זכור - אמונה בימי השואה

חודש אייר  תשס"ג - בין איש לרעהו


מן המחקר
יהודי וורשה בימי השואה

לצד היודנראט פעל בוורשה, כמעט מתחילת הכיבוש, כוח ציבורי שמכנים אותו לפעמים הנהגה אלטרנאטיווית. מונח זה אינו הולם את החבורה הזו, כיוון שלא היה בדעתם לבוא במקומו של היודנראט, ופעילותם כוונה לתחומים שונים מאלה בהם התרכז או נאלץ להתרכז היודנראט.
אקטיבה ציבורית זו הורכבה משני יסודות, וברצף פעולתה הסתמנו גם שני קווים של הופעה ועשייה - דרך ליגאלית מזה, ומסלול חשאי מזה. שני המרכיבים האנושיים שעליהם מדובר הוא צוות של אנשי אירגוני הסעד, וביחוד ה"ג'וינט", וקבוצה של פעילים ממפלגות פוליטיות ומוסדות ציבור שירדו למחתרת. כיצד נוצר מיזוג זה, ומה היה בסיס לשיתוף הפעולה ביניהם? כאמור, בשבועות ובחודשים הראשונים הסתלקו מוורשה בכירי האנשים בתחום החיים הפוליטיים והחברתיים. נעלמו אנשי ההנהגה מהשורה הראשונה. בין המנהלים של ה"ג'וינט" נשארו דמויות בולטות כמו ליאון נוישטדט, יצחק בורנשטיין, דוד גוז'יק. מאוחר יותר הגיע לוורשה ממחנה שבויים יצחק גיטרמן, שהפך לכוח המניע של חבורת אנשי "ג'וינט", ואחד החשובים בראשי היהודים בתקופת המלחמה והמחתרת בפולין. הג'וינט ועובדיו נהנו מחסינות וממעמד מיוחד בתור עובדי שלוחה של מוסד אמריקני, שעמו נאלצו השלטונות הגרמניים להתחשב, עד מועד כניסתה של ארצות-הברית למלחמה בדצמבר 1941. אך חשיבות לא פחותה העניקו ל"ג'וינט" המשאבים הכספיים הניכרים שהיו בידיה עם פרוץ המלחמה, המעונות וחבר העובדים המאומן. והחשוב מכל - ה"ג'וינט" נרתם מייד לעבודה, קבע עובדות בשטח והפך לכתובת מוכרת.

האיש, שיותר מכל מסמל את הקשר בין האנשים הפעילים במישור הסעד, ובין החבורה שנטלה על עצמה את הפעילות הציבורית במחתרת, הוא ד"ר עמנואל רינגלבלום. למעשה עסק רינגלבלום בתקופת הכיבוש והגיטו בכל התחומים שידו הייתה בהם גם בתקופה הטרום-מלחמתית, וכבר אז היה עובד חלקי ב"ג'וינט" ומקורב לגיטרמן. רינגלבלום נשלח בשעתו לעסוק באירגון ובפעולת סעד במחנה המעבר בזבונשין, מקום על הגבול שבו רוכזו יהודים, אזרחי פולין, שגורשו ב- 1938 מגרמניה. זבונשין הייתה לרינגלבלום לא בלבד הפגישה הראשונה עם עולם הייסורים של היהודים בתקופה הנאצית, אלא גם מעין הכשרה לפעילות העתידה שלו בתקופת הכיבוש.
וועדת התיאום לסעד מקבלת תחת חסותה את מוסדות הסעד המרובים, בתי-תמחוי מיוחדים מוקמים למען הילדים. במקומות אלה המרק המחולק הוא עשיר יותר בחומרים, ולאחר הארוחה מקיימים עם הילדים שיעורים, מקריאים להם סיפורים, שרים ומשחקים. מרבית העובדים בבתי התמחוי לילדים הם אנשים שהיו תמול שלשום מורים. והם מקיימים מטבח גלוי ומעין בית-ספר בסתר.

