זכור - אמונה בימי השואה

חודש סיוון  תשס"ח - ישיבות מחתרתיות וישיבות גלויות באירופה הכבושה


עדות
ישיבת נייטרה – סלובקיה

הישיבה בנייטרה נותרה על כנה רוב שנות מלחמת העולם השנייה, והאזור סביבה זכה להגנה בעקבות הסדרת מעמדו של ראש הישיבה, הרב שמואל דוד אונגר, כרב הרשמי של ברטיסלבה. בכל אותן שנתיים וחצי שבהן פעלה בתקופת ביצוע "הפתרון הסופי", עד סוף תש"ד (אוקטובר 1944) לא היה יום שבו לא מסר הרב אונגר את שיעורו. לימוד התורה המשיך בישיבה על ידי מאות בחורים בכל אותה תקופה והייתה זו למעשה הישיבה האחרונה הפעילה על אדמת אירופה הכבושה.
אברהם קאהן, נער בן 15, פליט יהודי מברטיסלבה, שהצטרף מאוחר יותר לפרטיזנים הסלובקים, ברח בשנת תש"ב (1942) להונגריה ושב בקיץ תש"ד (1944) לסלובקיה. עם חזרתו עשה דרכו מייד לישיבה בנייטרה, ונדהם לגלות שבלב אירופה הבוערת ממשיך לימוד התורה להתנהל כרגיל.

ישיבת נייטרא אי בודר של חיים בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים הוא חודש סיון שנת תש"ד הגעתי בחסדי ה' לחיים ולשלום לישיבת נייטרא. הרב אב"ד נייטרא הרה"ג ר' שמואל דוד אונגאר הי"ד היה מנעוריו ידיד נאמן לזקני הרבני המופלג ר' אברהם שטרייכער ע"ה. בזכות אבות, זכיתי שקירבני מאד, והראה לי אותות חיבה ואהבה. גם הורה לכבדני באזני כל בחורי הישיבה באמרו "אברהם, הוא תלמידו דהגה"ק מפאפא, ותלמיד הגה"ק מפאפא יש לנהוג בו כבוד".
הרה"צ ר' מיכאל דב ווייסמאנדל זצ"ל הצליח לפעול בהשתדלויותיו שבבית אדמו"ר מנייטרא, בחצר הישיבה וסביבותיה, ובבתי החצרים הסובבים, יוכלו היהודים להשאר ולדור שם ולא יישלחו לשחיטה. על כן הגיעו לשם פליטים רבים מכל ארצות אירופא. כולם נתאספו סביב הישיבה שהיתה מקור מים חיים לכל נפש עייפה. שם הסתתרו מחמת המציק והיתה להם נפשם לשלל.
[...]
בכל אותה עת שהייתי בנייטרא, הפרטיזנים בסלווקיא הסתתרו עד לחדש אלול תש"ד ביערות ובהרים. אך בשלהי תש"ד יצאו מן היערות למרוד בממשלת הרשעים בסלאוואקיי ועשו בהם שפטים. אולם בעוונותינו הרבים באו הנאצים ימ"ש לעזור לשלטון הרשע במלחמתם נגד הפרטיזנים. הגרמנים ידעו כבר כי הפסידו את מלחמתם הן עם מדינות הברית והן נגד רוסיה. מה שנותר להם הוא להוציא את קצפם על מעט היהודים שנותרו לפליטה מהטבח הגדול בסלאוואקיי בשנת תש"ב. עתה הם שבו ובאו להשמיד ולהרוג ולאבד את שארית היהודים בסלאוואקיי.
מיד כשנכנסו הנאצים ימ"ש ידענו שמעט השקט והשלוה שהיה לנו עד עתה, לא יהיה לנו עוד. גירוש היהודים למחנות ההשמדה, יתרחש תוך זמן קצר. ידעתי כי עלי להכין לי דרך למפלט ולהצלה. החלטתי לנסוע לפרעשבורג כדי להשיג תעודות מזויפות על שם נכרי ולשים עלי מסוה של גוי, כך אוכל להינצל.
נכנסתי להרה"צ מנייטרא זצוק"ל הי"ד ליטול ברכת פרידה. אמר לי הרב: "איך תיסע כעת ואנו עומדים לפני בחינה גדולה על מסכת ביצה ועל יורה דעה הלכות מקוואות?! כשתעמוד בבחינה ותדע את מסכת ביצה מילה במילה בעל פה, תוכל לנסוע לפרעשבורג". שמעתי בקול הרב והתיישבתי ללמוד ולהתכונן לבחינות. במשך ימים אחדים שקדתי היטב על תלמודי. נכנסתי לבחינה וכשראה מורי ורבי את הצלחתי בבחינה היתה לו קורת רוח מרובה והעניק לי ברכת פרידה. ובקשני שלא להתעכב בפרעשבורג, ומיד לאחר שאשיג את התעודות המזויפות אשוב לתלמודי בספסלי הישיבה.
מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה על חללי בת עמי. למחרת עזיבתי את נייטרא, שמעתי בשורה מרה ונוראה המעבירה בי צמרמורת בהיזכרי, כי למחרת היום גורשו כל יהודי נייטרא לשחיטה, וניקתי דמם לא ניקתי, נקם ישיב לצריו כי דם עבדיו יקום. רק כמה יחידים בודדים שהסתתרו מבעוד מועד, הצליחו להמלט מהשחיטה. ביניהם זכור לטוב הרה"ג ר' יונה הלוי פארסט זצ"ל, שבשעת היותי בישיבת נייטרא נהניתי ממנו הן בגשמיות הן ברוחניות ת.נ.צ.ב.ה.
כאן גם המקום להזכיר את בן עירי, ידידי מנוער, הבחור המופלג בתורה וביראת שמים והמצויין במעשי צדקות הרב יעקב לוי זצ"ל שהיה חביב לי מאד. כאשר הגיעו מלאכי החבלה לחצר בית המדרש בנייטרא, לרכז את היהודים ולשלחם למחנות ההשמדה, ניסה חברי להמלט על נפשו וטיפס על גדר הישיבה. הרשעים ימ"ש ירו בו והרגוהו. אפילו לאחר מותו לא נתנוהו לקבורה, והניחו שם את גויתו תלויה על הגדר במשך כמה ימים, הי"ד.

[מצוטט ממאגר מידע "קורות השואה במבואות לספרות הרבנית" בהפקת המרכז לחקר השואה – מכללה ירושלים. מתוך: קאהן הרב אברהם, ברית אברהם הכהן , פרקי חיים]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016