זכור - אמונה בימי השואה

חודש שבט  תשס"ח - שיקום החיים הדתיים לאחר השואה


עדות
עדות הרב ברוך ליזרובסקי


בבואנו לדאכאוי שלחו אותנו ללאגער 9, שם היינו כשנה, ועבדנו ועמלנו בעבודת פרך בבניית הלאגער ודרך המלך וכו'. לכתב כל הזכרונות האיומים ולהעלות האירועים הנוראים לא יספיקו החיים הקצרים של בן תמותה וכאמרם ז"ל אם יהיו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכל העולם לבלרים לא יספיקו לכתוב חללה של רשעות הנאצים ימ"ש ורק אסתפק בקצירת האומ"ר בכתב שניצלתי ממוות הרבה פעמים אין מספר בנסים גלויים שבור ורצוץ, ואז שיחררו אותנו חיילי ארצות הברית ה' ישמרם מכל רע. והם הביאוני (ביחד עם הרבה משרידי עמנו) לבית החולים בסאנטא אטיליא הסמוכה למינכן כדי להבריא ולחבוש תחבשת על מכותינו הטריות. שם פגשתי את הרה"ג ר' שמואל אבא סניעג (שקודם המלחמה היה הרב הצבאי בצבא הליטאי) ויבל"ח הרה"ג ר' שמואל יעקב ראז שליט"א, וכשניסינו להעמיד את רגלנו על הארץ התחלנו לחשב מחשבות איך להקים את סוכת דוד הנופלת במעט תורה תפילה וכשרות, וכדומה.

מצאנו בין החולים איש אחד שהיה שו"ב באשכנז קודם ימות השואה ושמו יצא מזכרוני ולקחנו חתיכת ברזל וצירפנו ממנה סכין של שחיטה ופעלנו והשפענו על ד"ר גרינברג שהיה אחד מן הניצולים מליטא ושאז נתמנה להיות מפקח על בית החולים מטעם האמעריקאים, ולבסוף נבחר ליו"ר של כל בני הגולה באשכנז. ושחטנו בהמה כדין וכדת ומאז התחלנו לקבל בשר כשר .

כן נפל הגורל עלי למצא ספר תורה כדי לשמוע קריאת התורה ולהתפלל בצבור. ושמענו שמועה שבאוגסבורג יש טשאפליין ("רב צבאי") אמעריקאי שיכול לעזור לנו בזה להשיג ס"ת, לצערי נשכח שמו מזכרוני, וביקשוני חברי הנ"ל, ועוד, שאסע לשם להשתדל בענין זה לקבל ס"ת. ברם, לא היו לי מנעלים לרגלי ואף לא בגד ללבוש והשתדלו חברינו ועוזרינו להמציא לי בגדים ללבוש לרגל הנסיעה ואח"כ נסעתי לאוגסברג. שם קיבלני הרב הצבאי הנ"ל בסבר פנים יפות והצלחתי לחזור עם ספר תורה כשר ושתי טליתות ואז התאפשר לנו להתפלל במנין ובקריאת התורה . בכלל, כדאי לציין שהפלוגות הראשונות של צבא ארה"ב שהגיעו לאשכנז וראו את העצמות היבשות וחורבן כלל הישראלי ומין האנושי התיחסו אלינו בהבנה ומסירות חמה בראותם את השממון והאכזריות הנוראה של האשכנזים ימ"ש לנגד עיניהם, אבל הבאים אחריהם שמילאו מקומם ותפקידם שכבר לא ראו בעיניהם את גודל האסון והטרגדיה בארץ גזירה זו לא הבינו כלל את כל המצב שהיה לפניהם ולא האמינו שעם מקולטר כזה הגשים את מה ששמעו וסיפרו להם.

