זכור - אמונה בימי השואה

חודש אב  תשס"ח - קינות על השואה


עדות א'
במקום קינות על השואה - הרב משה קלנברג
בתוך: "ידי משה", עמ' 234-238

בליל צום תשעה באב תש"א (3/8/1941), לאחר תשעה חודשי מאסר במחנה לה-לנד בצרפת, התלבט הרב משה קלנברג ממץ (Metz), האם ראוי לכתוב קינה מיוחדת לציון הגזרות, שניחתו על יהדות אירופה בתקופה האחרונה. את הצדדים השונים של ההתלבטות כתב הרב בצורה פיוטית, כשל קינות, במבוא לפירושו על מגילת איכה, אותו החליט לכתוב במקום הקינה המיוחדת:
    וכאשר נתתי אל ליבי כתוב איזה דברי קינה שעברו עלינו רק בזאת השנה, טפחו לעיני מאמרם ז"ל במסכת ראש השנה ט"ז, הלכתא בטלה מגלת תענית, שלא לכתוב ולא יותר לתנות, בראותם שנות דור ודור, ומה יגיע להשה פזורה בכל מדור ומדור, דנו בשפה ברירא, שאפילו אם כל דיירי ארעא ספרא גמירא, אין בכוחם די באר די עוולה, הנעשות לאחינו בני ישראל בארצות הגולה. וכיון שאי אפשר לפרוט כולם, ורובם ישארו בעילום, ממילא אינו כדאי גם להחילם. ומרוב תאניה ואניה נאלמתי דומיה. אבל שוב יצאו (שם י"ט) בדין גמור אחורנית, הלכתא לא בטלה מגלת תענית, ולמען לא יהיה כתרתי דסתרי אמינא מלתא דשויא לבי תרי, לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין להיבטל מדין גמור.

    ושמתי אל לבי לדעת בראשונה, על כל אשר נעשה עמנו עת האחרונה, וסיבת הדבר אשר אחור וקדם צרתנו, וכל אומה ולשון יחר אפם בנו, ושבתי וראיתי כי רק בגלל הדבר הזה שחרבה עירנו, וגלינו מארצנו ניטל כבוד מבית חיינו, אין לנו לא חירות ולא יובל, ונחשבנו כצאן לטבח יובל, ובמגלת איכה הנה הינם, באומרו אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עוונותיהם סבלנו בגיא בן הינם, והדברים עצמם האמורים במגלת איכה שנעשו לראשונים, נשנים ונעשים בכל דור גם לאחרונים, והכל מיד ה' על הנביא השכיל לכתבם מראשית עד אחרית, עד קץ ותכלית, ולמה זה לכתוב מגלות חדשות מכל הרעות, בעת שבמגלת איכה מפורשים כל המאורעות הבאות, לא תראה כידוע חורבן בית שני חמירא לן, ועם כל זה מגלה חדשה לא עביד לן, ואנו קורין באיכה העתיק לן, ועל כן לא נאמר בה לא שם עיר, רק איכה ישבה בדד העיר, וכן לא נזכר בה שם בבל ולא מלכה ושום ניר, ואם כן שפיר מגלה זאת אמורה ומתפרשת על כל עיר הנהרסת, ועל עמה המגורשת, ומאויביה נדרסת, ומבואר הוא במדרש תדשא פרק כ' ולמה נכתב ספר הקינות בסדר כ"ב אותיות? בשביל שיהיה הספר הזה מוכן ורגיל לכל ישראל בפיהם, להאמר על כל צרה שלא תבא.

    וכן אקווה שגם מכתנו יתרפא, באותה מזור ותרופה, הנאמרה לירושלים ומכתה, כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה, על כן אמרתי אשנה לפרש מגלת איכה וחורבן ירושלים, והרואה יראה כי הן הן הדברים הנעשים לנו גם היום, למען נזכה לראות נחמה בכפלים, ובזה תעלה ארוכה לכל מכותינו, ויושלמו כל צרותינו.

    [הרב משה קלנברג, ידי משה, עמ' 234-238]



הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016