זכור - אמונה בימי השואה

חודש שבט  תשס"ח - שיקום החיים הדתיים לאחר השואה


עדות
עדויות


הניצולים במחנות העקורים החלו להתארגן, ולשם כך הקימו ועדים נבחרים. בסוף יולי 1945 אף הוקם בסיוע רבנים צבאיים מהצבא האמריקאי וחיילים מהבריגדה היהודית 'הועד המרכזי לשארית הפליטה'. הצרכים היו רבים ומורכבים. על הניצולים היה לשקם את עצמם מהריסות השואה. היה עליהם לשקם את בריאותם, את זהותם ואת רוחם. רובם ראו את עתידם בארץ ישראל.

אחת הפעולות הראשונות שארגנו הוועדים הללו הייתה יצירת מערכת לחיפוש קרובים בקרב הניצולים. יחד עם נציגי ריכוזים יהודיים באירופה המשתקמת ועם ארגוני עזרה יהודיים הם החלו לחבר ולהפיץ רשימות של ניצולים בקרב הריכוזים היהודיים.

בנוסף לכך הקימו הניצולים במחנות, בסיוע שליחי הסוכנות היהודית וקהילות יהודיות בעולם, מערכת חינוך ענפה, שכללה בתי ילדים, גני ילדים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים ורשת של חינוך מקצועי. רוב מוסדות החינוך הוקמו מטעם הארגונים הציוניים. מוסדות החינוך היו למוקד העיקרי של השיקום הרוחני במחנות העקורים. המורים בכל מוסדות החינוך נאלצו להתמודד עם מחסור כספי, חוסר בספרי לימוד והיעדר אמצעים להוראה, אך הצימאון העז של התלמידים לרכישת ידע גבר על המצוקות.

בד בבד עם הקמת מוסדות החינוך הכלליים, הוקמה, ביוזמת הניצולים ובתמיכת 'ועד ההצלה' בארה"ב בראשות הרב אליעזר סילבר וארגונים יהודיים נוספים בעולם הרחב, מערכת של ישיבות, תלמודי תורה ובתי ספר לבנות, כאשר המורים הראשונים היו הניצולים עצמם, ומאוחר יותר הגיעו גם שליחים מארץ ישראל. פעילות זו הייתה מקיפה, ומילאה תפקיד מרכזי בעיצוב החברה הדתית לאחר השואה. הישיבה בפרנוואלד, מייסודו של הרב יקותיאל הלברשטם - האדמו"ר מקלויזנבורג, הייתה ראשונה בשורת ישיבות שנפתחו במחנות שונים, ביניהן: ישיבת 'מרכז התורה' בווינדסהיים, לתלמידי ישיבות מליטא; ישיבת 'שארית ישראל' בברגן בלזן; ישיבת הרב דוד שפירא בפיורדה וישיבתו של הרב גרשון ליבמן בצלסהיים.

תוך זמן קצר גדל מספר הלומדים בישיבות, והצימאון הרוחני עורר השתאות בקרב המתבוננים מן הצד. כך למשל תיאר זאת יצחק לוין - שליח ועד ההצלה מארה"ב, את רשמיו מישיבת פלדפינג:
..."אביי ורבא גורשו מוורשה, והגיעו לפלדפינג עם היהודים"... כשנכנסנו לאולם הישיבה, עמדתי סמור למקומי תוהה ומשתומם; הנה, אותה ישיבה ממש, החיה בזכרוני מימי נעורי. הנה, לא נשתנה ולא כלום. יאמר לי אדם: כלום היתה מלחמת עולם? כלום היה גטו באמת? עומד אני ואיני יודע על מה לתמוה תחילה. האשתומם למראה אותם השולחנות הארוכים שבישיבה שלי לפנים, או עלי להשתומם למשמע אותו הניגון, המתנדנד, המתנענע, העולה ויורד? כלום נמצא אני בפרנוואלד, במחנה עקורים על אדמה ארורה, או בסלבודקה מאז?
[הרב ד"ר יצחק לוין, "מארגען ז'ורנאל", ה' בטבת תש"ו (19.12.45), בתוך: אסתר פרבשטין, בסתר רעם, ירושלים תשס"ב, עמ' 527-528]

בנוסף להקמת מוסדות חינוך דתיים, שקדו הרבנים על ארגון חיי הדת ויצירת תשתית המאפשרת ליהודי שומר המצוות לקיים את אורח החיים הדתי, כמלפני השואה. כל אחד מהצרכים היומיומיים, כמו בתי כנסת ותשמישי קדושה, תשמישי מצווה לחגים, מערכת כשרות, ועוד, הצריך היערכות ואמצעים כספיים. מיד לאחר השחרור סייעו רבנים צבאיים בכוחות בעלות הברית בסיפוק תשמישי קדושה וספרים תורניים לניצולים. את חלקם הביאו ממחסנים גרמניים שבהם רוכזו ספרים יהודיים במהלך המלחמה. בהמשך הקימו הניצולים עצמם בתי דפוס שבהם הדפיסו את התלמוד וספרי קודש נוספים, וארגונים יהודיים כדוגמת הג'וינט סייעו באספקת תשמישי קדושה, כיסויי ראש, מצות לפסח ועוד אי אלו תשמישי מצווה. כמו כן נפתחו מטבחים כשרים, והרבנים פיקחו על כשרות המזון שהגיע מארגוני הסעד השונים.
בחידוש השחיטה הכשרה על אדמת גרמניה, באלול תש"ה, ראו היהודים אירוע סמלי והתרסה כנגד חוק איסור השחיטה שחוקקו הנאצים ב-1933, והיה למעשה החוק האנטי-יהודי הראשון:
כאשר ברך השוחט הרב ישראל יוסף קוטנר על השחיטה הראשונה, אז הרגשנו את החופש. היה זה ניצחון על הברברים שבחוצפתם תארו אותנו כאכזרים.
[עדות הרב שלמה צוויגנהאפט מברגן בלזן, בתוך: אסתר פרבשטין, בסתר רעם, עמ' 525]


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016