וועד התיאום היהודי אימץ לו את השם ז'.ס.ס. (Z.S.S ) "התאגדות לעזרה עצמית". שם זה שונה במרוצת הזמן פעמים אחדות, אך בוורשה, מקום בו שמר האירגון על מרחב אוטונומי ניכר, הונהג השם ז'.ט.או.ס. (Z.T.O.S ) "התאגדות היהודית לסעד". ההתאגדות בוורשה מיזגה בתוכה את אירגוני הסעד שקדמו למלחמה, כמו "צנטוס" ו"טוז" שעסקו כל אחד בתחום עזרה מוגדר…
לא מעט חיצי ביקורת כוונו כלפי הממונים על העזרה הסוציאלית היהודית. אך החולשה הגוברת של הסעד היהודי עיקרה לא בעסקנים בלתי-מנוסים והנסיון של כל גורם אינטרסנטי בנפרד לזכות בנתח גדול יותר מקופת הכלל למען אנשי שלומו. הקושי המעיק נובע מהצטמקות המשאבים שהיו בידי ה"ג'וינט"…

המלחמה ותלאותיה הצמיחו מכשירי הנהגה ועזרה הדדית מקרב הציבור הסובל עצמו. בוורשה נוצרה צורת התארגנות שכונתה וועדי בתים. תחילתם של וועדים אלה בימי החירום של המערכה המלחמתית, כאשר נזקקו לשמירה ולכיתות כוננות בכל שעות היום והלילה נוכח ההפצצות וההפגזות הבלתי-פוסקות. וועדי הבתים לא התחסלו גם אחרי תום המערכה. עד מהרה הם נטלו על עצמם שורה של פעולות במסגרת של בית, שתכופות מנה מאות נפשות. היערכות נגד המגפות, עזרה דחופה למשפחות השרויות ברעב, טיפול במשפחות של פליטים שנקלעו לבית או עזרה למשפחות שדירתם ניזוקה בעת הקרבות - כל אלה נעשו לתחום הדאגה של וועדי הבתים. מרבית חברי הוועדים היו מתנדבים, מסוג האנשים, שבכל קבוצה אנושית מגלים עניין וזריזות לעסוק בעניני ציבור. מרבית הוועדים מנו מ- 3 עד 5 חברים, ובראשם יושב-ראש הוועד. במציאות הכיבוש הפכו וועדי הבתים, וביחוד יושבי-הראש, לסוג חדש של מנהיגי ציבור טבעיים, המעורים בעניינים, מחוננים בכשרונות ובתבונה של שליטה באנשים, מגלים תושיה במקרים בלתי-צפויים ויכולת לנהל משא ומתן עם גורמים חיצוניים. משקל וועדי הבתים גבר עקב השלטת העוצר וסגירה כפויה של הבתים משעת הערב המוקדמות עד עלות השחר. בנוסף לעזרה דחופה התחילו וועדי הבתים באירגון פעולות תרבות, מיפגשי נוער ופינות ילדים, שפה ושם לבשו צורה של גני ילדים ממש…
ליד ועדי הבתים הבודדים ובמתכונות האזורית והכללית הוקמו המדורים הבאים: כלכלה, סיוע חומרי דחוף, טיפול בילדים, ביגוד, רפואה ותרופות, מצב סאניטארי ועוד. "וועדי הבתים" הגיעו לביקורת שהקיפה את כל הדיירים של הבתים. לצד המדורים נוסדו חוגים של נשים ונוער. "וועדי הבתים" פעלו בראש ובראשונה בבתים שלהם, אך עד מהרה, תחת השפעתה של הרשת האירגונית, פרצה העזרה ההדדית את גבולות הבתים היחידים הבודדים. בתים מסוימים, בהם התנאים עדיין היו נסבלים, אימצו בתים אחרים שמצבם החמיר. בתים שונים אימצו נקודות פליטים ודאגו לאוכלוסיית הפליטים המרוכזת בהם. נערכו מגביות מיוחדות, איסוף בגדים וכו'…

עבודת הסעד, והעובדה שסעד זה הושתת במידה רבה על מקורות מחוץ לארץ, והתנהל בגושפנקה של השלטונות, הוסיפה אף היא עזרה קמוצה ושביב של תקווה.


קטעים מתוך מאמרו של פרופ' ישראל גוטמן: "יהודי וורשה בימי השואה"
מתוך תולדות יהודי וורשה, ירושלים, 1991, עמ' 184 – 190.


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016