זכור - אמונה בימי השואה

חודש תמוז  תשס"ג - תפילה


עדות ב'
תפילה בגיטו ורשה

"אור ליום א' דר"ה תש"א, (1940).
אין לנו תפילה בציבור אפילו בימים הנוראים….
אף לימים הנוראים לא נתקבל רשיון לתפילה בציבור, אם כי איני יודע אם הקהילה השתדלה בזה. ואם לא השתדלה אין זה אלא מפני שידעה מראש כי ההשתדלות תושב ריקם. בימי גלותנו היותר חשכים ואפלים לא נוסינו בנסיון זה…
…וכן בנוגע לתפילה בציבור: מניינים נסתרים למאות בכל מלוא וארשה עורכים תפילה בציבור ואינם דולגים אף על הפיוטים היותר קשים. הכל כמנהג ישראל מקדמת דנא. במקום שאין מסירה אין האויב יודע בין ימינו לשמאלו. וחזקה היא על אדם מישראל, אף על ישראל יליד פולניה, שלא ילך להלשין על יהודים העומדים לפני קונם.
בוחרים על יד בית התפילה הראשי חדר צדדי, שחלונותיו נשקפים כלפי החצר ויוצקים צקון לחש לפני אלקי ישראל. הפעם בלי משוררים ומקהלות רק תפילה בלחש, אבל לעומת זאת תפילה שבלב: אף לבכות ולשפוך דמעות אפשר בחשאי ושערי דמעות אינם ננעלים"…

קטעים מיומנו של המורה ח"א קפלן בגיטו וארשה,
"השואה בתיעוד", ירושלים, תשל"ח עמ' 163-162


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016