בשבת הראשונה שירדנו מערש דוי החלטנו לערוך שלש סעודות, בתוך הסעודה קם הנכבד ר' משה בערגער נ"י מעיר לאדז' (שעתה מתגורר בניו-יארק ואמר: רבינו, אנו רוצים לשמוע דבר תורה. ועלי לבי היה דוי ועיני זלגו דמעות. ישראל קדושים הם, לאחר חורבן כזה שלא נשאר אפילו אחד מעיר ושנים ממשפחה ובכל זאת מבקשים לשמוע דבר תורה. וזה יותר משנה מאז עזבנו את הגעטא לאדז' ואפילו סידור לא ראינו, אך ניצנץ במוחי דברי המדרש ששלש מציאות מצא הקב"ה אברהם דוד וישראל, אברהם שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך דוד שנאמר מצאתי את דוד עבדי, וישראל שנ' כי ענבים במדבר מצאתיך ישראל . ואין זה פלא שאברהם נחשב למציאה בעיני הקב"ה שנולד וחי בין עו"ג שלא ידעו אחרת, והנה בהיותו בן ג' שנים הכיר את בוראו , וכו', ואח"כ עבר בעשרה נסיונות ומחזיק במעמדו ועוד שהיה משפיע על אחרים, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים - מציאה יוצאת מן הכלל חוץ מדרך הטבע, וכו'. דוד מלך ישראל המכה ברבבות שמו יוצא בעולם כובש ממלכות מרחיב גבולי ישראל והוא בתהילים שבידו מתרפס לפני ה' באומרו ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם , ידיו מלוכלכות בדם שפיר ודם שיליא לטהר אשה לבעלה . סבבוני כלבים רבים ועדת מרעים הקיפוני סובל וסובל מבית ומבחוץ ואינו נופל מאמונתו וכו', מציאה ממש חוץ לדרך הטבע. וישראל - אם היום לאחר חורבן כזה אודים מוצלים מאש שבורים בגוף ונפש עד דכדוכה של נפש, שריח בשר אבותינו ונשותינו ובנינו הנשרפים עוד מריח באפינו, עשן האוישוויץ חונק בגרוננו, ואתם מבקשים שאומר לכם תורה! רוצים אתם לשמוע דבר ה'. אבינו שבשמים! בעד מציאה כזו אני מקנא לך כענוים, במדבר כזה של אש וגפרית נשארו ענוים כאלו, מי יוכל להשיגך מי יוכל להבינך, אתה ה', עשה כבר ברכה על ענוים הללו מחיה המתים שלח משיח צדקנו כמו שהבטחתנו הנני פותח את קברותיכם עמי ויראו שונאינו ויבושו וכדברי מורי ורבי מרן החפץ חיים זי"ע שהיו שגורים על שפתיו תמיד, עד היום אני חושב על העוון שגרמתי שנהפך שבתינו זה לאבל, זלגו דמעות מעיני השומעים עד כלות הנפש ממש, הזמירות היו בדביקות כזו שלא אשכח לעולם, כן התחלנו מעט מעט להחיות הנשמות היבשות בלימוד, בתפילה בצבור, ובכשרות.

בסוף שנת תש"ה, כשהתחילו הדי. פי. קעמפס להתארגן, נתייסד על ידיהם צענטראל קאמיטעט מכל המחנות. המשרד המרכזי היה בעיר מינכן בזיבערט שטראסע, ואז התחלנו גם אנו הרב סניעג, כותב הטורים, והבחור הרב ש"י ראז, לארגן את החיים הדתיים להעמידן על תילן. ופעלנו על ד"ר גרינברג שהיה יו"ר הצענטראל קאמיטעט ליתן לנו משרד שם, והוא מילא את בקשתינו בזה ונתאשר עמידתנו בשטח זה. לעזרתינו בא אז למינכן ד"ר שמואל שמידט מסינסינטי בארה"ב, בתור שליח מטעם אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, לעזור להחיות את החיים הדתיים. בישיבה פומבית הוחלט לארגן אגודת רבנים באשכנז מכל הרבנים הפליטים שמשמשים בתור רבנים בתוך המחנות, ד"ר שמידט, בא כח אגוה"ר דארה"ב וקנדה, מינה את הרב סניעג ליושב ראש ואני נבחרתי לסגן יושב ראש, והרב שמואל יעקב ראז למזכיר, מר פינקוסביץ שהשתייך לאגודת ישראל, והרב יחזקאל רוטנר.

