זכור - אמונה בימי השואה

חודש ניסן תשס"ג - חג הפסח


עדות א'
המקום: פייהינגן, מחנה ברשת מחנות הריכוז נצוויילר בגרמניה, שהוקם בספטמבר-אוקטובר שנת1944. בתקופה הראשונה שהו בו רק יהודים, לאחר מכן צורפו גם צרפתים וגרמנים.
יושבי המחנה היו מנותקים לחלוטין מהסביבה, במקום שררו תנאים קשים, שיעור התמותה היה מהגבוהים במחנות. האסירים הועסקו בחציבה ובכריית מנהרה בהר, שאמורה הייתה לשמש כמסתור בפני הפצצות, וכן לבניית מפעל לייצור נשק, אחד מרבים באזור.
בפייהינגן היו יהודים שהובאו בעיקר מראדום, וכן חולים שנשלחו ממחנות ריכוז בסביבה לשם "החלמה" ומצאו שם את מותם.


זה היה אחרי חורף קשה במיוחד (1944/5) מצד אחד, קור ורעב ועבודת פרך בחפירות ובחציבות באבן. מצד שני, מחלת הטיפוס שפשתה במחנה יחד עם עוד תחלואים משונים שהמיתו המוני בני אדם. בה בעת אנשים נפלו בכדורי אנשי הס.ס., או התמוטטו מהמכות שספגו ללא רחם. …
חג הפסח עמד בפתח. איך נוכל להישמר מאכילת חמץ? … מה נעשה בפייהינגן, בשאול תחתיות זה? השאלה הזאת ניקרה במוחנו יותר מן הפחד מפני המוות. הגינו והתייסרנו בה ללא הרף. האנשים במחנה התרגלו כבר למצבם האומלל וראו את המוות לנגד עיניהם. אולם הם לא היו מוכנים לאכול חמץ בפסח. נשאלה השאלה: היכן משיגים קמח ותפוחי אדמה, וכיצד אופים מצות?
סמוך לחג הפסח נכנס לבית המלאכה שלי, שבו ציירתי שלטים, אחד מאנשי הס.ס. במחנה. … הוא ביקשני להכין מטרות דמה לצורך אימונים בקליעה למטרה. בו ברגע הבזיק רעיון במוחי, להציע לו להכין מטרות גדולות, ממוסגרות בעץ, ולכסותן בשקיות נייר, שנמצאו בשפע במחסן המחנה. טענתי שדרוש לי קמח, הרבה קמח… כדי להדביק את דמויות החיילים למטרות. הוא שאל כמה קמח? אמרתי, שאזדקק לחמישה ק"ג. הצעתי מצאה חן בעיניו. מיד צייד אותי בפתק הפנייה מתאים. ליבי גאה. הנה מצאתי פתרון לאפיית מצות.
חיש מהר פניתי אל מנהל המטבח במחנה, פיל, והצגתי בפניו את הפתק. הוא התעניין בבית המלאכה שלי ובציורי, הבטיח לספק לי את הקמח מיד, אולם אמר שהוא חושד בי שאני מבקש את הקמח כדי לאפות מצות…. ברגע הראשון נבהלתי והתחלתי לרעוד, אולם מיד נרגעתי והרהבתי עוז בנפשי לבקש ממנו, שיתן לי עוד חמישה קילוגרם קמח להפתעתי הרבה הסכים, וכעבור רגע הפטיר: דע לך אם אתפס אני מחוסל. … מיד ניגשנו לעבודה, בכל המחנה אירגנו כפיסי עץ, בעזרת גלגל שנמצא בין כלי עבודתי ניקבנו מצות, ובדרך זו נכנסנו להילוך גבוה של אפיית מצות. אספנו בקבוקים מזכוכית, רחצנו אותם היטב, ועם שבריהם ניקינו את השולחן כשראשו כלפי מטה, ולשנו את הבצק. על תנור שנמצא בחדר עבודתי אפינו את המצות.. כשהדלת והחלונות סגורים הרמטית. הייתה לנו בעיה: כיצד להסתיר את המצות שזכינו לאפות תוך הסתכנות כה רבה. מצאנו פתרון לבעיה, הסתרנו אותן מתחת לרעפים של הגג בבית המלאכה שלנו. למרות שהכנסנו בסוד הענינים רק קומץ קטן מבין חברינו, התפשטה הידיעה המרעישה חיש מהר בכל המחנה… כי היתה זאת באמת סנסציה, בתנאים שכאלה במחנה ריכוז בשנת 1945 לאפות מצות?! ….
בעת האפייה ניצב התנור בסמוך לקיר שגבל עם חדרו של מנהל המחנה, יהודי בשם פרידמן. הלה חש בחום רב בחדרו, על כן ניגש אל הדלת ובעט בה ברגלו, כדי שנפתח לו אותה. פתחנו את הדלת וכאשר הבחין במה אנו עוסקים, עמדו לו דמעות בעיניים, הוא התחנן לפנינו לכבות את האש בגלל ניצוצות האש הנראים מלמעלה. פרידמן, ביקש לעצמו מצה אחת והניח לנו לסיים את המלאכה. ….
הסתרתי את המצות על הגג, אולם הריח היה כה חריף שחששנו כי גרמני שיפקוד את החדר יגלה את הסוד מיד, כל אדם רעב היה חש מיד בריח כזה.
הגענו לליל הסדר. הסבנו 20 איש אל שולחן הפסח, היו לנו גם כמה תפוחי אדמה, מלבד מצות ויין תוצרת בית, שהיה מורכב ממים וסוכר, קראנו את ההגדה… עזריאל וורכיבקר.. היה נואם מעולה והחל לדבר, "יהודים! החזיקו מעמד! עוד מעט יבוא המשיח!" הנאום שלו עדיין מצלצל באוזני. בחוץ שמרו יהודים מפני הפתעות….

מתוך: "התופת והנקמה", משה פרל, תל אביב תשנ"ג 1992, עמ' 87-82


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016