זכור - אמונה בימי השואה

חודש אב תשס"ו - חסד של אמת בשואה


מן המחקר
עניני קבורה – חסד של אמת
אסתר פרבשטין
בתוך: בסתר רעם, עמ' 251–253

בימים כתיקונם, לא נמצא נושא זה בתחום עיסוקו של הרב. הוא אמנם אחראי על ה"חברא קדישא" ובית העלמין בתוקף אחריותו הכללית על מוסדות הקהילה. אולם בפועל עסקו בכך חברות הקדישא וקברנים מקומיים, אנשי "חסד של אמת". אחד התפקידים שנטל הרב יהושע אהרונסון על עצמו במחנה, קשור במכלול הפעולות הקשורות בהבאת מתים לקבר ישראל.
כך קיבלתי, אם ניתן לומר כך, את התואר ראש ה"חברה קדישא".1

נושא הבאת המתים לקבורה עולה בכל כתביו: ביומן, בפרקי הזכרונות ואף בהגות. לצד הכאב והיגון שנשא עמו התפקיד, בולטים בתיאורים אפיונים הלכתיים אחדים. ראשית, הקבורה כדין למרות התנאים הקשים:
התאספנו לטפל בנפטר, לעשות לו טהרה… השתדלתי שהכל יעשה כדת וכדין.
כותב הרב בזיכרונותיו, לאחר מקרה הפטירה הראשון מרעב בקונין. בשלב זה עדיין נערכה גם הלוויה. גם כאשר רבו המתים, הייתה הקפדה על ההלכה, וכך רשם ביומן בלשונו התמציתית (29 באפריל - 10 במאי):
טהרה עשיתי לכולם כדין תורה. ממזרון ("שענניק") ושק עשינו סובב, 'חלוק' ומכנסי בד וכובע וחגורה הלבשנו את כולם. 2

הנה כי כן, מעיד הכותב כי ערך טקס טהרה לכל הנפטרים כדת וכדין: באמצעים הדלים שעמדו לרשותו, בתנאי עבודת הפרך - 14 שעות עבודה קשה במשטר נוגש, חלק להם את הכבוד היהודי האחרון: הדאגה לתכריכים. האפיון ההלכתי השני הינו - ההקפדה ברישום שמות הנפטרים. הזכרת שמותיהם של ההרוגים וכתיבתם, היא אחד המאפיינים ליחסו אל הפרט בחייו ובמותו. בראשונה, נכתב שם הנפטר בפתק בבקבוק סגור שהוכנס לקבר. שמותיהם הוזכרו גם ביומנו, עד שרבו מקרי הפטירה. ברישום המסכם ביומנו 29 באפריל - 10 במאי, הוא כותב בהקשר לכך:
המתים אינני רושם עוד כאן - כי רבו, רק ברשימה הרצופה נפרטם. רובם מתו מרעב או מהכאות בשעת העבודה.

כאשר נצטוו לפנות את הגופות לקבר אחים, נערכה רשימה נפרדת של הנפטרים: אף כי פה ושם נזכרו בשמותיהם גם באקציות של 1942. שתי רשימות של נפטרים צורפו ליומן כמסמך הסטורי ועברו עמו את דרך ההישרדות הארוכה: הרשימה האחת, תחת הכותרת "מתו ונקברו על ידינו בקונין - קברם בבית הקברות הפולני בקונין", כוללת שמות 45 איש שנפטרו לאחר העברת גופות הנפטרים לקבר האחים הזה. התאריכים - מיוני 1942 עד מרץ 1943. הרשימה השניה, תחת הכותרת "רשימת K.U. (קרנק אומהיג) הקדושים שנשלחו בתור 'חולים' לחניקה בגזים בכלמנא הי"ד", כוללת שמותיהם של 149 יהודים שנשלחו לחלמנו: תאריך המשלוח, שם פרטי ושם משפחה, מצב משפחתי, שנת לידה ומקום המוצא. רשימה זו משנת 1942 והיא כוללת את הנשלחים בתקופת האקציות שנערכו בין אפריל לספטמבר 1942. רשומים בה שמות יהודים מגומבין, גוסטינין, סאניק, פודמביץ, יקשיץ - כולם בני אותו מחוז. הגיל הממוצע 30-40, מצויים גם בני 50-60, וילדים בודדים.

המאמץ הרב שהושקע ברישום ובשמירת הרשימות, נובע כפי הנראה מחשש לאותה בעיה שהטרידה אותו כרב עם פרוץ המלחמה - בעיית העגונות. סביר להניח כי הרב רצה לצמצם את הבעיה החמורה במידה שהיה הדבר בידו. גם לאחר השחרור, כרבם של העקורים, הקדיש הרבה מזמנו ומאונו לטיפול בבעיית העגונות. כאמור, יש בשמירת השמות גם ביטוי ליחסו האישי לפרט, מצוקותיו וקורותיו, כפי שמעידים דפי היומן והזיכרונות. תפקיד הקבורה בנסיבות אלו הפך לתפקיד יומיומי, והיה קשה מעצם מהותו. ואולם, מקרים אחדים הקשורים בקבורה, העמידו לפניהם שאלות מוסריות קשות וחוויה נוראה. אחת מהן - העברת הגופות לקבר אחים. התיאור המדויק והמצויר של מקום הקבורה נכתב אף הוא כפי הנראה, מתוך מבט לעתיד, לאפשר זיהוי הקרובים ואולי גם העברתם לקבר ישראל.

1. הרב יהושע אהרונסון, עלי מרורות, עמ' 139.
2. הנ"ל, שם, עמ' 102.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016