"ל בספרו הצלת הרבי מבעלז הוצאת ישורון ירושלים שנת תש"כ מביא את דברי רבי משה שינפלד (עמ' 52) אשר זה לשונו "וברצוני לספר על מעשה שהיה, כאשר האדמו"ר מבלז נחפז לענין שבהצלה, אם כי ענין זה היה קשור בפעולה נועזת מדי. וגופא דעובדה כך הווה. בין הגטאות של בוכניה וקראקא הוצב קשר הדוק ומתמיד. בכל יום היו שיירות מצויות מטעם ה"בוידינסט" הגרמני. אנשי בוכניה היו נוסעים לסדר בקראקא עבודות שונות וכן שליחויות חשאיות. יום אחד הגיעה אלינו לבוכניה בשורה נוראה, שבגיטו קראקא נתגלה אחד ה"בונקרים" של חסידי גור וכמה מבין החברים והידידים שלי נתפסו ע"י הגסטפו. נוסף על כך נפלו אותו יום לכפות המרצחים אחדים מקרובי משפתת האדמו"ר מגור זצ"ל. השליח שהעביר אלי את ההודעה הזאת הדגיש, כי ודאי הדבר שביכולתו של קצין הגסטפו קונדה להציל את האנשים שנתפסו והוכנסו זמנית לבית הסוהר שבפנים הגטו. ומאידך לכולנו היה ברור, שהדרך היחידה לשחד את קונדה היא רק באמצעותו של ר' אליעזר לנדוי. מיהרתי איפוא להכנס לחדרו של האדמו"ר מבלז, להודיע לו על הסכנה ולבקשו להשפיע בנידון זה על מר לנדוי.
הרבי מבלז ציווה תיכף ומיד להזמין אליו את הנ"ל, והפליג בפניו בזכותם של הבחורים מחסידי גור. הופתעתי ממש לשמוע כיצד האדמו"ר מבלז מדבר בשבחם של קומץ הבחורים שלנו. אמנם ידעתי זאת עוד מהזדמנויות קודמות, כי הרבי מבלז נפגש עם כמה מהבחורים בזמן שהותו בגטו קראקא וכיבדם וחיבבם עד מאד. גם אני שנתמניתי על הצעירים שבחבורה עלה בגורלי להתקבל מתוך יחס מיוחד בחוגו של האדמו"ר מבלז. משהגעתי לגטו בוכניה קיבל אותי הרב מבילגורייא בכבוד גדול ובלתי רגיל. "באם אתה משתייך על אותה החברותא של בחורי גור, הרי מן הדין לקום בפניכם!" אמר הרב. אודה שהתביישתי מאד לשמוע דברים כאלה. ועתה זכיתי לשמוע דברי הוקרה והערצה שיצאו מפיו של האדמו"ר מבלז.

[מצוטט ממאגר מידע: 'קורות השואה במבואות לספרות הרבנית' בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים, מתוך: לנדא הרב קלמן, מנת חלקי, הקדמה]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016