אפשר שיבוא אחד מכותבי הדורות לכתוב על עפאכע זו כ"כ חשובה בתחיית שארית הפליטה שיהיה לפניו מעט מן הקורות איך שקמנו לתחיה והעצמות לבשו עור וגידים . * * * אגודת הרבנים באשכנז, לפי מצבה, עשתה עבודה רבה. השם לעצמו החיה הנשכחות שהיינו לעם התורה ברבנים ומנהיגים שעוררו ללימוד תורה וקיום מצוות, קיבלנו תשמישי קדושה מהדזוינט (ג'וינט) ומועד ההצלה כגון תפילין, טליתות, סדורים לתפילה וחומשים לקה"ת, וכו', לחלקם למחנות. [כדאי לציין לטובה שועד ההצלה פעל הרבה באשכנז בשטח זה] וגם לרבות שהדפיסו ספרים ללימוד כגון השאגת אריה, ועוד, ובזה החזיקו ידי הלומדים ותפסו מעמד בחיזוק התורה והיהדות.

הרבנים חברי אגוה"ר הנ"ל סידרו קידושין, גיטין, והשיבו בהוראה בכל עניני דת והלכה, כדאי לציין שמצב הרבנים, לא רק בגשם, אלא גם ברוח היה קשה מאד כי אין אומן בלא כליו וספרי הלכה היו נעדרים מאד, כשתדפדפו בחיבורנו זה תיווכחו לדעת מצב הרבנים בלי ספרי פסקי הלכות ולפעמים אף בלא גמרא ושולחן ערוך וכ"ש שאר ספרי ההלכה. כי הרשעים פשטו ידם לא רק בנפשות אלא גם בספרי עמנו, גם המצב הגשמי היה ירוד מאד כי כמובן הרבנים לא שלחו ידם במסחר וחיו על החבילה מהדזוינט ומארקים מצומצמים.

בעניני גיטין היו לנו סיבוכים רבים. במינכן ובכל הסביבה בכלל לא כתבו גיטין בתקופה זו כי כידוע לקבוע מקום לסידור וכתיבת גיטין הוא מסובך ואין כותבין אלא במקום שכבר כתבו קדמונים וכמבואר באבן העזר סימן קכ"ח, ובמינכן השתדלנו בכל המאמצים למצוא גט ישן ולא עלה בידנו. הרב הגאון ערנטרוי זצ"ל שהיה רבה האחרון של מינכן קודם ימות השואה שבק לן חיים באנגליה ואמרו לי שיש לו בן באנגליה וכתבתי לו שמא נמצא תחת ידו גט ישן שנסדר במינכן ולא יצא הדבר לפועל. אך בפיורד מצאו גיטין ושם היה משמש ברבנות ידידי הרב הגאון ר' דוד שפירא ז"ל מווארשא אחד הניצולים, על כן שלחנו כל הגיטין לשם. ולמותר לתאר את הקושי בזה בטלטול הדרך ואי-הנעימות ואי-הנוחיות שקשורים בזה. בשנים האחרונות היה נוסע ידידי עוז הרב הגאון ר' חיים מרדכי הכהן פערלאוו זצ"ל (מחסידי ליובאוויטץ) לפיורד וסידר שם גיטין. ומזמן ההוא סידר ספר בשם גט למעשה שחלק גדול ממנו נתחבר בתקופה זו ששם מבואר בארוכה את קביעות השם דפיורד ונדפס בכפר חב"ד שנת תש"ל לפ"ק .

וכן צולם ע"י אגודת הרבנים בעת ההיא ש"ס שלם דתלמוד בבלי. וזה היה הפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה שצבא של אחד מאומות העולם סייע להדפיס ש"ס או אחד משאר ספרי הקודש, וכן תמך הדזוינט במיבצע זה.
מצוטט ממאגר מידע: "קורות השואה במבואות לספרות הרבנית", בהפקת המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים. מתוך: לייזרובסקי הרב ברוך הלוי, טעם ברוך, הקדמה.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016